קטגוריה:משלי כב יח

דקויות

מה זה נעים?

1. לפי הפשט, נעים הוא ראוי וטוב: "כי נעים יהיה לך לאחר זמן, אם תשמרם ותצפנם בבטנך, שלא תשכחם" (רש"י, וכן מצודות). קשר בין חכמה ודעת לנעימוּת נמצא גם ב(משלי ב י): "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ, וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם"*.

2. ועל-דרך הדרש, נעים הם מתנועעים ומתנודדים: "כי אם תשמרם בבטנך הם נעים ונדים, כל עוד שלא תוכל להוציאם בשפתיך... אם יצאו מבטנך אל שפתיך, להביעם בשפתי דעת, אז ייכונו, לא יהיו נעים רק ימצאו כן ובסיס" (מלבי"ם). מכאן שצריך ללמוד תורה בקול רם, כדי שהדברים יתבססו בזיכרון.

מה מוסיפה המילה יחדיו?

1. קשר בין פסוקים שונים: "לרמוז שהמשלים האלו כולם נקשרים זה בזה, ודורשים סמוכים, כמו שעשיתי אני הצעיר בפירוש הזה שהצגתיו לפניך, למען תלמד ממנו חיבור של חכמה ומוסר שיהיה מקושר יפה בכל ענייניו מתחילתו ועד סופו" (רמ"ד ואלי).

2. קשר בין דבריהם של חכמים שונים: "יהיה לך טוב ונעים אם תדע לשלב את דבריהם של חכמים אחרים עם דעתי שאני לימדתי אותך, וכל הדברים יחדיו יהיו נכונים ויציבים על שפתיך".

הקבלות

מה מסמלת הבטן?

בטן היא המקום המתמלא באוכל מייד אחרי האכילה, (תהלים יז יד): "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד, חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך[וּצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם, יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם". לכן משתמשים במילה בטן כדי לציין רגשות הממלאים את האדם כתגובה מיידית לאירועים חיצוניים:

• (חבקוק ג טז): "שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי, לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי, יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז, אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ" - שמעתי על הצרות העומדות לבוא עליי, ומייד הרגשתי רוגז בבטני.
• (תהלים לא י): "חָנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי, עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי" - ראיתי מראות מכעיסים, ומייד התמלאה בטני בכעס.
• (משלי יח ח): "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן" - דברים של אדם המאשים את רעהו בכוונות רעות גורמים לתחושה רעה בבטן*.

בניגוד ללב, המציין את הרגשות המודעים, הנובעים ממחשבה - הבטן מציינת רגשות מיידיים שאינם נובעים ממחשבה, כמו הביטוי בלשון ימינו "מגיב מהבטן" שמשמעו "מגיב מיידית, בלי לחשוב":

• (איוב טו ב): "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ, וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ?!" - אליפז מאשים את איוב שהוא "מדבר מהבטן", מדבר בלי לחשוב, ואומר דברי רוח והבל; וכן בהמשך הפרק:
• (איוב טו לה): "הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן, וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה".
• ואיוב 'מודה באשמה': (איוב לב יח): "כִּי מָלֵתִי מִלִּים, הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי".

מקור המשל הוא בדברי ה' ליחזקאל:

• (יחזקאל ג ג): "וַיֹּאמֶר אֵלַי 'בֶּן אָדָם! בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאֵת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ!' וָאֹכְלָה, וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק" - ה' נתן ליחזקאל מגילה ובה נבואות, וציווה עליו לאכול את הנבואה ולמלא בה את בטנו; הפעולה הזאת היא משל לכך שהנבואות אמורות להתמזג בנפשו של הנביא גם מבחינה רגשית, הוא אמור להרגיש הזדהות מלאה עם הנבואות.

בפסוקנו אפשר לפרש את המילה בטן באופן חיובי או שלילי:

1. חיובי - יש לשמור את דברי החכמים, לא רק בשכל אלא גם בבטן, באינטואיציה, כך שהם יהיו טבעיים ואוטומטיים עבורנו (ע"פ רמ"ד ואלי). בטן היא גם משל לעיכול והפנמה של דברי החכמים (ע"פ גליה); כמו שנעים לנו לאכול מאכלים שונים ומגוונים, כך זה גם נעים לשמוע את דבריהם של חכמים שונים, לעבד ולעכל וליצור סינתיזה של כולם.

2. שלילי - בטן היא ניגוד ללב. את דעת ה' יש לשמור בלב, כמו שנאמר בפסוק הקודם "ולבך תשית לדעתי"; אולם את דברי החכמים האחרים (חכמי מצרים - ראו פסוק 17) יש לשמור בבטן, מחוץ ללב. האדם צריך להבחין ולהפריד בין דברי חכמה הנובעים מיראת ה', לבין דברים שלמד מחכמים זרים. ואכן החכם המצרי אמנמופה, במשליו הנזכרים לעיל, משתמש רבות במילים "בטן" ו"מעיים".

המילה בטן נזכרת בפסוקים נוספים בספר משלי, אולם לא כמשכן-החכמה אלא במשמעויות אחרות, (משלי יג כה): "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר"*, (משלי יח כ): "מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע"*, (משלי כ כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן"*, (משלי כ ל): "חַבֻּרוֹת פֶּצַע תמריק[תַּמְרוּק] בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן"*, (משלי כו כב): "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן"*, (משלי לא ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי"*.