פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

ואסורים בדבר של אותה העיר.

ואיזהו דבר של עולי בבל?

כגון הר הבית, והעזרות, והבור שבאמצע הדרך [1].

ואיזהו דבר של אותה העיר [2]?

כגון הרחבה, והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים [3], והכותב חלקו לנשיא [4].

רבי יהודה אומר: אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב לנשיא - אין צריך לזכות [5], [6] להדיוט - צריך לזכות [7].

וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה [8].

רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן.

גמרא:

[והכותב חלקו לנשיא] אמאי מיתסר?

אמר רב ששת: הכי קתני: 'ומה תקנתן? יכתבו חלקן לנשיא [רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; ומה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? - הכותב לנשיא אין צריך לזכות והכותב להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה]:

רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן:

תניא: 'רבי יהודה אומר: אנשי גליל קנטרנין היו [9], והיו נודרין הנאה זה מזה; עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן [10] לנשיא [11]'.

משנה: [12]

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון, שהיה אביו נודר הימנו הנאה, והיה משיא את בנו; ואמר לחברו "חצר וסעודה נתונים הינן לפניך, אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה."

אמר: "אם שלי הם - הרי הם מוקדשין לשמים"!

אמר לו: "נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים"!?

אמר לו: "נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה [13], ויהא עון תלוי בראשו"!?

אמרו חכמים: כל מתנה שאינה [14] שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה.

גמרא:

מעשה לסתור!? [15]?

חסורי מיחסרא והכי קתני [16]: [17] ואם הוכיח סופו על תחילתו [18] – אסור; ומעשה נמי בבית חורון באחד דהוה סופו מוכיח על תחילתו.

אמר רבא: לא שנו [19] אלא דאמר ליה "והינן לפניך [20] אלא כדי שיבא אבא", אבל אמר ליה "שיהו לפניך, שיבא אבא [21]" - מדעתך הוא דאמר ליה [22].

לישנא אחרינא אמרין לה: אמר רבא: לא [23]תימא טעמא [24]: דאמר ליה "והינן לפניך" הוא דאסור, אבל אמר ליה "הן לפניך שיבא אבא ויאכל" - מותר, אלא אפילו אמר ליה "הן לפניך יבא אבא ויאכל" – אסור [25]; מאי טעמא? - [26] סעודתו מוכחת עליו [27].


עמוד ב

ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא [28]; אסרינהו לנכסיה עליה.

אמרו ליה: ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי [29]?

אמר להון: ליקני הדין, ואי [30] הואי בר ברי צורבא מרבנן - לקנייה [31].

מאי?

אמרי פומבדיתאי: 'קני על מנת להקנות' הוא [32], וכל 'קני על מנת להקנות' - לא קני [33];

ורב נחמן אמר: קני, דהא [קנין] סודרא [בקנין כזה הקונה נותן כלי משלו – הסורד - למוכר, ובמעשה הרמת הסודר של הקונה – נעשית הקנין של הטובין הנמכרים, והסודר של הקונה חוזר לבעליו, ולא נשאר בידי המוכר] - קני על מנת להקנות הוא [34].

אמר רב אשי: ומאן לימא לן דסודרא - אי תפיס ליה [המוכר] לא מיתפיס? [35] ועוד: סודרא [36] – 'קני על מנת להקנות', ו'קני מן השתא' [37]; [38] [39] הלין ניכסין דהדין" [שהמוריש רוצה להוריש לנכדו שטרם נולד, ובתנאי שיהיה תלמיד חכם] - לאימתי קני? לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן? לכי הוה הדר סודרא למריה [הרי הסודר מזמן חזר לבעליו, כלומר: לא נעשה מעשה קנין תקף בזמן שנכד נעשה תלמיד חכם] [40]!

אמר ליה רבא לרב נחמן: והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא ולא קא קני?

זימנין אמר ליה [41]: משום דסעודתו מוכחת עליו [42],

וזימנין אמר ליה: רבי אליעזר היא, דאמר 'אפילו ויתור אסור במודר הנאה'.

תנן: אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה - כל - לאיתויי מאי? לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי [43]?

לא! לאתויי לישנא בתראה דשמעתיה דרבא [44].

הדרן עלך השותפין

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-


נדרים פרק ששי הנודר מן המבושל

הערותעריכה

  1. ^ כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (קד,א)
  2. ^ דשל שניהן הן
  3. ^ ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי אותה העיר
  4. ^ בגמרא מפרש לה
  5. ^ על ידי אחר
  6. ^ אבל הכותב
  7. ^ ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט
  8. ^ שכן דרך לחלוק כבוד לנשיא
  9. ^ כעסנים הן
  10. ^ מדבר של אותה העיר
  11. ^ כדי שיהו אלו ואלו מותרין בהן
  12. ^ הך מתניתין אייתי נמי לעיל באידך פירקין (מג,א), אלא דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא: משום דבעי למיתנא עלה הפקר דפליג בה רבי יוסי.
  13. ^ שיהא אביו המודר הנאה אוכל על ידו
  14. ^ כל כך ברשות המקבל
  15. ^ דברישא קתני 'המודר הנאה וכו' וקתני תקנתא דמצי למעבד כהאי גוונא, והדר תני מעשה וכו' לסתור דבריו הראשונים
  16. ^ במתניתין
  17. ^ המודר הנאה וכו'
  18. ^ שלא נתן לו אלא על מנת שיתן לזה ייאכל
  19. ^ דאינה מתנה
  20. ^ דמשמע דהכי אמר ליה והינן נתונין לך
  21. ^ ויאכל
  22. ^ דהכי משמע: "והן נתונים לך והם בדעתך שיבא אבא" - הוי דוקא לו
  23. ^ תידוק ו
  24. ^ דאיכא חילוק בין "והינן לפניך" בין "והן לפניך" [בגירסה לעיל: "שיהו לפניך"]
  25. ^ דודאי תרוייהו אסירי
  26. ^ דהא
  27. ^ שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא אביו ויאכל, דה"ל כמ"ד "והינן לפניך"
  28. ^ שהיה גוזל אניצי פשתן; ואית דאמרי שהיה משמט עצמו מללמוד תורה, והיה עוסק באניצי פשתן
  29. ^ כלומר: מה יהיה? ומי יורש נכסיך
  30. ^ דאי
  31. ^ משום דאכתי לא הוי בר בריה בעולם, והוה ליה מזכה לעובר, והמזכה לעובר לא קנה
  32. ^ דברא בנכסי אביו לא צריך קנין; הלכך מקני ליה לבריה אדעתא לאקנויי לבר בריה היא
  33. ^ לא הוי קנין
  34. ^ דהא לא מקני נותן [הסודר, שהוא הקונה] למקנה [המוכר] [את] כליו של קונה [הסודר, שהוא של הקונה], והא [הרמת הסודר של הקונה על ידי המוכר] מקני ליה [הסודר] לדידיה [למוכר], דקא מקני ליה לההוא חפץ [הנרכש על ידי הקונה] לקונה [כלומר: קנין הסודר – הרמתו – היא רק לשם הקניית החפץ הנרכש לקונה, והסודר מוחזר לבעליו, הקונה]; הכא נמי: כי אמר 'על מנת להקנות' - קני
  35. ^ בתמיה: דאי בעי מקנה למישקל בכנפא דסודרא ולמיקניה למישקליה לדידיה - ליכא מאן דמחי ליה!
  36. ^ לא דמי לההיא כלל
  37. ^ דאילו גבי סודרא כי תפיס ליה משמע דהכי אמר ליה "קני השתא בשעת קנין על מנת להקנות, וקני השתא הסודר" ומקני ליה בשעת קנין החפץ
  38. ^ אבל
  39. ^ "קני
  40. ^ הלכך - השתא נמי לא קני , ואסור לקנות להן; ובן בנו נמי לא קנה, ואי בעי אביו יהיב ליה לנכסיה ולכל מאן דבעי
  41. ^ דהתם היינו טעמא דלא קני
  42. ^ דודאי לא יהיב ליה אלא משום סעודה, ואסור, הואיל ומחזי דמיתהני מיניה - הכא נמי כיון דקא בעי דיאכל אבא - לא קנה אידך, משום דקא מתהני אביו מיניה, ואהכי אסור
  43. ^ גירסת רש"י: דשדיא בכפילה כלומר: האי מעשה שמוטל בתנאי כפול, דכפל לדיבוריה, דאמר ליקני הדין [בן זה], ואי הוי בר בריה צורבא מרבנן, ליקנייה לבריה - דודאי לא קנה! ואית דגרסי: מאי לאו לאתויי הא מילתא דשמיט בכיפי מילתא דבית חורון דדמיא לאותו מעשה דכיפי דכתנא
  44. ^ דאמר לעיל: אפילו אמר ליה "והן לפניך שיבא אבא ויאכל" – דאסור, אבל היכא דאמר ליה "ליקני הדין" - דאי הוי בר בריה צורבא מרבנן לקנייה - קני על מנת להקנות הוא