ביאור:בבלי יבמות דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

...ומקצתו חלוץ' [1].
ויאמרו!?
אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי;
אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'אשר לא יבנה' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו], ורחמנא אמר: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה!
אמר רבא: [2] נתן [3] גט למאמרו [4] – הותרה [5] צרתה [6], אבל היא אסורה [7], דמחלפה בבעלת גט [8].
איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא [9].
מאי טעמא?
מאי דעבד בה – שקליה [10].


משנה:
שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני -
הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
גמרא:

פשיטא! השתא: ומה התם (לעיל ל,א) [11], דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי [12], אמרת 'לא' [13] – הכא, דקא מידחיא [14] מהאי ביתא לגמרי [15] - לא כל שכן!?

תנא - הא [16] תנא ברישא, והך [17] - חזיא [18] להיתירא ושריא [19], והדר חזיא לאיסורא [20]; ואיידי דחביבה ליה [21] אקדמהּ, ומשנה [22] [23] לא זזה ממקומה [24].
תנו רבנן:
'בא [היבם] עליה [על אחות אשתו שהיתה נשואה לאחיו בעת שמת ללא בנים] [25] -
חייב עליה משום אשת אח [26] ומשום אחות אשה - דברי רבי יוסי;
רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד [27]'.
והא תניא: 'רבי שמעון אומר: 'אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'?
לא קשיא: כאן ['אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'] שנשא חי [28] ואחר כך נשא מת, כאן שנשא מת [29] ואחר כך נשא חי [30].
ורבי שמעון, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל - תתייבם יבומי!?
אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי [תלויה ועמדת]: אי פקע איסור אשת אח - אתי איסור אחות אשה וחייל [31], והילכך [32] לא פקע [33].
וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור?
והא תניא:
'עבר עבירה שיש בה שתי מיתות [34] - נידון בחמורה [35] [##קים ליה בדרבה מיניה];
רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו;
ותניא:
'כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו'?
חמותו ונעשית אשת איש [36] - נידון בחמותו;
אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש [37].


עמוד ב
אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף [38].
תינח היכא דנשא [האח ה]חי [39] ואחר כך נשא מת : מגו דאתוסף איסור [40] לגבי אחים - אתוסף איסור לגבי דידיה, אלא היכא דנשא מת [41] ואחר כך נשא חי [42] - מאי איסור מוסיף איכא [43]?
וכי תימא: 'מגו [44] דאיתסר [45] בכולהו אחוותא [46] – האי [47] - [48] איסור כולל הוא [49].
אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת [50];
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.
מאי נפקא מינה?
לקברו בין רשעים גמורים [51],
ובפלוגתא דאיתמר:
זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת [52].
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי [53]: שתים!'
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון:
שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!
התחיל בר קפרא לדון:
שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה [54] - אין כאן אלא זרות!
[וכן] בעל מום ששימש בטומאה [55] -
רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים תמימים [56] הותרה:
לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין - יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה!
התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה - אין כאן אלא משום בעל מום!
[וכן] זר שאכל מליקה [57] -
רבי חייא אומר: חייב שתים [58];
בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'.
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה [59] ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.
התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום זרות.

הערותעריכה

  1. ^ ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה'
  2. ^ אמתניתין קאי: שאם
  3. ^ זה העושה מאמר
  4. ^ ולא לזיקתו, ואחר כך מת
  5. ^ אשתו הראשונה [של האח שעשה את המאמר] שהיא
  6. ^ [של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט, כדלהלן], ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי
  7. ^ ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה
  8. ^ אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה
  9. ^ לשלישי כשימות שני
  10. ^ והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר
  11. ^ גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה
  12. ^ ואף על גב דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא אני בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
  13. ^ אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה
  14. ^ בשעת נפילה
  15. ^ דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא
  16. ^ מתניתין דהכא
  17. ^ דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי
  18. ^ מעיקרא
  19. ^ [משום הכי לא תניא]
  20. ^ דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
  21. ^ משום דחידוש הוא
  22. ^ שיתֵירָה היא משנשנית זו
  23. ^ הואיל והיתה שנויה מתחלה
  24. ^ לעוקרה לגמרי
  25. ^ בחיי אשתו
  26. ^ דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים
  27. ^ כדמוקי טעמא לקמן
  28. ^ איסור אחות אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה
  29. ^ דאיסור אשת אח קדים
  30. ^ ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר [רבי שמעון] אין איסור חל על איסור
  31. ^ דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה
  32. ^ הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה - פטורה מן היבם
  33. ^ איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח
  34. ^ כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו – שריפה, ואאשת איש - חנק
  35. ^ בשריפה
  36. ^ שהיתה אלמנה כשנשא בתה
  37. ^
    ואף על גב דקיל הוא! -
    אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש,
    דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה [##ורבי יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק]
  38. ^ שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה'; [אך לעומת זאת] דהאי דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה, אבל אם היה שוגג היה חייב שתי חטאות
  39. ^ דאחות אשה קדים
  40. ^ אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם [אשת אח]
  41. ^ דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי
  42. ^ אחותהּ
  43. ^ מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו'
  44. ^ דבהנך נישואין דבתרייתא
  45. ^ האי גברא [האח החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]
  46. ^ [בכל האחיות] משום 'אחות אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי: שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו [המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות]
  47. ^ לאו איסור מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא
  48. ^ אלא
  49. ^ דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה! [## וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':] 'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו [כלומר: מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור]; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו. ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא, דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור
  50. ^ לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור
  51. ^ שהרשע נקבר אצל רשעים, דתנן בסנהדרין (פ"ו מ"ה, דף מו,א) 'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין
  52. ^ תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת
  53. ^ רבינו הקדוש
  54. ^ סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות
  55. ^ בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב ב)
  56. ^ דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז א)
  57. ^ הכהנים [אוכלים חטאת העוף שנמלקה]
  58. ^ משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה
  59. ^ בחטאת העוף