נדרים טו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כי לא מזדהיר בתנאה אבל באיסור מזדהר תנן קונם שאני ישן שאני מהלך שאני מדבר וכו' היכי דמי אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתנן חומר בשבועות שהשבועו' חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש מה שאין כן בנדרים ושינה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עיני בשינה ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום הא אמרת כל באסוריה מזדהר אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא אלא לאו בדניים אלמא איתיה דניים ותיובתא דרב יהודה כי קתני דאי ניים רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן ומי איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו תנן שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה לא הלכה לא אמר רבי אבא הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה לא הלכה אסורה בעלמא אימא סיפא אחר הפסח בבל יחל דברו ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל אלא פשיטא דאיתהני אלמא מיתהני
רש"י (ריב"ן)
עריכה
כי לא מיזדהר בתנאיה. דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול כגון דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול ואם לא יישן לא לקי משום הכי אמרינן דלא יישן היום דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי ונמצא עובר בבל יחל:
אבל באיסורא. דאמר קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא ודאי מיזהר זהיר ביה דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום ודאי כי אתי למחר לא הוי ישן דהא איתסר בנדר:
אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדר. הא שינה דבר שאין בו ממש הוא:
אלא דקאמר קונם עיני בשינה. ועין שנדר בו יש בו ממש:
ואי דלא יהיב שיעורא. עד כמה זמן אינו ישן:
מי שבקינן ליה. הא עבר ודאי באיסור לא יחל דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן:
והאמר ר' יוחנן וכו'. לאלתר מלקין אותו שיישן הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו:
ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי איסור בל יחל איכא. דקתני אסור והרי לא ישן אתמול כלום:
אלא בדניים. אתמול דהכי מיירי מתניתין אם יישן היום ויישן למחר אסור:
אלמא אית ליה דניים. אלמא דשבקינן ליה לישן היום ולא חיישינן שמא יישן למחר ותיובתא דרב יהודה: אמר לך רב יהודה הכי קתני מתני' קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר דאסור כי ניים למחר דאי ניים מאתמול דיעבד אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום דחיישינן שמא יישן למחר:
לעולם כדקתני. שאיני ישן והאי דקאמר והא שינה דבר שאין בו ממש וליכא בל יחל ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל ומאי בל יחל איכא דקתני מתניתין דאסור מדרבנן:
ומי אכא בל יחל מדרבנן. דמלקין ליה מדרבנן:
אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם. לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן:
קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עדי החג. בפ' הנודר מן הירק כגון דקאי באדר ואמר קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עד החג עד סוכות:
אם הלכה. לבות אביה קודם הפסח אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר:
הא אם לא הלכה. לפני הפסח אינה אסורה עד הפסח ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת למפרע נהנית באיסור וקשה לרב יהודה דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דאם איתא לדרב יהודה הוה אסר לה מתני' עד הפסח אפי' אם לא הלכה עד הפסח דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית ממנו באיסורא:
אמר ר' אבא. תריץ הכי למתניתין הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ולוקה דעוברת על בל יחל ואם לא הלכה לפני הפסח ואפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא:
הלכה. חייבת מלקות דהא עברה: הכי מסקנא דמתני' הלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל: ומקשינן מינה ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל:
אלא לאו פשיטא דאיתהני. לפני הפסח וסברה לא אלך אחר הפסח והלכה לאחר הפסח:
ר"ן
עריכהכי לא זהיר בתנאיה - כיון שאינו עיקר האיסור אלא תנאי ליום ראשון אבל באיסורו כיון שהוא עיקר האיסור אע״פ שאינו אסור מצד עצמו אלא בצרופו של יום ראשון אפילו הט מזדהר:
תנן שאת נהנית לי - כלומר משלי אם תלכי לבית אביך וכו' הלכה אסורה אבל לא הלכה לא דמותרת להנות קודם הפסח כל זמן שלא תלך אע"ג דשאת נהנית לי איסור ואם תלכי לבית אביך תנאי וש"מ דאפילו בתנאיה מזדהר:
היכי דמי - כלומר באיזה לשון נדר:
אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא - נראה בעיני דהכי פירושו דאילו מצינן למימר דהכי קתני לא תיקשי מתני׳ לרב יהודה דמצינן למימר דמתניתין לאו בתנאה ואיסורא עסקינן אלא בנודר שאני ישן לחוד וקמ״ל דאע״ג דליכא הכא חפצא חייל נדרא אבל לא מצינן למימר הכי דהתניא דכי האי גוונא לא חייל:
ואלא דאמר קונם עיני בשינה - כלומר וקא משמע לן דנהי דאי אפשר בלא שינה אפילו הכי אי ישן שלא מתוך האונס הרי זה בלא יחל:
ומי שבקינן ליה עד דעבר איסורא בל יחל - כלומר בכי האי גוונא מי חייל נדרא כלל כיון דאי אפשר לו לקיימו בסופו ונקט לישנא דמי שבקינן ליה משום דבעי לאתויי עלה הא דרבי יוחנן שהיא בשבועה ובשבועה שייך האי לישנא כלומר דלא שבקינן מלהלקותו עד דעבר איסור בל יחל אלא לאלתר מלקין אותו משום שבועת שוא ואף על גב דבנדר לא שייך הכי דנדר שוא לא אשכחן דאסור משום שבועה נקט האי לישנא:
מלקין אותו - משום שבועת שוא:
וישן לאלתר - אם ירצה שאין שבועה חלה לאסרו כלל והכא נמי היכי חייל נדרא:
ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום - משום דליכא לאוקומא באומר קונם עיני בשינה היום דאי הכי פשיטא אלא ה"ק יזהר שלא יישן ביום ראשון של תנאי כדי שלא יבא לידי לא יחל ומש"ה קתני הרי זה בבל יחל דברו ולא קתני אסור משום דלא מיתני ליה שהרי יום ראשון אינו אסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא ביום שני לידי לא יחל:
והא אמרת כל באסוריה מזדהר - הלכך לא מצית אמרת הכי:
אלא לאו בדניים אלמא איתיה דניים - ומתניתין הא קמ"ל הרי זה בבל יחל דברו כלומר הרי זה מותר לבא לידי ספק בל יחל שאם רצה לישן ביום ראשון לא אמרינן דלא יישן כדי שלא יהא אפשר לו לבא לידי בל יחל וקשה בעיני כי פרכינן לעיל בסמוך הא אמרת כל באסוריה מזדהר מאי קושיא נימא דהכי קאמר הרי זה בבל יחל כלומר מותר לו לישן ביום ראשון ולהכניס עצמו בספק בל יחל משום דבאסוריה מזדהר דהשתא נמי בכי האי גוונא מפרשינן לה ונ"ל דהיינו טעמא דלא מצינן למימר הכי משום דאי שריותא אשמועינן דבאסוריה מזדהר ברישא ה"ל לאשמועינן איסורא דבתנאיה לא מזדהר דהא הא דאמר רב יהודה דבתנאיה לא מזדהר חששא דרבנן בעלמא הוא ולא פשיטא נמי כולי האי דהא רב נחמן פליג עלה והיכי רהיט תנא לאשמועינן שריותא דממילא שמעינן לה וכולי עלמא מודו בה ולא אשמועינן איסורא בתנאה דצריכה רבה ומש"ה מסקינן דודאי בשריותא דתנאה עסקי' דאשמועי' תנא דאפי' בתנאה מזדהר ותיובתא דרב יהודה:
כי קתני דאי ניים - ואדרבה מתניתין הא דרב יהודה אתא לאשמועינן והכי קתני יזהר שלא יישן יום ראשון דאי ישן קרוב הוא לבא לידי בל יחל דברו דבתנאיה לא מזדהר:
רבינא אמר לעולם כדקתני - כלומר שאני ישן ולא קאמר עיני בשינה דאע"ג דשינה אין בה ממש איכא בל יחל מדרבנן דאשכחנא תנא דתני בדרבנן לא יחל דברו ומש"ה תנא במתני' בנדרים הרי זה בל יחל דברו ולא תנא אסור כדקתני בשבועות משום דבשבועות אסור מדינא ובנדרים לא מתסר אלא מדרבנן משום לתא דבל יחל:
תנן שאת נהנית לי - כלומר משלי אם תלכי לבית אביך וכו' הלכה אסורה אבל לא הלכה לא דמותרת להנות קודם הפסח כל זמן שלא תלך אע"ג דשאת נהנית לי איסור ואם תלכי לבית אביך תנאי וש"מ דאפילו בתנאיה מזדהר:
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה - כלומר לוקה היא אבל הוא אינו לוקה שהרי לא עשה שום איסור אלא שהדירה ואפשר דתנא נמי הא אשמועינן אגב ארחיה דעלה רכיבא איסורא אבל לא עליו כלל אבל הרמב"ם ז"ל כתב לוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקה דכיון דלא נדרה כלל לא שייך בה לא יחל דברו וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפרק אין בין המודר (דף לה.) גבי יש מעילה בקונמות אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עליה אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי ודאי עבר דאף על גב דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבור קאמר וראיה לדבר מדאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:) לפי שמצינו שהשוה הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל אלמא מודר לוקה אע"ג דלא אמר מידי הלכך הכא כי אמרינן ולוקה אאשה קאי:
תוספות
עריכה
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקיניה עד דעבר איסורא בל יחל והא א"ר יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים וכו'. מכאן פר"י דנדר שאי אפשר לקיים אינו חל דהכא מדמי נדר שא"א לקיימו לשבועת שוא וההוא דנדר מכל פרי דעלמא (דף עט:) לאו דוקא כל פרי דא"כ לא הוה חייל כיון דאי אפשר לקיים:
אלא דאמר קונם עיני היום וכו' אלמא איתא דניים. והיא גופ' אשמעי' דאתיא לידי אסור בל יחל מתוך שמותר לישן היום וא"ת ולוקמיה כגון דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן. היום דבההיא מודה רב יהודה וי"ל דהא נמי מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמוע':
כי קתני דאי ניים. וא"ת פשיטא דאם ניים דהוה בבל יחל ויש לומר דההיא גופא אתא לאשמועינן דאסור לישן היום כדרב יהודה וה"ק הרי זה בלא יחל דברו כלומר יש לו ליזהר שלא ישן שאם ישן יבא לידי בל יחל דברו דשמא ישן למחר דמתנאי לא מזדהר כדר' יהודה לכך אם ישן היום קרוב לודאי הוא שיבא לידי בל יחל דברו לפי שרגילות הוא שישן למחר כדפרישי' דבתנאי לא מזדהר וא"ת ולוקמא כגון דיהיב שיעורא לשינתו ועכשיו לא קשיא ההיא דרבי יוחנן וי"ל דהאי נמי פשיטא:
רבינא אמר לעולם כדקתני. שאני ישן ואע"ג דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ אסור מדרבנן ובל יחל דקתני אסמכתא בעלמא ומיהו גבי קונם שאני משמשך מודה רבינא דאיכא בל יחל מדאורייתא והוי מתני' לצדדין גבי שאני ישן הוי בל יחל מדרבנן וגבי קונם שאני משמשך הוי בל יחל מדאורייתא ונראה דהלכה כרבינא דאמר דאפילו דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן חדא דרבינא בתראה ועוד כ"ע סבירא להו כרבינא והא דדחיק הש"ס לשנויי דאי ניים ולא מתרץ כרבינא לא משום דלית ליה דרבינא אלא משום דמשמע ליה מתניתין דקתני בל יחל גבי שאני ישן דוקא קאמר מדאורייתא דומיא דגבי שאני משמשך דתני בהדייהו ורבינא לא חייש להכי הלכך הנודר שאני ישן שאני מדבר וכן כל דבר שאין בו ממש צריך התרת חכם:
ואחרים נהגו בו איסור. תימה מה ענין זה לנהגו בו איסור וי"ל דהאי נמי שנדר ונתכוון לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה כ"נ למשי"ח:
תנן שאת נהנית לי עד הפסח וכו'. תימה הא משעבד לה והיכי מצי מדיר לה וי"ל באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכולה לקיים שפיר חייל הנדר אף כי מדירה כשאמר קונם תשמישי עליך שהרי לא תלך לבית אביה ולא תיאסר: הלכה אין לא הלכה לא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ב (עריכה)
יא א מיי' פ"ה מהל' שבועות הל' כ, סמג לאוין רלח, טוש"ע יו"ד סי' רלו סעי' ד:
יב ב מיי' פ"ג מהל' נדרים הל' יב, סמג לאוין רמב, טוש"ע יו"ד סי' ריג סעי' א:
יג ג טוש"ע יו"ד סי' ריד סעי' א:
יד ד ה ו מיי' פ"י מהל' נדרים הל' יב, סמג לאוין רמב, טוש"ע יו"ד סי' רכ סעי' כב:
ראשונים נוספים
מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. דלישנא דמתני' דקתני הרי זה בבל יחל משמע דלא עבד השתא איסורא בשעת הנדר אבל לכשישן אז יעבור על בל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עבד איסורא שהוציא נדר לבטלה מפיו בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דכיון דא"א לו לקיים נדרו לא הוי נדר ומשום דגבי שבועה שייך לישנא דמי שבקינן ליה משום דלאלתר מלקין אותו דמשום דא"א הוי שבועת שוא נקט נמי גבי נדרים:
מלקין אותו וישן לאלתר. משום דאי אפשר להיות שלשה ימים בלא שינה ויצתה שבועה מפיו לבטלה ולוקה משום שבועת שוא:
כי קתני דאי ניים. לא קתני במתני' שיישן לכתחלה ביום ראשון אלא אם ישן וגם ישן למחר הרי הוא בבל יחל למפרע:
לעולם כדקאמר. שאני ישן לזמן קבוע בדבר שאפשר לקיימו ואע"ג דאין הנדרים חלין על דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן:
אם תלכי לבית אביך עד החג. אבל אם לא הלכה לא אסירא ולא חיישינן שמא תלך אחר הפסח אלמא מזדהרא בתנאה:
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה. משום לאו דבל יחל אם תהנה משלו דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בל יחל כאילו הקדישו אם על עצמו אסרו עובר בבל יחל ואם אסרו על אחר הנהנה ממנו עובר בבל יחל:
אם תלכי לבית אביך עד הפסח. היה עומד אחר החג ואסרה בהנאה עד החג בתנאי שאם תלך עד הפסח:
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה: כלומר, דכל שאומר סתם שלא אישן ושלא אוכל, שלא יישן ושלא יאכל לעולם קאמר, וכיון דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה.
עד דעבר באיסור בל יחל: פירוש, דמדקתני במתני' הרי זה בבל יחל, אלמא אסור להחל, וצריך הוא ליזהר שלא ישן, עד שתאנוס אותו השינה, ואז עבר משום בל יחל.
ומי שבקינן: כלומר, מי אסור ליה כלל, והא ליכא בל יחל, דלא חייל נדרא כלל, הואיל ואמר לעולם. ולישנא קייטא הוא.
ומי איכא בל יחל, והא אמר ר' יוחנן וכו': פירוש בפירושין דהכא נמי לא שבקינן ליה, עד דיישן, ומלקינן ליה אז, אלא מהשתא מלקינן ליה, כדאמר ר' יוחנן במי שנשבע שלא יישן ג' ימים. ואינו נכון, דבנשבע דוקא הוא דמלקינן אותו משום שבועת שוא, כיון שנשבע על דבר שאי אפשר, אבל בנדר למה ילקה, אלא לא הביא הא דר' יוחנן אלא לדוגמא בעלמא, שכל שאי אפשר לקיימו לא חייל עליה ומעכשיו הוא בטל, והכא לאו דוקא נקט האי לישנא, אלא הכי הוי ליה למימר ואי דלא יהיב שיעורא מי עבר אבל יחל, ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה, וא"ת לוקמה בדיהיב שיעורא ואמר קונם עיני בשינה היום, וי"ל דאי הכי מאי קמ"ל פשיטא, ומשום הכי מהדר לאוקומה במילתא דאית ביה חדוש קצת.
והא אמרת כל באיסוריה מזדהר: מסתברא דהכי פירושא, אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא לא עבר אבל יחל דהא לא נאים באיסורה, ואי לא נאים בתנאי תו ליכא משום בל יחל, ואי נמי בדנאים בתנאי ובאיסורה פשיטא, ואי אשמועינן דעל (דאל ?...) ישן בתנאי כי היכי דלא ישן באיסוריה, הא אמרת דישן בתנאי ואין חוששין שמא ישן באיסוריה, דבאיסוריה מזדהר, אלא באומר קונם עיני בשינה היום אי אישן למחר. והיכי דמי אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא ליכא בל יחל, ואי לא נאים היום תו ליכא בל יחל, ואי דנאים היום ומחר פשיטא, אלא ודאי בנדאים היום, והכי קאמר, כיון שישן היום יזהר שלא יישן למחר, כדי שלא יעבור על בל יחל, והא ודאי פשיטא דקמ"ל דיישן לכתחילה.
רבינא אמר לעולם כדקתני: כלומר כשאמר קונם שאני ישן, ודקא קשיא לך מי הוי נדרא דהא דבר שאין בו ממש הוא, מדרבנן הוי נדרא וקאי בבל יחל דרבנן.
ואסיקנא בתנאה מזדהר: דלית ביה חדוש כלל דאי נאים קאמר, ולההיא אוקמתא הוא הדין דהוי מצי לאוקמה בדאמר קונם עיני בשינה היום, אלא דניחא ליה לאוקמיה באותו סגנון שהיה מעמידה המקשה. ואינו מסתברא, דהכי קאמר יזהר שלא יבא לידי הספק שלא ישן היום, דאי נאים למחר קא עבר משום בל יחל וכולהו בבי דמתניתין דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג, ושאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, כולהו הוו כלא אישן היום אם אישן למחר. ומשום דההנאה הויא איסורא וההליכה הויא תנאי, ולענין פירושא דמתניתין איכא מאן דמפרש שאת נהנית לי, כגון שאסר תשמישה עליו אם תלך היא לבית אביה, ואסורה בהנאתו דקתני היינו (נמי _ מיותר לפי השי"מ) משום לאו דלפני עור [לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי _ לפי השי"מ] שתעבירו לבל יחל.
ואינו מחוור לי כלל, חדא דאינו עובר על לפני עור אלא כעין מושיט כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח בדקיימי בתרי עיברי נהרא, דאין זה יכול לעבור עליה אלא אם יושיטנו לו חבירו, וכדאסיקנא בריש פרק קמא דעבודה זרה. ועוד מאי שנא דלא תני אסור בהנאתה שהיא העיקר, ונקט אסורה בהנאתו שהיא טפלה לאיסורו, ועוד דהא משמע דרב נחמן דקא שרי מהכא דייק לה, ואף על גב דרבי יהודה דחי לה דרב נחמן הכין שמע מיניה, ורב נחמן ודאי משמע פרק המגרש בגיטין דלא אמר אלא בתולה בדעת עצמו ובדבר שיש ליזהר בו, אבל בתולה בדעת אחרים כי הכא שתולה בדעת אשתו אם תלך לבית אביה, בכי האי גוונא לא אמרה רב נחמן. דתניא התם, הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואמרינן עלה מאי קאמר, ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו, כדי שלא יאמרו (שניהם) [כשיהו] נותנים במתנה, ואם נשאת לא תצא משום גזרה לא מפקינן לה.
ואקשי עלה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא, הא בעיא קיומי תנאה, וכי תימא דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאה, (ולהך דפליג) [אטו בדידה קיימא לאיגרושי אי נמי על מה דפליגת _ לפי הש"מ] עליה דרב יהודה קא מדמית ליה, דאתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כו', הכי השתא התם בדידיה קיימא, דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא ולא ניים. ואם איתא דרב נחמן אפילו בתולה בדעת אשתו קאמר למלתיה, מאי קא מקשה ליה רבא, דהא רב נחמן מהא מתניתין קא יליף, דאפילו בתולה בדעת אחרים דלאו בדידיה קאים תנאיה לקיומי לא חיישינן.
אלא מחוורתא דמתניתין באוסר עליה נכסיו, דהשתא איסורא ותנאה בדידה, ולוקה משום שעברה ונהנית ממה שאסר עליה אחר הפסח, ובל יחל דברו דקאמר היינו שהיא צריכה להזהר מהנאתו משום בל יחל דברו. כלומר מחמת איסורו שאסר עליה, והרמב"ם ז"ל (פ"י מהל' נדרים הי"ב) פירש שהוא לוקה כשמהנה אותה משום לא יחל דברו, ונראה שהזקיקו לומר כך, מדקתני הרי זה בבל יחל ולא קתני הרי זו בבל תחל. ועוד שהוא ז"ל כן ביאר במקום אחר, שהאוסר דבר על חברו אין הנאסר לוקה אם עבר ונהנה, מפני שלא אמר הוא כלום, נראה מדבריו שהוא סבור דלא יחל דברו דוקא דברו ממש, אבל דבר חברו אינו במלקות, ואינו נראה לי כלל, חדא דהאוסר דבר על חברו כשהוא נותן לו אינו עובר בבל יחל, שהרי הוא לא אסר על עצמו שלא יהנה משל חברו, אלא שחברו אסרו בהנאתו.
ובהדיא אמרינן בריש פרק אין בין המודר [לקמן לב, א] אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי, ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל, כלומר למאן דאמר יש מעילה בקונמות למעול, נותן הא לא אסירא עליה, אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו שאסר על חברו, והלכך אינו לוקה, ואסיקנא התם דמקבל מעל לכשיוציא, ובודאי לא יחל דברו, לאו שלא יחל בעל הדבר דוקא, ועוד דקונמות כהקדשות נינהו, והקדיש זה ואכלו אחרים לוקין, ובהדיא תניא בפרק יוצא דופן, לפי שמצינו שהשוה הכתוב לקטן כגדול, לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל, ואוקימנא לאיסור בל יחל, וכגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים, שאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל, אלמא לא יחל דברו לאו דוקא, אלא לא יחל לדבר חברו קאמר כך נראה לי.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' עד דעבד איסור בל יחל כו' פי' וכי צריך להמתין בכל מה שיכול שנא לישן כדי לקיים נדרו וסופו שיישין ויבא לידי בל יחל ושמעי' מינה שאם רוצה לישן לאלתר אין מניחין אותו עד שיכול לסבול והאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר פי' מלקין אותו מפני שעשה שבועת שוא וישן לאלתר ולא מצריכי' לי' לדחוקי נפש' משינ ה בכל מה שיכול אלא מתירין לו לישן לאלתר מפני שאין זו שבועה שחייב לקיימה כיון שא"א לו לקיימה וה"נ אין זה נדר המחויב לקיימו כיון שא"א לו ומותר לישן לאלתר ואמאי קתני הרי זה בבל ייחל דמשמע סופו לבא לידי בל יחל ומשמע שאסור לו לישן מיד כ"א לאחר זמן שלא יוכל לעצור עיניו יותר ואע"פ שבשבועה לוקח משום שבועת שוא הכא אינו לוקה שהרי לא נשבע בשם ולמה ילקה אלא אינו נדר כלל וכאלו לא אמר כלום דמי:
ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום מאי בל ייחל דברו איכא פי' מה איסור יש בשינת היום שנאמר אל יישן שמא יישן למחר ויבוא לידי בל ייחל דברו והא אמרת כי לא זהיר בתנאי' באיסורי' מוזהר זהיר אלא דאמר קונם עיני בשנית היום אם אישן למחר דאי ניים היום וישן למחר קאי בבל ייחל למפרע אלמא איתא דניים ואין להעמידה כגון שאמר קונם שאני ישן ותו לא דא"כ ליתני אסור ואנן ידעי' דאיסורו ודאי משום בל ייחל הוא כדקתני בכל דוכתא אסור ומדקתני בל ייחל ש"מ לאו בהכי מיירי אלא למימר דקאי בבל ייחל למפרע:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ב (עריכה)
אלא דאמר קונם עיני בשינה כדפרישנא במתניתין. אי דלא יהיב שיעורא. שלא נתן שיעור בנדרו כמה יעמוד שלא ישן מי שבקינן ליה עד דעביד איסורא. כלום ממתינין לו מלהלקותו עד דעביד איסורא דמדקתני הרי זה בלא יחל דברו מכלל דממתינין לו עד שיעבור על נדרו. מלקין אותו משום דקא עבר אלאו דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וישן לאלתר אם ירצה. אלמא היכא דידעינן דיעבור על דברו לא ממתינין ליה עד דעביד איסורא דהא גבי שבועה לא משהינן עד שישן ותמצא שבועתו (שבועה שלא) שבועת שוא למפרע. גבי מתניתין נמי אי בדלא יהיב שיעורא עסקינן נילקיניה לאלתר ואמאי הרי זה בלא יחל דברו דמשמע דלא מלקינן ליה עד דעבר הא ודאי אנן סהדי דסופו לעבור דהא לא אישן לעולם קאמר. הרא"ם ז"ל.
וז"ל הריטב"א ז"ל: ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. פירוש מלישנא דמתניתין דקתני הרי הוא בלא יחל משמע דלא עבד איסורא בשעת הנדר אלא עד שישן דעבר בבל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עביד איסורא שנדר לבטלה בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא. ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דאי אפשר לו לקיים נדרו ולא הוי נדר ומכאן ראיה דנדרי שוא אסורים כמו שבועה לפי הפירוש הזה. ויש מפרשים מי שבקינן ליה עד דעבד איסור בל יחל האי לישנא לאו דוקא והכי הוה ליה למפרך (אי) מי איכא בל יחל דהא כיון דאמר לא אישן סתם לעולם הוא באיסור וכיון דנשבע או נדר דבר שאי אפשר לא חייל עליה שבועה או נדר כלל דהא אמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלושה ימים מלקין אותו וישן לאלתר. פירוש מלקין אותו לאלתר על שנשבע בדבר שאי איפשר דכיון דהוא דבר שאי אפשר הוי כמו שבועת שוא ובשבועת שוא יש מלקות. אבל הכא בקונם עיני בשינה אינו שבועה אלא נדר ובנדר אין בו אלא בל יחל וכיון שהוא נדר שאי אפשר לקיימו לא חייל כלל ומעכשו הוא בטל ואם כן למה ילקה הרי לא חל הנדר. עד כאן.
הכי גרסינן אלא דאמר עיני בשינה היום. אלא על כרחיך מתניתין בהא עסיקינן כגון דאמר עיני בשינה היום וקתני הרי זה בלא יחל דברו אלמחר קאי. ואי דלא נם ביום ראשון למחר מאי בל יחל דברו איכא הרי הוא מותר לישן לכתחלה הואיל ולא ישן אתמול. אלא לאו בדניים ביום ראשון עסקינן וקאמר דלמחר קאי בלא יחל דברו דמתוך שהוא יכול לישן ביום ראשון צריך הוא ליזהר שלא יחל דברו ביום שני. אלמא אית דמיירי שיכול אדם לישן ביום ראשון דאם אסור לישן ברשיעי לא איירי תנא. ותיובתא דרב יהודה דאמר אל ישן היום שמא ישן כו'. שיטה.
לעולם כדקתני דלא נם ביום ראשון ואפילו הכי איתיה ביום שני בלא יחל דברו מדרבנן הואיל ואסרו על עצמו אל ישן בו כי ישן ביום ראשון ועשאו תנאי לדבר האסור אף על גב דאינו יכול לבא עוד לידי איסור אסור ומדרבנן וכו'. ומי איכא בל יחל דרבנן בתמיה אין והתניא בניחותא (ו)לא יחל דברו דכיון דאסר עליו וכי עבר עלה איכא איסורא משום לא יחל דברו והך איסורא מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. והכא נמי כי ניים לאחר שאסר את עצמו מספק מלישן קאי עלה מדרבנן בלא יחל דברו. שיטה:
בל יחל דרבנן. קנסו עליה רבנן מלקות מיד על ששם עצמו באיסור שאינו יכול שלא יעבור בבל יחל. ויתירו לו נדרו. נהגו בהם איסור כי ההיא דרבה בר חנה בפסחים דאכל דאייתרא משום דבני מדינה מסרכי מילתא.
שנאמר לא יחל ואין לו לעשות דבר שיבטלוהו ואסמכתא היא. הרא"ם ז"ל. מאי לא יחל מדרבנן כלומר איסורא מדרבנן שהרי נהגו בו איסור בדבר שאין בו ממש. אי אתה רשאי לנהוג בו היתר כדי לבטלו משום שנאמר לא יחל דברו אפילו על דבר שאין בו אלא דיבור כגון אחרים נהגו בהן איסור בבל יחל.
תנן האומר לאשתו שאת נהנית לי עד הפסח. יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם את נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהיינו קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. פירוש *).
- ) ברשב"א כאן תד"ה רבינא וכו'. צ"ל: ואסורה בהנאתו דקתני היינו משום לפני עור לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי וכו'. שם בא"ד צ"ל: וכי תימא דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי. אי נמי על מה דפליגת עליה דרב יהודה וכו'. כן צ"ל על פי דברי השיטה מקובצת.
וכן בשיטה וז"ל: אמר ר' אבא הא דקתני הלכה לענין מלקות דהיכא דהלכה לפני הפסח אסורה ליהנות משלו ולוקה אם נהנה משלו מפני שכשעשה זה את נכסיו הקדש אצלה על ידי נדרו נמצאת היא נודרת ועומדת על ידי נדרו והיכא דעברה על ידי נדר לוקה משום לא יחל. אבל איהו לא מלקי משום דאיהו לא עבד מידי. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה