ביאור:בבלי יבמות דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
- מבית אחד [1]; יבומי חדא ואיפטור אידך לא [2], דדלמא אין זיקה ככנוסה, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים [ואין אחת פוטרת את חברתה]; אלמא מספקא ליה!
- וכי תימא מדאורייתא הכא נמי דמייבמא חדא ומפטרא חדא, ומדרבנן הוא דאסור: גזירה משום שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות משני בתים [3] חדא מייבמא ואידך מיפטרא בולא כלום [## אין לטעון כך, שלרבי שמעון יש כאן גזירה, שהרי יש לרבי שמעון ספק בדין זיקה ומאמר, ולפי ספק זה ניתן להסביר את שיטתו של רבי שמעון, ואין לחפש טעמים של גזירות; ועוד: עדיף לומר שיש סיבה מדאורייתא מאשר לומר סיבה משום גזירה] - והא טעמא דרבי שמעון משום 'מאמר ולאו מאמר' הוא [4], דתניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם מאמרו של שני מאמר – [את] אשת שני הוא [האח השלישי] בועל; ואם מאמרו של שני אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!
- אמר ליה אביי [לדברי רב יוסף]: ולא שני לך בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמים? דלמא כי אמר רבי שמעון 'זיקה ככנוסה דמיא' - ביבם אחד [5], אבל בשני יבמין לא [6]!
- [וכאן דנה הגמרא בתשובת אביי לרב יוסף, או שזו בעצם דעתו של אביי עצמו:] ומי שני ליה לרבי שמעון[7]? והתניא: 'כלל אמר רבי שמעון: כל שהלידה [8] קודמת לנשואין [9] - לא חולצת [ראובנה לאחר שנתאלמנה גם משמעון] ולא מתייבמת [10]; נשואין [יבום] קודם ללידה - או חולצת או מתייבמת.'; מאי, לאו ביבם אחד [11], וקתני 'לא חולצת ולא מתייבמת'!?
- - לא, בשני יבמים [12].
- אבל ביבם אחד מאי? הכי נמי 'או חולצת או מתייבמת'?
- אי הכי אדתני 'נשואין קודמין ללידה - או חולצת או מתייבמת', ליפלוג וליתני בדידה: במה דברים אמורים - בשני יבמים, אבל ביבם אחד - או חולצת או מתייבמת!?
- כולה בשני יבמין קמיירי [13].
- ואלא מאי כללא [14]? ועוד: מתיב רב אושעיא פ"ג מ"ד: 'שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה [15] - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות [16], ורבי שמעון פוטר [17].'; ואי סלקא דעתא קסבר רבי שמעון זיקה ככנוסה דמיא - לייבם לקמייתא [18] ותיפטר אידך [19]!
- אמר רב עמרם: מאי 'פוטר'? נמי פוטר בשניה [20] [דוקא השניה פטורה, ולא הראשונה].
- והתניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן.'!?
- אמר רבא: שניה שבזוג זה והשניה שבזוג זה [21].
- קא טעי רבא בארבעה זוגי [22]: חדא ד'או' 'או' קתני [23]; ועוד: [24] 'רבי שמעון פוטר בארבעתן' מיבעי ליה [25]!? ועוד: תניא: 'רבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום, שנאמר: (ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור [לגלות ערותה עליה בחייה] - בשעה שנעשו צרות זו לזו [26] לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן' [27]!?
- אלא אמר רב אשי: אי דנפול בזה אחר זה - הכי נמי [28]; הכא במאי עסקינן - דנפול בבת אחת, ורבי שמעון סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר 'אפשר לצמצם' [29].
- רב פפא אמר [30]: בייבם ואחר כך נולד פליג רבי שמעון, בנולד ואחר כך ייבם לא פליג; ותרווייהו [31] - לרבנן איצטריך [32] ולא זו אף זו קתני [33].
- תניא כוותיה דרב פפא [34] ותיובתא דרבי אושעיא:
- [הברייתא עוסקת במקרים רבים]
- [א] 'שני אחים בעולם אחד, ומת אחד מהם בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר [35] עד שנולד לו אח ומת - הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת;
- [ב] עשה בה מאמר [ב1] ואחר כך נולד אח, או [ב2] שנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר ומת - הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה חולצת [36] ולא מתייבמת.
עמוד ב
רבי שמעון אומר [37]: ביאתה או חליצתה של אחת מהם [ולא של האחרת מהן: לא של אלמנת האח הראשון, אלא של זאת שנתאלמנה מהאח השני] פוטרת צרתה; חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרה [38];
- [מקרה ג1] כנסה ומת ואחר כך נולד לו אח, או [מקרה ג2] שנולד לו אח ואחר כך כנסה [39] ומת - שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום [40];
- [מקרה ד] כנסה ונולד לו אח ואחר כך מת – שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום - דברי רבי מאיר;
- רבי שמעון אומר: הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור - מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה.'
- הא בבא דסיפא [41] - למאן קתני לה [42]?: אילימא לרבי מאיר קתני לה [43] - מכדי לא שני ליה לרבי מאיר בין 'ייבם ואחר כך נולד [מקרה ג1]' בין 'נולד ואחר כך ייבם [מקרה ג2]', לערבינהו [44] ולתנינהו [45]! אלא לאו - רבי שמעון [46], [47] ובייבם ואחר כך נולד [מקרה ד] פליג [48], [49] בנולד ואחר כך ייבם [מקרה ג2] - לא פליג [50]!
- שמע מינה.
- אמר מר: 'עמד השני לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שנולד לו אח ומת - ראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת' [מקרה א] - מאי 'עמד' ומאי 'לא הספיק'?: אי עבד – עבד, ואי לא עבד לא עבד! אלא 'עמד' [= רצה ליבם] מדעתה ולא הספיק מדעתה [שהיא לא הספיקה לתת הסכמתה], אלא ב'על כרחה' [51];
ודלא כרבי, דתניא: 'העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה: רבי אומר קנה, וחכמים אומרים: לא קנה'.
- מאי טעמא דרבי?
- גמר מביאה דיבמה: מה ביאה דיבמה בעל כרחה [52] - אף קדושין דיבמה בעל כרחה; ורבנן גמרי מקדושין דעלמא: מה קדושין דעלמא מדעתה [53] - אף קדושין דיבמה מדעתה.
- במאי קמיפלגי?
- מר סבר מילי דיבמה ממילי דיבמה הוה ליה למילף, ומר סבר מילי דקדושין ממילי דקדושין הוה ליה למילף.
- [הגמרא ממשיכה בהסקת מסקנות מתוך הברייתא שהובאה לעיל התומכת בדברי רב פפא:]
- [מקרה ב:] 'עשה בה מאמר [ב1] ואחר כך נולד לו אח, או [ב2] שנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר, ומת - ראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה חולצת ולא מתייבמת;
- רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.'
- רבי שמעון אהייא קאי?
- אילימא א'נולד לו אח [54] ואחר כך עשה בה מאמר [מקרה ב2]' [55] - הא אמרת [56] בנולד ולבסוף ייבם לא פליג רבי שמעון [57]!
- אלא א'עשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח [מקרה ב1]' [58]: חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרה; מאי טעמא? - משום דהואי צרה ודאי [59] ובעלת מאמר ספק [60], ואין ספק מוציא מידי ודאי!
- יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר: מאי טעמא דרבי שמעון?
- מאי טעמא דרבי שמעון? כדאמר טעמא: 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור'!
- אלא מאי טעמא דרבנן [61]? :אמר קרא [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ] וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ - עדיין יבומים הראשונים עליה [62] [63]; אלא הא דתנן 'כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר', ואמר רבי יוסי בר חנינא: 'מלמד
הערות
עריכה- ^ ורחמנא אמר 'את בית אחיו' (דברים כה כט) - בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים
- ^ דזיקה ככנוסה דמיא, וכל שכן זיקה ומאמר
- ^ ונפלו בבת אחת בצמצום, דליכא למימר שהראשונה הוזקקה לבעל השניה, ואתי למימר נמי
- ^ ספק מאמר קונה ספק אינו קונה
- ^ כגון מתניתין, דהוו שני אחין, וכי מיית חד - זקוקה להאי לחודיה, ורמיא עליה, הלכך אף על פי שלא כנסה עד שנולד השלישי - הוה ליה כייבם ולבסוף נולד
- ^ כגון הך דשלשה אחין דפשו להו תרי - לא
- ^ ושרי ליה בנולד ולבסוף ייבם
- ^ של שלישי [לוי]
- ^ של שני [כלומר: ליבום ראובנה אלמנת ראובן]
- ^ אלמא מודה רבי שמעון בהא
- ^ שכשמת ראשון [ראובן] לא נשאר אלא אח אחד [שמעון], ואח"כ נולד זה [לוי]
- ^ שהיו שלשה אחים, ומת אחד מהן, ונפלה לפני השנים, ונולד להם אח: ההיא ודאי אסירא עליו דהאי בתרא אפילו לאחר שייבמוה שנים הראשונים ומתו, דהא ודאי 'נולד ולבסוף ייבם' הוא, דההיא זיקה דהויא לה גבי הני קודם לידתו של זה לא אלימא לשוויה ככנוסה למהוי כ'ייבם ולבסוף נולד'
- ^ בשני יבמין בעי לאשמועינן איסורא והיתרא
- ^ הואיל וביבם אחד - אפילו לידה קודמת לנישואין שרי, היכי מצי למיתני 'כל שהלידה קודמת לנשואין לא חולצת ולא מתייבמת', וקתני 'כלל אמר רבי שמעון'? הא זמנין דלא הוי הכי
- ^ אם מתו הנשואין את הקרובות ונפלו לפני השלישי
- ^ הואיל ותרווייהו זקיקן ליה - קא פגע בקרובת זקוקתו
- ^ אף מן החליצה, כדקתני לקמן בשמעתין, מ'לצרור'
- ^ ההיא דנפלה ברישא, ואפילו לא הספיק לכונסה עד שנפלה אחותה - מאי איכפת לן, דהוי זיקה קמייתא ככנוסה
- ^ ותיפטר בתרייתא משום 'אחות אשה', וקמייתא תתייבם; דכיבם אחד דומה (דהא כי נפלה מעיקרא לא נפלה אלא קמי חד, דלגבי אידך ערוה היא משום אחות אשה ולא רמיא קמיה כלל)
- ^ שנפלה אחרונה
- ^ אם היו שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות ואשה ובתה [כלומר: אח אחד נשוי לאחת האחיות ולאם, והשני לאחות השניה ולבת], ומתו שניהם, ונפלו לפני השלישי - אחת מן הראשונות מתייבמת, ושתים האחרונות פטורות, דחדא מן הראשונות חשובה ככנוסה ומתייבמת, והשניות פטורות: אחת משום ערוה, דהי מינייהו מן הראשונות דחשבת ככנוסה - אית לה חדא קרובה בשתים השניות! נמצאת האחת יוצאת משום ערוה ושניה משום צרתה
- ^ דמתניתין, דסלקא דעתא דרבא דמיירי כשנפלו כולן לפני יבם אחד - מדמתרץ 'שניה שבזוג זה ושניה שבזוג זה'; וטעות הוא בידיה
- ^ או אשה ובתה כו' - אלמא לאו כולהו בחד ביתא עסקינן
- ^ אם כן דכולהו בחד ביתא עסקינן: שהיו שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות ואשה ובתה ואשה ובת בתה ואשה ובת בנה - כל אחד נשוי ארבע נשים, ומתו ונפלו לפני השלישי, וקאמר רבי שמעון ד'אחת מן הראשונות מתייבמת והשניות פטורות' -
- ^ דהא ארבע שניות איכא
- ^ כגון הכא שנפלו לפני יבם אחד
- ^ אלמא תרווייהו פטורי
- ^ דזיקה ככנוסה דמיא, וקמייתא דנפלה - מתייבמת אפילו לאחר נפילת שניה
- ^ בבכורות (פ"ב מ"ו, דף יז,א): 'רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשים כאחד: רבי יוסי אומר: שניהן לכהן; וחכמים אומרים: אחד לו ואחד לכהן', דאי אפשר לצמצם ולצאת שניהם כאחד, אלא אחד יוצא ראשון ופוטר את הרחם והשני חולין; ומשום דלא ידיע הי מינייהו הוו - תרווייהו ספק בכורות, ונותן אחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעל הבית; והכא נמי סבר רבי שמעון אפשר לצמצם מיתת שני אחים כאחד, וליכא חדא דתיהוי ראשונה ושתיהן פטורות, כדיליף טעם מ'לצרור'; דאי לאו כרבי יוסי הגלילי - הויא לה חדא ראשונה, ולא ידיע הי מינייהו, ותרווייהו ליבעו חליצה
- ^ לעיל מהדר, ופליג אדרבי אושעיא
- ^ בבי דמתניתין
- ^ לאשמועינן דרבנן בתרווייהו פטרי; ודקא קשיא לך 'בבא דרישא למה לי, פשיטא דבנולד ולבסוף ייבם פטרי?' -
- ^ כלומר: אשמועינן ברישא נולד ולבסוף ייבם, והדר תנא ייבם ולבסוף נולד, לומר לך: דלא זו בלבד דנולד ולבסוף ייבם פטורה, אלא אף דייבם ולבסוף נולד נמי פטורה
- ^ דמודי רבי שמעון בנולד ולבסוף ייבם
- ^ לקמן פריך למה לי למיתני עמד ולא הספיק
- ^ חולצת דלא אלים מאמר לשווייה צרת ערוה למיפק בולא כלום
- ^ מפרש לקמיה דא'עשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח' [מקרה ב1] קאי, ומשום דקסבר מאמר - ספק קונה ספק אינו קונה, כדאמר לעיל, ומפרש רבי שמעון ואזיל
- ^ כלומר: הא דקאמינא 'ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה' - כגון שיהא חולץ או מייבם לשניה, והראשונה פטורה ממה נפשך: אי מאמר קני - הוי ליה 'ייבם ולבסוף נולד', ואפילו ראשונה מותרת לרבי שמעון, ובחליצה דאידך מיפטרה, דהא מאמר ככנוסה, והוו להו מבית אחד! ואי מאמר לא קני - הרי שפיר ייבם לשניה, דאשת אחיו שהיה בעולמו היא, ואינה צרת ערוה, וראשונה תצא משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'; אבל חלץ לבעלת מאמר, שהיא ראשונה, לא נפטרה צרה, דדלמא מאמר לא קני, וממילא פטורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולם', וחליצתה אינה חליצה! והכי מפרש לקמן
- ^ דהוה ליה 'נולד ולבסוף ייבם'
- ^ בהא לא פליג רבי שמעון, וכרב פפא
- ^ ייבם ולבסוף נולד [מקרה ד]
- ^ כלומר: להודיע כחו של מי קתני לה בפני עצמה ולא עירבה עם 'נולד ולבסוף ייבם'
- ^ לאשמועינן דבהא נמי אסר ולאו למימר דרבי שמעון אהך לחודה הוא דפליג
- ^ לבבי
- ^ ברישא, הכי: 'כנסה ומת ואחר כך נולד לו אח [מקרה ג1] או שנולד לו אח ואח"כ כנסה ומת [מקרה ג2] או שכנסה ונולד לו אח ואחר כך מת [מקרה ד] - שתיהן פטורות
- ^ מדפלגינהו [את המקרים] – שמע מינה משום דאיירי בה רבי שמעון היא
- ^ דאשמועינן
- ^ דבהא לחודה פליג, משום דבא ומצאה בהיתר
- ^ אבל ברישא
- ^ מודה
- ^ וקא משמע לן דמאמר ב'על כרחה', ואפילו למקצת - לא קני, ושניה יבומי נמי מייבמה
- ^ אמרינן בפרק קמא (ח,ב) 'ויבמה' [דברים כה,ה] - בעל כרחה: דאם בא עליה אפילו באונס - קנאה
- ^ והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד ב) - מדעתה משמע
- ^ קודם מאמר
- ^ בהא לימא רבי שמעון ביאת השניה כשרה
- ^ דייקת מסיפא
- ^ והוה ליה 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', ודלמא מאמר קני והוה ליה שניה צרת ערוה ! ועוד: מאי 'פוטרת צרתה' איכא? הא מיפטרה וקיימא, ד'אשת אחיו שלא היה בעולמו' היא
- ^ ואשמועינן ברישא: דמאמר - ספק קונה לגמרי ספק לא קונה, אפילו מקצת לא מהני, הלכך מייבם או חולץ לשניה ממה נפשך: אי מאמר המת קנין גמור הוא, הוה ליה 'ייבם ולבסוף נולד', ואפילו קמייתא חזיא לייבומי; ואי לאו קנין גמור הוא - בתרייתא שריא, דלאו צרת ערוה היא, ד'קנין מקצת במאמר' לית ליה לרבי שמעון; ובסיפא אשמועינן ד'ייבם ולבסוף נולד' - הוא דשריא, אבל 'נולד ולבסוף ייבם' – אסורה, דלא תימא 'ביאתה או חליצתה' - דקאמר רבי שמעון ברישא – א'נולד ואחר כך עשה בה מאמר' נמי קאי
- ^ ודאי זקוקה לייבם: דאי מאמר קני - תרווייהו חזו, דהוי ליה ייבם ולבסוף נולד; ואי מאמר לא קני - שניה חזיא: דלאו צרת ערוה היא
- ^ ספק זקוקה ספק אין זקוקה: דדלמא לא קני והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו, וחליצתה לאו חליצה לפטור את הודאית
- ^ דאסרי בייבם ולבסוף נולד - הרי לא עמדה על זה בזיקת אחיו שלא היה בעולמו מימיו
- ^ אף על גב שכנסה - עדיין קרויה יבמה
- ^ אית דגרס: 'אי הכי תיבעי חליצה אלמה תנן כנסה הרי היא כאשתו כו'; כלומר: אי הכי דאשה שנתייבמה עדיין זיקה ראשונה עליה - תיבעי חליצה כל אשה שנתייבמה ובא שני זה לגרשה לא תסגי לה בגט