ביאור:בבלי יבמות דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שמגרשה בגט ^[1] ומחזירה ^[2] - התם נמי לימא ' וְיִבְּמָהּ - עדיין יבומין הראשונים עליה', ותיבעי חליצה!? שאני התם, דאמר קרא (דברים כה ה) וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה - כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר. אי הכי - הכא נמי, הא כתב רחמנא (דברים כה ה) 'ויבמהּ', ומה ראית? מסתברא: שדי היתירא ^[3] אהיתירא ^[4] [תן היתרים למי יש לו היתר, לאח שיבם], ושדי איסורא ^[5] אאיסורא ^[6]. ולרבי שמעון, דאמר 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור' - אלא מעתה: אחותו מאמו, שנשאה אחיו מאביו ^[7], ואחר כך נולד אח [מאביו – שמחייב יבום או חליצה, ומאמו] ^[8], ומת – תתייבם ^[9], 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ^[10]'; - איסור אחותו [מאמו] להיכן אזל? הכא נמי איסור 'אחיו שלא היה בעולם' - להיכן אזל? האי [אחותו מאמו] איסורא דלית ליה היתירא, האי איסורא דאית ליה היתירא ^[11].

משנה: כלל אמרו ביבמה: כל שהיא איסור ערוה - ^[12] לא חולצת ולא מתייבמת ^[13]; איסור מצוה ואיסור קדושה ^[14] - חולצת ולא מתייבמת; אחותהּ ^[15] שהיא יבמתהּ ^[16] - חולצת או מתייבמת ^[17]; איסור מצוה: שניות מדברי סופרים ^[18]; איסור קדושה ^[19]: אלמנה לכהן גדול ^[20], גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ^[21], ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר.

גמרא: 'כלל' - לאתויי מאי? אמר רפרם בר פפא: לאתויי צרת אילונית, וכדרב אסי ^[22]. ואיכא דאמרי: 'כל שאיסורה איסור ערוה' - הוא דאסירא צרתה, הא לא איסורה איסור ערוה - צרתה לא אסירא! למעוטי מאי? אמר רפרם: למעוטי צרת אילונית, ודלא כרב אסי.

אחותהּ שהיא יבמתהּ: אחותהּ דמאן? אילימא דאיסור מצוה - כיון דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו! אלא אחותהּ דאיסור ערוה.

איסור מצוה - שניות: אמאי קרי ליה 'איסור מצוה'? אמר אביי: מצוה לשמוע דברי חכמים.

איסור קדושה: אלמנה לכהן גדול [גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]: ואמאי קרי להו 'איסור קדושה'? דכתיב (ויקרא כא ו) קדושים יהיו לאלהיהם [ולא יחללו שם אלקיהם, כי את אשי ה', לחם אלקיהם הם מקריבם - והיו קדש]. תניא: 'רבי יהודה מחליף: 'איסור מצוה' - אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט', - ואמאי קרי ליה 'איסור מצוה'? - דכתיב (ויקרא כז לד) אלה המצות [אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני] ^[23]; [וממשיכה הגמרא בציטוט דברי רבי יהודה בברייתא:] איסור קדושה שניות מדברי סופרים: - ואמאי קרי ליה 'איסור קדושה'? - אמר אביי: כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש. - אמר ליה רבא: וכל שאינו מקיים דברי חכמים – 'קדוש' הוא דלא מיקרי, 'רשע' נמי לא מיקרי? - אלא אמר רבא: קדש עצמך ^[24] במותר לך ^[25].

[הגמרא חוזרת לדון במשנה] אלמנה לכהן גדול [גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]: קפסיק ותני ^[26]? לא שנא ^[27] מן הנשואין ^[28] ולא שנא מן האירוסין ^[29]? בשלמא מן הנשואין: עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, אלא מן האירוסין - לא תעשה גרידא הוא, יבא עשה ^[30] וידחה לא תעשה!? אמר רב גידל אמר רב: אמר קרא [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו השערה [אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי] שאין תלמוד לומר 'יבמתו' ^[31]; מה תלמוד לומר 'יבמתו'? יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום ^[32], ואיזו? זו חייבי לאוין. ואימא חייבי כריתות ^[33]?אמר קרא ^[34] 'אם לא יחפוץ האיש לקחת', הא חפץ – מייבם [לפיכך נראה לומר, כפי שנלמד ביבמות מד,א:] כל העולה לייבום עולה לחליצה, וכל שאין עולה לייבום אינו עולה לחליצה. אי הכי חייבי לאוין נמי!? הא רבי רחמנא 'יבמתו'. ומה ראית?

עמוד ב

מסתברא: חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ^[35], ^[36] חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין ^[37]. [## עד כאן שיעור של רב גידל אמר רב; עכשיו מתחיל שיעור של רבא:] מתיב רבא [תוספתא יבמות פ"ו מ"ה]: 'איסור מצוה ואיסור קדושה: בא עליה או חלץ לה - נפטרה צרתה' ואי סלקא דעתא חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא - כי בא עליה אמאי נפטרה צרתה? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני: 'בא עליה' ^[38] אאיסור מצוה ^[39]; 'חלץ לה' ^[40] אאיסור קדושה ^[41].

מתיב רבא [דומה לתוספתא יבמות פ"ב מ"ד, מעורב עם פ"יא מ"ב בשנויים חשובים]: 'פצוע דכא וכרות שפכה ^[42], סריס אדם ^[43] והזקן ^[44] או חולצין או מייבמין' ^[45]; כיצד? מתו ולהם אחים ולהם נשים ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט וחלצו ^[46] - מה שעשו עשו, ואם בעלו - קנו ^[47]; מתו אחים ועמדו הם ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו; ואם בעלו – קנו; ואסור לקיימן ^[48] משום שנאמר (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכא [וכרות שפכה בקהל ה']', ואי סלקא דעתך 'חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא' - אם בעלו אמאי קנו?

אלא אמר רבא: ^[49] - אלמנה מן האירוסין נמי עשה ולא תעשה הוא, דכתיב (ויקרא כא ו) קדושים יהיו לאלהיהם [ולא יחללו שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבם והיו קדש] ממזרת ונתינה - מאי איכא למימר? כתיב [ויקרא כ,ז] והתקדשתם [והייתם קדשים כי אני ה' אלהיכם]. אי הכי כל התורה כולה נמי עשה ולא תעשה הוא, דכתיב 'והתקדשתם'!?

אלא אמר רבא: גזירה אלמנה מן האירוסין אטו אלמנה מן הנשואין. ממזרת ונתינה מאי איכא למימר? גזירה במקום מצוה אטו שלא במקום מצוה. אלא מעתה אשת אחיו מאביו לא תתייבם, גזירה משום אשת אחיו מאמו!? ייבום בנחלה תלא רחמנא, מידע ידיע. אשה שאין לה בנים לא תתייבם, גזירה משום אשה שיש לה בנים? בבנים תלא רחמנא, מידע ידיע. אשת אחיו שהיה בעולמו לא תתייבם גזרה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו? בישיבה תלא רחמנא, מידע ידיע. כל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום אילונית? לא שכיחא. ממזרת ונתינה נמי לא שכיחא?

אלא אמר רבא: גזרה ביאה ראשונה ^[50] אטו ביאה שניה ^[51]. תניא נמי הכי: 'אם בעלו - קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימן בביאה שניה.' הדר אמר רבא, ואיתימא רב אשי: לאו מילתא היא דאמרי ^[52], דאמר ריש לקיש: 'כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם – מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה את לא תעשה'; הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ולא תעשה! מיתיבי: 'ואם בעלו קנו' ^[53] – תיובתא ^[54].

איתמר: ביאת כהן גדול באלמנה ^[55]: רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר אינה פוטרת צרתה, וחד אמר פוטרת ^[56] צרתה ^[57].

הערות

^ ואינה צריכה חליצה
^ ואם רצה להחזיר – מחזירה, ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה, ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח
^ למדרש 'וּלְקָחָהּ', דלא תיבעי חליצה
^ היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח
^ למדרש 'ויבמה' – עדיין יבומין עליה
^ היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו
^ קודם לידתו של זה
^ וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו
^ תתייבם לו כשימות זה
^ ייבום
^ אבל איסור אשת אח - אית ליה היתר כשאין לו בנים, הילכך כשמת ראשון בלא בנים - פקע איסורו לגבי שני, ונשאה; והשלישי מכח שני בא
^ צרתה
^ וכל שכן היא
^ מפרש להו ואזיל
^ של ערוה
^ כגון שנפלו שתי אחיות משני אחין, האחת אסורה משום ערוה, כגון שהיא כלתו או חמותו
^ אחות הערוה, דלא פגע באחות זקוקתו, משום דערוה - לאו זקוקתו היא
^ שניות לעריות, שגזרו סופרים עליהם; ובגמרא מפרש לה
^ לשון 'מצוה' ו'קדושה' מפרש בגמרא
^ שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו
^ שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה, וכשמת - צריכה חליצה, שהרי תופסים לו בה קידושין, דקידושין תופסים בחייבי לאוין; אבל יבומי לא, שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן, ואפטורי בולא כלום – לא, דלא אלים לאו למיפטרה, דילפינן מאחות אשה בפרק קמא (ג,ב)
^ בפרק קמא (יב,א) דלא חולצת ולא מתייבמת, דערוה קרינן בה באילונית, דמיעטה קרא מ'אשר תלד' [דברים כה,ו], וקיימא עליה באיסור אשת אח; הילכך צרתה - צרת ערוה
^ בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכולא ספרא קאי, וכל אזהרת כהנים התם כתיבא
^ לעמוד ולהזהר
^ להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות, כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה
^ 'אלמנה לכהן גדול'
^ נפלה לפניו
^ דהיינו תרתי לגריעותא: חדא דאלמנה היא, ואיכא לאו ד'אלמנה... לא יקח' [ויקרא כא,יד], ועוד דבעולה היא, ואיכא איסור עשה לגביה, דכתיב 'אשה בבתוליה יקח' [ויקרא כא,יג], ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
^ נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה, דליכא אלא לאו דאלמנה
^ ד'יבמה יבא עליה'
^ 'ועלתה השערה' מצי למכתב, דהא כתיב ברישא דקרא 'לקחת את יבמתו'
^ דאם כתב 'לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה' - הוה משמע דההיא דקרינא ביה 'לקחת' - הוא דקא מצרכה רחמנא 'ועלתה השערה לחלוץ', אבל חייבי לאוין, דלא קרינן בהו 'לקחת' - לא קרינן בה 'ועלתה'; להכי הדר כתב 'יבמתו' למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ, ואף על גב דלא כתיב בה 'לקחת', שאין עולה לייבום
^ נמי לילף מהכא, דליבעי חליצה, ואמאי פטרינן לגמרי
^ שם
^ הילכך קרינן ביה 'לקחת' בדיעבד
^ אבל
^ ואפילו עבר האי יבם נסבה - לאו 'קיחה' היא
^ קאי
^ דהיינו שניות מדברי סופרים; דמדאורייתא - חזיא ליה, וקמיה רמיא, לפיכך נפטרה צרתה בביאתה
^ קאי
^ דרמיא לחליצה, הילכך חליצתה פוטרת צרתה
^ לקמן מפרש להו בפרק 'הערל'
^ שסירסו אדם, ולא מחמת חולי נסתרס מאליו, והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא, ואסור לישא ישראלית, דכתיב 'לא יבא פצוע דכא'
^ שפסק מלידה, והאי - לאו מחייבי לאוין הוא, אלא קא משמע לן דאף על גב דלאו בר אולודי הוא - ביאתו ביאה לקנות יבמתו, ויוצאה ממנו בגט
^ לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום: שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל
^ כלומר: או נתנו גט או חלצו; וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין, דאי בעי לייבומי - תו לא מצי, דקם ליה ב'שוב לא יבנה'
^ ויוצאות בגט בלא חליצה
^ אסיפא קאי: 'מתו אחין ובעלו הן את יבמתן, ואפצוע דכא וכיוצא בו, ולאו אזקן
^ חייבי לאוין נמי לייבום רמיא, הלכך אם בעלו – קנו; ודקשיא לך באלמנה ארוסה שנפלה לכהן גדול תתייבם - ויבא עשה וידחה את ל"ת
^ דמקיים בה עשה ומצי למידחי
^ דלא מצי למידחי דהא איקיים בה עשה
^ דבביאה ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו משום גזירת ביאה שניה, דודאי אפילו ביאה ראשונה אסורה, ולא אמרינן 'תדחה עשה את לא תעשה', דהא אפשר להתקיים בחליצה בלא עקירת לא תעשה
^ אלמא מדאורייתא רמיא קמיה למידחי לא תעשה
^ דרבא ותיובתא דרב אשי, דאמרי לעיל 'אם אתה יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה ללאו'
^ יבמתו
^ אותה ואת
^ מן החליצה וסגי לה בגט

[1] ואינה צריכה חליצה

[2] ואם רצה להחזיר – מחזירה, ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה, ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח

[3] למדרש 'וּלְקָחָהּ', דלא תיבעי חליצה

[4] היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח

[5] למדרש 'ויבמה' – עדיין יבומין עליה

[6] היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו

[7] קודם לידתו של זה

[8] וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו

[9] תתייבם לו כשימות זה

[10] ייבום

[11] אבל איסור אשת אח - אית ליה היתר כשאין לו בנים, הילכך כשמת ראשון בלא בנים - פקע איסורו לגבי שני, ונשאה; והשלישי מכח שני בא

[12] צרתה

[13] וכל שכן היא

[14] מפרש להו ואזיל

[15] של ערוה

[16] כגון שנפלו שתי אחיות משני אחין, האחת אסורה משום ערוה, כגון שהיא כלתו או חמותו

[17] אחות הערוה, דלא פגע באחות זקוקתו, משום דערוה - לאו זקוקתו היא

[18] שניות לעריות, שגזרו סופרים עליהם; ובגמרא מפרש לה

[19] לשון 'מצוה' ו'קדושה' מפרש בגמרא

[20] שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו

[21] שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה, וכשמת - צריכה חליצה, שהרי תופסים לו בה קידושין, דקידושין תופסים בחייבי לאוין; אבל יבומי לא, שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן, ואפטורי בולא כלום – לא, דלא אלים לאו למיפטרה, דילפינן מאחות אשה בפרק קמא (ג,ב)

[22] בפרק קמא (יב,א) דלא חולצת ולא מתייבמת, דערוה קרינן בה באילונית, דמיעטה קרא מ'אשר תלד' [דברים כה,ו], וקיימא עליה באיסור אשת אח; הילכך צרתה - צרת ערוה

[23] בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכולא ספרא קאי, וכל אזהרת כהנים התם כתיבא

[24] לעמוד ולהזהר

[25] להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות, כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה

[26] 'אלמנה לכהן גדול'

[27] נפלה לפניו

[28] דהיינו תרתי לגריעותא: חדא דאלמנה היא, ואיכא לאו ד'אלמנה... לא יקח' [ויקרא כא,יד], ועוד דבעולה היא, ואיכא איסור עשה לגביה, דכתיב 'אשה בבתוליה יקח' [ויקרא כא,יג], ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה

[29] נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה, דליכא אלא לאו דאלמנה

[30] ד'יבמה יבא עליה'

[31] 'ועלתה השערה' מצי למכתב, דהא כתיב ברישא דקרא 'לקחת את יבמתו'

[32] דאם כתב 'לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה' - הוה משמע דההיא דקרינא ביה 'לקחת' - הוא דקא מצרכה רחמנא 'ועלתה השערה לחלוץ', אבל חייבי לאוין, דלא קרינן בהו 'לקחת' - לא קרינן בה 'ועלתה'; להכי הדר כתב 'יבמתו' למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ, ואף על גב דלא כתיב בה 'לקחת', שאין עולה לייבום

[33] נמי לילף מהכא, דליבעי חליצה, ואמאי פטרינן לגמרי

[34] שם

[35] הילכך קרינן ביה 'לקחת' בדיעבד

[36] אבל

[37] ואפילו עבר האי יבם נסבה - לאו 'קיחה' היא

[38] קאי

[39] דהיינו שניות מדברי סופרים; דמדאורייתא - חזיא ליה, וקמיה רמיא, לפיכך נפטרה צרתה בביאתה

[40] קאי

[41] דרמיא לחליצה, הילכך חליצתה פוטרת צרתה

[42] לקמן מפרש להו בפרק 'הערל'

[43] שסירסו אדם, ולא מחמת חולי נסתרס מאליו, והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא, ואסור לישא ישראלית, דכתיב 'לא יבא פצוע דכא'

[44] שפסק מלידה, והאי - לאו מחייבי לאוין הוא, אלא קא משמע לן דאף על גב דלאו בר אולודי הוא - ביאתו ביאה לקנות יבמתו, ויוצאה ממנו בגט

[45] לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום: שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל

[46] כלומר: או נתנו גט או חלצו; וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין, דאי בעי לייבומי - תו לא מצי, דקם ליה ב'שוב לא יבנה'

[47] ויוצאות בגט בלא חליצה

[48] אסיפא קאי: 'מתו אחין ובעלו הן את יבמתן, ואפצוע דכא וכיוצא בו, ולאו אזקן

[49] חייבי לאוין נמי לייבום רמיא, הלכך אם בעלו – קנו; ודקשיא לך באלמנה ארוסה שנפלה לכהן גדול תתייבם - ויבא עשה וידחה את ל"ת

[50] דמקיים בה עשה ומצי למידחי

[51] דלא מצי למידחי דהא איקיים בה עשה

[52] דבביאה ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו משום גזירת ביאה שניה, דודאי אפילו ביאה ראשונה אסורה, ולא אמרינן 'תדחה עשה את לא תעשה', דהא אפשר להתקיים בחליצה בלא עקירת לא תעשה

[53] אלמא מדאורייתא רמיא קמיה למידחי לא תעשה

[54] דרבא ותיובתא דרב אשי, דאמרי לעיל 'אם אתה יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה ללאו'

[55] יבמתו

[56] אותה ואת

[57] מן החליצה וסגי לה בגט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]