ביאור:בבלי יבמות דף קח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אתי לאיחלופי בגיטא ^[1] - תקינו הכי: 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא'.

תנו רבנן: 'אי זהו מיאון? אמרה "אי אפשי בפלוני בעלי", "אי אפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי". יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו יושבת באפריון ^[2] והולכת מבית אביה לבית בעלה ^[3], ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" ^[4] - ^[5] זהו מיאון. יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם "אי אפשי בפלוני בעלי" ^[6] - הרי הוא מיאון. יתר על כן אמר רבי יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה "אי אפשי בפלוני בעלי" ^[7] - אין לך מיאון גדול מזה.'

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת [שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן]: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. תנא: 'קטנה שלא מיאנה, ^[8] ועמדה ונשאת - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.'

איבעיא להו: נתקדשה ^[9] מהו? תא שמע: 'קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.' איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה או לא?: אם תימצי לומר פליגי - בקידושין ^[10] או ^[11] אפילו בנישואין ^[12]? ואם תימצי לומר פליגי אפילו בנישואין - הלכה כמותו ^[13] או אין הלכה כמותו? ואם תימצי לומר הלכה כמותו - בנישואין או אפילו בקידושין? תא שמע: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה. 'הלכה' - מכלל דפליגי [ונתבררו שתי השאלות: חולקים עליו, והלכה כמותו]!

ואכתי תיבעי לך: דהוה נסיבא מעיקרא ^[14] או דלמא מיקדשא? תא שמע: דכלתיה דאבדן [תלמיד רבי, לעיל, הקטנות] אימרוד. שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו ^[15]. אמרי להו: נשי! חזו גברייכו דקאתו. אמרי להו: ניהוו גברייכו דידכו! אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה. מאי לאו - דהוה נסיבא? לא דהוה מיקדשא קידושי. והלכה כרבי יהודה בן בתירה ואפילו בנישואין דקמא.

רבי אלעזר אומר [אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה: בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה; בת כהן לישראל תאכל בתרומה]: אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו בקטנה כרבי אלעזר, שעשאה רבי אלעזר כמטיילת עמו בחצר ועומדת מחיקו; ^[16] וטובלת ^[17] ואוכלת בתרומה לערב. תניא [תוספתא יבמות פ"יג ה"ג [ליברמן]]: 'רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה; כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון. רבי יהושע אומר: בעלה זכאי במציאתה ^[18], ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה ^[19]; כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון. אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה מדותיו בקטנה ורבי יהושע חלק '. מאי חלק? אי אשתו היא - תיבעי גט לרבי אליעזר נמי! אי לאו אשתו היא - מיאון נמי לא תיבעי!? אלא [לרבי אליעזר, היתכן] בכדי תיפוק? [אלא ודאי צריכה מיאון.]

רבי אליעזר בן יעקב אומר [כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו; כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו]: היכי דמי 'עכבה שהיא מן האיש' ו'עכבה שאינה מן האיש'? אמר רב יהודה אמר שמואל: תבעוה לינשא ^[20] ואמרה "מחמת פלוני בעלי" ^[21] - זו היא עכבה שהיא מן האיש. "מחמת בני אדם שאינם מהוגנין לי" - זו היא עכבה שאינה מן האיש. אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: נתן לה גט - זו היא 'עכבה שהיא מן האיש' ^[22] והוא אסור בקרובותיה ^[23] והיא אסורה בקרוביו, ופסלה ^[24] מן הכהונה; מיאנה בו - זו היא 'עכבה שאינה מן האיש' ^[25], והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. הא - קתני לקמן [במשנה] 'הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה' [אם כן מה חידשו לנו אביי בר אבין וחנינא בר אבין]? פרושי קמפרש [המשנה הבאה מסבירה את המשנה לעיל].

משנה: הממאנת באיש - הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט ^[26] - ^[27] הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה; נתן לה גט [לקטנה שהשיאוה אמה ואחיה] והחזירה, מיאנה בו ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - מותרת לחזור לו ^[28]; מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחֵר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.

עמוד ב

[המשך המשנה] זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו ^[29]. הממאנת באיש, ונשאת לאחֵר וגירשה, לאחֵר ומיאנה בו ^[30], לאחֵר וגירשה - זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט - אסורה לחזור לו ^[31], במיאון - מותרת לחזור לו. ^[32]

גמרא: אלמא [ברישא] אתי מיאון ומבטל גט!? ורמינהי [בסיפא של המשנה]: 'הממאנת באיש, ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה - זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו' - אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה! אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא ^[33]! מי ששנה זו לא שנה זו. אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה? ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא ^[34], דידיה - איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו ^[35] אזל משבש ומייתי לה ^[36]. מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה: דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה? הא - כבר שבשא ולא אישבשא ^[37]. אלא אי קשיא - דחבריה אדחבריה קשיא: 'מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה - אסורה לחזור לו' טעמא דנתארמלה או נתגרשה, הא מיאנה - מותרת לחזור לו ^[38], אלמא אתי מיאון דחבריה ^[39] ומבטל גיטא דידיה ^[40]! ורמינהי [בסיפא]: 'הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו - זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט - אסורה לחזור לו; במיאון - מותרת לחזור לו' אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה! אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו. עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין ^[41], דמיחזיא כגדולה ^[42].

מאן תנא ^[43]? אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (איכה ה ד) מֵימֵינו בכסף שתינו עֵצינו במחיר יבאו ^[44]? - בשעת הסכנה ^[45] נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון - מהו שתחזור לראשון? שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר. ^[46] אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: לזו לא הוצרכנו: לאיסור כרת הִתַּרְתָ ^[47], לאיסור לאו ^[48] לא כל שכן ^[49]!? ברם כך שאלו: הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ^[50], ונשאה אחיו מאביו ומת - מהו שתמאן השתא ^[51] ותעקרינהו לנישואין קמאי ^[52] ותתייבם ^[53]? יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא? ^[54] שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז, ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין – ואסר; את רבי יהודה בן בתירה בנציבין – ואסר.

אמר רב יצחק בר אשיאן: ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו. ^[55]. פשיטא ^[56]! הוא ניהו דמַכֶּרֶת ברמיזותיו וקריצותיו ^[57], אבל אחיו - לא ^[58]! מהו דתימא ליגזר האי ^[59] אטו האי ^[60] - קא משמע לן. ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר אשיאן: כשם שאסורה לו - כך אסורה לאחין. והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם? גזירה אחיו אטו הוא.

משנה: המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם ^[61]

הערות

^ שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה
^ ונושאין אותה
^ לחופה
^ דאיכא למימר אי לא בעיא ליה - תיחות ותזיל!
^ אפילו הכי
^ דליכא בית דין; ותו: דהני [האורחים] מישתק שתקי ולא קא מודעי
^ דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו
^ לא גרסינן 'והגדילה'
^ לאחר בלא מיאון
^ שנתקדשה לאחֵר פליגי דלא הוי מיאון, אבל בנישואין מודו
^ דלמא
^ שנישאת לאחֵר בלא מיאון פליגי
^ אתרוייהו איתמר
^ לראשון [ולא ליבם, ששם יותר סברא שהיא יוצאת במיאון קל], ואפילו הכי נפקא במיאון קל
^ אי הוו מיהדרין ממרדייהו
^ אם בת כהן לישראל היא
^ מפני תשמיש ששמשה
^ דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר
^ אם כהן הוא, ואף על גב דנישואין דידה דרבנן - הא אוקימנא ב'האשה' - כיון דירית לה - הויא לה כמת מצוה
^ בעודה תחתיו
^ ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו, וצריכה מיאון
^ דכיון שלא מיאנה בו - גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו
^ ואשתו היא ליאסר בקרובותיה
^ בגיטו
^ לא נתעכבה אצלו בשביל אישות
^ ואפילו היא קטנה
^ הרי היא כשאר גרושות:
^ אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה - אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו - אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר
^ כלומר: אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה, אם נשאת לאחֵר מתוך גט - אסורה לחזור לו; מתוך המיאון מותרת לחזור לו
^ כלומר: חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו
^ אף על פי שיצתה משל אחריו במיאון - לא בטליה לגיטא דידיה
^ ובגמרא פרכינן רישא לסיפא.
^ קשיין אהדדי [הרישא והסיפא]
^ דקמא לאישתרויי לה לקמא
^ דקמא
^ עד דממאנת בבתרא ומהדר לה
^ שהרי לאחר גירושין החזירה, ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו, ומיאנה בו; הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא; וכן כל היוצאת במיאון - לא חיישינן לשיבושא, דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה; אבל כי נישאת לאחר - מתוך הגט הולך ומפייסה, ואמר "מתחרט אני בגירושין", והיא אוהבתו - שהרי על כרחה יצתה ממנו - הילכך הדרה וממאנת בשני
^ לראשון
^ ומגלה על קטנות
^ מקמא
^ שהוציאה שלש פעמים בגט
^ תו לא הדרא לחד מינייהו, דלא אתי מיאון דאחר לבטולי, אבל קודם שתשלש - אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא, ואי בעיא לאהדורה - מהדר לה
^ דאמרן לעיל 'מי ששנה זו לא שנה זו'
^ על ידי שכירות למדנו
^ שנגזר שלא יעסקו בתורה
^ 'את רבי ישמעאל ברבי יוסי והתיר' לא גרסינן. אלא אדרב פליג, ואמר: לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא; ו'תנאי' דקאמר - היינו רב ורבי ישמעאל [ברבי יוסי], דרב נמי תנא הוא.
^ איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט, אלמא אין מעשה שלה כלום
^ דמחזיר גרושתו
^ דגלי דקטנה היא, ולא הוה גיטה כלום
^ שנייה מדברי סופרים; גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה
^ בנישואין הראשונים
^ שלא תהא שנייה לו
^ צרתה
^ אבל באישות דערוה, כגון אשת אחיו מאמו קטנה, ומת ונשאה אחיו מאביו - פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה!
^ אף על גב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה, נהי דלדידיה לא הדרה - אבל לגבי אחיו נתבטל, דלא תיהוי 'גרושת אחיו'; והא דקתני מתניתין 'נתן לה גט אסורה בקרוביו' - היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון, דלא איבטל גיטא דקמא
^ דהא תנן במתניתין אתי מיאון ומבטל גיטא, ואפילו דידיה לא אסרנא
^ אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה
^ אבל אחיו ליכא למימר הכי
^ אחיו
^ הוא; דאי שריא ליה לאחיו – אמרי: הא חזינן דבטל גיטא, ואתי איהו למינסב
^ ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם, והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו, והויא ליה גרושת אחיו'

[1] שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה

[2] ונושאין אותה

[3] לחופה

[4] דאיכא למימר אי לא בעיא ליה - תיחות ותזיל!

[5] אפילו הכי

[6] דליכא בית דין; ותו: דהני [האורחים] מישתק שתקי ולא קא מודעי

[7] דליכא אלא חנוני, ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו

[8] לא גרסינן 'והגדילה'

[9] לאחר בלא מיאון

[10] שנתקדשה לאחֵר פליגי דלא הוי מיאון, אבל בנישואין מודו

[11] דלמא

[12] שנישאת לאחֵר בלא מיאון פליגי

[13] אתרוייהו איתמר

[14] לראשון [ולא ליבם, ששם יותר סברא שהיא יוצאת במיאון קל], ואפילו הכי נפקא במיאון קל

[15] אי הוו מיהדרין ממרדייהו

[16] אם בת כהן לישראל היא

[17] מפני תשמיש ששמשה

[18] דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר

[19] אם כהן הוא, ואף על גב דנישואין דידה דרבנן - הא אוקימנא ב'האשה' - כיון דירית לה - הויא לה כמת מצוה

[20] בעודה תחתיו

[21] ונתעכבה מלינשא בשבילו כאילו היא אשתו, וצריכה מיאון

[22] דכיון שלא מיאנה בו - גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו

[23] ואשתו היא ליאסר בקרובותיה

[24] בגיטו

[25] לא נתעכבה אצלו בשביל אישות

[26] ואפילו היא קטנה

[27] הרי היא כשאר גרושות:

[28] אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה - אסורה לראשון, אפילו הכי כי החזירה ומיאנה בו - אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה, ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר

[29] כלומר: אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה, אם נשאת לאחֵר מתוך גט - אסורה לחזור לו; מתוך המיאון מותרת לחזור לו

[30] כלומר: חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו

[31] אף על פי שיצתה משל אחריו במיאון - לא בטליה לגיטא דידיה

[32] ובגמרא פרכינן רישא לסיפא.

[33] קשיין אהדדי [הרישא והסיפא]

[34] דקמא לאישתרויי לה לקמא

[35] דקמא

[36] עד דממאנת בבתרא ומהדר לה

[37] שהרי לאחר גירושין החזירה, ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו, ומיאנה בו; הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא; וכן כל היוצאת במיאון - לא חיישינן לשיבושא, דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה; אבל כי נישאת לאחר - מתוך הגט הולך ומפייסה, ואמר "מתחרט אני בגירושין", והיא אוהבתו - שהרי על כרחה יצתה ממנו - הילכך הדרה וממאנת בשני

[38] לראשון

[39] ומגלה על קטנות

[40] מקמא

[41] שהוציאה שלש פעמים בגט

[42] תו לא הדרא לחד מינייהו, דלא אתי מיאון דאחר לבטולי, אבל קודם שתשלש - אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא, ואי בעיא לאהדורה - מהדר לה

[43] דאמרן לעיל 'מי ששנה זו לא שנה זו'

[44] על ידי שכירות למדנו

[45] שנגזר שלא יעסקו בתורה

[46] 'את רבי ישמעאל ברבי יוסי והתיר' לא גרסינן. אלא אדרב פליג, ואמר: לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא; ו'תנאי' דקאמר - היינו רב ורבי ישמעאל [ברבי יוסי], דרב נמי תנא הוא.

[47] איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט, אלמא אין מעשה שלה כלום

[48] דמחזיר גרושתו

[49] דגלי דקטנה היא, ולא הוה גיטה כלום

[50] שנייה מדברי סופרים; גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה

[51] בנישואין הראשונים

[52] שלא תהא שנייה לו

[53] צרתה

[54] אבל באישות דערוה, כגון אשת אחיו מאמו קטנה, ומת ונשאה אחיו מאביו - פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה!

[55] אף על גב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה, נהי דלדידיה לא הדרה - אבל לגבי אחיו נתבטל, דלא תיהוי 'גרושת אחיו'; והא דקתני מתניתין 'נתן לה גט אסורה בקרוביו' - היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון, דלא איבטל גיטא דקמא

[56] דהא תנן במתניתין אתי מיאון ומבטל גיטא, ואפילו דידיה לא אסרנא

[57] אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה

[58] אבל אחיו ליכא למימר הכי

[59] אחיו

[60] הוא; דאי שריא ליה לאחיו – אמרי: הא חזינן דבטל גיטא, ואתי איהו למינסב

[61] ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם, והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו, והויא ליה גרושת אחיו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]