ביאור:בבלי נדרים דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

הנודר "מן המבושל" [1] - מותר בצלי ובשלוק [2].

אמר "קונם תבשיל שאיני טועם" [3] - אסור במעשה קדרה רך [4], ומותר בעבה [5], ומותר בביצה טורמוטא [6], ובדלעת הרמוצה.

הנודר מ"מעשה קדרה" - אין אסור אלא ממעשה רתחתה [7].

אמר "קונם היורד לקדרה [8] שאיני טועם" אסור בכל המתבשלין בקדרה [9].

גמרא:

תניא: רבי יאשיה אוסר [10]; ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (דברי הימים ב לה יג) ויבשלו 'הפסח באש כמשפט [והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם]’

לימא בהא קמיפלגי: דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה, ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם [11]?

לא, דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם; מר כי אתריה ומר כי אתריה: באתרא דתנא דילן - לצלי קרו ליה 'צלי' ולמבושל קרו ליה 'מבושל'; באתרא דרבי יאשיה - אפילו צלי קרו מבושל; והא קרא - נסיב לה אסמכתא בעלמא.

קונם תבשיל [שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך, ומותר בעבה].

והא מתבשיל נדר [12]?!

אמר אביי: האי תנא [13] - כל מידי דמתאכל ביה ריפתא [14] - 'תבשיל' קרו ליה. והתניא [15]: הנודר מן התבשיל - אסור בכל מיני תבשיל, ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל; ואסור בהיטריות רכות [16] שהחולין אוכלין בהן פיתן.

איני [17], והא רבי ירמיה חלש; על לגביה ההוא אסיא לאסיוה, חזא קרא דמחת בביתיה [18], שבקיה ונפק, אמר: מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה!?

לא קשיא: הא ברכיכי הא באשוני.

רבא בר עולא אמר: הא בקרא גופיה, והא בגוויה דקרא, דאמר רב יהודה: לוליבא דקרא [19] בסילקא [20], לוליבא דכיתנא [21] - בכותחא [22]; ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ [23].

רבא אמר: מאן 'חולין'? – רבנן [24].

רבא לטעמיה, דאמר רבא:


עמוד ב

כמאן מצלינן על קצירי [25] ועל מריעי [26]?

[כמאן? - כר' יוסי.]

מדאמר 'קצירי' ו'מריעי' - שמע מינה קצירי = קצירי ממש, מריעי = רבנן.

[קונם תבשיל שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך]ומותר בעבה [ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה]:

מתניתין [27] - דלא כבבלאי, דאמר רבי זירא: בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא [28].

אמר רב חסדא: דמשאיל להון להלין נקדני [29] דהוצל: הדין דייסא - היכין מעלי למיכלה [30]? דחיטי [31] בלחמא דחיטי [32], ודשערי [33] - [34] בלחמא דשערי [35]? או דלמא דחיטי [36] [37] בדשערי [38] ודשערי [39] בדחיטי [40]?

[41]

רבא אכליה [42] בחסיסי [43].

רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה; אמר ליה: אמאי קאכיל מר בידיה?

אמר ליה: הכי אמר רב: דייסא באצבעתא בסים; וכל דכן [שכן] בתרתין [בשתי אצבעות] וכל דכן בתלת [בשלש אצבעות].

אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מזמנים לך למיכל דייסא - [44] עד [45] פרסה; למיכל בישרא דתורא [46] - עד תלתא פרסין [47].

[48]

אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך [49], לבר מן קרא ודייסא [50], [51] שהן דומין לפתילתא של אבר [52]; ואפילו קמי שבור מלכא פלוט [53].

רבי יוסי ורבי יהודה: חד אכיל דייסא באצבעתיה, וחד אכיל בהוצא; אמר ליה דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה: עד מתי אתה מאכילני צואתך [54]?

אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא: עד מתי אתה מאכילני רוקך [55]!?

רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין [56]; רבי יהודה אכל, רבי שמעון לא אכל. אמר ליה רבי יהודה: מאי טעמא לא אכיל מר? אמר ליה רבי שמעון: אלו - אין יוצאין מבני מעים כל עיקר. אמר ליה רבי יהודה: כל שכן [57]! שנסמוך עליהן למחר [58]!

רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון; אמר ליה רבי טרפון: היום פניך צהובין!? אמר ליה "אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח; ואם אכלנום במלח - כל שכן שהיו פנינו צהובין"!

אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה: "מורה [59] ורוי [60]"!

אמר לה: "הימנותא בידא דההיא איתתא [61] אי טעימנא [62] אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי [63] מן הפסח עד העצרת; אלא (קהלת ח א: מי כהחכם ומי יודע פשר דבר) חכמת אדם תאיר פניו [ועוז פניו ישונה]".

אמר ליה ההוא <צדוקי> {מינא} לרבי יהודה: פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין [64]!

אמר ליה: ביהודאי - תרוייהו [65] אסירן, [66] אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד.

רבי יהודה, כד אזיל לבי מדרשא, שקיל גולפא על כתפיה [67]. אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה [68].

רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה, אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.

דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא [69] עבדה גלימא דהוטבי [70]; כד נפקת [71] לשוקא [72] מיכסיא ביה; וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה [73] מיכסי ומצלי [74], וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל [75].

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא; רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא. אמרין ליה: לא אית ליה כסויא. שדר ליה גלימא ולא קביל.

הערות

עריכה
  1. ^ [מתכוין למבושל] כראוי
  2. ^ מבושל יותר מדאי
  3. ^ כל תבשיל במשמע
  4. ^ שיש בה רוטב
  5. ^ כגון דייסא
  6. ^ הרמוצה; מפרש בגמרא
  7. ^ דבר הרותח, כגון רוטב וכל דדמי ליה
  8. ^ דמשמע בין צונן בין רותח
  9. ^ בין רך בין עבה
  10. ^ בצלי ובשלוק, דמתקרי נמי מבושל
  11. ^ דאין דרכם לקרות לצלי מבושל
  12. ^ דמשמע בין רך בין עבה
  13. ^ דמתניתין, דלא קרי לעבה 'תבשיל'
  14. ^ דמלפתין בו את הפת
  15. ^ בניחותא
  16. ^ בדילועין רכות
  17. ^ מי אוכלין החולין מהן
  18. ^ דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה
  19. ^ תוכו של דלעת יפה לאכול
  20. ^ עם התרדין
  21. ^ תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן
  22. ^ בכותח
  23. ^ משום דדבר מעולה הוא לרפואה, ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו; ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא
  24. ^ שעוסקין בתורה, ואינם נהנים מן העולם, ובאים לידי חולי
  25. ^ רופא חולי עמו ישראל
  26. ^ על פליטת סופריהן
  27. ^ דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא
  28. ^ דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה
  29. ^ דייקניס במאכל
  30. ^ באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא
  31. ^ יכול לאכלה
  32. ^ בלחם של חטים
  33. ^ ודייסא דשערי
  34. ^ יכול לאכלה
  35. ^ בלחם של שעורים
  36. ^ דייסא של חטים
  37. ^ יפה לאכול
  38. ^ בשל שעורים
  39. ^ ושל שעורים
  40. ^ בשל חטים
  41. ^ ואית דגרסי 'נקרני' מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד כט): מלאים חכמה ומאירה פניהם, שנאמר חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א)
  42. ^ היה מלפת פיתו
  43. ^ ומפרש לה במסכת פסחים (לט,ב): קימחא דאבישונא = קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש, ומיבשין אותן בתנור, וקלופיהן הן [ה'חסיסי’]
  44. ^ דע שאותו מאכל אינו סועד לבך אלא
  45. ^ הילוך
  46. ^ ובשר השור
  47. ^ שלש פרסאות
  48. ^ ענין אחר: אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול, וטפי לא; ולאכול בשר שור - לך עד שלש פרסאות.
  49. ^ לא תרוק רוק בפני רבך, כדאמר במסכת עירובין (צט,א): הרק לפני רבו חייב מיתה, שנאמר (משלי ח לו): כל משנאי אהבו מות
  50. ^ אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך - פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ
  51. ^ שיש בו סכנת נפשות:
  52. ^ שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר
  53. ^ ואל תתבייש
  54. ^ עפרורית שבצפרניו
  55. ^ שהיה נותן ההוצא בפיו, ומדביק בו הרוק שבפיו, ומחזירו בקערה
  56. ^ תאנים שנתבשלו יותר מדאי
  57. ^ דמעלו
  58. ^ שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר
  59. ^ אתה תלמיד בעל הוראה
  60. ^ ואתה שיכור; מפני שהיו פניו צהובין כל שעה
  61. ^ אמונתי בידך
  62. ^ שאיני שותה כל השנה יין
  63. ^ וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ארבע כוסות ששתיתי, שאני חושש מהן
  64. ^ שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין
  65. ^ לגדל חזירין ולהלוות ברבית
  66. ^ ודאי לאו מינייהו פני צהובין
  67. ^ היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה
  68. ^ דעכשיו ישב עליה בבית המדרש
  69. ^ יצאת לשוק וקנתה לצמר
  70. ^ ועשתה ממנו סרבל טוב
  71. ^ איהי
  72. ^ הות
  73. ^ נמי
  74. ^ ביה
  75. ^ שהיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר