קטגוריה:ויקרא כה ג
נוסח המקרא
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔/ךָ וְ/שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑/ךָ וְ/אָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽ/הּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | שֵׁית שְׁנִין תִּזְרַע חַקְלָךְ וְשֵׁית שְׁנִין תִּכְסַח כַּרְמָךְ וְתִכְנוֹשׁ יָת עֲלַלְתַּהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | שִׁית שְׁנִין תִּזְרְעוּן חַקְלֵיכוֹן וְשִׁית שְׁנִין תִּנְזְרוּן כַּרְמֵיכוֹן וְתִכְנְשׁוּן יַת עֲלַלְתָּהּ: |
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ושש שנים תזמור. כפל לומר ושש שנים ולא הספיק לומר שש שנים תזרע שדך ותזמור כרמך, יתבאר על דרך אומרם ז"ל בפרק ה' דשביעית וז"ל בנות שוח שביעית שלהם שנייה וכו', וכתבו הטעם משום שאנו הולכים בהם אחר חנטה וכיון שחנטו בשביעית דינם כפירות שביעית ואסורים בשנה שניה לשביעית, הרי שבאילנות אנו הולכים אחר חנטה ובדגן ובירקות אנו הולכים בהם אחר לקיטה כמו שאמרו בפרק קמא דראש השנה (דף יג:), ואשר על כן הבדיל ה' ואמר שש שנים של זרעוני שדה בפני עצמן ושש שנים של הכרם בפני עצמן לצד שאין משפטן שוה שזה אנו הולכים בו אחר לקיטה וזה אנו הולכים בו אחר חניטה:
ואספת וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואספת, ואולי שנתכוון לדייק ואספת את תבואתה ולא ספיחיה העולים בשביעית, והכוונה בזה ליתן עשה על אסיפת ספיחים כי לאו הבא מכלל עשה עשה, או ירצה להבטיח שהגם שזרעו הארץ שש שנים וכפי טבע הארץ כשזורעה שנה אחר שנה לא תתן כחה, וכמאמרם ז"ל (בבא בתרא דף כט.) זורע שנה אחת ומובירה שנה אחת וכו', שבזה תתן כחה אבל שנה על שנה ובפרט שש שנים ודאי שתכחש הארץ, ויאמר האומר הנה טוב מאד שתשבות הארץ באופן אחד בסדר שתתן כחה בשנת הזריעה, ואין לדבר זה גבול שתהיה שנה השביעית בדיוק שנת שבתון, לזה אמר שש שנים ואף על פי כן ואספת את תבואתה בגדר הראוי לה בלא הכחשה משנה לשנה, ואין צורך להוביר אותה בשנה משני השש כי יצו ה' את הברכה בארץ הקדושה, ואולי כי לזה גם כן נתכוון באמרו דבר ואמרת, דבר כפשטה, ואמרת כי אדרבה מתנה טובה אני נותן להם שיזרעו השדה וכו' שש שנים זה אחר זה ולא תכחש הארץ מתת כחה בשוה מבלי שיצטרכו להוביר זולת שנה השביעית למצות מלך:
עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בסנהדרין דף כ"ו וז"ל מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא, וכתבו התוספות ואם תאמר משום ארנונא התירו לחרוש בשביעית דאורייתא וי"ל וכו' אי נמי י"ל דפיקוח נפש הוא ששואל ממנו ואין לו וכו' ע"כ, והוא מאמר הכתוב שש שנים וגו' ואספת וגו' פירוש אימתי אין אני מתיר לך אלא שש ולא שבע ואספת כשאתה זורע לאסוף לעצמך אבל לארנונא לתת למושל זרעו אפילו בשביעית כדברי ר' ינאי:מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה א (עריכה)
מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו, חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו -- יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר "שדך"-- שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו. "כרמך"-- שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו.
[ג] נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר. שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם. לארבעה עשרה שנה נתחייבו במעשרות והתחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו יובל.יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע? תלמוד לומר "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך"-- שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע.
[ז] מנין לאורז ולדוחן ולפרגום ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר "ואספת את תבואתה"-- בשביעית. [ח] יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר "שש שנים תזרע שדך..ואספת"-- ששה זרעים וששה אסיפים, לא ששה זרעים ושבעה אסיפים.
[ט] ר' יונתן בן יוסף אומר, מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, כונסה אתה בשביעית? תלמוד לומר "ואספת את תבואתה"-- משהביאה שליש.
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: במשך שש שנים בלבד אתה רשאי לזרוע ב שדה שלך, לזמור (לחתוך את הענפים היבשים) בכרם שלך, ולאסוף אל ביתך את התבואה של השדה והכרם -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא כה ג.
האם יש מצוה לזרוע?
1. לפי הפשט, הפסוק מבאר את המצוה בסוף הפסוק הקודם "ושבתה הארץ שבת לה'", ומסביר במה בדיוק מתבטאת השביתה: השביתה מתבטאת בכך שמותר לך לזרוע רק במשך שש שנים ולא יותר. וכן פירש רבי יוחנן: "שש שנים תזרע שדך - לא בשביעית... כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא, ועובר בעשה"; ומי שזורע במשך שבע שנים רצופות, עובר גם על מצוות עשה זו, וגם על מצוות לא-תעשה בפסוק הבא "שדך לא תזרע" ( רמב"ן).
2. ולפי הדרש, הפסוק מלמד שאכן יש מצוה לזרוע - אנחנו חייבים לעבד ולטפח את האדמה שש שנים, אסור להזניח את האדמה שאלוהים נתן לנו. וכן נאמר לאדם הראשון, (בראשית ב טו): "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". אמנם, מוני המצוות לא מנו מצוה זו; הקרובה ביותר היא המצוה:ליישב את ארץ ישראל.
3. עוד למדו מכאן, ששבת הארץ חלה רק אחרי שש שנים של זריעה בפועל. מכאן הסיקו חלק מחכמי המשנה, ששנת היובל - שבה לא זורעים - אינה נספרת במניין השנים; אחרי שנת היובל, מתחילים מחדש לספור שש שנות עבודה, עד השמיטה: "שש שנים תזרע שדך - שני זרעים עולות ממנין שני שבוע, ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע" ( ספרא ) . אולם דרשה זו שנויה במחלוקת, שהרי גם על יום השבת נאמר, (שמות כ ח): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", ולמרות זאת יום השבת חל בזמנו, ששה ימים לאחר יום השבת הקודם, גם כשיש חג באמצע השבוע, למרות שיש רק חמישה ימי עבודה. לפי אותו הגיון, גם שנת השבת צריכה לחול בזמנה, שש שנים לאחר שנת השבת הקודמת, בין אם יש או אין יובל ביניהם. זו דעת ר' יהודה. וכן נוהגים למעשה בימינו.
4. ולפי הרמז, יש כאן הבטחה: "כשישראל עושין רצונו של מקום - עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר שש שנים תזרע; וכשאין עושין רצונו של מקום - עושין ארבע שמיטין בשבוע אחד, כיצד? נרה שנה וזורעה שנה, נרה שנה וזורעה שנה - נמצאו ארבע שמיטין בשבוע אחד" ( רמב"ן ע"פ מדרש אגדה) .
הקבלות
ביטוי דומה נאמר גם בפרשת יום השבת, (שמות כ ח): "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ". גם שם, לפי הפשט הכוונה היא "מותר לך לעבוד רק שישה ימים ולא יותר", אולם לפי הדרש יש מצוה לעבוד שישה ימים בשבוע: "רבי אומר: הרי זו גזרה אחרת. כשכשם שנצטוו ישראל על מצוות עשה של שבת, כך נצטוו על המלאכה" (מכילתא דרשב"י שם) , "היה רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על השבת, כך נצטוו על המלאכה" (אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כא) . וראו עוד מקורות רבים על החובה לעשות מלאכה .
זריעה, זמירה, אסיפה
זמירה היא קציצת ה"זמורות" - ענפי-הגפן היבשים, על-מנת לעודד צמיחת ענפים חדשים. זמירה בכרם היא כמו זריעה בשדה: אלה שתי פעולות שעושים מדי שנה על-מנת להצמיח יבול חדש.
תבואתה - של מי?
לכאורה, המשפט " ואספת את תבואתה " מתייחס לשדה ולכרם, אבל לפי זה היה ראוי לכתוב בלשון זכר "ואספת את תבואתו", או בלשון רבים, "ואספת את תבואתם"! - כמה פירושים:
1. הכוונה לתבואת הארץ - שנזכרה בפסוק הראשון ( אבן עזרא ) .
2. הכוונה לתבואת הזריעה - שנזכרה בפסוק זה. ומכאן למדו חז"ל, שאם זרעו יבול בשישית, והוא צמח בשביעית - מותר לאספו, ודיני שביעית לא חלים עליו: "מנין לאורז ולדוחן ולפרגום ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר "ואספת את תבואתה"-- בשביעית" ( ספרא, מלבי"ם ) . ונחלקו חכמים בשאלה מתי בדיוק היבול נחשב ל"יבול שישית" - האם מספיק שהשריש בשישית (כמו בדרשה לעיל) , או צריך גם שיגדל לשליש מגודלו הסופי (ר' יונתן בן יוסף שם) .
מתי מתחילה שנת שבת הארץ?
1. בתורה, השנה מתחילה בחודש ניסן, חודש האביב, שבו חל חג המצות, כמו שנאמר, (שמות יב ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"( פירוט ). לפי זה, שנת השבתון מתחילה באביב של השנה השביעית, שבה אסור לקצור את הזריעה של השנה השישית. יבול הזרעים יאסף על ידי העניים וחיית השדה, כמו שנאמר, (שמות כג יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ; וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה"( פירוט ). השאר יפול על הקרקע וינבט מעצמו בחורף של השנה השביעית, שבה אסור לזרוע. בפסח, בהתחלת השנה השמינית, אפשר לקצור את הזרעים שנבטו מעצמם.
- פתרון כזה הוא אפשרי אבל יש בו בזבוז רב. ייתכן שהחקלאים ימנעו מלזרוע בשנה השישית כי יידעו שאסור להם לקצור. ואז בשנה השמינית לא יהיה מה לקצור, ורק בשנה התשיעית יהיה יבול לקציר. גם למזיקי השדה, שגם הם יודעים לאגור, יהיה אוכל רב והם ירבו ויפרצו.
2. בימינו, השנה מתחילה בחודש תשרי, בסתיו, בהתאם למחזור החקלאי. סדר הפעולות בכתוב הוא " תִּזְרַע שָׂדֶךָ... וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ", "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע... - את ספיח קצירך לֹא תִקְצֹר ", "הֵן לֹא נִזְרָע - וְלֹא נֶאֱסֹף ", "תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ". בכל הפסוקים הללו הזריעה קודמת לאיסוף. לפי זה, שנת השבתון התחילה בחודש השביעי (תשרי), בעונת הזריעה, והסתיימה לאחר עונת הקציר. ואכן, לגבי היובל נאמר בפירוש, (ויקרא כה ט): "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם"( פירוט ). וכן ההלכה: "באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין וליובלות" ( רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ד ט ) .
מסקנה - שנת היובל ושנת השבתון התחילו בחודש השביעי, בראש השנה, ונמשכו עד ראש השנה הבא. המחזור בשנת השבתון היה - זריעה וקצירה. אולם קיימת אפשרות, בחלק מתולדות עמנו, ששנת השבתון התחילה בניסן, והמחזור בשנת השבתון היה קצירה וזריעה - כדי לספק לעניים יותר אוכל. שנת שבתון שכזו היתה מאוד בזבזנית ואולי זו הסיבה שחודש תשרי "זכה" בראש השנה.
שדך, כרמך
חכמי המדרש למדו ממילים אלו, שמצוות השבתת הארץ חלה רק כאשר לאנשים יש שדות וכרמים פרטיים, ולכן היא התחילה לנהוג רק לאחר שהסתיימה חלוקת הארץ בימי יהושע: "כיבשו אבל לא חילקו, חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו -- יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר שדך -- שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו, כרמך -- שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו. נמצאת אתה אומר: כיון שעברו ישראל את הירדן... לארבעה עשרה שנה [לאחר שהסתיימה חלוקת הנחלות]... התחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו יובל" ( ספרא ) .
כמה מחכמי דורנו הסיקו מכאן, שמצוות השבתת הארץ התבטלה כאשר חלק מהשבטים התערבבו זה בזה או יצאו לגלות: "אפילו היו כל ישראל יושבים בארצם אבל היו מעורבים זה בזה, מבני שבט בנימין יושבים בנחלת יהודה ומבני שבט יהודה בנחלת בנימין, אין הם נחשבים כיושבים על הארץ כתיקונם, וחיוב השביעית מהתורה מתבטל" ( הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, שמיטה ויובל אל ) . אולם לענ"ד, ברור שאין זו כוונת חכמי המדרש. בהמשך המדרש נאמר, שכאשר השבטים מעורבבים או בגלות, בטלה מצוות היובל , אבל באותה פרשה מודגש ש "שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל" ( ספרא פרשת בהר פרק ב ) . המדרש, כפשוטו, מתייחס רק למצב שלאנשים אין קרקעות פרטיות, כיוון שתהליך חלוקת הנחלות לא מסתיים. אולם לאחר שהסתיימה חלוקת הנחלות, השביעית ממשיכה לנהוג גם אם חלק מהשבטים יצאו לגלות או התערבבו, כל עוד לאנשים יש קרקעות פרטיות. להרחבה ראו שמיטה בימינו מדאורייתא .
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא כה ג"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.