ביאור:בבלי נדרים דף סו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לומר שאין מקרעין שטר כתובה [1]
[2].
משנה:
פותחין בימים טובים ובשבתות.
בראשונה היו אומרים: אותן הימים [3] מותרין [4] ושאר כל הימים אסורין, עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו.
כיצד?
אמר "קונם שאיני נהנה לכולכם" - הותר אחד מהן הותרו כולן; "שאיני נהנה לזה ולזה" - הותר הראשון הותרו כולן; הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין.
<הותר האמצעי - הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור>
[5].
"שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן" [6] - צריכין פתח לכל אחד ואחד.
"קונם יין שאני טועם, שהיין רע למעיים"; אמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" - הותר במיושן, ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין[7].
"קונם בצל שאני טועם, שהבצל רע ללב"; אמרו לו: "הלא הכופרי יפה ללב" - הותר בכופרי, ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים.
מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבצלים.
גמרא:
הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין - מאן תנא [8]?
אמר רבא: רבי שמעון היא, דאמר 'עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד' [9].
קונם יין שאני טועם [שהיין רע למעיים]:
[10] ותיפוק ליה [11] דאין רע [12]?
אמר רבי אבא: ועוד יפה קתני [13].
משנה:
| פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו: אומרים לו "אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך "כך היא ווסתו של פלוני: מגרש את נשיו", ועל בנותיך יהו אומרין "בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש?"[14], ואמר "אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר" – הרי זה מותר. |
"קונם שאני נושא את פלונית כעורה" והרי היא נאה, "שחורה" והרי היא לבנה; "קצרה" והרי היא ארוכה - מותר בה; לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות.
ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל, וייפוה [15]. אמר לו רבי ישמעאל: "בני - מזו נדרת"? אמר לו "לאו"! והתירה רבי ישמעאל.
באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.
[## מכאן עד סוף המשנה איננו במשניות שבדפוס]
וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות:
בנות ישראל - על רבי ישמעאל בכינה,
וכן הוא אומר בשאול: (שמואל ב א כד) בנות ישראל על שאול בכינה [בנות ישראל אל שאול בכינה; המלבשכם שני עם עדנים, המעלה עדי זהב על לבושכן].
גמרא:
מעשה לסתור [16]?
חסורי מחסרא והכי קתני: רבי ישמעאל אומר: אפילו כעורה ונעשת נאה [17], שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה [18], [19]מעשה [20] באחד שנדר מבת אחותו והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וכו'
תנא: 'שן תותבת [21] היתה לה, ועשה לה רבי ישמעאל שן של זהב [22] משלו [23].'
כי שכיב רבי ישמעאל, פתח עליה ההוא ספדנא הכי: בנות ישראל! על רבי ישמעאל בכינה [24] המלבישכן וכו'
ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון".
רבי יהודה טעים, אמר: קל וחומר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה!
רבי שמעון לא טעים, אמר: ימותו כל בני אלמנה [25] ואל יזוז שמעון ממקומו [26]! ועוד: כי היכי דלא לתרגלי למינדר [27].
ההוא דאמר לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברבי שמעון בן גמליאל" אתת ורקק אלבושיה ושרייה.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: והא - האי לזילותא [28] קא מיכוין [29]!?
אמר ליה: מירק על מני [בגדי] דרבן שמעון בן גמליאל [30] - זילותא רבתא היא.
ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך [31] לרבי ישמעאל ברבי יוסי".
אמר להם: שמא ראשה נאה [32]?
אמרו לו: סגלגל [33].
שמא שערה נאה?
דומה לאניצי פשתן.
שמא עיניה נאות
טרוטות [34] הן.
שמא אזניה נאות?
כפולות הן.
שמא חוטמה נאה?
בלום [35] הוא.
שמא שפתותיה נאות?
עבות הן.
שמא צוארה נאה?
שקוט הוא [36] [’שקוט' כמו שקוע].
שמא כריסה נאה?
צבה הוא.
שמא רגליה נאות?
רחבות כשל אווזא.
שמא שמה נאה?
לכלוכית שמה.
אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין [37] - ושרייה.
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: "בשילי לי תרי טלפי [38]"; בשילה ליה תרי טלפי [39] רתח עלה;
למחר [40] אמר לה: "בשילי לי גריוא" [41]; בשילה ליה גריוא! אמר לה: "זילי אייתי לי תרי בוציני" [42]. אזלת ואייתי ליה תרי שרגי.
אמר לה "זילי תברי יתהון על רישא דבבא" [43]. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא, וקא דאין דינא [44]. אזלת ותברת יתהון על רישיה.
אמר לה: מה הדין דעבדת?
אמרה ליה: כך ציוני בעלי!
אמר: את עשית רצון בעליך - המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
הדרן עלך רבי אליעזר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
הקדמה
שני הפרקים הבאים עוסקים בהפרת נדרים על ידי הבעל ו/או האב,
ככתוב:
במדבר ל:
[45] וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ה':
[דין האיש:]
[46] איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו - לא יחל דברו: ככל היצא מפיו יעשה.
[דין האשה בנעוריה בבית אביה:]
[47] ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה אסר בבית אביה בנעריה,
[48] ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה, והחריש לה אביה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה – יקום;
[49] ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום; וה' יסלח לה, כי הניא אביה אתה
[דין האשה ש'היתה לאיש', בענין נדרים ישנים:]
[50] ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה,
[51] ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה: וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה – יקמו;
[52] ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה' יסלח לה.
[מה ענין נדרים חדשים? להלן פסוק יא וכו’]
[53] ונדר אלמנה וגרושה - כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה.
[נדרי אשה נשואה:]
[54] ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה,
[55] ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום.
[56] ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו - כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום: אישה הפרם, וה' יסלח לה.
[57] כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש - אישה יקימנו ואישה יפרנו.
[58] ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה - הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו.
[59] ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו - ונשא את עונה.
[60] אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעריה בית אביה.
נדרים פרק עשירי נערה המאורסה
משנה:
נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה [61];
הערות
עריכה- ^ אין קורעין לה כתובתה עד שתפרע לה הכל מָשלָם.
- ^ ואית דאמרי: אין מסדרין לבעל חוב: אין עושין לו סדר של חיוּת: שאין מניחין לו מה שסדרו חכמים, כדאמרינן התם: שמניחין לו כלי תשמישו ומטה וכו'
- ^ ימים טובים ושבתות
- ^ שבהן מותר
- ^ כדאוקימנא בפרק ארבעה נדרים: שתלאן כולן בראשון
- ^ [## אפילו] בתוך כדי דיבור
- ^ ניסוח המשנה מאשר שלפני רבי עקיבא היתה הלכה שרק מה שהותר – הותר, והנדר קיים לגבי השאר: 'הותר במיושן, ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין' והיה אפשר לומר בקיצור: 'הותר בכל היין'! אלא יש כאן זכר למשנה שלפני רבי עקיבא: תחילה אמרו: 'הותר במיושן', ומשנה לא זזה ממקומה, והוסיפו 'ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין'. וכן בהמשך.
- ^ מתניתין, דמשוי חילוק בין היכא דאמר כולכם להיכא דאמר לזה קרבן ולזה קרבן
- ^ דתנן במסכת שבועות: היו חמשה תובעין אותו וכו' – רבי שמעון אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר לכל אחד ואחד "שבועה לא לך" ונמצא בכולן לשקר, אבל אמר "שבועה לא לך, ולא לך" - אינו חייב אלא אחת. להכי נמי, מתניתין, היכא דאמר "קונס שאיני נהנה לכולכם" והותר באחד - הותר בכולן
- ^ אמאי קא מהדר תנא דהיכא דאמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" דלא הוי נדר, דמשמע דוקא יפה, דאי לא הוי לא רע ולא יפה - לא הותר?
- ^ דלא הוי נדר
- ^ וה"ל נדר בטעות
- ^ והכי נמי גבי "אשה זו" לא מפני שהיא כעורה ונעשת יפה אחר כך, או שחורה ונעשת לבנה, אלא נאה ולבנה מעיקרא
- ^ משנה אחרונה במסכת גיטין (גיטין דף צ,א) בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר (דברים כד) כי מצא בה ערות דבר – ואמר הנביא יחזקאל (טז,מד): |align = "right"|הנה כל המשל עליך ימשל, לאמר: כאמה בתה. ולפיכך אולי הרמז גם – שיחשדו לא רק שהבנות תזנינה, אלא שהן ממזרות!
- ^ שקישטוה והלבישוה ונראית יפה
- ^ דרישא קתני אם היא נאה מעיקרא הוי נדר בטעות, אבל אם נעשת נאה על ידי קישוט כגון הך דרבי ישמעאל – הוה ליה 'נולד', ואין פותחין בנולד; והדר קא מפיק מעשה (הוא) אפילו היכא דנעשת נאה על ידי קישוט פותחין לו
- ^ על ידי קישוט
- ^ אינו נדר ופותחין לו
- ^ ו
- ^ נמי
- ^ שנפלה שינה, והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור
- ^ באותו מקום של זה
- ^ והיינו שייפוה
- ^ עליו
- ^ כלומר: ימות הבעל, ותהא היא אלמנה, ואחר כך ימותו בניה
- ^ שיטעום תבשילה
- ^ ולהכי לא רצה לטעום: כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים
- ^ דרבן שמעון בן גמליאל
- ^ וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש - ליכא זילותא, ואי לא - לא הוה מותרת, דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו
- ^ דאדם חשוב הוא
- ^ דמשום שהיה בה כל כך מומין קאמר לה: אם יש בה שום דבר יפה [נראה שמה שאמר "מום יפה" – פירושו: מאומה יפה]
- ^ ולכך הדירהּ שתראהו לו
- ^ דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין
- ^ רכות
- ^ סתום
- ^ שראשה מונח בין כתיפותיה
- ^ זה השם יפה לה, והיינו ודאי 'מום יפה שבה', ועל דעת כן הדירה: שתודיעני אותו דבר יפה, דשמה יפה לה, ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת. ענין אחר יפה: אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין, דכיון דאין בה דבר יפה להראות - ודאי על דעת כן הדירה בעלה, שהיה יודע שאין בה דבר יפה, ואין יכולה להראות; והואיל ואין בה שום דבר יפה - נמצא שאין הנדר חל עליה
- ^ שני רגלי בכהמה
- ^ ובישלה שני עדשים, שלא היתה מכרת בלשונות שלהם; בארץ ישראל לא היו טוענין כך. ואית דגרסי 'בשילי טלופחי' - כלומר מעט עדשים, שכן אדם נוהג לומר; ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה, ובשלה לו שתי עדשים בלבד, ולא רצתה לשנות על דבריו
- ^ אמר: אי אמינא לה נמי תרי - תעביד לי כאיתמול
- ^ מידה גדולה, דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה
- ^ לשון שני שרגי: שני מנורות, דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי
- ^ על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה
- ^ ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן
- ^ ב
- ^ ג
- ^ ד
- ^ ה
- ^ ו
- ^ ז
- ^ ח
- ^ ט
- ^ י
- ^ יא
- ^ יב
- ^ יג
- ^ יד
- ^ טו
- ^ טז
- ^ יז
- ^ ולהכי נקט 'נערה': דדוקא נערה שהיא ברשות אביה, כדאמרינן נמי במסכת כתובות: האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא