קטגוריה:ויקרא כה ג
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔/ךָ וְ/שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑/ךָ וְ/אָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽ/הּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | שֵׁית שְׁנִין תִּזְרַע חַקְלָךְ וְשֵׁית שְׁנִין תִּכְסַח כַּרְמָךְ וְתִכְנוֹשׁ יָת עֲלַלְתַּהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | שִׁית שְׁנִין תִּזְרְעוּן חַקְלֵיכוֹן וְשִׁית שְׁנִין תִּנְזְרוּן כַּרְמֵיכוֹן וְתִכְנְשׁוּן יַת עֲלַלְתָּהּ: |
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה א (עריכה)
מנין אתה אומר כיבשו אבל לא חילקו, חילקו למשפחות ולא חילקו לבתי אבות, חילקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את חלקו -- יכול יהיו חייבים בשמיטה? תלמוד לומר "שדך"-- שיהא כל אחד ואחד מכיר שדהו. "כרמך"-- שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו.
[ג] נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר. שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם. לארבעה עשרה שנה נתחייבו במעשרות והתחילו מונים לשמיטה. לעשרים ואחת עשו שמיטה. לששים וארבע עשו יובל.יכול אף שנת היובל תהיה עולה למנין שני שבוע? תלמוד לומר "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך"-- שני זרעים עולות ממנין שני שבוע ואין שנת היובל עולה למנין שני שבוע.
[ז] מנין לאורז ולדוחן ולפרגום ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, כונסן אתה בשביעית? תלמוד לומר "ואספת את תבואתה"-- בשביעית. [ח] יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר "שש שנים תזרע שדך..ואספת"-- ששה זרעים וששה אסיפים, לא ששה זרעים ושבעה אסיפים.
[ט] ר' יונתן בן יוסף אומר, מנין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, כונסה אתה בשביעית? תלמוד לומר "ואספת את תבואתה"-- משהביאה שליש.
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. |
-- ויקרא כה, ג |
(ויקרא כה ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
חובה לעבד ולטפח את הקרקע
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם ... שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ"
הפקודה היא לא רק בנושא שנת השבתון. בני ישראל חייבים לעבד ולטפח את האדמה שש שנים, ככתוב "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב טו). אסור להזניח את האדמה שאלוהים נתן לנו.
מעניין שמצווה זו לא מופיעה במצוות עשה של הרמב"ם. הקרובה ביותר היא מצוה:ליישב את ארץ ישראל - "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר לג נג)
הגדרה: שנה
שש שנים עבודת השדה תהיה, ובשנה השביעית לא יעבדו בהכנה ובאיסוף - "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ". מתי בדיוק מתחילה השנה לעניין השבתון?
קימות שתי אפשרויות - שנה מתחילה בניסן - בתחילת הקציר, שנה מתחילה בתשרי - בזריעה.
- שנה מתחילה בחודש ניסן, חודש האביב, שבו חל חג הפסח, כמו שנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב). לפי זה, שנת השבתון מתחילה בהתחלת הקיץ של השנה השביעית, שבה אסור לקצור את הזריעה של השנה השישית. יבול הזרעים יאסף על ידי העניים וחיית השדה, והשאר יפול על הקרקע וינבט מעצמו בחורף של השנה השביעית, שבה אסור לזרוע, ובפסח, בהתחלת השנה השמינית, אפשר לקצור את הזרעים שנבטו מעצמם. לכן בספר שמות אנו קוראים "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה [אֶת תְּבוּאָתָהּ] וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג יא).
פתרון כזה הוא אפשרי אבל יש בו בזבוז רב, וגם למזיקי השדה, שגם הם יודעים לאגור, יהיה אוכל רב והם ירבו ויפרצו.
אולם אם החקלאים ימנעו מלזרוע בשנה השישית כי אסור לקצור, או שהשדה לא יניב מעצמו, אז בשנה השמינית לא יהיה מה לקצור, ורק בשנה התשיעית יהיה יבול לקציר. - שנה חקלאית - לצורך שנת שבתון - סדר הפעולות מופיע "תִּזְרַע שָׂדֶךָ ... וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ", "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה ד), "הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף" (ויקרא כה כ), "תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" (שמות כג י), ובחג סוכות, "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג לט) נאסף היבול האחרון והשנה החקלאית החדשה מתחילה. בכל הדוגמאות הללו הזריעה קודמת לאיסוף כלומר שנת השבתון התחילה בחודש השביעי (תשרי). ואכן נאמר "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל אַרְצְכֶם" (ויקרא כה ט) "יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ" (ויקרא כה יא). וכך נאמר "באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין וליובלות" (משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק ד פסוק ט).
מסקנה -
שנת היובל ושנת השבתון התחילו בחודש השביעי, ביום כיפורים, ונמשכו עד יום כיפורים הבא. המחזור בשנת השבתון היה - זריעה וקצירה.
אולם קיימת אפשרות, בחלק מתולדות עמנו, ששנת השבתון התחילה בניסן, והמחזור בשנת השבתון היה קצירה וזריעה - כדי לספק לעניים יותר אוכל. שנת שבתון שכזו היתה מאוד בזבזנית ואולי זו הסיבה שתשרי זכה בראש השנה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "ויקרא כה ג"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.