ביאור:בבלי נדרים דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך משנה]

חוץ מבשבועה ^[1]; ובית הלל אומרים: אף בשבועה.

בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר ^[2],

ובית הלל אומרים: אף יפתח לו;

בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו ^[3],

ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו!

כיצד?

אמר לו: "אמור: קונם אשתי נהנית לי" ואמר "קונם אשתי ובני נהנין לי" - בית שמאי אומרים: אשתו מותרת ^[4] ובניו אסורין ^[5], ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.

גמרא:

והאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא' ^[6]?!

אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה ^[7].

דבי רבי ינאי אמר: במוכס העומד מאליו ^[8].

"שהן של בית המלך" ואע"פ שאינן של בית המלך:

היכי נדר?

אמר רב עמרם אמר רב: באומר "יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך".

כיון דאמר "יאסרו" ^[9] - איתסרו עליה כל פירי עלמא!?

באומר "^[10] היום" ^[11].

אי דאמר "היום" - לא מקבל מיניה מוכס ^[12]!?

באומר בלבו "היום" ומוציא בשפתיו סתם; ואף על גב דסבירא לן ^[13] 'דברים שבלב אינן דברים' - לגבי אונסין שאני.

בית שמאי אומרים: בכל [נודרין, חוץ מבשבועה; ובית הלל אומרים: אף בשבועה. בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר; ובית הלל אומרים: אף יפתח לו]:

בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים: אף בשאינו מדירו. כיצד? אמר לו "קונם אשתי נהנית לי" ואמר "קונם אשתי ובני נהנין לי" - בית שמאי אומרים: אשתו מותרת ובניו אסורין, ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין:

אמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בשבועה ^[14], ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה לבית שמאי - בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו ^[15]!? והא תנן: בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר!? ותו - מיפתח הוא דלא יפתח לו בשבועה, הא מידר - נדר בשבועה ^[16]!? והתנן: בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה ^[17]!?

^[18] תנא מתניתין בנדר להודיעך כחן דבית שמאי ^[19]; תנא ברייתא בשבועה, להודיעך כחן דבית הלל ^[20].

רב אשי אמר: הכי קתני ^[21]: ^[22] בית שמאי אומרים: 'אין שאלה בשבועה' ^[23], ובית הלל אומרים 'יש שאלה בשבועה'.

משנה:

^[24] "הרי נטיעות האלו קרבן ^[25] אם אינן נקצצות" ^[26], "טלית זו קרבן אם אינה נשרפת" ^[27] – ^[28]יש להן פדיון ^[29]; ^[30] "הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו", "טלית זו קרבן עד שתשרף" -

עמוד ב

[המשך המשנה]

אין להם פדיון ^[31].

גמרא:

וליתני ^[32] 'קדושות ואין קדושות' ^[33].

^[34] איידי דבעי למיתנא סיפא 'אין להם פדיון' - תנא נמי רישא 'יש להם פדיון'.

היכי נדר?

אמר אמימר: באומר "אם אינן נקצצות היום", ועבר היום ולא נקצצו.

אם כן למה לי למימר ^[35]? פשיטא!?

לא, צריכא: כגון דאיכא זיקא נפישא ^[36].

והא קתני לה גבי [סמוך ובאותו ענין כמו] טלית, וטלית לשריפה קיימא ^[37]?

[אִין], כגון דאיכא דליקה - הכא נמי דאיכא זיקא נפישא, וסלקא דעתא דמסיק אדעתיה דלא מיתנצלן, ומשום הכי קא נדר ^[38] - קא משמע לן ^[39].

הרי נטיעות האלו קרבן [עד שיקצצו", "טלית זו קרבן עד שתשרף" - אין להם פדיון]:

ולעולם ^[40]?

אמר בר פדא: פדאן - חוזרות וקודשות, פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו ^[41]; נקצצו - פודן פעם אחת ודיו ^[42].

ועולא אמר: כיון שנקצצו - שוב אין פודן.

הערות

^ שלא יאמר "יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה"
^ אם הליסטים אינו מזקיקו שידור - לא יפתח לו הוא בעצמו
^ בלבד ידור, ולא בדבר אחר, כדמפרש
^ דהיינו במה שהוא מדירו
^ דהיינו במה שלא מדירו
^ ולאו נדרי אונסין נינהו, ואמאי נודרין למוכסין להבריח המכס של מלכות
^ שנוטל כל מה שרוצה
^ שאינה של מלכות
^ ולא אמר מילתא דהערמה
^ יאסרו
^ דהיינו הערמה: דההוא יומא לחוד אסר נפשיה
^ ואינו מניחו בשביל אותו נדר שלא יטול הפירות שהרי שומע דבהערמה נדר
^ בעלמא
^ שלא יאמר לו "אם תרצה אשבע לך"
^ שיאמר לו "אם תרצה אדור לך נדר"
^ אם הליסטים מזקיקו לכך וידור לו כן בלשון שבועה, כדאמרן לעיל
^ ואמאי קתני בברייתא דלא יפתח לו בשבועה
^ תריץ הכי:
^ דאפילו בנדר גרידא לא, וכל שכן בנדר שבועה
^ דאפילו בשבועה יפתח לו; וברייתא - משום בית הלל נשנית, ולאו דוקא היא, ולא מצית למימר 'התם בשבועה הוא דלא יפתח וכו', ולא מקשינן דבית שמאי אדבית שמאי
^ האי לא יפתח דברייתא - לא משמע כדאמרינן, דבאונסין קאי
^ אלא
^ האי 'לא יפתח' דבית שמאי סברי לא יפתח לו החכם פתח לחרטה להשאל על שבועתו, דאין שאלה לשבועה לפני החכם, וליכא למידק מינה שום קושיא
^ אמר
^ כלומר שיהו הקדש
^ "אם אינן נקצצות היום" מוקי לה בגמרא, ועבר היום ולא נקצצו
^ ולא נשרף הטלית
^ הרי הן הקדש, ו
^ והדמים יכנסו להקדש, והם יצאו לחולין
^ אבל אם אמר
^ לעולם, כל זמן שלא נקצצו, ואין יוצאין לחולין, אלא קדושות הן, שהן בקדושת הגוף לעולם, ואין להם תקנה עולמית; שאפילו פדאן - חוזרות וקדושות; דכיון דאמר "עד שיקצצו" - אין להם פדיון לעולם כל זמן שלא נקצצו - משמע דלעולם יהיו קרבן עד שיקצצו
^ בהאי לישנא ברישא - דהיכא דאמר "הרי הפירות האלו קרבן [אם אינם נקצצות]"
^ קדושות, דחל קדושה עלייהו; ואינן קדושות - דיש להן פדיון; דלפי ההוא עניין [כלומר: בהשוואה עם הסיפא] דקתני סיפא [שאמר "עד שיקצצו" ולא "אם אינן נקצצות"] - הויין [הפירות במקרה המתואר ברישא] קדושות ואינן קדושות: דאילו בסיפא דהתם, דאמר "עד שיקצצו" - הוי קדושה גמורה, שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות - אף על גב דקדושת דמים הוא; ואילו כי אמר [כמו ברישא] "אם אינן נקצצות" - ליכא קדושה חמורה, שהרי יש להם פדיון; ולהכי - כי אמר "אם אינן נקצצות" - לענין [בהשוואה עם הענין] כי אמר "עד שיקצצו" [שבסיפא] – [הרי שאלה ברישא] 'קדושות ואינן קדושות' הן
^ תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני, אלא
^ דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו
^ שמנשבת רוח קשה בעולם, דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא - דהיינו נקצצות – וסלקא דעתן אמינא: לא גמר בלבו להקדישו, אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי, ולא צריכי פדיון, דלא חל עלייהו קדושה, וכחולין דמי [כלומר שכל כוונתו היתה שיוקדשו אם לא השיר הרוח את הפירות, וזה פירוש דבריו במלה "נקצצות"] - קא משמע לן דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור מתכוין
^ כלומר: היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא? והקתני לה דומיא דטלית, וטלית מי קיימא לשרפה - בתמיה
^ ולהכי קאמר "אם אינה נשרפת", וסלקא דעתא אמינא דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן
^ דחל קדושה עלייהו
^ בתמיה: מדקתני 'אין להן פדיון' - משמע שלעולם אין להם פדיון, אפילו לאחר קציצה
^ כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות
^ ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן

[1] שלא יאמר "יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה"

[2] אם הליסטים אינו מזקיקו שידור - לא יפתח לו הוא בעצמו

[3] בלבד ידור, ולא בדבר אחר, כדמפרש

[4] דהיינו במה שהוא מדירו

[5] דהיינו במה שלא מדירו

[6] ולאו נדרי אונסין נינהו, ואמאי נודרין למוכסין להבריח המכס של מלכות

[7] שנוטל כל מה שרוצה

[8] שאינה של מלכות

[9] ולא אמר מילתא דהערמה

[10] יאסרו

[11] דהיינו הערמה: דההוא יומא לחוד אסר נפשיה

[12] ואינו מניחו בשביל אותו נדר שלא יטול הפירות שהרי שומע דבהערמה נדר

[13] בעלמא

[14] שלא יאמר לו "אם תרצה אשבע לך"

[15] שיאמר לו "אם תרצה אדור לך נדר"

[16] אם הליסטים מזקיקו לכך וידור לו כן בלשון שבועה, כדאמרן לעיל

[17] ואמאי קתני בברייתא דלא יפתח לו בשבועה

[18] תריץ הכי:

[19] דאפילו בנדר גרידא לא, וכל שכן בנדר שבועה

[20] דאפילו בשבועה יפתח לו; וברייתא - משום בית הלל נשנית, ולאו דוקא היא, ולא מצית למימר 'התם בשבועה הוא דלא יפתח וכו', ולא מקשינן דבית שמאי אדבית שמאי

[21] האי לא יפתח דברייתא - לא משמע כדאמרינן, דבאונסין קאי

[22] אלא

[23] האי 'לא יפתח' דבית שמאי סברי לא יפתח לו החכם פתח לחרטה להשאל על שבועתו, דאין שאלה לשבועה לפני החכם, וליכא למידק מינה שום קושיא

[24] אמר

[25] כלומר שיהו הקדש

[26] "אם אינן נקצצות היום" מוקי לה בגמרא, ועבר היום ולא נקצצו

[27] ולא נשרף הטלית

[28] הרי הן הקדש, ו

[29] והדמים יכנסו להקדש, והם יצאו לחולין

[30] אבל אם אמר

[31] לעולם, כל זמן שלא נקצצו, ואין יוצאין לחולין, אלא קדושות הן, שהן בקדושת הגוף לעולם, ואין להם תקנה עולמית; שאפילו פדאן - חוזרות וקדושות; דכיון דאמר "עד שיקצצו" - אין להם פדיון לעולם כל זמן שלא נקצצו - משמע דלעולם יהיו קרבן עד שיקצצו

[32] בהאי לישנא ברישא - דהיכא דאמר "הרי הפירות האלו קרבן [אם אינם נקצצות]"

[33] קדושות, דחל קדושה עלייהו; ואינן קדושות - דיש להן פדיון; דלפי ההוא עניין [כלומר: בהשוואה עם הסיפא] דקתני סיפא [שאמר "עד שיקצצו" ולא "אם אינן נקצצות"] - הויין [הפירות במקרה המתואר ברישא] קדושות ואינן קדושות: דאילו בסיפא דהתם, דאמר "עד שיקצצו" - הוי קדושה גמורה, שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות - אף על גב דקדושת דמים הוא; ואילו כי אמר [כמו ברישא] "אם אינן נקצצות" - ליכא קדושה חמורה, שהרי יש להם פדיון; ולהכי - כי אמר "אם אינן נקצצות" - לענין [בהשוואה עם הענין] כי אמר "עד שיקצצו" [שבסיפא] – [הרי שאלה ברישא] 'קדושות ואינן קדושות' הן

[34] תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני, אלא

[35] דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו

[36] שמנשבת רוח קשה בעולם, דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא - דהיינו נקצצות – וסלקא דעתן אמינא: לא גמר בלבו להקדישו, אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי, ולא צריכי פדיון, דלא חל עלייהו קדושה, וכחולין דמי [כלומר שכל כוונתו היתה שיוקדשו אם לא השיר הרוח את הפירות, וזה פירוש דבריו במלה "נקצצות"] - קא משמע לן דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור מתכוין

[37] כלומר: היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא? והקתני לה דומיא דטלית, וטלית מי קיימא לשרפה - בתמיה

[38] ולהכי קאמר "אם אינה נשרפת", וסלקא דעתא אמינא דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן

[39] דחל קדושה עלייהו

[40] בתמיה: מדקתני 'אין להן פדיון' - משמע שלעולם אין להם פדיון, אפילו לאחר קציצה

[41] כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות

[42] ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]