ביאור:בבלי יבמות דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה: בית שמאי אומרים: אין ממאנין ^[1] אלא ארוסות ^[2]; ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות. בית שמאי אומרים: בבעל, ולא ביבם ^[3] ; ובית הלל אומרים: בבעל וביבם. בית שמאי אומרים: בפניו [מדרבנן: עיין קז,ב]; ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו. בית שמאי אומרים: בבית דין; ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר ^[4]! אלא ממאנת ^[5] וממתנת עד שתגדיל ^[6] ותמאן ותנשא ^[7]. ^[8]

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי ^[9]? לפי שאין תנאי ^[10] בנשואין ^[11], ואי ^[12] נשואה ^[13] תמאן - אתי למימר יש תנאי בנשואין ^[14]. נכנסה לחופה ולא נבעלה - מאי איכא למימר ^[15]? לפי שאין תנאי ^[16] בחופה ^[17]. מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר ^[18]? לא פלוג רבנן ^[19]; ובית הלל? מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ^[20] – נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר? לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא ^[21]. מסר האב לשלוחי הבעל ^[22] מאי איכא למימר ^[23]? לא פלוג רבנן. ובית הלל? כיון דאיכא קדושין וכתובה - לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.

רב פפא אמר: טעמא דבית שמאי משום פירי ^[24], טעמא דבית הלל משום פירי: טעמא דבית שמאי משום פירי: דאי אמרת נשואה תמאן - שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא [ימהר לאכול ואפילו יעשה נזק לפירות, ואפילו לרכוש עצמו]! ובית הלל: אדרבה: כיון דאמרת 'תמאן' - אשבוחי משבח להו; סבר דאי לא ^[25] עייצי לה קרוביה ומפקי לה מיניה.

רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שאין אדם טורח בסעודה ^[26] ומפסידה ^[27], ובית הלל: תרוייהו ניחא להו כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות ^[28].

בית שמאי אומרים בבעל [ולא ביבם; וב"ה אומרים: בבעל וביבם]: אמר רבי אושעיא: ^[29] - ממאנת למאמרו ^[30] ואינה ממאנת לזיקתו ^[31]. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? - מאמר, דמדעתה - מציא עקרא; זיקה, דבעל כרחה ^[32] - לא מציא עקרא. והרי ביאה ^[33], דבעל כרחה ^[34]

עמוד ב

ומציא עקרא ^[35]? אלא ביאה ומאמר, דהוא קעביד - מציא עקרא, זיקה - דרחמנא רמא עלה - לא מציא עקרא. עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי טעמא? - נישואי קמאי קא עקרא ^[36]! איתיביה רבא לעולא: 'כל שיכולה למאן ^[37] ולא מיאנה ^[38] - צרתה חולצת ^[39] ולא מתייבמת ^[40]' – ואמאי? תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי, ותתייבם צרתה!? צרת ערוה שאני ^[41], דתני רמי בר יחזקאל: '^[42]מיאנה בבעל –מותרת ^[43] לאביו ^[44]; ^[45] ביבם ^[46] - ^[47] אסורה לאביו' ^[48] אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו ^[49] - הכא נמי ^[50] בשעת נפילה נראית כצרת בתו ^[51]!

אמר רב: מיאנה בזה ^[52] אסורה לזה ^[53], מידי דהוה אבעלת הגט: בעלת הגט - לאו כיון דאיתסרא לה לחד איתסרא להו לכולהו ^[54] - הכא נמי לא שנא. ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא דמיא לבעלת הגט: בעלת הגט הוא דקא עביד בה, הכא - היא קעבדא ביה, דאמרה "לא רעינא בך ולא צבינא בך" - בך הוא דלא רעינא, הא בחברך רעינא.

רב אסי אמר: מיאנה בזה [ביבם זה] - מותרת אפילו לו! לימא כרבי אושעיא סבירא ליה, דאמר 'אינה ממאנת לזיקתו'? בחד יבם, הכי נמי דמציא עקרא; הכא - בשני יבמין עסקינן, דאין מיאון לחצי זיקה. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מיאנה בזה מותרת לאחין - ולא הודו לו. מאן לא הודו לו? אמר אביי: רב ^[55]; רבא אמר: רבי אושעיא ^[56]; ואמרי לה רב אסי ^[57].

בית שמאי אומרים בפניו [ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו]: תניא: 'אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא פישון הגמל - מיאנה אשתו שלא בפניו! אמרו להן בית שמאי לבית הלל: פישון הגמל - במדה כפושה מדד ^[58], לפיכך מדדו לו במדה כפושה.' מדקא אכיל פירי - פשיטא נשואה היא, והאמרי בית שמאי נשואה לא ממאנה? תרי קיטרי עבדו ביה ^[59].

בית שמאי אומרים בפני בית דין [ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין]: תנן התם [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'החליצה והמיאונין בשלשה'. מאן תנא? אמר רבה: בית שמאי היא. אביי אמר: אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין, אבל שלשה בעינן, כדתניא: 'בית שמאי אומרים: בפני בית דין, ובית הלל אומרים: בפני בית דין ושלא בפני בית דין; ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים.' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג.

[במשנה: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר ^[60]! אלא ממאנת ^[61] וממתנת עד שתגדיל ^[62] ותמאן ותנשא ^[63]] בית שמאי אומרים תמאן: והא מיאנה חדא זימנא ^[64]? אמר שמואל: ^[65] עד שתגדיל ותאמר "רוצה אני במיאונים הראשונים". עולא אמר: תרתי קתני ^[66]: או שתמאן ותגדיל ותיארס ^[67], או ^[68] שתמאן ^[69] ותנשא לאלתר ^[70]. בשלמא עולא - היינו דקתני 'עד שתגדיל ותנשא', אלא לשמואל 'עד שתגדיל ותאמר' מיבעי ליה! קשיא.

משנה: אי זו היא קטנה שצריכה למאן? כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה; השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה [שלא תיבעל לאחר?] אינה צריכה למאן. רבי אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה ^[71]: 'בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה' ^[72]. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש ^[73] - כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו ^[74].

גמרא: אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון 'לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה'; כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי

הערות

^ יתומה שהשיאוה אמה ואחיה
^ אלא מן האירוסין
^ אבל אם מת, ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם - אינה יוצאת במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ
^ ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן
^ בזה
^ ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים, ולא תצא עוד משני במיאון
^ ותמאן בראשון ותנשא
^ ובגמרא פריך: הא מיאנה בו כבר חדא זימנא!?
^ דאמרי [קטנה שנפלה ליבום] נשואה [מן הנישואין] לא ממאנה? הא קטנה היא
^ מועיל
^ של גדולה; ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין - אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה, וחיילא להו קדושין קמאי
^ אמרת
^ קטנה
^ לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא, אלא אמרי: 'תנאה הוה ליה בנישואין', ואתו למימר 'יש תנאי בנישואי גדולה'
^ לבית שמאי?: אמאי לא ממאנת, דקאמרי 'אין ממאנין אלא ארוסות', ומשמע לאפוקי 'נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל', דנפקא לה מכלל ארוסה
^ מועיל
^ ואי אמרת 'קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה – תמאן' אמרי 'תנאה הוה להו', ואתי למימר 'יש תנאי בחופה'
^ אי נמי אתי למימר 'תנאי מועיל במסירה' - שפיר קאמרי!: שהרי אין כאן חיבה, דנימא 'אחליה לתנאיה דקדושין'!? האי 'מסר האב' - לאו דוקא, דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון, דהאב זכאי בקידושי בתו, ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה; והכי קאמר: מסר האב לשלוחי הבעל - דקיימא לן בכתובות (מח,ב) דנישואין נינהו; ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין - הוו נישואין, ולבית שמאי לא ממאנת - מאי איכא למימר
^ בין נישואין לנישואין
^ ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר (לקמן קיב,ב) בחרש שנשא: ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה, דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן
^ דבעילת זנות
^ דקיימא לן דנישואין נינהו, ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין, ולבית שמאי לא ממאנה, דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות
^ לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי
^ שלא יפסיד פירות נכסי מלוג, אבל ארוס לית ליה פירי
^ דאם איני משביחן
^ סעודת נישואין
^ הילכך: אי אמרת תמאן - מימנעי ולא נסבי
^ הילכך לא מימנעי
^ לבית הלל, דאמרי ממאנת ביבם
^ שאם עשה בה מאמר - ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו
^ אבל חליצה שהיא בשביל זיקה - לא עקרא
^ מקידושי ראשון, ומכח נישואין רמיא עליה, ובראשון לא מיאנה
^ ביאת יבם
^ בעל כרחה היא, כדאמר ב'הבא על יבמתו' (לעיל נד,א) 'יבמה יבא עליה' – בעל כרחה
^ שלא תהא צריכה גט לביאתו, דהא אמרי בית הלל 'ממאנת ביבם' - דומיא דבעל
^ ושוב אין כאן זיקה
^ בפרק קמא (לעיל ב,ב): בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין, כגון שהשיאה אביה תחלה לאחֵר ונתגרשה, והיא 'יתומה בחיי האב', ויכולה למאן
^ ומת
^ שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה, הואיל והבת יכולה למאן - אינן נישואין גמורין
^ הואיל ולא מיאנה הבת, הויא לה הך 'צרת ערוה במקצת'
^ דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה - לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה – שהוא יבמה [במקרה שהיתה נשואה לאחי אביה שמת ללא בנים] - למיהוי צרתה מותרת ליבם
^ קטנה ש
^ לינשא
^ דעקרתינו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה
^ אבל מת בעלה ולא מיאנה בו – ומיאנה
^ אף על גב דנפקא בלא חליצה - אלמא נישואי קמאי עקרא
^ אפילו הכי
^ מפני מראית העין
^ דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם כלתו של חמיה
^ אף על גב דעקרא לנישואי קמאי
^ הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה
^ יבמה: באחד מן האחין יבמין
^ אסורה לכולן
^ אם נתן לה האחד גט - פסלה על כולן
^ רב לא הודה לו, דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה
^ לא הודה לו: מדקאמר רבי יוחנן 'מותרת לאחין' - אף על גב דאיהו גופיה נמי במשמע, ומיהו אי איכא אחין - אִין, דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי! אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה; ולרבי אושעיא אפילו בחד יבם נמי שריא, דאין מיאון לזיקה
^ נמי לא הודה לו, וכל שכן רבי אושעיא: דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר, ולא לו
^ במדה כפויה מדד; לשון אונאה, כמודד בשולי המדה; וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות [פ"ו הלכה ג [צוקרמנדל]]: 'קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה' לשון הכפישני באפר (איכה ג טז): שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה
^ שני קשרים עשו עליו לרעתו
^ ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן
^ בזה
^ ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון
^ ותמאן בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא
^ בבעלה, ואמאי קתני 'ותמאן ותנשא'
^ שמא חזרה [בה מהמיאון, ולכן יש להמתין]
^ לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי, אלא תרתי מילי נינהו
^ ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, כדי שלא תחזור ותמאן בשני
^ אם רצתה להנשא
^ ממאנת בבעל
^ דתוּ לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא
^ כדקתני [יבמות פ"ז מ"ה]
^ דכמי שלא נשאת דמי
^ כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו
^ ובגמרא מפרש מה היא

[1] יתומה שהשיאוה אמה ואחיה

[2] אלא מן האירוסין

[3] אבל אם מת, ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם - אינה יוצאת במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ

[4] ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן

[5] בזה

[6] ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים, ולא תצא עוד משני במיאון

[7] ותמאן בראשון ותנשא

[8] ובגמרא פריך: הא מיאנה בו כבר חדא זימנא!?

[9] דאמרי [קטנה שנפלה ליבום] נשואה [מן הנישואין] לא ממאנה? הא קטנה היא

[10] מועיל

[11] של גדולה; ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין - אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה, וחיילא להו קדושין קמאי

[12] אמרת

[13] קטנה

[14] לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא, אלא אמרי: 'תנאה הוה ליה בנישואין', ואתו למימר 'יש תנאי בנישואי גדולה'

[15] לבית שמאי?: אמאי לא ממאנת, דקאמרי 'אין ממאנין אלא ארוסות', ומשמע לאפוקי 'נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל', דנפקא לה מכלל ארוסה

[16] מועיל

[17] ואי אמרת 'קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה – תמאן' אמרי 'תנאה הוה להו', ואתי למימר 'יש תנאי בחופה'

[18] אי נמי אתי למימר 'תנאי מועיל במסירה' - שפיר קאמרי!: שהרי אין כאן חיבה, דנימא 'אחליה לתנאיה דקדושין'!? האי 'מסר האב' - לאו דוקא, דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון, דהאב זכאי בקידושי בתו, ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה; והכי קאמר: מסר האב לשלוחי הבעל - דקיימא לן בכתובות (מח,ב) דנישואין נינהו; ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין - הוו נישואין, ולבית שמאי לא ממאנת - מאי איכא למימר

[19] בין נישואין לנישואין

[20] ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר (לקמן קיב,ב) בחרש שנשא: ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה, דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן

[21] דבעילת זנות

[22] דקיימא לן דנישואין נינהו, ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין, ולבית שמאי לא ממאנה, דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות

[23] לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי

[24] שלא יפסיד פירות נכסי מלוג, אבל ארוס לית ליה פירי

[25] דאם איני משביחן

[26] סעודת נישואין

[27] הילכך: אי אמרת תמאן - מימנעי ולא נסבי

[28] הילכך לא מימנעי

[29] לבית הלל, דאמרי ממאנת ביבם

[30] שאם עשה בה מאמר - ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו

[31] אבל חליצה שהיא בשביל זיקה - לא עקרא

[32] מקידושי ראשון, ומכח נישואין רמיא עליה, ובראשון לא מיאנה

[33] ביאת יבם

[34] בעל כרחה היא, כדאמר ב'הבא על יבמתו' (לעיל נד,א) 'יבמה יבא עליה' – בעל כרחה

[35] שלא תהא צריכה גט לביאתו, דהא אמרי בית הלל 'ממאנת ביבם' - דומיא דבעל

[36] ושוב אין כאן זיקה

[37] בפרק קמא (לעיל ב,ב): בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין, כגון שהשיאה אביה תחלה לאחֵר ונתגרשה, והיא 'יתומה בחיי האב', ויכולה למאן

[38] ומת

[39] שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה, הואיל והבת יכולה למאן - אינן נישואין גמורין

[40] הואיל ולא מיאנה הבת, הויא לה הך 'צרת ערוה במקצת'

[41] דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה - לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה – שהוא יבמה [במקרה שהיתה נשואה לאחי אביה שמת ללא בנים] - למיהוי צרתה מותרת ליבם

[42] קטנה ש

[43] לינשא

[44] דעקרתינו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה

[45] אבל מת בעלה ולא מיאנה בו – ומיאנה

[46] אף על גב דנפקא בלא חליצה - אלמא נישואי קמאי עקרא

[47] אפילו הכי

[48] מפני מראית העין

[49] דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם כלתו של חמיה

[50] אף על גב דעקרא לנישואי קמאי

[51] הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה

[52] יבמה: באחד מן האחין יבמין

[53] אסורה לכולן

[54] אם נתן לה האחד גט - פסלה על כולן

[55] רב לא הודה לו, דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה

[56] לא הודה לו: מדקאמר רבי יוחנן 'מותרת לאחין' - אף על גב דאיהו גופיה נמי במשמע, ומיהו אי איכא אחין - אִין, דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי! אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה; ולרבי אושעיא אפילו בחד יבם נמי שריא, דאין מיאון לזיקה

[57] נמי לא הודה לו, וכל שכן רבי אושעיא: דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר, ולא לו

[58] במדה כפויה מדד; לשון אונאה, כמודד בשולי המדה; וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות [פ"ו הלכה ג [צוקרמנדל]]: 'קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה' לשון הכפישני באפר (איכה ג טז): שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה

[59] שני קשרים עשו עליו לרעתו

[60] ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן

[61] בזה

[62] ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון

[63] ותמאן בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא

[64] בבעלה, ואמאי קתני 'ותמאן ותנשא'

[65] שמא חזרה [בה מהמיאון, ולכן יש להמתין]

[66] לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי, אלא תרתי מילי נינהו

[67] ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, כדי שלא תחזור ותמאן בשני

[68] אם רצתה להנשא

[69] ממאנת בבעל

[70] דתוּ לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא

[71] כדקתני [יבמות פ"ז מ"ה]

[72] דכמי שלא נשאת דמי

[73] כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו

[74] ובגמרא מפרש מה היא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]