ביאור:בבלי נדרים דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ושטיח ^[1].

(דברים כח מח: ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם) בחוסר כל [ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך] - אמר רבי אמי אמר רב: בלא נר ובלא שלחן;

רב חסדא אמר: בלא אשה;

רב ששת אמר: בלא שמש;

רב נחמן אמר: בלא דעה;

תנא: 'בלא מלח ובלא רבב ^[2]';

אמר אביי: נקטינן: אין עני אלא בדעה.

במערבא אמרי: דדא ביה - כולא ביה ^[3], דלא דא ביה - מה ביה? דא קני - מה חסר ^[4]! דא לא קני - מה קני?

אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר (תהלים קג ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי.

רב המנונא אמר: חוזר לימי עלומיו ^[5], שנאמר (איוב לג כה) רוטפש ^[6] בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו ^[7].

(תהלים מא ד: ה' יסעדנו על ערש דוי) כל משכבו הפכת בחליו - אמר רב יוסף: לומר דמשכח למודו ^[8].

רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה; אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן 'אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא; אמר ליה אביי: "את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן"'.

כי הוה גמיר רבי [רבי יהודה הנשיא] תלת עשרי אפי הילכתא ^[9] - אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון; לסוף חלש רבי. אהדר רבי חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה; שיתא אזדו הוה ^[10] [לא רבי חייא שכחם, שהרי רבי לימדו רק שבעה מתוך השלושה עשר; אלא שרבי שכחם ולא הצליח להחזירם].

ההוא קצרא ^[11] הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו; אזל רבי חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי; כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא, אמר ליה רבי: אתה עשית אותי ואת חייא! ^[12].

איכא דאמרי הכי קאמר ליה: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.

ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה: של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה; וזו של חולה - של שמים היא, ומי יכול לכבותה?

ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא, ואמרי לה ארבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע קיצו של אדם - הכל מושלים בו ^[13] שנאמר: (בראשית ד יד: הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר; והייתי נע ונד בארץ) והיה כל מוצאי יהרגני.

רב אמר מן הדין קרא: (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו היום ^[14] - כי הכל עבדיך ^[15].

רבה בר שילא - אמרו ליה: שכיב גברא גבוה; הוה רכיב גירדונא זוטרא ^[16], מטא [הגיע] תיתורא ^[17] איסתויט ^[18], שדייה ^[19] - וקא שכיב ^[20]!

קרי על נפשיה 'למשפטיך עמדו היום'.

שמואל חזייה לההוא ~~<קרוקיתא דעקרבא>~~ עקרבא יתיבא על אקרוקתא ^[21], ועברה נהרא, טרקא גברא ומיית.

קרי עליה 'למשפטיך עמדו היום'.

אמר שמואל: אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה. לאפוקי מאי?

לאפוקי הא דתניא: רבי יוסי בן פרטא אומר משום רבי אליעזר: אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש; בשלמא חולי מעיים - משום כיסופא; אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא?

משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: דיבורא קשיא לעינא ומעלי [ומועיל] לאישתא [קדחת].

אמר רבא: האי אישתא - אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא [שליח של מלאך המות] מעלי [מועיל]

עמוד ב

כחיזרא לדיקלי ^[22] חד לתלתין יומין, וכי תירייקי ^[23] [תרופה נגד נשיכת נחש, עקיצת עקרב...] לגופא.

רב נחמן בר יצחק אמר: לא היא ולא תירייקה.

אמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל: ערסן יפה לחולה לרפואתו.

מאי 'ערסן'?

אמר רבי יונתן: חושלא דשערי עתיקתא ^[24] דריש נפיא ^[25].

אמר אביי: בעיין בישולא כעין בישרא דתורא;

רב יוסף אמר: סמידי [סולת] דשערי עתיקתא דריש נפיא;

אמר אביי: בעיין בישולא כבשרא דתורא;

אמר רבי יוחנן: בורדם ^[26] - אין מבקרים ואין מזכירין שמו.

מאי טעמא?

אמר רבי אלעזר: מפני שהוא כמעיין הנובע ^[27].

ואמר רבי אלעזר: למה נקרא שמו 'בורדם' ^[28]? שהוא כמעיין הנובע ^[29].

[המודר הנאה מחבירו ...] ומרפאהו רפואת הנפש [אבל לא רפואת ממון]:

היכי קתני? אילימא דרפואת נפש בחנם ^[30], רפואת ממון בשכר - ליתני הכי: מרפאהו בחנם אבל לא בשכר!?

אלא רפואת נפש = גופו ^[31], רפואת ממון = בהמתו ^[32].

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אבל אומר לו "סם פלוני יפה לה, סם פלוני רע לה" ^[33].

משנה:

ורוחץ עמו ^[34] באמבטי גדולה אבל לא בקטנה ^[35], וישן עמו במטה.

רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו,

ומיסב עמו על המטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי ^[36] אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר ^[37].

גמרא:

תניא: 'לא ירחץ עמו באמבטי, ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה מותר.

רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה, אבל מיסב עמו על המטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר.'

אמר רבי יוסי בר חנינא: מן התמחוי החוזר לבעל הבית.

משנה:

לא יאכל עמו מן האבוס ^[38] שלפני הפועלים ^[39], ולא יעשה עמו באומן ^[40] - דברי רבי מאיר;

וחכ"א: עושה והוא ברחוק ממנו.

גמרא:

בקרוב - ^[41] לא פליגי דאסיר ^[42], כי פליגי ברחוק: רבי מאיר סבר: גזרינן רחוק משום קרוב, דקא מרפי לה לארעא קמיה ^[43], ורבנן סברי לא גזרינן.

הערות

^ עור לאכול עליו
^ שומן, דמלפת בהו
^ מי שיש בו דעת - כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום
^ מי שקנה דעת - אינו חסר כלום
^ דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא
^ רוטפש - כלומר: כשעת רטוב ופש, כמו [פרו ורבו (בראשית א כב) מתרגמינן] 'פושו וסגו'
^ מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו
^ כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו
^ שהיה שונה למודו בי"ג פנים
^ ששכחם
^ כובס
^ דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה)
^ להמיתו, אפילו זבוב אפילו יתוש
^ דכיון שנשפט בישיבה של מעלה
^ הכל נעשו עבדיו של הקב"ה ליפרע הימנו
^ פרדה קטנה
^ גשר
^ נתפחדה הפרדה
^ ושדייה מינה
^ ואף על פי שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט - מת
^ צפרדע; ועקרב אינו יכול לשוט בנהר, ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש
^ כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו - כך מגינה על גופו של אדם
^ תירייק"א בלע"ז
^ שעורים ישנים קלופים
^ שמדובקין בנפה ובכברה כשמרקדין בהן
^ בסמ"ך; ואית דאמרי בורדם במ"ס, כמו בור שנובע דם; ואית דאמרי: מכה שקורין בו"ן מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם
^ שקופץ מזה לזה, ויש בו סכנה להזכירו
^ בורדס: שילשול גדול שיוצא כל שעה
^ שאין לו שוליים ויצאו ממנו כל המים
^ כלומר שאין לו הנאה אלא שמחזיק לו טובה בנפשו
^ שאם חלה המדיר - מותר למודר לרפאותו, כדאמרינן לעיל, דלא אדריה מן חיותיה
^ שאם חלתה בהמתו אסור לרפאותה משום דקמהני ליה
^ דאמירה ולא כלום היא
^ המודר עם המדיר
^ משום דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי הבלא
^ ביחד, מפני שמרבה בעל הבית בשבילו
^ כדמפרש בגמרא: שדרכן לאכול מעט, ומחזירו לבעל הבית, שיש להן מאכילין הרבה; וכיון דאין אוכל אלא מעט ומחזיר המותר - לא מיתהני מיניה כלום, אפילו אם אוכל חבירו פחות הימנו לא מיתהני, דהא אינו אוכל אלא מעט והמותר מחזיר. ענין אחר: לא יאכל עמו מן התמחוי - דדרך בני הסעודה לאחר שאכלו כפי שובען מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן, דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה שאכל חבירו פחות ממנו; אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית ושוב אין מוסיפין בקערות - מותר לאכול עמו
^ כלי גדול שנותן בו בעל הבית ירקות
^ שאוכלין בו הפועלים יחד - ומשום טעם דתמחוי
^ שלא יעמוד עמו במענה אחת; מפרש בגמרא
^ כולי עלמא
^ לעדור
^ ונוח לו לחרוש אחריו

[1] עור לאכול עליו

[2] שומן, דמלפת בהו

[3] מי שיש בו דעת - כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום

[4] מי שקנה דעת - אינו חסר כלום

[5] דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא

[6] רוטפש - כלומר: כשעת רטוב ופש, כמו [פרו ורבו (בראשית א כב) מתרגמינן] 'פושו וסגו'

[7] מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו

[8] כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו

[9] שהיה שונה למודו בי"ג פנים

[10] ששכחם

[11] כובס

[12] דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה)

[13] להמיתו, אפילו זבוב אפילו יתוש

[14] דכיון שנשפט בישיבה של מעלה

[15] הכל נעשו עבדיו של הקב"ה ליפרע הימנו

[16] פרדה קטנה

[17] גשר

[18] נתפחדה הפרדה

[19] ושדייה מינה

[20] ואף על פי שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט - מת

[21] צפרדע; ועקרב אינו יכול לשוט בנהר, ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש

[22] כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו - כך מגינה על גופו של אדם

[23] תירייק"א בלע"ז

[24] שעורים ישנים קלופים

[25] שמדובקין בנפה ובכברה כשמרקדין בהן

[26] בסמ"ך; ואית דאמרי בורדם במ"ס, כמו בור שנובע דם; ואית דאמרי: מכה שקורין בו"ן מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם

[27] שקופץ מזה לזה, ויש בו סכנה להזכירו

[28] בורדס: שילשול גדול שיוצא כל שעה

[29] שאין לו שוליים ויצאו ממנו כל המים

[30] כלומר שאין לו הנאה אלא שמחזיק לו טובה בנפשו

[31] שאם חלה המדיר - מותר למודר לרפאותו, כדאמרינן לעיל, דלא אדריה מן חיותיה

[32] שאם חלתה בהמתו אסור לרפאותה משום דקמהני ליה

[33] דאמירה ולא כלום היא

[34] המודר עם המדיר

[35] משום דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי הבלא

[36] ביחד, מפני שמרבה בעל הבית בשבילו

[37] כדמפרש בגמרא: שדרכן לאכול מעט, ומחזירו לבעל הבית, שיש להן מאכילין הרבה; וכיון דאין אוכל אלא מעט ומחזיר המותר - לא מיתהני מיניה כלום, אפילו אם אוכל חבירו פחות הימנו לא מיתהני, דהא אינו אוכל אלא מעט והמותר מחזיר. ענין אחר: לא יאכל עמו מן התמחוי - דדרך בני הסעודה לאחר שאכלו כפי שובען מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן, דהתם לא יאכל עמו דשמא אחד מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה שאכל חבירו פחות ממנו; אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית ושוב אין מוסיפין בקערות - מותר לאכול עמו

[38] כלי גדול שנותן בו בעל הבית ירקות

[39] שאוכלין בו הפועלים יחד - ומשום טעם דתמחוי

[40] שלא יעמוד עמו במענה אחת; מפרש בגמרא

[41] כולי עלמא

[42] לעדור

[43] ונוח לו לחרוש אחריו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]