ביאור:בבלי יבמות דף יז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
זו חדייב; 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'וערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה - זו ניהר וחברותיה. 'חברותיה' מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא. אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול [1]. [2] כי אמריתה [3] קמיה דשמואל [4] - אמר לי [למדבר, שהוא רב יהודה]: בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה [5]. והאיכא בנות [6], ואמר רבינא [7]: שמע מינה: בן בתך הבא מן הגוי - קרוי בנך [8]!
גמירי דבנתא דההוא דרא [9] איצטרויי אצטרו [10].
איכא דאמרי: כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר ליה: לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, שנאמר (הושע ה ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו [עתה יאכלם חדש את חלקיהם]. יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד [11]'. והא חריב!? ההיא - תמוד הואי. רב אשי אמר: היינו 'תרמוד' היינו 'תמוד' [12]; אכפולי הוא דמכפל: חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא, ואי חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא [13].
יתיב רב המנונא קמיה דעולא וקא הוי [14] בשמעתא; אמר [15]: מה גברא ומה גברא [16]! אי לאו דהרפניא מאתיה [17]! אכסיף. אמר ליה: כסף גלגלתא להיכא יהבת? אמר ליה: לפום נהרא; אמר ליה: אם כן - מפום נהרא את. מאי 'הרפניא'? אמר רבי זירא: הר שהכל פונין בו [18]. במתניתא תנא: 'כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם'. אמר רבא: והיא עמוקה [19] משאול [20], שנאמר (הושע יג יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם [אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול - נחם יסתר מעיני], ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא: פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון [21] ופסולי דמישון משום פסולי דתרמוד; פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה, והיינו דאמרי אינשי: קבא רבא וקבא זוטא [22] מיגנדר [23] ואזיל [24] לשאול, ומשאול לתרמוד [25] ומתרמוד למישן וממישן להרפניא [26].
הדרן עלך חמש עשרה נשים:
יבמות דף יז,א פרק שני 'כיצד'
עריכה- משנה:
- כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' [27]?
- שני אחים [ראובן ושמעון], ומת אחד מהן [ראובן], ונולד להן אח [לוי] [28], ואחר כך ייבם השני [שמעון] את אשת אחיו [את ראובנה] [29] ומת: הראשונה [30] יוצאה [31] משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', והשניה [שמעונה, שלא הגיעה לשמעון מיבום ראובנה] משום צרתה [שמעונה היא – ללוי - 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו'];
- עשה בה [32] מאמר, [33] ומת – שניה [שמעונה] חולצת [34] ולא מתייבמת [35].
- גמרא:
- אמר רב נחמן: מאן דתני 'ראשונה' [36] לא משתבש; מאן דתני 'שניה' לא משתבש:
- מאן דתני
- 'ראשונה' לא משתבש: מאי 'ראשונה'? - ראשונה לנפילה [37],
- ומאן דתני 'שניה' לא משתבש: - מאי 'שניה'? שניה לנשואין [38].
- [## לכאורה היתה גירסא במשנה ובה הכנויים 'ראשונה' ו'שניה' היו הפוכות מהגירסא שלפנינו.]
- [39] מי לא עסקינן [40] דיבם [41] ואחר כך כנס [42] [ואין זה מְשַנֶּה מתי כנס שמעון את שמעונה: לפני שיבם את ראובנה או אחרי היבום]?
- אלא: מאי 'שניה'? - שניה בנשואין [43].
- [ולפיכך הגירסא כמשנתנו דוקא.]
- 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - היכא כתיבא [44]?
- אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו; 'יחדו' - מיוחדים בנחלה [45], פרט לאחיו מן האם.
- רבה אמר ['פרט לאחיו מן האם' לא מ'יחדו' נלמד, אלא]: אחין מן האב: יליף אחוה [46] – 'אחוה' מבני יעקב [47]: מה להלן מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם [## וכך נלמד בירושלמי].
- ולילף אחוה-אחוה מעריות [48]?
- דנין 'אחים' מ'אחים', ואין דנין 'אחים' מ'אחיך'.
- מאי נפקא מינה? הא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: (פרשת מצורע, צרעת הבית) 'ושב הכהן' [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] 'ובא הכהן' (שם בהמשך): 'ובא הכהן' [...וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה' [49]?
- הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה, אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.
- ולילף אחוה-אחוה מלוט, דכתיב לך לך: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך] כי אנשים אחים אנחנו [50]?
- מסתברא מבני יעקב הוה ליה למילף, משום דמפני ['מופנה': שהמלה ש'מַפְנָה אותנו למקום אחר'; שהרי המלה 'אחים' בבני יעקב מיותרת לגמרי]: מדהוה ליה למכתב 'שנים עשר עבדיך בני אבינו' וכתיב 'אחים' - שמע מינה לאפנויי [ועדיף ללמוד גזירה שוה ממילים מיותרות].
- ואיצטריך למכתב 'אחים' ואיצטריך למכתב 'יחדו' [ כי תצא: כי ישבו אחים יחדו וכו']: דאי כתב רחמנא 'אחים' – הוה אמינא לילף אחוה-אחוה מלוט; וכי תימא 'לא מפני' – לאיי, אפנויי מפני! מדהוה ליה למכתב 'רעים' וכתיב 'אחים' [והרי אברהם ולוט לא היו אחים] - שמע מינה לאפנויי; כתב רחמנא 'יחדו' - המיוחדים בנחלה [51]; ואי כתב רחמנא 'יחדו' הוה אמינא 'דמייחדי באבא ובאמא' – צריכא.
- והא [52] - מהיכא תיתי? יבום בנחלה תלא רחמנא [53], ונחלה מן האב ולא מן האם היא [ואין מקום להוה אמינא עד דמייחדי מאבא ומאמא]?
- איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל וחידוש הוא: דקמשתרי ערוה גביה', אימא עד דמייחדי באבא ובאמא - צריכא.
- אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה - מותר באִמָּהּ.
- אלמא קסבר 'אין זיקה' [54].
- ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה"' [55]?
- אי הוה אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי [56] בתרי [57], אבל בחד [58] - [59] יש זיקה [60]'.
- ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה אפילו בחד" [61]?
- אי אמר הכי - הוה אמינא 'אפילו מחיים' [62] - קמשמע לן: לאחר מיתה אִין, מחיים לא, משום דאסור לבטל מצות יבמין [63].
- תנן [יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה'; - 'באחותה' אּין [64], [65] באִמָּהּ לא [66]!
- הוא הדין דאפילו באִמָּהּ, ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - באחותה אּין אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא [67] -תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.
- ורב יהודה אמר: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ.
- אלמא קסבר 'יש זיקה' [68].
- ולימא 'הלכה כדברי האומר "יש זיקה"'?
- אי הוה אמר הכי, הוה אמינא 'הני מילי בחד, אבל בתרי - אין זיקה'.
הערות
עריכה- ^ רובן ממזרים, שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים, ובניהן הרי הן כישראלים, ונוהג בהן איסור ממזרות, והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו - והרי הן ממזרים
- ^ עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר, ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל, וקאמר:
- ^ להא דרב אסי
- ^ דחוששין לקדושין
- ^ דנפקא לן מ'כי יסיר את בנך מאחרי' (דברים ז ד) ולא כתיב 'כי תסיר את בנך' - אלמא לאו א'בתו לא תקח לבנך' [סוף פסוק ג בדברים ז] מהדר, דאם כן היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר! שמע מינה דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים - לא בנך מיקרי, ולא קרינן ביה 'כי תסיר את בנך'; הילכך עובדי כוכבים גמורים הם
- ^ שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם
- ^ לקמן בפרק שני (כג,א)
- ^ דכתיב 'בתך לא תתן לבנו [דברים ז,ג].. כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ז,ד]; מדלא כתב 'כי תסיר' שמע מינה דא'בתך לא תתן לבנו' קאי, והכי קאמר: שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי, וקא קרי ליה 'בנך' - וליחוש לקידושין
- ^ דעשרת השבטים
- ^ נבקע רחמן מלקלוט זרע, ונעשו עקרות; 'איצטרו' - לשון ביקוע, כמו 'טיליא חריפי דמצרי זיקי' (עבודה זרה ל א) וכמו 'ציריא דחיטי' (פסחים דף מ,ב)
- ^ משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן
- ^ ודקאמר הא חרוב - לא חריב כולה
- ^ כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן
- ^ מקשה
- ^ עולא עליה דרב המנונא
- ^ כמה הוא גדול
- ^ שאינם מיוחסים
- ^ כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם
- ^ ורעה לדבר זה
- ^ יותר מגיהנם, דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא
- ^ שקרובה לה ומתערבין בהן; ואמר בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא ב) 'מישון מתה'; והתם מפרש פסולייהו
- ^ איפה גדולה ואיפה קטנה - שניהם מעוותים
- ^ מתגלגל
- ^ כלומר: כל הפסולין מתגלגלים ויורדים
- ^ כלומר: ששאול גבוה מתרמוד, ומתגלגל משאול לתרמוד
- ^ וטעמא כדלעיל: דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא, ולפסול דידהו אין טהרה
- ^ פוטרת צרתה
- ^ ומצאה [אשת ראובן: ראובנה] זקוקה ליבם, ועליו [על לוי] אסורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'
- ^ ולו אשה אחרת [שמעונה]
- ^ זו היא אשת ראובן [ראובנה] שנפלה לפניו כבר פעם אחת [## כלומר: כאשר נולד לוי היתה זקוקה ליבום]
- ^ ונפטרת מזה [מלוי]
- ^ זה שמת [שמעון]
- ^ ולא הספיק לכונסה
- ^ ולא מיפטרא משום צרת ערוה [צרת ראובנה], דלאו צרתה ממש היא
- ^ דמאמר קונה מקצת, והויא 'צרת ערוה "במקצת"', מדרבנן
- ^ מאן דקרי לה 'ראשונה' להך שנפלה לפני לוי שני פעמים [ראובנה]
- ^ [ראובנה] שנפלה ראשונה לייבום [היא] קודמת לזו [לשמעונה, שנפלה ליבום] בפעם ראשונה [במות שמעון]
- ^ של שני [עם שמעון], שהוא היה נשוי כבר האחרת [שמעונה] כשנפלה זאת [ראובנה] לפניו
- ^ ופרכינן:
- ^ כלומר: מי לא מיתוקמא נמי מתניתין
- ^ אשת אחיו [ראובנה] תחילה
- ^ את האחרת [שמעונה], דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין
- ^ שניסת שני פעמים: אחת לבעל ואחת ליבם
- ^ לאיסורא
- ^ הראויין לירש זה את זה
- ^ 'כי ישבו אחים' פרשת כי תצא, יבום
- ^ שנים עשר אחים בני אבינו (פרשת מקץ, אחי יוסף)
- ^ 'ערות אשת אחיך' פרשת קדושים, וקיימא לן לקמן בפרק 'הבא על יבמתו' (נה,א) דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב
- ^ דאף על גב דלא דמו קראי להדדי, כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי - דיינינן בהו גזירה שוה: מה להלן חולץ וקוצה וטח כו'
- ^ ותתייבם אשת אחי אביו, שהרי בן אחיו היה
- ^ שחולקין נחלה אחת, לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת
- ^ דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא
- ^ דכתיב (דברים כה ו) יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן כד,א) 'על שם אחיו' - לנחלה: שיירש המייבם כל נכסי המת, ואין אחין חולקין עמו
- ^ זיקת יבמתו שמתה - לא אלימא למיהוי כארוסה להֵאָסֵר אִמּהּ עליו משום חמותו
- ^ דתנן בפרק 'החולץ' (פ"ד מ"ט; דף מא,א): 'שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה' - של יבמה, ותלה היבום באחיו – 'משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לזה שקדש אחות יבמתו 'המתן מלכנוס, לפי שאחות זקוקתו היא; הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו - צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו, דפקעה זיקה; ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ומדקאמר 'הלכה' - מכלל דפליגי עליה ואמרי 'אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה'
- ^ דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות
- ^ - בתרי אחין: כשנפלה לפני שני יבמין, כגון ההיא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן; דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא - לא חשיבא למיסר קרובות
- ^ שאין שם אלא יבם אחד, דודאי עליה רמיא
- ^ אימא
- ^ [שהזקוקה] דמיא ככנוסה, ויֵאָסֵר באִמָּהּ
- ^ רבי עקיבא קאמר ליה, בפרק 'ארבעה אחין' (לקמן כט,ב): שומרת יבם - אין יבמהּ מיפר נדריה, לא לאחד ולא לשנים' כלומר: בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים, דלא קרינן ביה 'אישהּ'
- ^ יבמהּ מותר באִמָּהּ קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו
- ^ ואי נסיב אִמָּהּ מחיים - מבטל למצוה לגמרי, מיבום ומחליצה
- ^ דאפילו אשתו מתה - מותר באחותה
- ^ אבל
- ^ אמו [צ"ל 'אמהּ'] - דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו - ביבמתו נמי אסורה
- ^ חמותה אסר רחמנא, ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה, כדפליג באחות אשה כדכתיב 'עליה בחייה' [ויקרא יח,יח]
- ^ זיקת ייבום הויא ככנוסה, ואוסרת אִמָּהּ על היבם משום 'חמותו'
- ^ רבי יהודה ורבנן
- ^ הוא ד
- ^ כדקתני פ"ד מ"ט; (לקמן מא,א) 'המתן עד שיעשה אחיך מעשה'