ביאור:בבלי נדרים דף כה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר ליה: כי משתבע - אדעתא דידן משתבע [1], ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני [2].
ועל דעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע? והתניא: כשהן משביעין אותו - אומרים לו "הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת בית דין" - לאפוקי מאי [3]?: לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי [4] ואסיק להון שמא "זוזי" [5]? ומדקאמר "על דעתינו" - מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה [6]!?
לא [7], [8] לאפוקי מקניא דרבא: דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללוה: זיל פרע לי! אמר ליה: "פרעתיך"! אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה; אזל ואייתי קניא, ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל, ואתי עליה לבי דינא; אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך! נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה [9]!
ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא - ואישתכח דקושטא אישתבע!
| ואכתי לא עביד דמישתבע אדעתא דנפשיה? והתניא: 'וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר (דברים כט יג) ולא אתכם לבדכם [אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת][10]' [11]; - מאי אמר להו משה לישראל? לאו הכי קאמר להו: דלמא עבידתון מילי ואמריתון "על דעתינו" - משום הכי אמר להו "על דעתי" - לאפוקי מאי [12]? לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים "אלוה" [13]? מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה? |
לא [14] עבודת כוכבים איקרי "אלוה" [15], דכתיב (שמות יב יב: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה) ובכל אלהי מצרים [אעשה שפטים אני ה’] [16] - ולשבע יתהון דמקיימיתון מצות?
משמע 'מצות המלך'!
ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצות?
משמע מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה!
ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה?
משמע תורה אחת [17]!
ולשבע יתהון דמקיימיתון תורות?
משמע תורת מנחה, תורת חטאת, תורת אשם.
ולשבע יתהון דמקיימיתון [תורות] ומצות?
[תורות] - משמע תורת המנחה; 'מצות' - משמע מצות המלך [18]!
ולישבע יתהון דמקיימיתון תורה כולה?
'תורה כולה' - משמע עבודת כוכבים, דתניא: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה!
ולישבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה? אי נמי "שש מאות ושלש עשרה מצות" [19]?
אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט [20].
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:
ולא? והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא, רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא [21] ובלע יתהון [22]!
אמר שמואל: בטרוף [23]
[24] כולהו נחשי מיטרף טרפי [25]!?
ולתני "טרוף" [28]?
מילתא אגב אורחיה קא משמע לן: דקורת בית הבד גַבּוֹ טרוף [29].
למאי נפקא מינה?
למקח וממכר [30], לומר לך: המוכר קורת בית הבד לחבירו - אי גבו טרוף - אין [31], ואי לא לא.
משנה:
נדרי שגגות: [32] אם אכלתי", ו"אם שתיתי" - ונזכר שאכל ושתה [33]; "שאני אוכל" ו"שאני שותה"[34] - ושכח ואכל ושתה;
אמר "קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני" - ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה;
ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר "הרי [35] עליכם קרבן" ונמצאו אביו [36] ואחיו [37] [38] והיו עמהן אחרים:
בית שמאי אומרים: הן [39] מותרים, ומה שעמהם אסורים [40];
ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין [41].
גמרא:
תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות;
היכי דמי שבועות שגגות?
כגון רב כהנא ורב אסי: הדין אמר "שבועתא דהכי אמר רב" והדין אמר "שבועתא דהכי אמר רב": דכל חד וחד - אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע.
ראה אותן אוכלין וכו':
תנן התם [42]: 'פותחין בשבתות ובימים טובים [43]: [44] בראשונה היו אומרים [45]: אותן הימים [46] מותרים, ושאר כל הימים אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו [47]'.
אמר רבה [48] : דכולי עלמא [49]: [50] כל היכא דאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'כולכם אסורין חוץ מאבא'" - [51] דכולהון אסורין ואביו מותר [52]; לא נחלקו אלא באומר [53] [54] "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר'" [55][56].
הערות
עריכה- ^ כדרך שבני אדם נשבעין
- ^ ואין דרך בני אדם לקרוא לנמלים "עולי מצרים"
- ^ לאפוקי מאי אמרי ליה הכי: דשלא על דעתך אנו משביעין אותך
- ^ דיהיב ליה לבעל חובו אסקונדרי: פיספסים שמשחקים בהן
- ^ וקרא אותן "זוזי", ובכך רוצה לפטור עצמו מן השבועה
- ^ הכא נמי נימא הכי גבי שומשמני
- ^ שומשמני ואיסקונדרי - לאו מילתא היא, ובהכי לא מיפטר איניש נפשיה, ומשום האי טעמא לא היו אומרים לו "הוי יודע כו'"
- ^ אלא
- ^ דזוזי ממש יהב, ובעי למיפטר בהכי; ובשאר מילי לא עביד איניש דנשבע אדעתא דנפשיה
- ^ בפסוק קודם דובר על ברית ואלה: דברים כט,יא |align = "right"|לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו: אשר ה' אלקיך כרת עמך היום. – ולאלה הזאת מתיחס הדרוש כאן.
- ^ הכי פירושו: איני משביע אתכם על דעתכם לבדכם
- ^ קאמר להו הכי
- ^ דאי אסיקו לה שמא לעבודת כוכבים "אלוה", ופלחו לה, ובעו למיפטר נפשייהו דאמרי דפלחי לאלוה
- ^ לאו לאפוקי משום האי קאמר הכי, דאינהו לא מצו לאסוקי לעבודת כוכבים שמא "אלוה" ולמפטר נפשייהו, דהא
- ^ מעצמה
- ^ אם כן אמאי משבע יתהון הכי על דעת המקום ועל דעתי? לישבע יתהון דמקיימיתו תורה [– ניכר שלרש"י היתה גירסא קצת יותר קצרה מזו שלפנינו]
- ^ שבכתב בלבד
- ^ שבפרשה שום תשים עליך מלך (דברים יז טו) שיש שם מצות
- ^ ולא מצי למיטעי מידי
- ^ כשאמר "על דעת המקום ועל דעתי" - ששם נכלל הכל
- ^ איצטבלאות מלאות תבן
- ^ אלמא דהוה גדול מקורת בית הבד
- ^ נחש מנומר לא משתכח כקורת בית הבד.
- ^ והא
- ^ הוו מנומרין
- ^ בגבו טרוף
- ^ ולא הוי גדול כי האי גוונא
- ^ "אם לא ראיתי נחש גבו טרוף כקורת בית הבד"
- ^ דכי אמר "בית הבד" - אגבו טרוף קאמר: דומיא דקורת בית הבד דהוי טרוף: חדקים חדקים
- ^ למוכר קורת בית הבד לחבירו
- ^ ודאי הוי קורת בית הבד
- ^ אמר "קונם עלי ככר זה
- ^ פטור, דלבו אונסו, דסבר שבאמת נשבע
- ^ משנה זו מובאת במסכת שבועות דף כח,ב, ושם הגירסא: 'שאיני אוכל שאיני שותה'
- ^ הן
- ^ אותן האוכלים שהיה אביו
- ^ או אחיו - היינו נמי נדרי שגגות, שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן
- ^ או שהיה אוכל עמהן עם אביו ועם אחיו [אחרים – ב"ח מוחק מילה זו]
- ^ אביו ואחיו בלבד
- ^ דקסברי נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו
- ^ ובית הלל סבריף נדר שהותר מקצתו - הותר כולו. ע"כ מפי' רבינו גרשום זצ"ל, שהתחילו בדף כב,ב, משום שרש"י לקטע הזה חסר
- ^ בפרק 'רבי אליעזר אומר'
- ^ שאם נדר שלא יאכל כל ימות השנה - פותחין לו חרטה כך: "כלום נדרת על דעת להתענות בשבתות וימים טובים"?
- ^ אם יאמר "לאו",
- ^ היו בית דין של ראשונים אומרים
- ^ שבתות וימים טובין
- ^ וכולן מותרין
- ^ אמתניתין קאי
- ^ הכל מודים -
- ^ שאם ראה אותם אוכלים תאנים וענבים ואמר "הרי הן עליכם קרבן" - כמו שאמר על כולם "כולכם אסורין", ושוב אמר [כאשר ראה שאביו ביניהם]
- ^ הואיל ומעיקרא כללן דאמר "כולכם"
- ^ כולן אסורים ואביו ואמו מותרין, דלא הוי 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו', הואיל ואכתי בדיבורו קמא קאי דאמר "כולכם"
- ^ תחלה בכלל: "הרי הם עליכם קרבן"
- ^ ושוב אמר
- ^ הואיל ולבסוף פרטן: "פלוני ופלוני" - קסברי בית הלל דהוה ליה 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו'; ובית שמאי סברי: כל עיקר לא אמר 'הותר מקצתו הותר כולו'
- ^ על פי הב"ח