ביאור:בבלי נדרים דף מח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

ואסורים בדבר של אותה העיר.

ואיזהו דבר של עולי בבל?

כגון הר הבית, והעזרות, והבור שבאמצע הדרך ^[1].

ואיזהו דבר של אותה העיר ^[2]?

כגון הרחבה, והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים ^[3], והכותב חלקו לנשיא ^[4].

רבי יהודה אומר: אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב לנשיא - אין צריך לזכות ^[5], ^[6] להדיוט - צריך לזכות ^[7].

וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה ^[8].

רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן.

גמרא:

[והכותב חלקו לנשיא] אמאי מיתסר?

אמר רב ששת: הכי קתני: 'ומה תקנתן? יכתבו חלקן לנשיא [רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; ומה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? - הכותב לנשיא אין צריך לזכות והכותב להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה]:

רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן:

תניא: 'רבי יהודה אומר: אנשי גליל קנטרנין היו ^[9], והיו נודרין הנאה זה מזה; עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן ^[10] לנשיא ^[11]'.

משנה: ^[12]

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון, שהיה אביו נודר הימנו הנאה, והיה משיא את בנו; ואמר לחברו "חצר וסעודה נתונים הינן לפניך, אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה."

אמר: "אם שלי הם - הרי הם מוקדשין לשמים"!

אמר לו: "נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים"!?

אמר לו: "נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה ^[13], ויהא עון תלוי בראשו"!?

אמרו חכמים: כל מתנה שאינה ^[14] שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה.

גמרא:

מעשה לסתור!? ^[15]?

חסורי מיחסרא והכי קתני ^[16]: ^[17] ואם הוכיח סופו על תחילתו ^[18] – אסור; ומעשה נמי בבית חורון באחד דהוה סופו מוכיח על תחילתו.

אמר רבא: לא שנו ^[19] אלא דאמר ליה "והינן לפניך ^[20] אלא כדי שיבא אבא", אבל אמר ליה "שיהו לפניך, שיבא אבא ^[21]" - מדעתך הוא דאמר ליה ^[22].

לישנא אחרינא אמרין לה: אמר רבא: לא ^[23]תימא טעמא ^[24]: דאמר ליה "והינן לפניך" הוא דאסור, אבל אמר ליה "הן לפניך שיבא אבא ויאכל" - מותר, אלא אפילו אמר ליה "הן לפניך יבא אבא ויאכל" – אסור ^[25]; מאי טעמא? - ^[26] סעודתו מוכחת עליו ^[27].

עמוד ב

ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא ^[28]; אסרינהו לנכסיה עליה.

אמרו ליה: ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי ^[29]?

אמר להון: ליקני הדין, ואי ^[30] הואי בר ברי צורבא מרבנן - לקנייה ^[31].

מאי?

אמרי פומבדיתאי: 'קני על מנת להקנות' הוא ^[32], וכל 'קני על מנת להקנות' - לא קני ^[33];

ורב נחמן אמר: קני, דהא [קנין] סודרא [בקנין כזה הקונה נותן כלי משלו – הסורד - למוכר, ובמעשה הרמת הסודר של הקונה – נעשית הקנין של הטובין הנמכרים, והסודר של הקונה חוזר לבעליו, ולא נשאר בידי המוכר] - קני על מנת להקנות הוא ^[34].

אמר רב אשי: ומאן לימא לן דסודרא - אי תפיס ליה [המוכר] לא מיתפיס? ^[35] ועוד: סודרא ^[36] – 'קני על מנת להקנות', ו'קני מן השתא' ^[37]; ^[38] ^[39] הלין ניכסין דהדין" [שהמוריש רוצה להוריש לנכדו שטרם נולד, ובתנאי שיהיה תלמיד חכם] - לאימתי קני? לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן? לכי הוה הדר סודרא למריה [הרי הסודר מזמן חזר לבעליו, כלומר: לא נעשה מעשה קנין תקף בזמן שנכד נעשה תלמיד חכם] ^[40]!

אמר ליה רבא לרב נחמן: והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא ולא קא קני?

זימנין אמר ליה ^[41]: משום דסעודתו מוכחת עליו ^[42],

וזימנין אמר ליה: רבי אליעזר היא, דאמר 'אפילו ויתור אסור במודר הנאה'.

תנן: אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה - כל - לאיתויי מאי? לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי ^[43]?

לא! לאתויי לישנא בתראה דשמעתיה דרבא ^[44].

הדרן עלך השותפין

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

נדרים פרק ששי הנודר מן המבושל

הערות

^ כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (קד,א)
^ דשל שניהן הן
^ ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי אותה העיר
^ בגמרא מפרש לה
^ על ידי אחר
^ אבל הכותב
^ ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט
^ שכן דרך לחלוק כבוד לנשיא
^ כעסנים הן
^ מדבר של אותה העיר
^ כדי שיהו אלו ואלו מותרין בהן
^ הך מתניתין אייתי נמי לעיל באידך פירקין (מג,א), אלא דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא: משום דבעי למיתנא עלה הפקר דפליג בה רבי יוסי.
^ שיהא אביו המודר הנאה אוכל על ידו
^ כל כך ברשות המקבל
^ דברישא קתני 'המודר הנאה וכו' וקתני תקנתא דמצי למעבד כהאי גוונא, והדר תני מעשה וכו' לסתור דבריו הראשונים
^ במתניתין
^ המודר הנאה וכו'
^ שלא נתן לו אלא על מנת שיתן לזה ייאכל
^ דאינה מתנה
^ דמשמע דהכי אמר ליה והינן נתונין לך
^ ויאכל
^ דהכי משמע: "והן נתונים לך והם בדעתך שיבא אבא" - הוי דוקא לו
^ תידוק ו
^ דאיכא חילוק בין "והינן לפניך" בין "והן לפניך" [בגירסה לעיל: "שיהו לפניך"]
^ דודאי תרוייהו אסירי
^ דהא
^ שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא אביו ויאכל, דה"ל כמ"ד "והינן לפניך"
^ שהיה גוזל אניצי פשתן; ואית דאמרי שהיה משמט עצמו מללמוד תורה, והיה עוסק באניצי פשתן
^ כלומר: מה יהיה? ומי יורש נכסיך
^ דאי
^ משום דאכתי לא הוי בר בריה בעולם, והוה ליה מזכה לעובר, והמזכה לעובר לא קנה
^ דברא בנכסי אביו לא צריך קנין; הלכך מקני ליה לבריה אדעתא לאקנויי לבר בריה היא
^ לא הוי קנין
^ דהא לא מקני נותן [הסודר, שהוא הקונה] למקנה [המוכר] [את] כליו של קונה [הסודר, שהוא של הקונה], והא [הרמת הסודר של הקונה על ידי המוכר] מקני ליה [הסודר] לדידיה [למוכר], דקא מקני ליה לההוא חפץ [הנרכש על ידי הקונה] לקונה [כלומר: קנין הסודר – הרמתו – היא רק לשם הקניית החפץ הנרכש לקונה, והסודר מוחזר לבעליו, הקונה]; הכא נמי: כי אמר 'על מנת להקנות' - קני
^ בתמיה: דאי בעי מקנה למישקל בכנפא דסודרא ולמיקניה למישקליה לדידיה - ליכא מאן דמחי ליה!
^ לא דמי לההיא כלל
^ דאילו גבי סודרא כי תפיס ליה משמע דהכי אמר ליה "קני השתא בשעת קנין על מנת להקנות, וקני השתא הסודר" ומקני ליה בשעת קנין החפץ
^ אבל
^ "קני
^ הלכך - השתא נמי לא קני , ואסור לקנות להן; ובן בנו נמי לא קנה, ואי בעי אביו יהיב ליה לנכסיה ולכל מאן דבעי
^ דהתם היינו טעמא דלא קני
^ דודאי לא יהיב ליה אלא משום סעודה, ואסור, הואיל ומחזי דמיתהני מיניה - הכא נמי כיון דקא בעי דיאכל אבא - לא קנה אידך, משום דקא מתהני אביו מיניה, ואהכי אסור
^ גירסת רש"י: דשדיא בכפילה כלומר: האי מעשה שמוטל בתנאי כפול, דכפל לדיבוריה, דאמר ליקני הדין [בן זה], ואי הוי בר בריה צורבא מרבנן, ליקנייה לבריה - דודאי לא קנה! ואית דגרסי: מאי לאו לאתויי הא מילתא דשמיט בכיפי מילתא דבית חורון דדמיא לאותו מעשה דכיפי דכתנא
^ דאמר לעיל: אפילו אמר ליה "והן לפניך שיבא אבא ויאכל" – דאסור, אבל היכא דאמר ליה "ליקני הדין" - דאי הוי בר בריה צורבא מרבנן לקנייה - קני על מנת להקנות הוא

[1] כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (קד,א)

[2] דשל שניהן הן

[3] ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי אותה העיר

[4] בגמרא מפרש לה

[5] על ידי אחר

[6] אבל הכותב

[7] ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט

[8] שכן דרך לחלוק כבוד לנשיא

[9] כעסנים הן

[10] מדבר של אותה העיר

[11] כדי שיהו אלו ואלו מותרין בהן

[12] הך מתניתין אייתי נמי לעיל באידך פירקין (מג,א), אלא דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא: משום דבעי למיתנא עלה הפקר דפליג בה רבי יוסי.

[13] שיהא אביו המודר הנאה אוכל על ידו

[14] כל כך ברשות המקבל

[15] דברישא קתני 'המודר הנאה וכו' וקתני תקנתא דמצי למעבד כהאי גוונא, והדר תני מעשה וכו' לסתור דבריו הראשונים

[16] במתניתין

[17] המודר הנאה וכו'

[18] שלא נתן לו אלא על מנת שיתן לזה ייאכל

[19] דאינה מתנה

[20] דמשמע דהכי אמר ליה והינן נתונין לך

[21] ויאכל

[22] דהכי משמע: "והן נתונים לך והם בדעתך שיבא אבא" - הוי דוקא לו

[23] תידוק ו

[24] דאיכא חילוק בין "והינן לפניך" בין "והן לפניך" [בגירסה לעיל: "שיהו לפניך"]

[25] דודאי תרוייהו אסירי

[26] דהא

[27] שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא אביו ויאכל, דה"ל כמ"ד "והינן לפניך"

[28] שהיה גוזל אניצי פשתן; ואית דאמרי שהיה משמט עצמו מללמוד תורה, והיה עוסק באניצי פשתן

[29] כלומר: מה יהיה? ומי יורש נכסיך

[30] דאי

[31] משום דאכתי לא הוי בר בריה בעולם, והוה ליה מזכה לעובר, והמזכה לעובר לא קנה

[32] דברא בנכסי אביו לא צריך קנין; הלכך מקני ליה לבריה אדעתא לאקנויי לבר בריה היא

[33] לא הוי קנין

[34] דהא לא מקני נותן [הסודר, שהוא הקונה] למקנה [המוכר] [את] כליו של קונה [הסודר, שהוא של הקונה], והא [הרמת הסודר של הקונה על ידי המוכר] מקני ליה [הסודר] לדידיה [למוכר], דקא מקני ליה לההוא חפץ [הנרכש על ידי הקונה] לקונה [כלומר: קנין הסודר – הרמתו – היא רק לשם הקניית החפץ הנרכש לקונה, והסודר מוחזר לבעליו, הקונה]; הכא נמי: כי אמר 'על מנת להקנות' - קני

[35] בתמיה: דאי בעי מקנה למישקל בכנפא דסודרא ולמיקניה למישקליה לדידיה - ליכא מאן דמחי ליה!

[36] לא דמי לההיא כלל

[37] דאילו גבי סודרא כי תפיס ליה משמע דהכי אמר ליה "קני השתא בשעת קנין על מנת להקנות, וקני השתא הסודר" ומקני ליה בשעת קנין החפץ

[38] אבל

[39] "קני

[40] הלכך - השתא נמי לא קני , ואסור לקנות להן; ובן בנו נמי לא קנה, ואי בעי אביו יהיב ליה לנכסיה ולכל מאן דבעי

[41] דהתם היינו טעמא דלא קני

[42] דודאי לא יהיב ליה אלא משום סעודה, ואסור, הואיל ומחזי דמיתהני מיניה - הכא נמי כיון דקא בעי דיאכל אבא - לא קנה אידך, משום דקא מתהני אביו מיניה, ואהכי אסור

[43] גירסת רש"י: דשדיא בכפילה כלומר: האי מעשה שמוטל בתנאי כפול, דכפל לדיבוריה, דאמר ליקני הדין [בן זה], ואי הוי בר בריה צורבא מרבנן, ליקנייה לבריה - דודאי לא קנה! ואית דגרסי: מאי לאו לאתויי הא מילתא דשמיט בכיפי מילתא דבית חורון דדמיא לאותו מעשה דכיפי דכתנא

[44] דאמר לעיל: אפילו אמר ליה "והן לפניך שיבא אבא ויאכל" – דאסור, אבל היכא דאמר ליה "ליקני הדין" - דאי הוי בר בריה צורבא מרבנן לקנייה - קני על מנת להקנות הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]