קטגוריה:יהושע ו א

• לדף התרגום על כל הפרק •

"סֹגֶרֶת" - פועל פעיל - מלך יריחו סגר את העיר.
"וּמְסֻגֶּרֶת" - פועל סביל - בני ישראל הציבו שמירה על העיר והשער, ובצורה זאת הם גרמו לעיר להיות מסוגרת, ומנעו מאנשי יריחו לצאת מהעיר: להתקיף או לברוח.

עמי כנען ראו איך בני ישראל עברו בחרבה את הירדן במערך צבאי. הם פחדו מאוד, ככתוב: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עַד-עברנו (עָבְרָם). וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (ביאור:יהושע ה א).

מלכי כנען לא חשבו שבני ישראל יוכלו לעבור בשלום את הירדן, וחשבו שהם, כמו מלך סדום ועמורה יובסו "[ב]עֵמֶק הַשִּׂדִּים", ככתוב: "בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ" (ביאור:בראשית יד י).

והנה בני ישראל מלים את עצמם בשנית (ביאור:יהושע ה ג), ולא חוששים שהם יותקפו כמו שקרה בשכם (ביאור:בראשית לד כה), ואחר כך חוגגים את הפסח הראשון בארץ המובטחת (ביאור:יהושע ה י), ומתחילים לאכול מפרי הארץ (ביאור:יהושע ה יב).

מלכי כנען החליטו לא לבוא לעזרת יריחו, וחיכו לראות האם בני ישראל יצליחו לכבוש את העיר המפורסמת הזאת. כך אף אחד לא בא לעזרת העיר.

אולם מלך יריחו חשש שאנשיו יברחו מהעיר, כשם שרחב אמרה למרגלים: "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (ביאור:יהושע ב יא). המלך היה יכול להרשות לנשים וטף לצאת מהעיר ולמצוא מחסה. הם היו נעשים לפליטים ללא הגנה, ולא בטוח שהם היו מוצאים מחסה בערים אחרות ולא היו מסתכנים בצרות ועינוים, כשם שקרה למשפחת דוד שמצאו מחסה אצל מלך מואב (שמואל א כב ג), וחז"ל הסבירו שכיוון שהם לא מוזכרים יותר, ובהמשך דוד שונא את המואבים (שמואל ב ח ב), לכן הם הניחו שמלך מואב הרג את משפחת דוד.

לא ברור אם החילים ילחמו באומץ רב יותר אם הם מגנים על המשפחות, או כשהם יודעים שהמשפחות מוגנות במקום בטוח. המשפחות לא עוזרות בהגנה על העיר, ורק צורכים יותר אוכל ומים. (הרודוטוס כותב על מלחמת מצור בה הגברים הרגו את הנשים כדי לחסוך באוכל, בתקוה שלאחר שהם ישרדו הם ימצאו נשים חדשות.)

לרוב מלכים לא נתנו למשפחות לברוח, וגם ביריחו, המלך סגר את שערי העיר ולא הרשה לאף אחד לצאת ולברוח.
המלך גם לא התכוון להתקיף את בני ישראל הצרים עליו, ואפילו לא פתח את השער להתקפה לילית. לאחר הסיבוב היומי, בני ישראל שבו למחנה ונחו בלילה בבטחה, ככתוב: "וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה" (ביאור:יהושע ו יא). לא נאמר שבני ישראל השאירו צבא על הדרך למחנה, או הציבו שומרים רבים. יהושע לא הורה לבני ישראל לישון לבושים עם נשק ביד.

ראו: ביאור:מדוע נפלו חומות יריחו

למעשה מלך יריחו מילא את רצונו של אלוהים, כי כאשר בני ישראל הסתובבו סביב העיר, סביר שכל אנשי העיר עלו לחומות לראות את המצעד המרהיב. וכאשר בני ישראל התקיפו ביום השביעי בהפתעה, אנשי העיר על החומות נרתעו בבהלה. זה הפעיל כוח חזק על חומות העיר כלפי חוץ, והחומות נפלו. אלוהים היה צריך שתהיה מסה גדולה של אנשים על החומות כדי שהחומות יפלו. וכך מלך יריחו, בלי לדעת, עזר להפלת חומות עירו ואבדנה.

המרגלים הורו לרחב "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (ביאור:יהושע ב יח). "חוּט הַשָּׁנִי" לא היה שרוך דק, אלא היה חבל חזק שעליו ירדו המרגלים מחלון ביתה של רחב. בחבל הזה אפשר היה גם לעלות לביתה של רחב. לפני שיהושע הורה לתקוע בשופר ולהתקיף את העיר, הוא הציג למפקדי הצבאות את המרגלים "המַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ" (ביאור:יהושע ו יז), כי רק הם הכירו את רחב וידעו איפה נמצא ביתה, כדי להציל אותה. בטוח שיהושע שלח בלילה את המלאכים לעיר להגן עליה עוד לפני ההתקפה, והם עלו בחבל לביתה וחיכו בפתח הבית כדי למנוע מבני ישראל להכנס לבית ולהחרים את רחב ומשפחתה. ברגע שההתקפה התחילה, נוצרה מהומה ענקית, ואין סיכויים שהמלאכים ירוצו בראש ההתקפה, לא ימותו ראשונים, ויגיעו ראשונים לביתה של רחב.

כדי שאנשי יריחו לא יגלו את החבל שמאפשר חדירה לעיר, בני ישראל הטילו מצור הדוק על העיר. אנשים מבפנים העיר לא יכלו לראות את החבל הצמוד לקיר החומה העגולה של העיר, ואנשים מבחוץ לא יכלו להכנס ולדווח למלך על החבל.