ביאור:בבלי יבמות דף עה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והכתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] ^[1] - לרבות התרומה ^[2]! אלא קרא - מילי מילי קא חשיב.

ותלתא קראי בתרומה ^[3] למה לי? צריכי: דאי מ'עד אשר יטהר' - לא הוה ידענא במאי ^[4] - כתב רחמנא 'ובא השמש וטהר'; ואי כתב רחמנא 'ובא השמש' – הני מילי דלאו בר כפרה ^[5], אבל דבר כפרה - אימא עד דמייתי כפרה! כתב רחמנא 'עד מלאת [ימי טהרה]' ^[6]; ואי כתב רחמנא 'עד מלאת' - הוה אמינא אפילו בלא טבילה; כתב רחמנא 'עד אשר יטהר'. ולהך תנא ^[7] דאמר: 'בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר', והאי 'עד אשר יטהר' - עד דמייתי כפרה ^[8], תרי קראי בקדשים ^[9] למה לי ^[10]? צריכי: דאי כתב רחמנא ביולדת - משום דמרובה טומאתה ^[11], אבל בזב אימא לא; ואי כתב רחמנא בזב, דלא הותר מכללו - אבל יולדת ^[12] אימא לא? צריכא! [ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם] במים יובא וטמא עד הערב [וטהר]' ^[13] למה לי ^[14]? אמר רבי זירא: לנגיעה ^[15], דתניא [ספרא שמיני פרשה ו ד"ה פרק ח משנה ט]: '[ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא] וטמא [עד הערב וטהר] ^[16] - יכול לכל ^[17]? תלמוד לומר: 'וטהר' ^[18]; אי 'וטהר' - יכול לכל? תלמוד לומר: 'וטמא'! הא כיצד? כאן למעשר כאן לתרומה.' ואיפוך אנא? מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר – הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר. ואיבעית אימא: נגיעה דתרומה ^[19] מהכא נפקא: ^[20] [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] - אזהרה לאוכל ^[21]; או אינו אלא לנוגע? תלמוד לומר: בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא - מקיש קדש למקדש: מה מקדש: דבר שיש בו נטילת נשמה ^[22], אף קדש: דבר שיש בו נטילת נשמה' ^[23] [ומסבירה הגמרא] ובנגיעה נטילת נשמה ליכא; והאי דאפקיה בלשון נגיעה - הכי קאמר: נגיעה כאכילה ^[24].

פצוע דכא [וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן ^[25] לא יאכלו ^[26], ואם לא ידעה ^[27] משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו]: מאן תנא 'משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה' ^[28]? אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה ^[29], ורבי אלעזר ורבי שמעון היא. רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: שאני הכא שכבר אכלה. ורבי אלעזר 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה! ורבי יוחנן? התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.

איזהו פצוע [דקא? - כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן]: תנו רבנן [ספרי דברים פיסקא רמז]: 'איזהו 'פצוע דכא'? כל שנפצעו ^[30] ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נמוקו ^[31] ואפילו חסרו ^[32]. אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה ^[33]: כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר.' 'סריס חמה'? סלקא דעתך ^[34]? אלא 'הרי הוא כסריס חמה, וכשר' ^[35].

וניקב לא מוליד? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא

עמוד ב

וחרזיה סילוא בביצים ^[36], ונפק מיניה ^[37] כחוט דמוגלא ^[38], ואוליד ^[39]? הא - שלח שמואל לקמיה דרב, ואמר ליה: צא וחזר על בניו מאין הם ^[40].

אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים ^[41] כשר. אמר רבא היינו דקרינן 'פצוע' ולא קרינן 'הפצוע' ^[42]. במתניתא תנא 'נאמר (דברים כג ב) לא יבא פצוע [דכא וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה'; גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם.'

אמר רבא: 'פצוע' - בכולן ^[43]; 'דך' – בכולן; 'כרות' – בכולן. 'פצוע' – בכולן: בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו [שני ה]ביצים, בין שנפצעו [שני] חוטי ביצים; ' דך' – בכולן: בין שנידך הגיד בין שנידכו [שני ה]ביצים בין שנידכו [שני] חוטי ביצים; 'כרות' – בכולן: בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו [שני ה]ביצים, בין שנכרתו [שני] חוטי ביצים.

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ממאי דהאי פצוע דכא - באותו מקום? אימא מראשו? אמר ליה: מדלא מנה ביה דורות ^[44] - שמע מינה ^[45] באותו מקום. ודלמא האי דלא מנה בו דורות - דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר? דומיא דכרות שפכה: מה כרות שפכה באותו מקום –מ אף האי נמי באותו מקום. וכרות שפכה גופיה ממאי דבאותו מקום הוא? אימא משפתיה ^[46]? 'שפכה' כתיב, במקום ששופך ^[47].

ואימא מחוטמו? מי כתיב '[כרות] בשפוך' ^[48]? 'כרות שפכה' כתיב: מי שעל ידי כריתה שופך ^[49], שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי ^[50] שופך הוא.

במתניתא תנא: 'נאמר: (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכא [וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר: (דברים כג ג) לא יבא ממזר [בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה להלן באותו מקום אף כאן באותו מקום.'

ניקב למטה מעטרה ^[51] שכנגדו ^[52] למעלה מעטרה ^[53] - סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי ^[54]. אמר ליה רבי אסי: הכי אמר רבי יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא ^[55] - מעכבת ^[56].

ואם נשתייר מעטרה [אפילו כחוט השערה ^[57] - כשר] ^[58]: יתיב רבינא וקמיבעיא ליה: 'מלא החוט' שאמרו - על פני כולה או על פני רובה? אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: מלא החוט על פני רובה, וכלפי רישא ^[59].

אמר רב הונא: כקולמוס ^[60] – כשרה; כמרזב ^[61] - פסולה: האי שליט בה אוירא ^[62], והאי לא שליט בה אוירא ^[63]. ורב חסדא אמר: כמרזב – כשרה, כקולמוס – פסולה: האי ^[64] גריד ^[65], והאי ^[66] לא גריד ^[67]. אמר רבא: כוותיה דרב הונא מסתברא: האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא; אי משום גרידותא - מידי דהוה אברזא דחביתא ^[68].

אמר ליה רבינא למרימר: הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: בין כקולמוס בין כמרזב כשרה, מיהו מיבעיא ליה: למטה מעטרה או למעלה? פשיטא דלמעלה מעטרה, דאי סלקא דעתא למטה מעטרה - אפילו נכרת הגיד נמי ^[69]!? ורבינא - לשבושי למרימר הוא דבעי ^[70].

ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא: שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ^[71] ואכשריה ^[72].

ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא: איסתתים גובתא דשכבת זרע ^[73] ואפיק במקום קטנים ^[74]. סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי ^[75], אמר רב פפי: משום דאתו

הערות

^ בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות (יד,ב) 'בכל קדש'
^ דאסורה בה כל ימי טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה
^ [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל] עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר - דבר השוה בזרעו של אהרן; [ויקרא כב,ז] ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא]; [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה
^ איזהו היא גמר טהרתו, דעל כרחך גמר טהרה משמע
^ דהא כולה ענינא בבעל שתי ראיות, ומצורע מוסגר, וטמא שרץ ומת משתעי
^ דאפילו יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש
^ דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל
^ ועל כרחך בקודש מוקמת לה, דהא כתיב קרא אחרינא 'ובא השמש וטהר' דמוקמת ליה בתרומה
^ 'עד אשר יטהר', [ויקרא יב,ז: והקריבו לפני ה'] וכפר עליה וטהרה [ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה]
^ לאשמועינן דעד דמייתי כפרה
^ שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים
^ יולדת הותרה מכללה: שרואה דם וטהורה לבעלה, אבל זב לא הותר מכללו, דכל כמה דלא פסיק - טמא
^ על כרחך לתרומה איירי, מדבעי הערב שמש
^ תיפוק לי מ'ובא השמש וטהר' [ויקרא כב,ז]
^ דקרא דלעיל - באכילה משתעי, כדכתיב [ויקרא כב,ז] ואחר יאכל מן הקדשים, והאי קרא בכלים משתעי, דנגיעה בעלמא היא; ואשמעינן כלי, והוא הדין לאדם טבול יום - לא יגע בתרומה
^ 'במים יובא וטמא' - אף לאחר ביאת המים קראו 'טמא'
^ הוי טמא
^ מדלא כתיב 'ויִטְהר' משמע דאמעיקרא קאי, קודם הערב שמש
^ לטבול יום
^ דתניא
^ שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך
^ הבא למקדש טמא בכרת, שנאמר (במדבר יט כ) 'ונכרתה ... כי את מקדש ה' טמא'
^ דהיינו אכילה בטומאה, שהוא גבי קדש בכרת, ואוכל תרומה בטומאה במיתה, דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו
^ האסור לאכול אסור ליגע
^ של פצוע דכא וכרות שפכה
^ דשוויוה חללה בביאתן, שהרי נבעלה לפסול לה
^ לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן
^ דקתני 'ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו' - אף על גב דמצפה ומשתמרת לביאתו
^ בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל נו,ב): 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין'
^ כמו פצע [תחת פצע] (שמות כא כה): מכת חרב וסכין
^ מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן
^ כל שהוא
^ שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות
^ הא - סריס חמה בידי שמים הוא, מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא
^ דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות
^ נקבו קוץ בביציו; וחרזיה - לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא א)
^ שכבת זרע
^ כמין ליחה, ואפילו הכי
^ בתר הכי
^ זנתה אשתו
^ על ידי רעמים וברד, או ממעי אמו
^ אי הוה כתיב 'הפצוע' הוי משמע הפצוע מעיקרו, כגון ממעי אמו
^ ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס
^ מדלא כתיבא ביה 'עד דור שלישי' או 'עשירי', כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי
^ משום דלאו בר אולודי הוא:
^ ששופכים רוק
^ ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק
^ ממקום הרגיל לשפוך קודם לכן
^ שותת
^ קודם כריתה ולאחר כריתה
^ בסוף הגיד כלפי קרקע, והולך הנקב באלכסון
^ ויוצא כנגדו
^ כלפי הגוף
^ הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה, דכל למטה מעטרה - בשר בעלמא הוא, כדקתני מתניתין 'אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר'. 'עטרה' = שורה גבוה המקפת סביבות הגיד
^ כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא
^ מעכבת תולדתו ופסול
^ שנכרת מעטרה ואילך
^ מתניתין היא (לעיל דף ע,א), ואכריתה קאי (פירש: אכרות שפכה ולא אפצוע דכא)
^ לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה, אבל אם נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע - פסול
^ כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב בה
^ שנחקק כסילון, ויש לו דפנות משני צדדים, והחקק באמצע כמין צנור
^ הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל
^ כקולמוס לא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו
^ כמרזב
^ שכבת זרע מן הגוף בשעת תשמיש, ומזריע, שהרי לא נחסר הגיד מעוביו, ונוגע בצידי הרחם, ומתחמם ומוציא ויורה כחץ
^ כקולמוס
^ על ידי שנחסר עוביו ואינו נוגע בכותלי הרחם - אין מתחמם כל כך, ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת
^ שקצר ודק מלפניו, ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו; וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע; כך אף על גב שאין ראש הגיד נוגע מפניו - מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו; אית דאמרי: כקולמוס גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט; ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים
^ כל הגיד, דהא תנן 'אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר' אף על פי שנחתך כל שמעטרה ולמטה
^ לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו
^ חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס
^ כרב הונא
^ קנה: נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות (מד,ב): 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת השום'
^ מי רגלים
^ שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות

[1] בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות (יד,ב) 'בכל קדש'

[2] דאסורה בה כל ימי טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה

[3] [ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל] עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] ואוקימנא לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר - דבר השוה בזרעו של אהרן; [ויקרא כב,ז] ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא]; [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה

[4] איזהו היא גמר טהרתו, דעל כרחך גמר טהרה משמע

[5] דהא כולה ענינא בבעל שתי ראיות, ומצורע מוסגר, וטמא שרץ ומת משתעי

[6] דאפילו יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש

[7] דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל

[8] ועל כרחך בקודש מוקמת לה, דהא כתיב קרא אחרינא 'ובא השמש וטהר' דמוקמת ליה בתרומה

[9] 'עד אשר יטהר', [ויקרא יב,ז: והקריבו לפני ה'] וכפר עליה וטהרה [ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה]

[10] לאשמועינן דעד דמייתי כפרה

[11] שמנים יום לאכילת תרומה וקדשים

[12] יולדת הותרה מכללה: שרואה דם וטהורה לבעלה, אבל זב לא הותר מכללו, דכל כמה דלא פסיק - טמא

[13] על כרחך לתרומה איירי, מדבעי הערב שמש

[14] תיפוק לי מ'ובא השמש וטהר' [ויקרא כב,ז]

[15] דקרא דלעיל - באכילה משתעי, כדכתיב [ויקרא כב,ז] ואחר יאכל מן הקדשים, והאי קרא בכלים משתעי, דנגיעה בעלמא היא; ואשמעינן כלי, והוא הדין לאדם טבול יום - לא יגע בתרומה

[16] 'במים יובא וטמא' - אף לאחר ביאת המים קראו 'טמא'

[17] הוי טמא

[18] מדלא כתיב 'ויִטְהר' משמע דאמעיקרא קאי, קודם הערב שמש

[19] לטבול יום

[20] דתניא

[21] שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא טבולת יום ארוך

[22] הבא למקדש טמא בכרת, שנאמר (במדבר יט כ) 'ונכרתה ... כי את מקדש ה' טמא'

[23] דהיינו אכילה בטומאה, שהוא גבי קדש בכרת, ואוכל תרומה בטומאה במיתה, דכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו

[24] האסור לאכול אסור ליגע

[25] של פצוע דכא וכרות שפכה

[26] דשוויוה חללה בביאתן, שהרי נבעלה לפסול לה

[27] לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן

[28] דקתני 'ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו' - אף על גב דמצפה ומשתמרת לביאתו

[29] בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל נו,ב): 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין'

[30] כמו פצע [תחת פצע] (שמות כא כה): מכת חרב וסכין

[31] מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן

[32] כל שהוא

[33] שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות שורות

[34] הא - סריס חמה בידי שמים הוא, מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא

[35] דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות

[36] נקבו קוץ בביציו; וחרזיה - לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא א)

[37] שכבת זרע

[38] כמין ליחה, ואפילו הכי

[39] בתר הכי

[40] זנתה אשתו

[41] על ידי רעמים וברד, או ממעי אמו

[42] אי הוה כתיב 'הפצוע' הוי משמע הפצוע מעיקרו, כגון ממעי אמו

[43] ביצים וגיד וחוטי ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס

[44] מדלא כתיבא ביה 'עד דור שלישי' או 'עשירי', כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי

[45] משום דלאו בר אולודי הוא:

[46] ששופכים רוק

[47] ופיו אינו שופך אלא זורק למרחוק

[48] ממקום הרגיל לשפוך קודם לכן

[49] שותת

[50] קודם כריתה ולאחר כריתה

[51] בסוף הגיד כלפי קרקע, והולך הנקב באלכסון

[52] ויוצא כנגדו

[53] כלפי הגוף

[54] הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה, דכל למטה מעטרה - בשר בעלמא הוא, כדקתני מתניתין 'אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר'. 'עטרה' = שורה גבוה המקפת סביבות הגיד

[55] כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא

[56] מעכבת תולדתו ופסול

[57] שנכרת מעטרה ואילך

[58] מתניתין היא (לעיל דף ע,א), ואכריתה קאי (פירש: אכרות שפכה ולא אפצוע דכא)

[59] לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה, אבל אם נחתכה כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע - פסול

[60] כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון לכתוב בה

[61] שנחקק כסילון, ויש לו דפנות משני צדדים, והחקק באמצע כמין צנור

[62] הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל

[63] כקולמוס לא שליט אוירא בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו

[64] כמרזב

[65] שכבת זרע מן הגוף בשעת תשמיש, ומזריע, שהרי לא נחסר הגיד מעוביו, ונוגע בצידי הרחם, ומתחמם ומוציא ויורה כחץ

[66] כקולמוס

[67] על ידי שנחסר עוביו ואינו נוגע בכותלי הרחם - אין מתחמם כל כך, ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת

[68] שקצר ודק מלפניו, ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו; וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע; כך אף על גב שאין ראש הגיד נוגע מפניו - מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו; אית דאמרי: כקולמוס גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט; ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו נוגע בדופני החבית שבפנים

[69] כל הגיד, דהא תנן 'אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר' אף על פי שנחתך כל שמעטרה ולמטה

[70] לידע אם מחודד הוא להשיב על שאלתו

[71] חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס

[72] כרב הונא

[73] קנה: נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות (מד,ב): 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת השום'

[74] מי רגלים

[75] שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]