משנה טהרות ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ד · משנה ז | >>
אלו ספיקות שטהרו חכמיםיד:
ספק מים שאובים למקוה.
ספק טומאה צפה על פני המים.
ספק משקין, ליטמא, טמא. ולטמא, טהור.
ספק ידים, ליטמא ולטמא ולטהר, טהור.
ספק רשות הרבים.
ספק דברי סופרים.
ספק החולין.
ספק שרצים.
ספק נגעים.
ספק נזירות.
ספק בכורותטו.
וספק קרבנות.
אלו ספקות שטיהרו חכמים -
- ספק מים שאובין למקוה,
- ספק טומאה צפה על פני המים,
- ספק משקין - ליטמא טמא, ולטמא טהור,
- ספק ידים - ליטמא ולטמא ולטהר טהור,
- ספק רשות הרבים, ספק דברי סופרים,
- ספק החולין, ספק שרצים,
- ספק נגעים, ספק נזירות,
- ספק בכורות, ספק קרבנות.
ידוע הוא ששלושה לוגין מים שאובים פוסלים את המקווה. ואם נפל הספק אם נפלו המים שאובים לזה המקווה או לא נפל, או נפל הספק גם כן היש בהן השיעור אשר יפסול אם לא, הנה המקווה כשר כמו שיתבאר בשני ממסכתא מקוואות.
והוא מתחיל לבאר כל ספק מאלה אחד עשר ספיקות הנשארות:
ספק מים שאובין למקוה. בפ' שני דמקואות (מ״ג מפרש ספק מים שאובין שטיהרו חכמים:
ספק טומאה צפה על פני המים. כגון שרץ צף על פני המים:
ספק נגע ספק לא נגע טהור. שאין לטומאה מקום וכן מת לענין מגע כדפרישית לעיל וכן כל טומאה הנזרקת ומקראי נפקא לן בשלהי נזיר (דף סד.):
ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור. בסיפא מפרש כיצד ופליג ר' יוסי וסתם מתניתין ר״מ כדמשמע בפ״ק דפסחים (דף טז.) והתם מפ' טעמא משום דטומאת עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן: ספק ידים. בפרק שני דמסכת ידים פירשנוה ורבי יוסי פליג התם דאמר ליטהר טמא:
ספק רשות הרבים טהור. היינו ספק טומאה ברה״ר דקי״ל בכולי הש״ס דטהור:
ספק דברי סופרים. מפרש לקמיה וכן ספק החולין. ספק שרצים ספק נזירות ספק בכורות ספק קרבנות. כולהו מפרש בשילהי פרקין ובפ' שני דנדרים (דף יח:) פריך ממתני' אהא דתנן התם סתם נדרים להחמיר ומשני הא ר״א דאמר במקדיש חיתו ובהמתו דלא הקדיש (צ״ל את הכוי.) אלא הכוי הא רבנן ופריך במאי אוקימתא לספק נזירות להקל כר״א אימא רישא ספק משקין ליטמא טמא ואי רבי אליעזר הא אמר אין טומאה למשקין כל עיקר למ״ד (צ״ל דכן) (רבו) ממש אלא ר' יהודה דשרי (נזיר דף ח.) בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב או שאבד ותימה לר' יהודה נמי תיקשי ליה מרישא דקתני לטמא אחרים טהור ור' יהודה קאמר בפסחים פ״ק (דף יז.) לכל טמא אפילו לטמא אחרים דהא דמסקינן התם דהדר ביה ר' יהודה היינו מכלים וי״ל דסוגיא דנדרים סוברת דהדר ביה לגמרי אפילו מאוכלים ומשקין ולמסקנא דנדרים ניחא:
ספק מים שאובים - ספק אם נפלו למקוה זה מים שאובים ופסלוהו, או לא נפלו. או שראינו שנפלו בו מים שאובין, ספק אם היה בהן שלשה לוגין שהוא שיעור כדי לפסול את המקוה, או לא היה בהן כשיעור. וכולהו שאר ספיקות מפורשים לקמן בפרקין:
אלו ספיקות שטהרו חכמים. עיין מ"ש בזה במ"ב בשם הראב"ד דאפילו יש בהן דעת לישאל ומש"ה קתני אלו שטהרו ולהרמב"ם דסובר דהני נמי דוקא כשאין בהן דעת לישאל. כי קתני אלו לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספיקות. שאע"פ ששאר ספיקות טמאות. אלו טהורות. אלא הספיקות שטהרו חכמים מטעם שאין בו דעת להשאל מני ואזיל. הכ"מ פט"ו מה' אבות הטומאות (הל' ח'):
ספק נזירות ספק בכורות. אינם ענין לטומאה וטהרה ומפני כן השמיטן הרמב"ם ברפי"ד מה' אבות הטומאות. והכניס במקומן ספק עובר ועומד. וספק שתי רשויות [הכ"מ שם הל' א'] ושתיהן במ"ב פ"ו ולענין משנתינו נראה בעיני שאלו השנים עשר בב"ד א' טיהרום. ומש"ה מנאן ביחד שכיוצא בזה כתבו התוס' פ"ק דשבת דף ט"ו אמתני' דלעיל על ששה הספיקות דלא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא אבל לא סגי לן לתרוצה דבפלוגתא לא קמיירי. דאכתי תקשה דלא ליתני לא הנהו (משום) דאית בהו פלוגתא ולא הני נמי שאינם ענין לכאן. וניחא נמי לפי זה דלא קא מני ספק זיבה דהוי דומיא דספק נגעים. כדתנן סוף נזיר. וברפ"ב דזבים. וכה"ג בספק בכור איכא כמה ספיקות (בשאר דיני ממונות) דקי"ל בהו המע"ה:
(יד) (על המשנה) אלו כו' שטיהרו. ואפילו יש בהן דעת לישאל, וכמו שכתבתי לעיל אות ד' לדעת הר"א. ומשום הכי קתני אלו שטיהרו. ועתוי"ט:
(טו) (על המשנה) נזירות כו'. אינה ענין לטומאה ולטהרה. ונראה לי שאלו השנים עשר בבית דין אחד טיהרום, כמו שכתבו התוספ' על ששה ספיקות דלעיל. ועתוי"ט:
אלו ספקות וכו': ספק מים שאובים בפרק שני דמקואות מפ' ספק מים שאובים שטהרו חכמים. ומצאתי מנוקד ספק מים שאובים הסמ"ך בשו"א ושמא הטעם מפני שהן סמוכים ונראה לע"ד דספק שאינו סמוך הסמ"ך בקמ"ץ והסמוך הסמ"ך בפת"ח וכן נקד ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וגם לעיל סי' ה' על ספק בית הפרס. וכתב הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ט"ו דמכאן הוכיחו רוב הפוסקים ז"ל דמים שאובים אין פוסלין את המקוה מן התורה אלא מדרבנן דאי הוי דאורייתא הוי ספקו לחומרא ועוד כתב שם ראיות אחרות ע"ש:
ספק משקין ליטמא טמא: ולטמא אחרים טהור. בסיפא מפרש כיצד ופליג ר' יוסי וסתם מתני' ר"מ כדמשמע בפ"ב דפסחים והתם מפרש טעמא משום דטומאת עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן:
ספק ידים: בפ' שני דמסכת ידים פליג ר' יוסי ואמר ליטהר טמא:
ספק ר"ה טהור: היינו ספק טומאה בר"ה דקיימא לן בכולי' תלמודא דטהור. הר"ש ז"ל:
יכין
אלו ספיקות שטיהרו חכמים: אפילו ברה"י [כרמב"ם פט"ו מאהט"ו ה"ח]. ולהראב"ד אפילו יש בהנוגע דל"ש:
ספק מים שאובים למקוה: שמסופק אם נפלו שאובין למקוה החסרה ממ' סאה ונפסל עי"ז. או שיודע שוודאי נפלו לשם. אבל מסופק אם היו ג' לוגין. או שנפלו ג"ל. אבל מסופק אם המקוה מ"ס. וכל דין ספק מים שאובין מפורש במקומו [במקואות פ"ב מ"ג] וכ"כ נזירות ובכורות מפורשים במסכתתן. ורק אינך ספיקות דחשיב תנא הכא. מפרש ואזיל בפרקין. ואת"ל כיון דספק משקין ליטמא טמא. הו"ל להתנא למכללה לעיל בין הנך דמשנה ה'. והול"ל על ז' ספיקות שורפין תרומה. נ"ל דה"ט משום דלא דמי ספק משקין לאינך ספפקות דחשיב התם דכולהו בין ליטמא או לטמא טמא. משא"כ משקין. להכי לא פסיק ליה למכללינהו בהדדי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת