ביאור:בבלי יבמות דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הנך תרתי, דדמיין להדדי [1] - כחדא חשיב להו, והא שיתסרי. והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא! אמר ליה: וליטעמיך - אי הוה כתיב להיתירא מי הוות סמכת עלייהו? [היית נמנע מלסמוך עליהם בטענה] דמר בריה דרבנא – מי [האם] חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב לאיסורא – לאו [האם לא נאמר גם] '[האם] מר בריה דרבנא חתים עלייהו'? [ולא נסתמך על רשימה זו.]

תני דבי רבי חייא: 'שלישי שבבנו [2] ושבבתו [3] ושבבן אשתו ושבבת אשתו [4] - שניה; רביעי שבחמיו [5] ושבחמותו [6] – שניה [7].'

אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו [8] ומאי שנא למטה [9] דלא קחשיב לה לאשתו [10]? למעלה - דאיסורא מכח אשתו קא אתי - חשיב לה; למטה - דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי [11] - לא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה? איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה - תנא נמי שלשה דורות למטה דידה ולא חשבה.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: שניות דבי רבי חייא - יש להן הפסק או אין להם הפסק? תא שמע דאמר רב: 'ארבע נשים יש להם הפסק' - ותו לא! דלמא כי קאמר רב - לההיא מתניתא [12]. תא שמע [13]: 'שלישי [14] ורביעי'; שלישי ורביעי [15] אִין, טפי לא [16]! דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.


אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: בעו במערבא 'גזרו שניות בגרים [17] או לא גזרו שניות בגרים'? אמר ליה: השתא: ומה ערוה גופה, אי לאו שלא יאמרו 'באין מקדושה חמורה [18] לקדושה קלה' לא גזרו בהו רבנן [19], שניות מיבעיא?

אמר רב נחמן: גרים - הואיל ואתו לידן - נימא בהו מלתא: אחין מן האם לא יעידו [20] ואם העידו עדותן עדות [21]; אחין מן האב מעידין לכתחלה [22]. אמימר אמר: אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה, ומאי שנא [23] מעריות [24]? ערוה לכל מסורה [25], עדות לבית דין מסורה [26], וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי [27].


משנה: מי שיש לו אח מכל מקום [28] - זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו הוא לכל דבר [29] חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית [30]. מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו [31], ובנו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית.

גמרא: 'מכל מקום' לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאתויי ממזר. פשיטא! אחיו הוא! מהו דתימא לילף 'אחוה-אחוה' מבני יעקב: מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין - קא משמע לן. ואימא הכי נמי? כיון דלענין יבום מיפטר נפטר [32]


עמוד ב

מיזקק נמי זקיק [33].

ואחיו הוא לכל דבר: למאי הלכתא? ליורשו וליטמא לו [34]. פשיטא! אחיו הוא! סלקא דעתא אמינא 'הואיל וכתיב (ויקרא כא ב) כי אם לשארו הקרוב אליו [לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו], ואמר מר: שארו זו אשתו, וכתיב (ויקרא כא ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו: יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה [ספרא אמור פרשתא א הלכה טו] - הכא נמי [## דכתיב (במדבר כז יא) ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה; והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול [וכן אין הפסול נכנס לירושה ואינו נטמא לו] - קא משמע לן. ואימא הכא נמי? התם - לאפוקי קיימא [שהיא – אשתו הפסולה לו - עומדת להיות מגורשת] [35], הכא אחיו הוא!

חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הגויה [36]: מאי טעמא? אמר קרא [37] [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו].

מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר וכו': 'מכל מקום' לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר. מאי טעמא? דאמר קרא [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם] וּבֵן אֵין לוֹ [לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] [38] - עיין עליו [39].

וחייב על מכתו: אמאי? קרי כאן [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך [40]? כדאמר רב פנחס [41] משמיה דרב פפא: 'בעושה תשובה' - הכא נמי כשעשה תשובה. והאי - בר תשובה הוא? והתנן [חגיגה פ"א מ"ז]: 'שמעון בן מנסיא אומר: איזהו (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון [וחסרון לא יוכל להמנות]? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר'? השתא מיהא [42] 'עושה מעשה עמך' הוא [43].

תנו רבנן: הבא על אחותו והיא בת אשת אביו [44] - חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו; רבי יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד ולא מפני בת אשת אביו. מאי טעמייהו דרבנן? אמרי: מכדי כתיב (ויקרא יח ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך [או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] [45], (ויקרא יח יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא תגלה ערותה]' – [46] למה לי [47]? - שמע מינה לחייבו [48] משום אחותו [49] ומשום בת אשת אביו [50]. ורבי יוסי ברבי יהודה? אמר קרא 'אחותך היא' - משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן - האי 'אחותך היא', מאי עבדי ליה? מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין [51]. ורבי יוסי ברבי יהודה? אם כן לכתוב רחמנא 'אחותך'; 'היא' למה לי? - משום אחותך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו. ורבנן? אף על גב דכתיב 'אחותך' איצטריך למכתב 'היא', שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין; וכי תימא "'אחותך' דכתב רחמנא למה לי?": מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא?! - כתב רחמנא 'היא'. ורבי יוסי ברבי יהודה? אם כן ליכתביה רחמנא 'לאחותך היא' באידך קרא [52]. ורבי יוסי ברבי יהודה - האי 'בת אשת אביך' מאי עביד ליה? מיבעי ליה 'מי שיש לו אישות לאביך בה - פרט לאחותו משפחה וגויה, שאין אישות לאביך בה [53]. ואימא 'פרט לאחותו מאנוסה' [54]? ההיא - לא מצית אמרת, מדרבא, דרבא רמי: כתיב (ויקרא יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה [ערותן כי ערותך הנה]- הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי! וכתיב (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - הא כיצד? כאן באונסין [55] כאן בנשואין.

הערות עריכה

  1. ^ אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה
  2. ^ בת בן בנו - דהא בת בנו ערוה
  3. ^ בת בן בתו: שהרי בת בתו ערוה, הלכך בת בן בתו שניה
  4. ^ וכן בת בן בנה של אשתו, או בת בן בתה
  5. ^ דור רביעי שבחמיו, היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל
  6. ^ אם אם חמותו
  7. ^ דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהן בכלל 'אשה ובת בנה' 'אשה ובת בתה', הלכך אמו שניה
  8. ^ דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו 'רביעי', וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי
  9. ^ דקרי לבת בן בנו דור שלישי
  10. ^ ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי
  11. ^ אלא מכח דידיה, דבבנו מאנוסה עסקינן
  12. ^ הא דקתני לעיל 'מה הן שניות' - בההיא איירי רב ואמר 'ארבע יש להן הפסק' ותו לא, אבל בהנך דרבי חייא איכא
  13. ^ דתני בשניות דרבי חייא שלישי שבבנו ורביעי
  14. ^ שבבנו
  15. ^ שבחמיו
  16. ^ ותו לא, אלמא יש להם הפסק
  17. ^ שאם היה גר נשוי אֵם אמו - יוציא
  18. ^ שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות
  19. ^ דכקטן שנולד דמי, ואין לו קורבה
  20. ^ לכתחלה, דקורבת אם בגרים - קורבה היא, דהא ודאי אמו היא
  21. ^ דכקטן שנולד דמי
  22. ^ דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג כ), הלכך קורבת אב אינה קורבה
  23. ^ עדות
  24. ^ דאמר לקמן בפרק 'נושאין' (צח,א): גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא
  25. ^ הכל נושאין נשים, הלכך אי שרית לקיומה - אתי נמי למישרי ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי
  26. ^ ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים - לא אתיא לאכשורי אחין ישראל
  27. ^ דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי
  28. ^ בגמרא מפרש
  29. ^ מפרש בגמרא
  30. ^ ולדה כמוה, ובתרה אזיל, כדיליף בגמרא
  31. ^ אם הכה או קלל את אביו - חייב מיתה
  32. ^ את אשת אביו מיבום פוטר, כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו - פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה, כדיליף לקמן: 'בן אין לו' [דברים כה,ה] - עיין עליו'
  33. ^ לאשת אחיו ליבום, שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה - זקוקה לחליצה
  34. ^ אם כהן הוא ולו אח ממזר - מיטמא לו
  35. ^ הלכך לאו אשתו היא
  36. ^ לקמן מפרש בשמעתין מ'כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ד,ז]
  37. ^ בשפחה כתיב
  38. ^ מצי למכתב 'ובן אן לו', כדאמרינן בקדושין (ד,א) 'אן כסף' וכמו 'מאן יבמי' (דברים כה ז) מאן בלעם (במדבר כב יד)
  39. ^ ולהכי כתב 'אין' למידרש 'עיין עליו', דאם יש לו בן בעולם - פוטר
  40. ^ והאי - אביו - לאו עושה מעשה עמך הוא, שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר
  41. ^ בפרק 'חומר בקדש' [חגיגה פ"ג, דף כו,א]
  42. ^ הואיל ושב
  43. ^ ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים - מיהו מתשובה ואילך בכלל 'עושה מעשה עמך' הוא
  44. ^ דעל ידי נשואין נולדה לאביו, ולא באנוסין
  45. ^ ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע
  46. ^ בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב
  47. ^ הא נמי אחותו בת אביו היא
  48. ^ משום שני לאוין הללו, ואם שוגג - חייב שתי חטאות
  49. ^ מן האונסין: 'בת אביו ובת אמו' - כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה, דמההוא קרא דאונסין לא שמעינן אלא בת אביו שלא בת אמו דכתיב 'בת אביך או בת אמך'
  50. ^ והא דכתיב נמי 'בת אשת אביך', דמשמע בין אמו בין שאין אמו - באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן, להכי כתיב 'אחותו': לרבות בת אביו ובת אמו
  51. ^ מקל וחומר: אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר - על בת אביו ואמו לא כל שכן; שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, והוי לאו גמור, ומהכא לא ילפינן למימר, מדאיצטריך 'אחותך' - אלמא אין מזהירין מן הדין, דאיכא לשנויי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא; להכי כתב 'היא', כלומר: הכא הוא דאייתר קרא, אבל אזהרת דין קל וחומר - לאו אזהרה היא
  52. ^ גבי אחותך בת אביך, דלא הוזכר שם אישות, דנפקי אונסין מיניה, דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו, מדכתיבא הכא; שמע מינה למימרא דאף על גב דהיא בת אשת אביו - לא מחייב אלא משום אחותו
  53. ^ בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין; במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפרק 'האומר לחברו', בסופו (סח,א): שפחה - עם הדומה לחמור, ועובדת כוכבים כדכתיב 'ואחר כן תבא עליה ובעלתה' (דברים כא יג), ומעיקרא לא
  54. ^ שלא היה אישות לאביך בה
  55. ^ ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה, הא בת בנה מאיש אחר – גלה, דלאו אשתך היא; ומיהו בנו מן האונסין - בנו הוא, וכן בתו; הלכך גבי אחוה - נמי אחוה הוא