ביאור:בבלי נדרים דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
"אילו לא חמאת [1] בה אימה מילין דעזיבה [2] - בכדי [3] לא אדרתה [4]" [5], מי אדרתה [6]? אמרה ליה "לא" ושרייה [7].
בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דרבי ינאי סבא, אמר ליה: "אילו הוה ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך [8] - מי נדרת"? אמר ליה: "לא" – ושרייה.
אמר רבי אבא: מאי קראה [9]? (משלי כ כה) [מוקש אדם ילע קדש] ואחר נדרים לבקר [10].
ואע"ג דפתח רבי ינאי ליה - אנן לא פתחינן ליה בהא [11] , ולא פתחינן בהדא אחרנייתא [12], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא סבא? (משלי יב יח) יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא: כל הבוטה [13] - ראוי לדוקרו בחרב, אלא לשון חכמים מרפא [14].
'ולא פתחינן בהדא אחרנייתא' – דתניא: רבי נתן אומר: 'הנודר - כאילו בנה במה [15], והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן'.
ברישא [16] – פתחינן [17]; בסיפא? אביי אמר: פתחינן; רבא אמר: לא פתחינן [18].
רב כהנא מתני לה להא שמעתא בהדין לישנא; רב טביומי מתני הכי: בסיפא [19] לא פתחינן; - ברישא? - אביי אמר פתחינן; רבא אמר לא פתחינן.
והלכתא: לא פתחינן, לא ברישא ולא בסיפא.
ולא פתחינן בהא נמי דשמואל, דאמר שמואל: אף על פי שמקיימו - נקרא רשע[20].
אמר רבי אבהו: מאי קרא? - (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא [21]; ויליף 'חדלה' 'חדלה': כתיב הכא 'כי תחדל לנדור' וכתיב התם (איוב ג יד) שם רשעים חדלו רוגז [ושם ינוחו יגיעי כח].
אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא "כנדרי כשרים" - לא אמר כלום; "כנדרי רשעים" [22] - נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך [כי הילדות והשחרות הבל] ; ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה; ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר (דברים כח סה: ובגוים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף רגלך) ונתן ה' לך שם לב רגז [23] וכליון עינים [24] ודאבון נפש: איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? - הוי אומר אלו התחתוניות.
עולא, במיסקיה לארעא דישראל [25], איתלוו ליה [26] תרין בני חוזאי [27]; בהדיה קם חד, שחטיה לחבריה. אמר ליה לעולא: "יאות עבדי"? אמר ליה: "אין"! ופרע ליה בית השחיטה [28].
כי אתא [29] לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה [עולא לרבי יוחנן]: דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה [30]? אמר ליה [רבי יוחנן לעולא]: [31] נפשך הצלת [32].
קא תמה רבי יוחנן [33]: מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז - בבבל כתיב!?
אמר ליה: ההוא שעתא -
לא עברינן ירדנא [34].
אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י ד) רשע כגובה אפו [35] - בל ידרוש: אין אלהים כל מזמותיו [36].
רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר (קהלת ז ט: אל תבהל ברוחך לכעוס) כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב (משלי יג טז: כל ערום יעשה בדעת) וכסיל יפרוש אולת [37].
רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר (משלי כט כב: איש אף יגרה מדון) ובעל חימה רב פשע [38].
אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא <לא> חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא [39]; מאי טעמא? (קהלת א יח) כי ברוב חכמה רב כעס [ויוסיף דעת יוסיף מכאוב] [40].
אמר רבי אסי: אין נזקקין ל"אלהי ישראל" [41] חוץ מ"קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני" - ונודע שלא גנבה ושלא הכתו [42].
[על פי דיעה המובאת בר"ן אין גורסים כאן "ונודע שלא גנבה ושלא הכתו", אלא זה נמצא כאן משיגרת המעתיק מהמשנה בדף כה,ב, שהרי אם טעה – נדר זה הוא מהסוג של נדרי שגגות שאינם צריכים התרה.]
ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי, אמר לה: במאי נדרת?
- "באלהי ישראל".
אמר לה: אי נדרת "במוהי" - שהיא כינוי בעלמא - מזדקיקנא לך; השתא, דלא נדרת "במוהי" אלא "באלהי ישראל" לא מזדקיקנא לך.
רב כהנא איקלע לבי רב יוסף; אמר ליה "לטעום מר מידי"!
אמר ליה: "לא! מרי כולא לא טעימנא ליה"! [43]
אמר ליה [44]: לא מרי כולא - לא טעימת ליה [45].
[46] הניחא לרב כהנא דאמר "לא מרי כולא" [47]; אלא לרב יוסף אמאי אמר [48] "לא מרי כולא"?
הכי הוא דקאמר ליה: "לא מרי כולא הוא דקאמרת [49] - הלכך לא טעימת ליה".
אמר רבא אמר רב נחמן: הלכתא: פותחין בחרטה ונזקקין ל"אלהי ישראל".
משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא. אמר לו [רב נחמן לרבא] כשיבא לידך - הביאהו לידי.
הוה ליה נדרא למישרא, אתא לקמיה דרב נחמן; אמר ליה [רב נחמן לרב סחורה]: "נדרת אדעתא דהכי"? אמר ליה: "אין"! "אדעתא דהכי"? "אין"! כמה זימנין. איקפד רב נחמן [50], אמר ליה: זיל לקילעך [51].
נפק רב סחורה ופתח פיתחא לנפשיה [אבות פ"ב מ"א]: רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם [52], והשתא דאיקפד רב נחמן [53] - אדעתא דהכי לא נדרי, ושרא לנפשיה.
רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למישרא; אתא לקמייהו דרבנן. אמרי ליה: "נדרת אדעתא דהכי"? אמר "אין"; "אדעתא דהכי"? "אין" כמה זימנין,
הערות
עריכה- ^ אילולי שראתה
- ^ דברים שיפין להניחן, כלומר דבר זימה
- ^ בחנם
- ^ לא היתה מדירתה
- ^ ומלעיזין עליה
- ^ מי היית מדירה
- ^ הכא ליכא למשמע אי פותחין אי לא
- ^ שמבקרין מעשיך בב"ד של מעלה בשביל שנדרת
- ^ שמפני נדרים חוקרין מעשיו של אדם
- ^ שאם נודר מבקרין מעשיו
- ^ ולא פתחינן לשום אדם בהאי 'אחר נדרים לבקר', משום דהוי איום גדול, שאפילו אין דעתו להפר - יאמר עכשיו שרצונו להפר
- ^ נמי משום דהוי איום גדול ואומר שדעתו להפר ואינו כן
- ^ כל הנודר; כמו 'מבטא שפתיה' (במדבר ל)
- ^ שמתירין לו
- ^ לעבודת כוכבים
- ^ בתחילת דבריו של רבי נתן, דאמר 'כאילו בנה במה'
- ^ פתחינן ליה דלא הוי עונשו יתירא כל אימת דלא עבד עלה קרבן, וליכא איום כל כך אב
- ^ בסיפא 'כאילו מקטיר עליה' - מתחייב מיתה, היינו איום יתירא
- ^ דברי הכל
- ^ שמואל – שהוא בבלי - כרבי נתן הבבלי שאמר (כאן): הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן.
- ^ מכלל דאי נדר ועבד ליה איכא חטא
- ^ אף על פי שנודרים ומקיימין איקרו רשעים
- ^ היינו כעס
- ^ בשביל לב רגז יהיה כלוין עינים
- ^ כשעלה לארץ ישראל
- ^ עשו לו לוייה
- ^ יהודים היו
- ^ ונתיירא [עולא] לומר לו [להורג] שלא עשה יפה, שמא יהרגנו
- ^ עולא
- ^ שאמרתי לו "זיל ופרע בית שחיטה" [או שגירסת רש"י אינה כגירסתנו, או יש שבוש בגירסתנו ברש"י וצ"ל: 'שאמרתי לו, ואזל ופרע בית השחיטה’]
- ^ יפה עשית שכך אמרת לו
- ^ באותו דיבור
- ^ על דהוה ליה לההוא בר חוזאה כעס כל כך שהרג לחבירו הואיל דהוה בארץ ישראל
- ^ עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה, ולא הוינן בתחום ארץ ישראל
- ^ שיש לו חרון
- ^ במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו
- ^ שמשתטה
- ^ שפשעיו מרובים
- ^ שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט, ולא סגיא בלאו הכי
- ^ ולפי שבעטו וחטאו - נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר
- ^ להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא
- ^ שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי - נזקקין להתיר לו, לפי שאמרה תורה: שמי - שנכתב בקדושה - ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו [בסוטה] - לא כל שכן האי נדר, אי נדר ב"אלהי ישראל" שהוא לשון נדר
- ^ שהוא נשבע באדון העולם לא אוכל!
- ^ רב יוסף
- ^ הכי קאמר רב יוסף: לא מרי כולא קאמרת: בודאי לא טעימת ליה, שאסור להתיר לך דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל
- ^ מכאן עד אחר המשנה בדף כה,ב רש"י חסד הנה והעתקתיו מפירוש רבינו גרשום:
- ^ לפי שהיה מסרב בו [מפציר בו] רב יוסף - נדר הכי
- ^ נמי [גם הוא]
- ^ בתמיה קאמר ליה רב יוסף, כדאמרן
- ^ שלא היה יכול לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה
- ^ לביתך, הואיל ואיני יודע לפתוח לך
- ^ [כל שהיא תפארת לו מן האדם] הוי תפארת לעושיה
- ^ והואיל דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו שנדרו חמור כל כך שאינו יכול למצוא לו פתח