פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי יבמות דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: בית שמאי אומרים: אין ממאנין [1] אלא ארוסות [2]; ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות. בית שמאי אומרים: בבעל, ולא ביבם [3] ; ובית הלל אומרים: בבעל וביבם. בית שמאי אומרים: בפניו [מדרבנן: עיין קז,ב]; ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו. בית שמאי אומרים: בבית דין; ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר [4]! אלא ממאנת [5] וממתנת עד שתגדיל [6] ותמאן ותנשא [7]. [8]

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי [9]? לפי שאין תנאי [10] בנשואין [11], ואי [12] נשואה [13] תמאן - אתי למימר יש תנאי בנשואין [14]. נכנסה לחופה ולא נבעלה - מאי איכא למימר [15]? לפי שאין תנאי [16] בחופה [17]. מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר [18]? לא פלוג רבנן [19]; ובית הלל? מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות [20] – נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר? לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא [21]. מסר האב לשלוחי הבעל [22] מאי איכא למימר [23]? לא פלוג רבנן. ובית הלל? כיון דאיכא קדושין וכתובה - לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.

רב פפא אמר: טעמא דבית שמאי משום פירי [24], טעמא דבית הלל משום פירי: טעמא דבית שמאי משום פירי: דאי אמרת נשואה תמאן - שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא [ימהר לאכול ואפילו יעשה נזק לפירות, ואפילו לרכוש עצמו]! ובית הלל: אדרבה: כיון דאמרת 'תמאן' - אשבוחי משבח להו; סבר דאי לא [25] עייצי לה קרוביה ומפקי לה מיניה.

רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שאין אדם טורח בסעודה [26] ומפסידה [27], ובית הלל: תרוייהו ניחא להו כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות [28].

בית שמאי אומרים בבעל [ולא ביבם; וב"ה אומרים: בבעל וביבם]: אמר רבי אושעיא: [29] - ממאנת למאמרו [30] ואינה ממאנת לזיקתו [31]. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? - מאמר, דמדעתה - מציא עקרא; זיקה, דבעל כרחה [32] - לא מציא עקרא. והרי ביאה [33], דבעל כרחה [34]


עמוד ב

ומציא עקרא [35]? אלא ביאה ומאמר, דהוא קעביד - מציא עקרא, זיקה - דרחמנא רמא עלה - לא מציא עקרא. עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי טעמא? - נישואי קמאי קא עקרא [36]! איתיביה רבא לעולא: 'כל שיכולה למאן [37] ולא מיאנה [38] - צרתה חולצת [39] ולא מתייבמת [40]' – ואמאי? תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי, ותתייבם צרתה!? צרת ערוה שאני [41], דתני רמי בר יחזקאל: '[42]מיאנה בבעל –מותרת [43] לאביו [44]; [45] ביבם [46] - [47] אסורה לאביו' [48] אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו [49] - הכא נמי [50] בשעת נפילה נראית כצרת בתו [51]!

אמר רב: מיאנה בזה [52] אסורה לזה [53], מידי דהוה אבעלת הגט: בעלת הגט - לאו כיון דאיתסרא לה לחד איתסרא להו לכולהו [54] - הכא נמי לא שנא. ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא דמיא לבעלת הגט: בעלת הגט הוא דקא עביד בה, הכא - היא קעבדא ביה, דאמרה "לא רעינא בך ולא צבינא בך" - בך הוא דלא רעינא, הא בחברך רעינא.

רב אסי אמר: מיאנה בזה [ביבם זה] - מותרת אפילו לו! לימא כרבי אושעיא סבירא ליה, דאמר 'אינה ממאנת לזיקתו'? בחד יבם, הכי נמי דמציא עקרא; הכא - בשני יבמין עסקינן, דאין מיאון לחצי זיקה. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מיאנה בזה מותרת לאחין - ולא הודו לו. מאן לא הודו לו? אמר אביי: רב [55]; רבא אמר: רבי אושעיא [56]; ואמרי לה רב אסי [57].

בית שמאי אומרים בפניו [ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו]: תניא: 'אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא פישון הגמל - מיאנה אשתו שלא בפניו! אמרו להן בית שמאי לבית הלל: פישון הגמל - במדה כפושה מדד [58], לפיכך מדדו לו במדה כפושה.' מדקא אכיל פירי - פשיטא נשואה היא, והאמרי בית שמאי נשואה לא ממאנה? תרי קיטרי עבדו ביה [59].

בית שמאי אומרים בפני בית דין [ובית הלל אומרים: בבית דין ושלא בבית דין]: תנן התם [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'החליצה והמיאונין בשלשה'. מאן תנא? אמר רבה: בית שמאי היא. אביי אמר: אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין, אבל שלשה בעינן, כדתניא: 'בית שמאי אומרים: בפני בית דין, ובית הלל אומרים: בפני בית דין ושלא בפני בית דין; ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים.' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג.

[במשנה: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה - אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר [60]! אלא ממאנת [61] וממתנת עד שתגדיל [62] ותמאן ותנשא [63]] בית שמאי אומרים תמאן: והא מיאנה חדא זימנא [64]? אמר שמואל: [65] עד שתגדיל ותאמר "רוצה אני במיאונים הראשונים". עולא אמר: תרתי קתני [66]: או שתמאן ותגדיל ותיארס [67], או [68] שתמאן [69] ותנשא לאלתר [70]. בשלמא עולא - היינו דקתני 'עד שתגדיל ותנשא', אלא לשמואל 'עד שתגדיל ותאמר' מיבעי ליה! קשיא.


משנה: אי זו היא קטנה שצריכה למאן? כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה; השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה [שלא תיבעל לאחר?] אינה צריכה למאן. רבי אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה [71]: 'בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה' [72]. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש [73] - כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו [74].

גמרא: אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון 'לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה'; כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי

הערותעריכה

  1. ^ יתומה שהשיאוה אמה ואחיה
  2. ^ אלא מן האירוסין
  3. ^ אבל אם מת, ולא מיאנה בו, ונפלה לפני יבם - אינה יוצאת במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ
  4. ^ ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן
  5. ^ בזה
  6. ^ ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים, ולא תצא עוד משני במיאון
  7. ^ ותמאן בראשון ותנשא
  8. ^ ובגמרא פריך: הא מיאנה בו כבר חדא זימנא!?
  9. ^ דאמרי [קטנה שנפלה ליבום] נשואה [מן הנישואין] לא ממאנה? הא קטנה היא
  10. ^ מועיל
  11. ^ של גדולה; ואפילו הוה ליה תנאה בשעת קדושין - אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה, וחיילא להו קדושין קמאי
  12. ^ אמרת
  13. ^ קטנה
  14. ^ לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא, אלא אמרי: 'תנאה הוה ליה בנישואין', ואתו למימר 'יש תנאי בנישואי גדולה'
  15. ^ לבית שמאי?: אמאי לא ממאנת, דקאמרי 'אין ממאנין אלא ארוסות', ומשמע לאפוקי 'נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל', דנפקא לה מכלל ארוסה
  16. ^ מועיל
  17. ^ ואי אמרת 'קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה – תמאן' אמרי 'תנאה הוה להו', ואתי למימר 'יש תנאי בחופה'
  18. ^ אי נמי אתי למימר 'תנאי מועיל במסירה' - שפיר קאמרי!: שהרי אין כאן חיבה, דנימא 'אחליה לתנאיה דקדושין'!? האי 'מסר האב' - לאו דוקא, דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון, דהאב זכאי בקידושי בתו, ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה; והכי קאמר: מסר האב לשלוחי הבעל - דקיימא לן בכתובות (מח,ב) דנישואין נינהו; ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין - הוו נישואין, ולבית שמאי לא ממאנת - מאי איכא למימר
  19. ^ בין נישואין לנישואין
  20. ^ ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר (לקמן קיב,ב) בחרש שנשא: ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה, דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן
  21. ^ דבעילת זנות
  22. ^ דקיימא לן דנישואין נינהו, ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין, ולבית שמאי לא ממאנה, דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות
  23. ^ לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי
  24. ^ שלא יפסיד פירות נכסי מלוג, אבל ארוס לית ליה פירי
  25. ^ דאם איני משביחן
  26. ^ סעודת נישואין
  27. ^ הילכך: אי אמרת תמאן - מימנעי ולא נסבי
  28. ^ הילכך לא מימנעי
  29. ^ לבית הלל, דאמרי ממאנת ביבם
  30. ^ שאם עשה בה מאמר - ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו
  31. ^ אבל חליצה שהיא בשביל זיקה - לא עקרא
  32. ^ מקידושי ראשון, ומכח נישואין רמיא עליה, ובראשון לא מיאנה
  33. ^ ביאת יבם
  34. ^ בעל כרחה היא, כדאמר ב'הבא על יבמתו' (לעיל נד,א) 'יבמה יבא עליה' – בעל כרחה
  35. ^ שלא תהא צריכה גט לביאתו, דהא אמרי בית הלל 'ממאנת ביבם' - דומיא דבעל
  36. ^ ושוב אין כאן זיקה
  37. ^ בפרק קמא (לעיל ב,ב): בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין, כגון שהשיאה אביה תחלה לאחֵר ונתגרשה, והיא 'יתומה בחיי האב', ויכולה למאן
  38. ^ ומת
  39. ^ שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה, הואיל והבת יכולה למאן - אינן נישואין גמורין
  40. ^ הואיל ולא מיאנה הבת, הויא לה הך 'צרת ערוה במקצת'
  41. ^ דאף על גב דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה - לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה – שהוא יבמה [במקרה שהיתה נשואה לאחי אביה שמת ללא בנים] - למיהוי צרתה מותרת ליבם
  42. ^ קטנה ש
  43. ^ לינשא
  44. ^ דעקרתינו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה
  45. ^ אבל מת בעלה ולא מיאנה בו – ומיאנה
  46. ^ אף על גב דנפקא בלא חליצה - אלמא נישואי קמאי עקרא
  47. ^ אפילו הכי
  48. ^ מפני מראית העין
  49. ^ דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם כלתו של חמיה
  50. ^ אף על גב דעקרא לנישואי קמאי
  51. ^ הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה
  52. ^ יבמה: באחד מן האחין יבמין
  53. ^ אסורה לכולן
  54. ^ אם נתן לה האחד גט - פסלה על כולן
  55. ^ רב לא הודה לו, דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה
  56. ^ לא הודה לו: מדקאמר רבי יוחנן 'מותרת לאחין' - אף על גב דאיהו גופיה נמי במשמע, ומיהו אי איכא אחין - אִין, דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי! אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה; ולרבי אושעיא אפילו בחד יבם נמי שריא, דאין מיאון לזיקה
  57. ^ נמי לא הודה לו, וכל שכן רבי אושעיא: דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר, ולא לו
  58. ^ במדה כפויה מדד; לשון אונאה, כמודד בשולי המדה; וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות [פ"ו הלכה ג [צוקרמנדל]]: 'קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה' לשון הכפישני באפר (איכה ג טז): שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה
  59. ^ שני קשרים עשו עליו לרעתו
  60. ^ ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן
  61. ^ בזה
  62. ^ ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון
  63. ^ ותמאן בראשון ותנשא ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא
  64. ^ בבעלה, ואמאי קתני 'ותמאן ותנשא'
  65. ^ שמא חזרה [בה מהמיאון, ולכן יש להמתין]
  66. ^ לאו למיהדר למאן זימנא אחריתי, אלא תרתי מילי נינהו
  67. ^ ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, כדי שלא תחזור ותמאן בשני
  68. ^ אם רצתה להנשא
  69. ^ ממאנת בבעל
  70. ^ דתוּ לא ממאנת לבית שמאי, דנשואה היא
  71. ^ כדקתני [יבמות פ"ז מ"ה]
  72. ^ דכמי שלא נשאת דמי
  73. ^ כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו
  74. ^ ובגמרא מפרש מה היא