ביאור:בבלי נדרים דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא לאו דווקא ^[1]: זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.

ואיבעית אימא: 'ידות' - איידי דאתיין מדרשא - מפרש להון ברישא.

וליפתח ^[2] הדין ^[3] ברישא?

מיפתח פתח בכינויין - דאורייתא - ברישא, והדר מפרש ידות, דאתיין ליה מדרשא.

הניחא למאן דאמר: 'כינויין - לשון נכרים הן' ^[4]; אלא למאן ^[5] דאמר: 'לשון שבדו להן חכמים ^[6] להיות נודר בו' - מאי איכא למימר ^[7]?

[האומר: כינויים - 'לשון שבדו חכמים' יאמר:] מי קתני 'ידות' ^[8]? ^[9] - ולאו חסורי קא מחסרת לה ^[10]? ^[11] אקדים נמי ותני ^[12] ידות: 'כל ידות נדרים כנדרים, וכל כינויי נדרים כנדרים ^[13] ואלו הן ידות: האומר לחבירו ... [ובמשנה ב ^[14], בדף י,א:] ואלו הן כינויין 'קונם' 'קונח' 'קונס'...

וידות - היכא כתיב ^[15]?

(במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ^[16] ותניא: 'נזיר להזיר' ^[17] - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות ^[18];

אין לי אלא בנזירות, בנדרים מנין?

תלמוד לומר: 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' - מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות: מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים;

ומה נדרים עובר בבל יחל ^[19] ובבל תאחר ^[20] אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר;

ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו - אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו'.

מאי שנא גבי נזירות, דכתיב 'נזיר להזיר' - נדרים נמי, הא כתיב [בנזיר] 'לנדור נדר' ^[21]!?

והיקישא למה לי ^[22]!?

אי כתב 'נדר לנדור' כדכתב 'נזיר להזיר' – כדקאמרת, לא צריך היקישא! השתא דכתיב 'לנדור נדר' ^[23] - דברה תורה כלשון בני אדם ^[24].

הניחא למאן דאית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם' אלא למאן דלית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם', האי 'לנדור נדר' מאי עביד ליה?

דריש ליה: לעשות ידות נדרים כנדרים, ומקיש נזירות לנדרים; 'נזיר להזיר' דריש ליה: מלמד

עמוד ב

שהנזירות חל על הנזירות ^[25].

ולמאן דאמר 'דברה תורה כלשון בני אדם' – ו'נזיר להזיר' דריש לעשות ידות נזירות כנזירות.

שהנזירות חל על הנזירות - מנא ליה? הניחא אי סבירא ליה כמאן דאמר 'אין נזירות חל על נזירות', אלא אי סבירא ליה כמאן דאמר 'נזירות חל על נזירות' - מנא ליה?

נימא קרא 'ליזור'; מאי 'להזיר'? שמעת מינה תרתי ^[26]!

במערבא אמרי: אית תנא דמפיק ליה לידות מן 'לנדור נדר' ^[27], ואית תנא דמפיק ליה מן (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו: כ)כל היוצא מפיו יעשה ^[28].

אמר מר: 'ומה נדרים עובר בבל יחל [רש"י לעיל: דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל ג)] ובל תאחר [אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר;] בשלמא 'בל יחל' דנדרים - משכחת לה כגון דאמר 'ככר זו אוכל' - ולא אכלה - עובר משום 'בל יחל דברו'; אלא 'בל יחל' דנזירות - היכי משכחת לה?

כיון דאמר 'הריני נזיר' - הוה ליה נזיר!? אכל [ענבים או תוצרת ענבים] - קם ליה בבל יאכל ^[29] שתה [יין או מיץ ענבים] - קם ליה בבל ישתה ^[30]!?

אמר רבא: לעבור עליו בשנים ^[31].

'בל תאחר' דנזירות - היכי משכחת לה? כיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר ^[32]! אכל - קם ליה בבל יאכל ^[33]!!?

באומר "לכשארצה אהא נזיר [ולא עכשיו]" ^[34].

ואי אמר "כשארצה" - ליכא בל תאחר! [כגירסת רש"י: אכתי מאי 'בל תאחר' איכא? [ומפרש רש"י:] כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי, ולית ביה משום בל תאחר!; כלומר: הגמרא חוזרת בה, לומר שבאמת אין 'בל תאחר', שהרי אינו רוצה, ואולי לעולם לא ירצה]! [ואם כן מתי יעבור על 'בל תאחר' בנזירות?]

אמר רבא: ^[35] כגון דאמר "לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר", דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר, מידי דהוה האומר לאשתו "הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי" - אסורה לאכול בתרומה מיד, אלמא אמרינן 'כל שעתא ושעתא דילמא מיית' - הכא נמי לאלתר הוי נזיר ^[36], דאמרינן 'דילמא השתא מיית' ^[37]. ^[38].

הערות

^ הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא
^ בגווייהו וליתני
^ כל ידות נדרים, הואיל דחביב ליה
^ דבהני לשונות נדרי נכרים, כ'קונם' 'קונח' 'קונס', שיש לשון שקורין לקרבן 'קונם' ויש לשון שקורין לקרבן 'קונח' וכן השאר; [ומשום הכי] קא חשיב להו; והוא הדין לכל לשון הנודר - אדם מיחייב; והא דקא מנו חכמים הני לשונות - משום דבהני לשונות בקיאין; וכיון דאיכא נכרים דנדרי - התורה אסרה בכל לשון דקאמר, דהא הוי נדר
^ לריש לקיש
^ דחכמים תקינו הני לשונות
^ היכי מצי אמרת 'ידות - איידי דאתיין מדרשא'? הא תרוייהו: בין ידות בין כינויין - מדרשא אתיין, דמדרבנן נינהו
^ הא לא קתני במתניתין 'וידות נדרים כנדרים'
^ אלא
^ חסורי מיחסרת לה, דאמרת לעיל 'חסורי מיחסרא וכו’’
^ וכיון דאמרת הכי
^ ברישא
^ וכיון דפתח להו ברישא - להכי מפרש נמי להו ברישא:
^ משנתנו היא רק חלק ראשון של משנה א; החלק השני בדף ט,א
^ היכא כתב להו קרא דדריש להו מיניה, דאמר '(רישא) מדרשא אתיא, ולא כתיבי ממש, דאם כן הוו להו מדאורייתא
^ דמצי למיכתב 'כי יפליא לנדור נדר נזיר'
^ אלא מ'להזיר' דרשינן:
^ [לומר] דבכל כינויי לשון דמזיר - הוי נזיר; והתם במסכת נזיר מפרש ידות נזירות וכינויי נזירות
^ דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל ג)
^ דכתיב: כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר (דברים כג כב)
^ ונידרוש נמי מ'לנדור' [כמו שדרשו מ'להזיר’]- לעשות כינויי נדרים כנדרים
^ דאמרת 'מקיש נדרים לנזירות'? הא מצינן למידרש מקרא גופיה
^ הכי משתעו בני אדם
^ וליכא למידרש מינה כלום
^ שאם היה נזיר, ואמר "הריני נזיר" - חל עליה נזירות (במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (דף טז,ב) - מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש), וכשישלמו אותן ימי נזירות - צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת
^ לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות
^ דלא סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם
^ דמשמע בכל ענין דנדר
^ כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו ד)
^ כל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו ג) וליכא לא יחל דברו
^ לעולם אית ביה נמי 'לא יחל' - לעבור עליו בשני לאוין: 'לא יאכל' ו'לא יחל'
^ לא מאחר לנזריה בכך - דאיהו הוי נזיר
^ אלא דקם ליה בלא יאכל
^ דאי משהי ליה - קם ליה בבל תאחר
^ לעולם אית ביה נמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין: לא יאכל ולא יחל
^ דאי משהי ליה - קם ליה ב'בל תאחר'
^ דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר
^ גירסת רש"י 'מן אלתר' [במקום 'לאלתר] = באותה שעה; כל 'אלתר' דגרסינן - היינו על אתר, באותו מקום, וכן מפרש בירושלמי

[1] הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא

[2] בגווייהו וליתני

[3] כל ידות נדרים, הואיל דחביב ליה

[4] דבהני לשונות נדרי נכרים, כ'קונם' 'קונח' 'קונס', שיש לשון שקורין לקרבן 'קונם' ויש לשון שקורין לקרבן 'קונח' וכן השאר; [ומשום הכי] קא חשיב להו; והוא הדין לכל לשון הנודר - אדם מיחייב; והא דקא מנו חכמים הני לשונות - משום דבהני לשונות בקיאין; וכיון דאיכא נכרים דנדרי - התורה אסרה בכל לשון דקאמר, דהא הוי נדר

[5] לריש לקיש

[6] דחכמים תקינו הני לשונות

[7] היכי מצי אמרת 'ידות - איידי דאתיין מדרשא'? הא תרוייהו: בין ידות בין כינויין - מדרשא אתיין, דמדרבנן נינהו

[8] הא לא קתני במתניתין 'וידות נדרים כנדרים'

[9] אלא

[10] חסורי מיחסרת לה, דאמרת לעיל 'חסורי מיחסרא וכו’’

[11] וכיון דאמרת הכי

[12] ברישא

[13] וכיון דפתח להו ברישא - להכי מפרש נמי להו ברישא:

[14] משנתנו היא רק חלק ראשון של משנה א; החלק השני בדף ט,א

[15] היכא כתב להו קרא דדריש להו מיניה, דאמר '(רישא) מדרשא אתיא, ולא כתיבי ממש, דאם כן הוו להו מדאורייתא

[16] דמצי למיכתב 'כי יפליא לנדור נדר נזיר'

[17] אלא מ'להזיר' דרשינן:

[18] [לומר] דבכל כינויי לשון דמזיר - הוי נזיר; והתם במסכת נזיר מפרש ידות נזירות וכינויי נזירות

[19] דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל ג)

[20] דכתיב: כי תדור נדר לה' אלוהיך לא תאחר (דברים כג כב)

[21] ונידרוש נמי מ'לנדור' [כמו שדרשו מ'להזיר’]- לעשות כינויי נדרים כנדרים

[22] דאמרת 'מקיש נדרים לנזירות'? הא מצינן למידרש מקרא גופיה

[23] הכי משתעו בני אדם

[24] וליכא למידרש מינה כלום

[25] שאם היה נזיר, ואמר "הריני נזיר" - חל עליה נזירות (במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (דף טז,ב) - מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש), וכשישלמו אותן ימי נזירות - צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת

[26] לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות

[27] דלא סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם

[28] דמשמע בכל ענין דנדר

[29] כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו ד)

[30] כל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו ג) וליכא לא יחל דברו

[31] לעולם אית ביה נמי 'לא יחל' - לעבור עליו בשני לאוין: 'לא יאכל' ו'לא יחל'

[32] לא מאחר לנזריה בכך - דאיהו הוי נזיר

[33] אלא דקם ליה בלא יאכל

[34] דאי משהי ליה - קם ליה בבל תאחר

[35] לעולם אית ביה נמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין: לא יאכל ולא יחל

[36] דאי משהי ליה - קם ליה ב'בל תאחר'

[37] דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר

[38] גירסת רש"י 'מן אלתר' [במקום 'לאלתר] = באותה שעה; כל 'אלתר' דגרסינן - היינו על אתר, באותו מקום, וכן מפרש בירושלמי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]