נדרים לז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי למשקל מאי שנא מדרש דלא דכתיב (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם מקרא נמי בחנם רב אמר שכר שימור ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים תנן לא ילמדנו מקרא בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דלא ילמדנו אלא למאן דאמר שכר שימור גדול בר שימור הוא בקטן קתני אי בקטן אימא סיפא אבל מלמד את בניו מקרא קטן בר בנים הוא חסורי מחסרא והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת אלא שונין בראשון בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין בתחילה בשבת ואמאי שונין בראשון הא איכא שכר שימור דשבת וליטעמיך שכר פיסוק בשבת מי אסור הבלעה היא והבלעה מישרא שרי דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך
רש"י (ריב"ן)
עריכהוהא קא משמע לן - מתני' דאפי' במקום שנוטלין שכר וכו'. ולהכי לא ילמדנו מקרא דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן:
רב אמר - מאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין התינוקות שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים ולא שכר לימוד המקרא וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא ולא גדולים ולהכי לא ילמדנו מקרא לקטנים בחנם דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר קמהני השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו מדרש דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים וגדולים לית להו שכר שימור ולא קמהני להו כלל ולהכי שרי:
ורבי יוחנן אומר שכר פיסוק טעמים - שקיל מנייהו שמלמדם ניקוד וטעמים וההוא שכר מצי למשקל ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא ולהכי לא ילמדנו מקרא:
בקטן - (משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר) תריץ מתני' דקתני לא ילמדנו מקרא בקטן משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן:
והכי קתני לא ילמדנו מקרא לקטן - בחנם משום דקא מהני ליה שכר השימור אבל אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא גדול משום דאיהו לא צריך שימור ולא קמהני ליה ולבניו נמי הואיל ואביהן עמהם הוא משמרם וליכא שכר שימור:
לא קורין בתחילה בשבת - אין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם אבל שונין בראשון כלומר בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה לומדים אותן פעם שניה בשבת ולהכי קתני בראשון דרבותא קמ"ל אע"פ שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת שונין:
בשלמא למאן דיאמר שכר פיסוק טעמים - שרי למשקל:
הייינו דאין קורן בתחילה בשבת - דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו אינו מלמדו אלא בשכר ואתי למשקל שכר בשבת אבל שונין דעביד ליה בלא שכר:
אמאי שונין בראשון - אפילו שונין לא דהא איכא שכר שימור דשבת ואתי למשקל שכר בשבת:
הבלעה היא - כדקתני ומישרי שרי:
דתניא השוכר את הפועל - שנותן לי שכרו של כל יום:
לשמור את התינוק - מטומאה:
לשמור את הזרעים - לצורך העומר:
ר"ן
עריכהאמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש על המדרש לא שרי ליה למשקל. נראה בעיני דה"פ מדינא מותר ליטול שכר על המקרא ולא על המדרש כדמפרש ואזיל מיהו יש מקומות שמחמירין על עצמם שלא ליטול שכר אפי' על המקרא כדי שלא יבא ליטול מן המדרש ובאותן מקומות אפילו מקרא יכול ללמדו שהרי מכיון שהחמירו על עצמן למצוה אינן רשאין ליטול שכר והוה ליה מקרא כמדרש לכל המקומות אלא דמתני' מתוקמא במקום שנוטלין שכר על המקרא כלומר שלא החמירו על עצמן ואפילו באותו מקום על המקרא דוקא הוא דשרי למשקל ומש"ה לא ילמדנו דכיון שנוטלין עליה שכר אם מלמדו בחנם נמצא מהנהו אבל על המדרש לא שרי למשקל דמדינא אסור כדמפרש ואזיל הלכך כי מלמדו מדרש בחנם לא מהני ליה ולא מידי דאגרא לא מחייב ביה ולימוד גופיה נמי לאו הנאה הוא דמצות לאו ליהנות נתנו:
ולענין הלכה קיימא לן הכי דעל המדרש לא שרי למשקל מיהו ה"מ שכר לימוד אבל אגר בטלה שרי והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם יכול אף על מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי מתניא נסבין אגריהון אמר ר' יודן בר' ישמעאל שכר בטלן הם נוטלין:
מאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא. האי קרא מייתי לאשמעינן דמשה נצטווה ללמוד תורה לישראל:
וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'. כלומר שצוני ללמוד בחנם דאי לא כאשר צוני אמאי קאי דליכא למימר בשכר דהיכי לימא כאשר צוני וכי צוהו בכך לא סגיא דלא לישקול אגרא וליכא למימר נמי דכאשר צוני הכי קאמר כאשר צוני ולא מעצמי אני אומר דודאי ישראל לא היו מפקפקין בכך דהא כתיב בך יאמינו לעולם אלא ודאי ה"ק כאשר צוני ללמד בחנם:
מקרא נמי בחנם. מהאי קרא גופיה:
רב אמר שכר שימור. דמסתמא לומדי מקרא קטנים וצריכין שימור ומש"ה נהי דאגר לימוד אסור שכר שימור שרי:
ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים. שמלמדין להם טעמים דלאו מדאורייתא נינהו הלכך לא הוו בכלל חוקים ומשפטים ואיכא בין רב לרבי יוחנן ללמד מקרא לגדול דלא בעי שימור דלרב אסור דס"ל דפיסוק טעמים דאורייתא ולרבי יוחנן שרי משום שכר פיסוק טעמים הלכך לענין הלכה כיון דקיי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן נקטינן דאפי' מגדול שרי ליטול שכר על המקרא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נדרים:
תנן לא ילמדנו מקרא וכו' אלא למאן דאמר שכר שימור [גדול בר שימור] הוא. והא איהו נטר נפשיה:
בקטן. דהוי האי מודר קטן דאף על גב דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אפילו הכי לא ספינן ליה בידים וכשמלמדו הרי הוא מהנהו:
ואם היה גדול מלמד לו ולבניו מקרא. לו דלא בעי שימור לבניו נמי אע"ג דבעו שימור לא מתסר טפי מזן את בניו ואת בנותיו:
מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת. מה שלא קראו מימיהם אלא שונין בראשון אם קראו פעם ראשונה לפני השבת שונין אותו בשבת אע"פ שהיא חזרה ראשונה:
בשלמא למ"ד שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת. לפי שעיקר השכר אינו אלא על קריאה ראשונה שטרחה מרובה ומש"ה אין קורין בתחילה בשבת דשכר שבת אסור אבל שונין בראשון משום דאחזרה לא שקלי אגרא:
אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין וכו'. כלומר מאי איכא בין פעם ראשונה לשניה הרי השכר אינו אלא על השימור וכי היכי דאיכא שימור בתחילה הכי נמי איכא שימור כששונין:
הבלעה היא. שמבליע שכר יום השבת בכלל שכר שאר הימים:
לשמור את התינוק. שהיו מגדלין תינוקות בחצרות הבנויות על גבי הסלע מפני קבר התהום כדי שימלאו מים מן המעיין לקדש אפר הפרה:
לשמור הפרה. פרה אדומה:
את הזרעים. לצורך עומר הוו משמרין אותם קודם הבאת העומר הכי מפרש לה רש"י ז"ל בפרק הזהב (ב"מ דף נח.):
לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.
תוספות
עריכההא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא וכו'. מפרש ואזיל טעמא דמה אני בחנם דכתיב ראה למדתי אתכם ומסתמא משה לא נטל שכר מישראל שעשיר היה:
שכר שימור. שמשמר מלמד תינוקות שלא ילכו אנה ואנה אבל מדרש אינו צריך ללמוד כ"א לגדול שאינו צריך שימור כבן עשר למשנה:
שכר. פיסוק טעמים. וסבר דפיסוק אינו צריך אלא מדרבנן ולא שייך לומר מה אני בחנם אף אתם בחנם:
גדול בר שימור הוא. משמע ליה דמתניתין מיירי אף בגדולים:
חסורי מיחסרא והכי קתני. וה"פ לא ילמדנו מקרא ברגיל ללמוד מקרא דהיינו קטן אבל מלמד הוא בניו מקרא אם ראוי לבנים:
אין קורין בתחלה בשבת. מפני עונג שבת:
אבל שונין בראשון. פירוש יכולין לחזור חזרה ראשונה בשבת:
היינו דאין קורין בתחילה. מפני שמשתכר בשבת ומחזי כמקח וממכר אבל שונין בראשון דכיון דלימדו זו מערב שבת יודעין אותו מערב שבת:
ואי משום שכר שימור אמאי שונין בראשון. הא איכא שכר שימור:
הבלעה היא. ששכר שבת נבלע ולא מיחזי כמקח וממכר שפוסק לו כך לחצי שנה:
לשמור את התינוק. לצורך מי חטאת:
לשמור הזרעים. לצורך עומר ושתי הלחם בשביעית אם שוכר ליומי אין נותנין לו שכר דמיחזי כמקח וממכר אם היה נוטל:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ד (עריכה)
ל א מיי' פ"א מהל' ת"ת הל' ז ופ"ו מהלכות נדרים הלכ' ז, סמג עשין יב ו, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סי' רכא סעיף ב וסי' רמה סעיף ו:
לא ב מיי' פ"ב מהל' ת"ת הל' ב, טוש"ע י"ד סי' רמה סעיף יד:
לב ג מיי' פ"ו מהל' שבת הלכ' כה, סמג לאוין סה, טוש"ע א"ח סימן שו סעיף ד:
ראשונים נוספים
במקום שנוטלין שכר על המקרא. ואם היה מלמדו בחנם הרי הוא מוחל לו על השכר ומהנהו:
מאי פסקא. שלעולם נוטלין שכר על המקרא ולא על המדרש ולא קתני איפכא:
מה אני בחנם. צוה אותי ללמד אתכם בחנם כמו שהוא למדני בחנם:
שכר שימור. נוטלין על נערים קטנים הלומדים מקרא לשמרם שלא ילכו ברחובות ובשוקין ויזיקו ויחנכו לדברים רעים:
שכר פיסוק טעמים. לנגן המקראות כהלכתן ולאו דאורייתא הוא ושרי ליטול שכר עליו:
לא ילמדנו מקרא. בקטן אם הדיר קטן הנאה ממנו:
אם היה גדול מלמד לו ולבניו מקרא. לו משום דגדול הוא ולא בעי שימור ואין נוטלין עליה שכר ולבניו משום דמצוה קעביד (ולא) [גי' רש"א אפי'] בעי שימור ולא מהני ולא מידי:
היינו דאין קורין בתחילה. משום דאסור ליטול שכר בשבת אבל שונין שכבר ידעו בפעם ראשונה פיסוק הטעמים ועל שאר הלימוד אינו נוטל שכר אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין בתחילה ואמאי שונין דמה לי פעם ראשונה ומה לי פעם שניה לעולם שימור איכא:
לשמור את התינוק. חצרות היו בירושלים ומגדלין בהם תינוקות למלאות מים להזות על הכהן השורף את הפרה:
לשמור את הפרה. פרה אדומה לשמרה שלא יעלה עליה עול:
לשמור את הזרעים. שדה המבוכרת שומרין אותה לצורך העומר ושתי הלחם:
מה אני בחנם אף אתם בחנם: ירושלמי [כאן פרק רביעי הלכה ג']:יכול מקרא תרגום כן תלמוד לומר (חקים) [חוקים _ לפי הירושלמי במקור] ומשפטים, (חקים) [חוקים] ומשפטים אתם מלמדין [בחנם _ לפי הירושלמי במקור] ואי אתם מלמדין [בחנם] מקרא ותרגום, וכן חכמי מתנייתא נסבין אגריהון, יודן ב"ר ישמעאל אומר שכר בטילן הן נוטלין.
והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן: תמיהא לי וכי איסור נדר מי מתפיס אקטן, ויש לומר דהכא בקטן מופלא סמוך לאיש עסקינן, וכדרב הונא דאמר במסכת נדה פרק יוצא דופן [מו, א] הקדיש ואכל לוקה, שנאמר כי יפליא לא יחל כל שישנו (בפלאה) [בהפלאה] ישנו בבל יחל, כל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל, ואי נמי יש לומר דאפילו באיסור נדר הוה ליה עליה כבשר חזיר, [יבמות קיד, א] ואסור להאכילו בידים, וזה שהוא מלמדו הרי הוא מאכילו בידים.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ד (עריכה)
ולא ילמדנו מקרא וסתמא קתני דמשמע אפילו בגדול וגדול בר שמירה הוא בתמיהא. ומתרץ בקטן. יודע היה המקשה שהיה מתרץ לו בקטן ומשום דקא בעי למירמא אחריתי אימא סיפא אייתה. לא ילמדנו מקרא בקטן ואם היה גדול ואין צריך שימור והוא אסור לקבל שכר מלמדו לו ולבניו מקרא. והכי פירושו לא ילמדנו למודר מקרא ברגיל ללמד מקרא קתני דהיינו קטן אבל מלמד את בניו אם הוא ראוי לבנים דהיינו גדול לו ולבניו מקרא דהא ליכא שכר שימור. ותימה לי כיון דאית שכר שימור (כלומר) בלא שכר נמי אסור דהא איכא הנאת שימור. וי"ל דהנאת שימור לא חשיב הנאה. שטה.
וזה לשון הרי"ץ: בקטן חבירו דקאמר במתניתין מיירי שהוא קטן המודר אם הוא קטן משום דאיכא שכר שימור ואם הוא גדול המודר מלמד לו ולבניו. יש אומרים דוקא שילמדם יחד אבל הבנים בלא האב אסור דאיכא שכר שימור אבל אם האב עמהם הוא ישמרם. ופירוש זה אינו נראה בעיני דודאי מדיר דמתניתין לא הדיר אלא האב אבל הבנים לא הדיר על כן מותר להם בחנם ואף על פי שמהנה להם ולאב שיהיה צריך לתת לאחר שכר שמור אפילו הכי מותר דהוי דומיא דמזונות דמתני'. עד כאן.
אבל בפירוש כתב וזה לשונו: חסורי מיחסרא והכי קאמר לא ילמדנו מקרא בקטן דמשמע בין קטן בין קטנה משום דאיכא שכר שימור ואם היה גדול המודר הנאה מלמדו לו ולבניו מקרא בהדי הדדי אף על גב דבניו נמי מודרים הנאה משום דהא ליכא שכר שימור דהאב משמר את בניו. ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמא דמתניתין הכי משמע לא ילמדנו מקרא בין גדול בין קטן אבל מלמד הוא לבניו דגדול תורה שהרי בניו לא היו מודרים ממנו הנאה. עד כאן. הכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן. תמיהא לי וכי איסור נדר מי מתפיס אקטן. וי"ל דהכא בקטן מופלא סמוך לאיש עסקינן וכדרב הונא דאמר בנדה פרק יוצא דופן הקדיש ואכל לוקה שנאמר כי יפליא לא יחל כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל כל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל. ואי נמי יש לומר דאפילו באיסור נדר הוי עליה עליה כבשר חזיר ואסור להאכילו בידים וזה שהוא מלמדו הרי מאכילו בידים. הרשב"א ז"ל.
מיתיבי תינוקות לא יהו קורין בתחלה בשבת שאין לומדין בפני רבן בשבת פרשה שלא למדו מעולם משמע ואף על פי שהיה רבן שכיר חדש או שכיר שנה. אבל שונין בראשון בשבת שאם למדו כבר הפרשה בחול לפני השבת מותר להחזירו לשנותו הפרשה פעם שניה אף על פי שלא שנו אותה וכל שכן שמשלשין. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים מותר ליטול וגבי מודר הנאה אסור והכא דקתני תינוקות לא יהו קורין בתחלה בשבת לאו במודר הנאה קתני היינו דאין קורין הפרשה בשבת בתחלה משום דאתי למשקל שכר בשבת כלומר משום דמחזי כמקבל שכר פיסוק טעמים בשבת (משום דמיחזי בשכר שבת גופו שמקבלו) ואתי לאחלופי בשכר שבת גופו שיקבל בחול שכירות דשבת לפי שעיקר שכירות שמקבל המלמד על ידי לימוד הפרשה פעם ראשונה הוא מקבל לפיכך אין קורין בתחלה בשבת דמיחזי כשכר פיסוק טעמים בשבת. אבל שונין בתחלה בשבת משום דעיקר דקבלת שכירות לא הוי על ידי לימוד הפרשה פעם שניה לפיכך שונין בראשונה בשבת דלא מיחזי כשכר פיסוק טעמים דשבת שכבר למדו הפרשה בתחלה לפני השבת. אלא למאן דאמר שכר שימור הותר לקבל כי אינו מודר הנאה ולא שכר פיסוק טעמים הכא אמאי אין קורין בתחלה בשבת ואמאי שונין בראשון כלומר מאי שנא דאין קורין בתחלה בשבת ואסור ומאי שנא שונין בשבת דשרי אידי ואידי האיכא שכר שימור וליטעמיך כיון דשכיר חדש או שכיר שנה הוא ולא שכיר יום שכר שימור דשבת מי אסור לקבל הבלעה היא והבלעה מישרא שרי דתניא כו'. פירוש.
ולטעמיך שכר פיסוק טעמים דשבת מי אסור הבלעה הוא והבלעה מישרא שרי כי סתם לימוד תינוקות שכירות שבת או חדש או שנה והשתא יקשה זה אפילו לדבריך והוא הדין דקשה לדידי. ויש גרסאות דלא גרסי וליטעמיך אלא ותו כי האי גונא מי אסור. הרי"ץ ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה