פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פשיטא [1]? בת לוי מן המעשר איצטריכא ליה. ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות? והתניא: 'לויה שנשבית [2] או שנבעלה בעילת זנות [3] - נותנין לה מעשר ואוכלת'!? אמר רב ששת: קנסא!

בת כהן מן התרומה: אפילו בתרומה דרבנן [4].

ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה וכו': 'כתובה' - מאי עבידתה [5]? אמר רב פפא: כתובת בנין דיכרין [6]. פשיטא? מהו דתימא: לדידה דעבדא איסורא קנסוה רבנן, לזרעה לא קנסו רבנן - קא משמע לן.

אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין: אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ולא מייבם מדרבנן [7]; אחיו של שני חולץ מדרבנן [8] ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה וכו': אמר רב הונא: בתראי מודו לקמאי, קמאי לא מודו לבתראי: רבי שמעון מודי ליה לרבי אלעזר, דמה ביאה דעיקר איסורא לא קניס [9], וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא; ורבי אלעזר לא מודי ליה לרבי שמעון: מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא - לא קניס, אבל ביאה, דאיסורא הוא - קניס; ותרוייהו מודו ליה לרבי יוסי: הני דיתבא תותיה [10] לא קניס; וכל שכן כתובה, דלמשקל ומיפק קאי [11]. ורבי יוסי לא מודי להו: כתובה, דלמשקל ומיפק - הוא דלא קניס, אבל הני דיתבא תותיה - קניס!

רבי יוחנן אמר: קמאי מודו לבתראי, בתראי לא מודו לקמאי: רבי יוסי מודי ליה לרבי אלעזר: כתובה דמדידיה לדידה לא קניס, וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דמדידה לדידיה; ורבי אלעזר לא מודי ליה: מציאתה ומעשה ידיה – הוא, דמדידה לדידיה - לא קניס, אבל כתובה, דמדידיה לדידה – קניס; ותרוייהו מודו ליה לרבי שמעון: ומה הני, דמחיים [12] - לא קנסי, ביאה דלאחר מיתה לא כל שכן! ורבי שמעון לא מודי להו: ביאה הוא, דלאחר מיתה - לא קניס, אבל הני דמחיים - קניס.

[13] נשאת שלא ברשות [במשנה פז,ב: ואם ניסת שלא ברשות [14] - מותרת לחזור לו [לראשון] [15]] אמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא. אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון - אימא 'הלכה כרבי שמעון' דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה, וכי תימא 'אי אמינא: 'הלכה כרבי שמעון' משמע אפילו בקמייתא' [16] - אימא 'הלכה כרבי שמעון באחרונה'!? קשיא.

אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא; 'הלכה' - מכלל דפליגי [17] - מאי הוה לה למיעבד? מיאנס אנסה! ועוד, תניא: 'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט [18] חוץ מאשת איש שניסת [19] על פי בית דין [20]' - על פי בית דין הוא דבעיא גיטא, על פי עדים לא בעיא גיטא [21]! מני?: אילימא רבי שמעון - על פי בית דין מי בעיא גט? והתניא: 'רבי שמעון אומר: 'עשו בית דין בהוראתן [22] כזדון איש באשה [23], על פי עדים - כשגגת איש באשה [24].' - אידי ואידי [25] לא בעיא גט; אלא לאו - רבנן היא [26]!? לעולם רבי שמעון היא [27] ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין], ותריץ הכי: רבי שמעון אומר: עשו בית דין בהוראתן ככוונת איש באשה [28] [ובעיא גט]; על פי עדים - כשלא בכוונת איש באשה [29] [ולא בעיא גט]. רב אשי אמר: לענין איסורא קתני [30], והכי קאמר: עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה - ומיתסרא על בעלה; על פי עדים - כשגגת איש באשה ולא מיתסרא על בעלה.


עמוד ב

רבינא אמר: לענין קרבן קתני: 'עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה' - ולא מתיא קרבן [31]; 'על פי עדים כשגגת איש באשה' ומתיא קרבן; ואיבעית אימא: הא קמייתא [32] רבנן היא, [33] ותריץ הכי [34]: 'חוץ מאשת איש [35] ושניסת על פי בית דין [36].

[כאן מתחיל דיון בסוגיא אי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד?'] מתיב עולא: מי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'? והתנן: 'כתב לשם מלכות שאינה הוגנת [37], לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון, 'לבנין הבית' 'לחורבן הבית', היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח - תצא מזה ומזה [38] וכל הדרכים האלו בה [39]' ואמאי? לימא 'מאי הוה לה למיעבד' [40]? איבעי לה לאקרויי לגיטא [41]! אמר רב שימי בר אשי: תא שמע: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת [42] ונמצאת זו אילונית [43] תצא [44] מזה [45] ומזה [46], וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאמתוני. אמר אביי: תא שמע: 'כל עריות שאמרו פוטרות צרותיהן [47]: הלכו צרות ונישאו [48] ונמצאו אלו אילונית [49] - תצא [50] מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאמתוני. אמר רבא: תא שמע: 'כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה [51] וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה וזה לזה [52], ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאקרויי לגיטא. אמר רב אשי: תא שמע: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאקרויי לגיטא. אמר רבינא: תא שמע: 'כנסה בגט קרח - תצא מזה ומזה [53] כו' איבעי לה לאקרויי לגיטא.

רב פפא סבר למיעבד עובדא [54] ב'מאי הוה לה למיעבד'; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: והתניא כל הני מתנייתא [55]! אמר ליה: ולאו שנינהו? אמר ליה: ואשינויי ליקו וליסמוך [56]! ופסק [57].

אמר רב אשי: ולקלא [58] לא חיישינן? הי קלא? אילימא קלא דבתר נשואין - הא אמרה רב אשי חדא זימנא, דאמר רב אשי:

הערותעריכה

  1. ^ זונה היא
  2. ^ וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים
  3. ^ כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל; וכל הנך דאמר ב'אלמנה לכהן גדול' (לעיל סח,א) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה - גבי לויה לא פסלי ממעשר
  4. ^ דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני, דכיון דקנסוה אמעשר – כל שכן אתרומה
  5. ^ הא תנן ברישא 'אין לה כתובה'
  6. ^ דתנן בכתובות (נב,ב) כתובת בנין דיכרין: 'דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא - בני שניה, אפילו הן נקבות - נוטלין כתובת אמן כחוב גמור, שהרי נתאלמנה מאביהן; ובני ראשונה - אם יש זכרים - נוטלין כתובת אמן, ואף על גב דמתה בחייו; דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו; והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה
  7. ^ דרבנן קנסוה
  8. ^ דמדאורייתא לא רמיא קמיה, ורבנן הוא דאצרכוה חליצה, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט
  9. ^ דקתני 'ביאתה קונה אותה לפטור צרתה'
  10. ^ ואיכא למימר: אתי לקיומה, הואיל ונוהג בה מנהג נשים, ואפילו הכי
  11. ^ דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה
  12. ^ בחיי בעלה
  13. ^ רבי שמעון קאמר לה:
  14. ^ שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין
  15. ^ דאנוסה היא
  16. ^ ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד
  17. ^ רבנן עליה דרבי שמעון בסיפא, בנשאת בעדים
  18. ^ אם ניסת למי שהיא ערוה עליו
  19. ^ בעד אחד
  20. ^ דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתניתין
  21. ^ דאנוסה היא
  22. ^ הורוה לינשא בעד אחד
  23. ^ כהבא בזדון על אשת איש, ונאסרה על בעלה
  24. ^ ולא נאסרה
  25. ^ מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג
  26. ^ ושמע מיניה בעדים מודו
  27. ^ הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו'
  28. ^ כפנויה שנתכוון לקדשה, דבעיא גיטא
  29. ^ כבא על הפנויה שלא לשם קדושין
  30. ^ ולעולם כדקא סלקא דעתא מעיקרא: כזדון איש באשת איש, ומיהו לענין גט לא קמיירי, דאף על גב דמדמי לה לזדון - בעיא גיטא
  31. ^ דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב,ב) מבעשותה
  32. ^ דקתני 'חוץ מאשת איש' ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין] - כולה
  33. ^ ולא תיתני 'שניסת', דמשמע 'אבל בעדים לא', אלא
  34. ^ ומשתמעין תרוייהו
  35. ^ דהיינו בעדים
  36. ^ בעד אחד, דתרוייהו בעו גט; וכיון דבעינן גיטא - אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא
  37. ^ סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת, כגון לשם מלכי רומי; ותנא קרי לה 'שאינה הוגנת' משום דאין להם לא כתב ולא לשון, כדכתיב (עובדיה א ב) בזוי אתה מאד
  38. ^ אם ניסת באותו גט
  39. ^ כל הנך קלקולי דמתניתין
  40. ^ סבורה היתה שהוא גט כשר
  41. ^ לפני חכם
  42. ^ לשוק, שנפטרה בייבום חברתה, ואחר כך
  43. ^ ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפרק קמא (יב,א) 'פרט לאילונית שאין יולדת'
  44. ^ צרתה
  45. ^ שניסת לו
  46. ^ ומיבמה; ורבי עקיבא היא (לקמן צב,א) דעביד חייבי לאוין, כגון יבמה לשוק - כחייבי כריתות: כאשת איש ממש
  47. ^ לשוק בלא חליצה ויבום, כגון ט"ו נשים דפרק קמא (ב,א)
  48. ^ לשוק
  49. ^ ונמצאת הערוה אילונית, ונודע שהוזקקה צרתה לייבום למפרע, דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה, דאילונית מקח טעות הוא, ולאו אשתו היא, ואין זו צרת ערוה, וזקוקה ליבם, כדתנן בפ"ק (שם): וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות
  50. ^ הצרה
  51. ^ שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר, שאם לא היתה נותנת לו שובר - לא יפרע לה כתובה
  52. ^ כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט
  53. ^ בגט מקושר קמיירי, כדאמר בבבא בתרא (דף קס,א): 'גט פשוט עדיו מתוכו, גט מקושר עדיו מאחוריו': כשהיה כופלו - חותם העד על הכפל, וחוזר וכופלו וחותם עד שני, וכן שלישי; ואם היו קשריו מרובים מעדיו - היינו גט קרח ופסול
  54. ^ ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים
  55. ^ ולא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'
  56. ^ אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה - אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'
  57. ^ ונמנע ולא עבד עובדא
  58. ^ אם ניסת בבית דין, ואחר כך יצא קול שבעלה חי, ולפנינו לא בא