קטגוריה:בראשית יב ה
נוסח המקרא
ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.
וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כׇּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
וַ/יִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜/וֹ וְ/אֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗י/ו וְ/אֶת־כָּל־רְכוּשָׁ/ם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְ/אֶת־הַ/נֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְ/חָרָ֑ן וַ/יֵּצְא֗וּ לָ/לֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָ/ה כְּנַ֔עַן וַ/יָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָ/ה כְּנָֽעַן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵיהּ וְיָת לוֹט בַּר אֲחוּהִי וְיָת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּקְנוֹ וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרָיְתָא בְּחָרָן וּנְפַקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּדְבַר אַבְרָם יַת שָׂרַי אִתְּתֵיהּ וְיַת לוֹט בַּר אֲחוּהִי וְיַת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּי קְנוֹ וְיַת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעְבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא בְּחָרָן וּנְפַקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְבַר אַבְרָם יַת שָרַי אִנְתְּתֵיהּ וְיַת לוֹט בַּר אָחוֹי וְיַת כָּל קִנְיָנֵיהוֹן דִי קְנוֹ וְיַת נַפְשָׁתָא דִי גַיְירוּ בְּחָרָן וּנְפָקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִכְנָעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִכְנָעַן: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיַת נַפְשָׁתָא דְגַיְירִין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ואת הנפש — עבדים ילידי בית. או עשו – כמו "קנו", וכן "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח יז). ויש אומרים, הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם.
וטעם ויצאו ללכת — אל המקום אשר אמר השם:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח אברם את שרי אשתו וגו'. אם מתכנסין כל אומות העולם לברוא אפילו יתוש אחד ולהטיל בו נשמה אינן יכולין, ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו, למה אמר שעשו? אלא ללמדך שכל מי שמקרב את העכו"ם מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו. ולימא "אשר עשה", למה אמר אשר עשו? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:
אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר' אליעזר אומר: כאילו עשאו לדברי תורה, שנאמר: "ושמרתם את דברי הברית ועשיתם אותם" וגו', אל תקרי אותם אלא אתם. אמר ר' אבהו: כל המנהיג את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאר". וכי משה הכה? והלא אהרן הכה; אלא לומר לך: כל המנהיג וכו':
ואת הנפש אשר עשו בחרן. גמירי: בההיא שעתא אברהם בר חמשין ותרתין שנין הוה; וכי מעיינת מ"ואת הנפש" עד מתן תורה, תמ"ח הוי:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ה.
וַיִּקַּח אַבְרָם
אברם החליט ללכת לכנען, ולא היה אפשר לעצור אותו. הוא לקח כרצונו ואת הכפוף לו.
בכתוב לא נאמר מה שרי חשבה או אמרה, וזה מעלה מספר תהיות. האם היא יכלה לסרב? האם אברם הסביר לה כמו שיעקב הסביר לרחל ולאה: "ויַֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן ...” (בראשית לא ה)?
אין ספק ששרי היתה שמחה ללכת אילו אברם היה מספר לה שאלוהים הבטיח לו "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יא ב). אולם היא לא נהגה כרחל שדרשה: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ל א), ולא ביקשה מבעלה להתפלל עבורה כמו שיצחק התפלל עבור רבקה: "ויֶַּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא" (בראשית כה כא). במקום זאת שרה הופתעה כאשר המלאך הודיע לה "שׁוֹב אָשׁובּ אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית יח י). מכאן ניתן להסיק שאברם לא סיפק לה את הביטחון שבידיעה שיהיה לה בן.
וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו
קיימת אפשרות שאברם לקח את לוט כיורשו, אלא שבהמשך, כאשר אדוני לא ענה לו בשובו ממצרים, הוא הבין שלוט לא יהיה יורשו. אלוהים אמר: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג טז), ולוט לא היה מזרעו של אברם. ייתכן שאברם לא רצה להשאיר את לוט הצעיר עם נחור, אולי הוא חשש שנחור, הנשוי למילכה אחותו של לוט, לא ינהג כשורה בלוט. עם זאת, בסופו של דבר אברם עצמו מגרש את לוט מעליו.
וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ
לפי חוקי חמורבי מספר 167, הבן יורש את חלקו בירושה עם פטירת אביו. עד אז, אם האב מעניק לבנו מתנה, אזי יש לו רכוש. אחרת, הוא יאלץ לעבוד עבור אביו, היינו, נהנה מהחיים במשפחה, אך ללא רכוש משלו. מכיוון שהבן עובד עבור אביו, קשה לו לצבור רכוש לעצמו, כמו יעקב שעבד עבור אביו, ויצא ללבן עם מקלו בלבד, ללא רכוש פרטי בהיותו מעל גיל 40.
המילה "רְכוּשָׁם" מופיעה ברבים, מכאן שמדובר ברכוש שנמצא בידי אברם ובידי לוט.
אביו של לוט, הרן, כבר נפטר, ולכן לוט קיבל את חלקו בנדוניית אימו ואת רכושו הפרטי של הרן. מכיוון שתרח לא מת, הרן עדיין לא ירש אותו. כך גם היה במקרה של אברם: הוא החזיק בנדוניה ששרי קיבלה מאביה בנישואיה, אך לא היה לו רכוש מירושת תרח.
ייתכן שרכושו של לוט היה רב מרכושו של אברם, ולכן אברם לקח את לוט ואנשיו עימו.
אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ
אם-כך, רוב רכושו של אברם בצאתו מחרן הסתכם בנדוניה של שרי. הואיל ולשרי לא היו ילדים, הרי שלפי חוקי חמורבי מספר 163, במידה והיא תמות או תגורש, אברם יהיה חייב להחזיר את נדונייתה לבית אביה. (אולי זאת הסיבה שאברם עזב את חרן לכנען וכך הקשה על משפחת שרי לדרוש את נדונייתה חזרה). במצב הזה, אברם היה קשור לשרי ולא יכול היה לעוזבה במטרה לנסות להגשים עם אישה אחרת את הבטחת אלוהים: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל"
זה היה גם מצבו של יעקב כאשר הוא יצא מלבן: כל רכושו היה למעשה הנדוניה של רחל ולאה, כדבריהן: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִיּל אֱלֹהִים מֵאָבִינו לָּנו הּואּ, ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז) – "לָנוּ" מתייחס אל רחל ולאה, ולא כולל את יעקב.
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן
לא ברור באיזו נפש מדובר, שכן הן לאברם והן ללוט לא היו ילדים.
אפשרי שמדובר בעבדים ושפחות שהם החזיקו או בצאן ובבקר שלהם.
וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן
יצאו לכנען והגיעו, ללא צרות או סיבוכים. אפשר להסיק שאברם דאג למספיק שמירה או שהדרכים בממלכה היו בטוחות.
- הוא לא ביקש ברכה מאביו שהיה בן 145. הרי מה יכול אביו להוסיף על ברכת אדוני?
- המשפחה לא עשתה לו משתה ושלחה אותם "בְּשִׂמְחָה ובְּשִׁרִים בְּתֹף ובְּכִנּוֹר" (ביאור:בראשית לא כז) כשם שלבן אמר ליעקב.
- הוא לא חיבק ונישק אותם והם לא חיבקו ונישקו אותו, בניגוד ללבן "וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם" (ביאור:בראשית לב א).
ייתכן שהפרידה היתה נאה למרות שהדבר לא נכתב. מצד שני, אולי נחור לא גר עדיין בחרן או שהיחסים במשפחה לא היו טובים יותר מדי.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
א
ב
דפים בקטגוריה "בראשית יב ה"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.