ביאור:בבלי יבמות דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הנך תרתי, דדמיין להדדי ^[1] - כחדא חשיב להו, והא שיתסרי. והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא! אמר ליה: וליטעמיך - אי הוה כתיב להיתירא מי הוות סמכת עלייהו? [היית נמנע מלסמוך עליהם בטענה] דמר בריה דרבנא – מי [האם] חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב לאיסורא – לאו [האם לא נאמר גם] '[האם] מר בריה דרבנא חתים עלייהו'? [ולא נסתמך על רשימה זו.]

תני דבי רבי חייא: 'שלישי שבבנו ^[2] ושבבתו ^[3] ושבבן אשתו ושבבת אשתו ^[4] - שניה; רביעי שבחמיו ^[5] ושבחמותו ^[6] – שניה ^[7].'

אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו ^[8] ומאי שנא למטה ^[9] דלא קחשיב לה לאשתו ^[10]? למעלה - דאיסורא מכח אשתו קא אתי - חשיב לה; למטה - דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי ^[11] - לא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה? איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה - תנא נמי שלשה דורות למטה דידה ולא חשבה.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: שניות דבי רבי חייא - יש להן הפסק או אין להם הפסק? תא שמע דאמר רב: 'ארבע נשים יש להם הפסק' - ותו לא! דלמא כי קאמר רב - לההיא מתניתא ^[12]. תא שמע ^[13]: 'שלישי ^[14] ורביעי'; שלישי ורביעי ^[15] אִין, טפי לא ^[16]! דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.

אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: בעו במערבא 'גזרו שניות בגרים ^[17] או לא גזרו שניות בגרים'? אמר ליה: השתא: ומה ערוה גופה, אי לאו שלא יאמרו 'באין מקדושה חמורה ^[18] לקדושה קלה' לא גזרו בהו רבנן ^[19], שניות מיבעיא?

אמר רב נחמן: גרים - הואיל ואתו לידן - נימא בהו מלתא: אחין מן האם לא יעידו ^[20] ואם העידו עדותן עדות ^[21]; אחין מן האב מעידין לכתחלה ^[22]. אמימר אמר: אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה, ומאי שנא ^[23] מעריות ^[24]? ערוה לכל מסורה ^[25], עדות לבית דין מסורה ^[26], וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ^[27].

משנה: מי שיש לו אח מכל מקום ^[28] - זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו הוא לכל דבר ^[29] חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית ^[30]. מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו ^[31], ובנו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית.

גמרא: 'מכל מקום' לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאתויי ממזר. פשיטא! אחיו הוא! מהו דתימא לילף 'אחוה-אחוה' מבני יעקב: מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין - קא משמע לן. ואימא הכי נמי? כיון דלענין יבום מיפטר נפטר ^[32]

עמוד ב

מיזקק נמי זקיק ^[33].

ואחיו הוא לכל דבר: למאי הלכתא? ליורשו וליטמא לו ^[34]. פשיטא! אחיו הוא! סלקא דעתא אמינא 'הואיל וכתיב (ויקרא כא ב) כי אם לשארו הקרוב אליו [לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו], ואמר מר: שארו זו אשתו, וכתיב (ויקרא כא ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו: יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה [ספרא אמור פרשתא א הלכה טו] - הכא נמי [## דכתיב (במדבר כז יא) ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה; והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול [וכן אין הפסול נכנס לירושה ואינו נטמא לו] - קא משמע לן. ואימא הכא נמי? התם - לאפוקי קיימא [שהיא – אשתו הפסולה לו - עומדת להיות מגורשת] ^[35], הכא אחיו הוא!

חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הגויה ^[36]: מאי טעמא? אמר קרא ^[37] [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו].

מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר וכו': 'מכל מקום' לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר. מאי טעמא? דאמר קרא [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם] וּבֵן אֵין לוֹ [לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] ^[38] - עיין עליו ^[39].

וחייב על מכתו: אמאי? קרי כאן [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך ^[40]? כדאמר רב פנחס ^[41] משמיה דרב פפא: 'בעושה תשובה' - הכא נמי כשעשה תשובה. והאי - בר תשובה הוא? והתנן [חגיגה פ"א מ"ז]: 'שמעון בן מנסיא אומר: איזהו (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון [וחסרון לא יוכל להמנות]? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר'? השתא מיהא ^[42] 'עושה מעשה עמך' הוא ^[43].

תנו רבנן: הבא על אחותו והיא בת אשת אביו ^[44] - חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו; רבי יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד ולא מפני בת אשת אביו. מאי טעמייהו דרבנן? אמרי: מכדי כתיב (ויקרא יח ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך [או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] ^[45], (ויקרא יח יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא תגלה ערותה]' – ^[46] למה לי ^[47]? - שמע מינה לחייבו ^[48] משום אחותו ^[49] ומשום בת אשת אביו ^[50]. ורבי יוסי ברבי יהודה? אמר קרא 'אחותך היא' - משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן - האי 'אחותך היא', מאי עבדי ליה? מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין ^[51]. ורבי יוסי ברבי יהודה? אם כן לכתוב רחמנא 'אחותך'; 'היא' למה לי? - משום אחותך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן? אף על גב דכתיב 'אחותך' איצטריך למכתב 'היא', שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין; וכי תימא "'אחותך' דכתב רחמנא למה לי?": מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא?! - כתב רחמנא 'היא'. ורבי יוסי ברבי יהודה? אם כן ליכתביה רחמנא 'לאחותך היא' באידך קרא ^[52]. ורבי יוסי ברבי יהודה - האי 'בת אשת אביך' מאי עביד ליה? מיבעי ליה 'מי שיש לו אישות לאביך בה - פרט לאחותו משפחה וגויה, שאין אישות לאביך בה ^[53]. ואימא 'פרט לאחותו מאנוסה' ^[54]? ההיא - לא מצית אמרת, מדרבא, דרבא רמי: כתיב (ויקרא יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה [ערותן כי ערותך הנה]- הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי! וכתיב (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - הא כיצד? כאן באונסין ^[55] כאן בנשואין.

הערות

^ אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה
^ בת בן בנו - דהא בת בנו ערוה
^ בת בן בתו: שהרי בת בתו ערוה, הלכך בת בן בתו שניה
^ וכן בת בן בנה של אשתו, או בת בן בתה
^ דור רביעי שבחמיו, היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל
^ אם אם חמותו
^ דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהן בכלל 'אשה ובת בנה' 'אשה ובת בתה', הלכך אמו שניה
^ דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו 'רביעי', וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי
^ דקרי לבת בן בנו דור שלישי
^ ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי
^ אלא מכח דידיה, דבבנו מאנוסה עסקינן
^ הא דקתני לעיל 'מה הן שניות' - בההיא איירי רב ואמר 'ארבע יש להן הפסק' ותו לא, אבל בהנך דרבי חייא איכא
^ דתני בשניות דרבי חייא שלישי שבבנו ורביעי
^ שבבנו
^ שבחמיו
^ ותו לא, אלמא יש להם הפסק
^ שאם היה גר נשוי אֵם אמו - יוציא
^ שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות
^ דכקטן שנולד דמי, ואין לו קורבה
^ לכתחלה, דקורבת אם בגרים - קורבה היא, דהא ודאי אמו היא
^ דכקטן שנולד דמי
^ דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג כ), הלכך קורבת אב אינה קורבה
^ עדות
^ דאמר לקמן בפרק 'נושאין' (צח,א): גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא
^ הכל נושאין נשים, הלכך אי שרית לקיומה - אתי נמי למישרי ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי
^ ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים - לא אתיא לאכשורי אחין ישראל
^ דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי
^ בגמרא מפרש
^ מפרש בגמרא
^ ולדה כמוה, ובתרה אזיל, כדיליף בגמרא
^ אם הכה או קלל את אביו - חייב מיתה
^ את אשת אביו מיבום פוטר, כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו - פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה, כדיליף לקמן: 'בן אין לו' [דברים כה,ה] - עיין עליו'
^ לאשת אחיו ליבום, שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה - זקוקה לחליצה
^ אם כהן הוא ולו אח ממזר - מיטמא לו
^ הלכך לאו אשתו היא
^ לקמן מפרש בשמעתין מ'כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ד,ז]
^ בשפחה כתיב
^ מצי למכתב 'ובן אן לו', כדאמרינן בקדושין (ד,א) 'אן כסף' וכמו 'מאן יבמי' (דברים כה ז) מאן בלעם (במדבר כב יד)
^ ולהכי כתב 'אין' למידרש 'עיין עליו', דאם יש לו בן בעולם - פוטר
^ והאי - אביו - לאו עושה מעשה עמך הוא, שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר
^ בפרק 'חומר בקדש' [חגיגה פ"ג, דף כו,א]
^ הואיל ושב
^ ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים - מיהו מתשובה ואילך בכלל 'עושה מעשה עמך' הוא
^ דעל ידי נשואין נולדה לאביו, ולא באנוסין
^ ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע
^ בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב
^ הא נמי אחותו בת אביו היא
^ משום שני לאוין הללו, ואם שוגג - חייב שתי חטאות
^ מן האונסין: 'בת אביו ובת אמו' - כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה, דמההוא קרא דאונסין לא שמעינן אלא בת אביו שלא בת אמו דכתיב 'בת אביך או בת אמך'
^ והא דכתיב נמי 'בת אשת אביך', דמשמע בין אמו בין שאין אמו - באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן, להכי כתיב 'אחותו': לרבות בת אביו ובת אמו
^ מקל וחומר: אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר - על בת אביו ואמו לא כל שכן; שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, והוי לאו גמור, ומהכא לא ילפינן למימר, מדאיצטריך 'אחותך' - אלמא אין מזהירין מן הדין, דאיכא לשנויי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא; להכי כתב 'היא', כלומר: הכא הוא דאייתר קרא, אבל אזהרת דין קל וחומר - לאו אזהרה היא
^ גבי אחותך בת אביך, דלא הוזכר שם אישות, דנפקי אונסין מיניה, דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו, מדכתיבא הכא; שמע מינה למימרא דאף על גב דהיא בת אשת אביו - לא מחייב אלא משום אחותו
^ בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין; במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפרק 'האומר לחברו', בסופו (סח,א): שפחה - עם הדומה לחמור, ועובדת כוכבים כדכתיב 'ואחר כן תבא עליה ובעלתה' (דברים כא יג), ומעיקרא לא
^ שלא היה אישות לאביך בה
^ ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה, הא בת בנה מאיש אחר – גלה, דלאו אשתך היא; ומיהו בנו מן האונסין - בנו הוא, וכן בתו; הלכך גבי אחוה - נמי אחוה הוא

[1] אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה

[2] בת בן בנו - דהא בת בנו ערוה

[3] בת בן בתו: שהרי בת בתו ערוה, הלכך בת בן בתו שניה

[4] וכן בת בן בנה של אשתו, או בת בן בתה

[5] דור רביעי שבחמיו, היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל

[6] אם אם חמותו

[7] דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהן בכלל 'אשה ובת בנה' 'אשה ובת בתה', הלכך אמו שניה

[8] דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו 'רביעי', וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי

[9] דקרי לבת בן בנו דור שלישי

[10] ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי

[11] אלא מכח דידיה, דבבנו מאנוסה עסקינן

[12] הא דקתני לעיל 'מה הן שניות' - בההיא איירי רב ואמר 'ארבע יש להן הפסק' ותו לא, אבל בהנך דרבי חייא איכא

[13] דתני בשניות דרבי חייא שלישי שבבנו ורביעי

[14] שבבנו

[15] שבחמיו

[16] ותו לא, אלמא יש להם הפסק

[17] שאם היה גר נשוי אֵם אמו - יוציא

[18] שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות

[19] דכקטן שנולד דמי, ואין לו קורבה

[20] לכתחלה, דקורבת אם בגרים - קורבה היא, דהא ודאי אמו היא

[21] דכקטן שנולד דמי

[22] דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג כ), הלכך קורבת אב אינה קורבה

[23] עדות

[24] דאמר לקמן בפרק 'נושאין' (צח,א): גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא

[25] הכל נושאין נשים, הלכך אי שרית לקיומה - אתי נמי למישרי ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי

[26] ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים - לא אתיא לאכשורי אחין ישראל

[27] דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי

[28] בגמרא מפרש

[29] מפרש בגמרא

[30] ולדה כמוה, ובתרה אזיל, כדיליף בגמרא

[31] אם הכה או קלל את אביו - חייב מיתה

[32] את אשת אביו מיבום פוטר, כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו - פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה, כדיליף לקמן: 'בן אין לו' [דברים כה,ה] - עיין עליו'

[33] לאשת אחיו ליבום, שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה - זקוקה לחליצה

[34] אם כהן הוא ולו אח ממזר - מיטמא לו

[35] הלכך לאו אשתו היא

[36] לקמן מפרש בשמעתין מ'כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ד,ז]

[37] בשפחה כתיב

[38] מצי למכתב 'ובן אן לו', כדאמרינן בקדושין (ד,א) 'אן כסף' וכמו 'מאן יבמי' (דברים כה ז) מאן בלעם (במדבר כב יד)

[39] ולהכי כתב 'אין' למידרש 'עיין עליו', דאם יש לו בן בעולם - פוטר

[40] והאי - אביו - לאו עושה מעשה עמך הוא, שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר

[41] בפרק 'חומר בקדש' [חגיגה פ"ג, דף כו,א]

[42] הואיל ושב

[43] ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים - מיהו מתשובה ואילך בכלל 'עושה מעשה עמך' הוא

[44] דעל ידי נשואין נולדה לאביו, ולא באנוסין

[45] ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע

[46] בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב

[47] הא נמי אחותו בת אביו היא

[48] משום שני לאוין הללו, ואם שוגג - חייב שתי חטאות

[49] מן האונסין: 'בת אביו ובת אמו' - כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה, דמההוא קרא דאונסין לא שמעינן אלא בת אביו שלא בת אמו דכתיב 'בת אביך או בת אמך'

[50] והא דכתיב נמי 'בת אשת אביך', דמשמע בין אמו בין שאין אמו - באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן, להכי כתיב 'אחותו': לרבות בת אביו ובת אמו

[51] מקל וחומר: אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר - על בת אביו ואמו לא כל שכן; שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, והוי לאו גמור, ומהכא לא ילפינן למימר, מדאיצטריך 'אחותך' - אלמא אין מזהירין מן הדין, דאיכא לשנויי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא; להכי כתב 'היא', כלומר: הכא הוא דאייתר קרא, אבל אזהרת דין קל וחומר - לאו אזהרה היא

[52] גבי אחותך בת אביך, דלא הוזכר שם אישות, דנפקי אונסין מיניה, דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו, מדכתיבא הכא; שמע מינה למימרא דאף על גב דהיא בת אשת אביו - לא מחייב אלא משום אחותו

[53] בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין; במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפרק 'האומר לחברו', בסופו (סח,א): שפחה - עם הדומה לחמור, ועובדת כוכבים כדכתיב 'ואחר כן תבא עליה ובעלתה' (דברים כא יג), ומעיקרא לא

[54] שלא היה אישות לאביך בה

[55] ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה, הא בת בנה מאיש אחר – גלה, דלאו אשתך היא; ומיהו בנו מן האונסין - בנו הוא, וכן בתו; הלכך גבי אחוה - נמי אחוה הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]