ביאור:בבלי יבמות דף צא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פשיטא ^[1]? בת לוי מן המעשר איצטריכא ליה. ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות? והתניא: 'לויה שנשבית ^[2] או שנבעלה בעילת זנות ^[3] - נותנין לה מעשר ואוכלת'!? אמר רב ששת: קנסא!

בת כהן מן התרומה: אפילו בתרומה דרבנן ^[4].

ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה וכו': 'כתובה' - מאי עבידתה ^[5]? אמר רב פפא: כתובת בנין דיכרין ^[6]. פשיטא? מהו דתימא: לדידה דעבדא איסורא קנסוה רבנן, לזרעה לא קנסו רבנן - קא משמע לן.

אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין: אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ולא מייבם מדרבנן ^[7]; אחיו של שני חולץ מדרבנן ^[8] ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה וכו': אמר רב הונא: בתראי מודו לקמאי, קמאי לא מודו לבתראי: רבי שמעון מודי ליה לרבי אלעזר, דמה ביאה דעיקר איסורא לא קניס ^[9], וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא; ורבי אלעזר לא מודי ליה לרבי שמעון: מציאתה ומעשה ידיה, דממונא הוא - לא קניס, אבל ביאה, דאיסורא הוא - קניס; ותרוייהו מודו ליה לרבי יוסי: הני דיתבא תותיה ^[10] לא קניס; וכל שכן כתובה, דלמשקל ומיפק קאי ^[11]. ורבי יוסי לא מודי להו: כתובה, דלמשקל ומיפק - הוא דלא קניס, אבל הני דיתבא תותיה - קניס!

רבי יוחנן אמר: קמאי מודו לבתראי, בתראי לא מודו לקמאי: רבי יוסי מודי ליה לרבי אלעזר: כתובה דמדידיה לדידה לא קניס, וכל שכן מציאתה ומעשה ידיה, דמדידה לדידיה; ורבי אלעזר לא מודי ליה: מציאתה ומעשה ידיה – הוא, דמדידה לדידיה - לא קניס, אבל כתובה, דמדידיה לדידה – קניס; ותרוייהו מודו ליה לרבי שמעון: ומה הני, דמחיים ^[12] - לא קנסי, ביאה דלאחר מיתה לא כל שכן! ורבי שמעון לא מודי להו: ביאה הוא, דלאחר מיתה - לא קניס, אבל הני דמחיים - קניס.

^[13] נשאת שלא ברשות [במשנה פז,ב: ואם ניסת שלא ברשות ^[14] - מותרת לחזור לו [לראשון] ^[15]] אמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא. אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון - אימא 'הלכה כרבי שמעון' דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה, וכי תימא 'אי אמינא: 'הלכה כרבי שמעון' משמע אפילו בקמייתא' ^[16] - אימא 'הלכה כרבי שמעון באחרונה'!? קשיא.

אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא; 'הלכה' - מכלל דפליגי ^[17] - מאי הוה לה למיעבד? מיאנס אנסה! ועוד, תניא: 'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט ^[18] חוץ מאשת איש שניסת ^[19] על פי בית דין ^[20]' - על פי בית דין הוא דבעיא גיטא, על פי עדים לא בעיא גיטא ^[21]! מני?: אילימא רבי שמעון - על פי בית דין מי בעיא גט? והתניא: 'רבי שמעון אומר: 'עשו בית דין בהוראתן ^[22] כזדון איש באשה ^[23], על פי עדים - כשגגת איש באשה ^[24].' - אידי ואידי ^[25] לא בעיא גט; אלא לאו - רבנן היא ^[26]!? לעולם רבי שמעון היא ^[27] ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין], ותריץ הכי: רבי שמעון אומר: עשו בית דין בהוראתן ככוונת איש באשה ^[28] [ובעיא גט]; על פי עדים - כשלא בכוונת איש באשה ^[29] [ולא בעיא גט]. רב אשי אמר: לענין איסורא קתני ^[30], והכי קאמר: עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה - ומיתסרא על בעלה; על פי עדים - כשגגת איש באשה ולא מיתסרא על בעלה.

עמוד ב

רבינא אמר: לענין קרבן קתני: 'עשו בית דין בהוראתן כזדון איש באשה' - ולא מתיא קרבן ^[31]; 'על פי עדים כשגגת איש באשה' ומתיא קרבן; ואיבעית אימא: הא קמייתא ^[32] רבנן היא, ^[33] ותריץ הכי ^[34]: 'חוץ מאשת איש ^[35] ושניסת על פי בית דין ^[36].

[כאן מתחיל דיון בסוגיא אי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד?'] מתיב עולא: מי אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'? והתנן: 'כתב לשם מלכות שאינה הוגנת ^[37], לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון, 'לבנין הבית' 'לחורבן הבית', היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח - תצא מזה ומזה ^[38] וכל הדרכים האלו בה ^[39]' ואמאי? לימא 'מאי הוה לה למיעבד' ^[40]? איבעי לה לאקרויי לגיטא ^[41]! אמר רב שימי בר אשי: תא שמע: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת ^[42] ונמצאת זו אילונית ^[43] תצא ^[44] מזה ^[45] ומזה ^[46], וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאמתוני. אמר אביי: תא שמע: 'כל עריות שאמרו פוטרות צרותיהן ^[47]: הלכו צרות ונישאו ^[48] ונמצאו אלו אילונית ^[49] - תצא ^[50] מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאמתוני. אמר רבא: תא שמע: 'כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה ^[51] וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה וזה לזה ^[52], ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאקרויי לגיטא. אמר רב אשי: תא שמע: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה' – ואמאי? נימא 'מאי הוה לה למיעבד'? איבעי לה לאקרויי לגיטא. אמר רבינא: תא שמע: 'כנסה בגט קרח - תצא מזה ומזה ^[53] כו' איבעי לה לאקרויי לגיטא.

רב פפא סבר למיעבד עובדא ^[54] ב'מאי הוה לה למיעבד'; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: והתניא כל הני מתנייתא ^[55]! אמר ליה: ולאו שנינהו? אמר ליה: ואשינויי ליקו וליסמוך ^[56]! ופסק ^[57].

אמר רב אשי: ולקלא ^[58] לא חיישינן? הי קלא? אילימא קלא דבתר נשואין - הא אמרה רב אשי חדא זימנא, דאמר רב אשי:

הערות

^ זונה היא
^ וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים
^ כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל; וכל הנך דאמר ב'אלמנה לכהן גדול' (לעיל סח,א) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה - גבי לויה לא פסלי ממעשר
^ דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני, דכיון דקנסוה אמעשר – כל שכן אתרומה
^ הא תנן ברישא 'אין לה כתובה'
^ דתנן בכתובות (נב,ב) כתובת בנין דיכרין: 'דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא - בני שניה, אפילו הן נקבות - נוטלין כתובת אמן כחוב גמור, שהרי נתאלמנה מאביהן; ובני ראשונה - אם יש זכרים - נוטלין כתובת אמן, ואף על גב דמתה בחייו; דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו; והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה
^ דרבנן קנסוה
^ דמדאורייתא לא רמיא קמיה, ורבנן הוא דאצרכוה חליצה, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט
^ דקתני 'ביאתה קונה אותה לפטור צרתה'
^ ואיכא למימר: אתי לקיומה, הואיל ונוהג בה מנהג נשים, ואפילו הכי
^ דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה
^ בחיי בעלה
^ רבי שמעון קאמר לה:
^ שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין
^ דאנוסה היא
^ ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד
^ רבנן עליה דרבי שמעון בסיפא, בנשאת בעדים
^ אם ניסת למי שהיא ערוה עליו
^ בעד אחד
^ דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתניתין
^ דאנוסה היא
^ הורוה לינשא בעד אחד
^ כהבא בזדון על אשת איש, ונאסרה על בעלה
^ ולא נאסרה
^ מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג
^ ושמע מיניה בעדים מודו
^ הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו'
^ כפנויה שנתכוון לקדשה, דבעיא גיטא
^ כבא על הפנויה שלא לשם קדושין
^ ולעולם כדקא סלקא דעתא מעיקרא: כזדון איש באשת איש, ומיהו לענין גט לא קמיירי, דאף על גב דמדמי לה לזדון - בעיא גיטא
^ דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב,ב) מבעשותה
^ דקתני 'חוץ מאשת איש' ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין] - כולה
^ ולא תיתני 'שניסת', דמשמע 'אבל בעדים לא', אלא
^ ומשתמעין תרוייהו
^ דהיינו בעדים
^ בעד אחד, דתרוייהו בעו גט; וכיון דבעינן גיטא - אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא
^ סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת, כגון לשם מלכי רומי; ותנא קרי לה 'שאינה הוגנת' משום דאין להם לא כתב ולא לשון, כדכתיב (עובדיה א ב) בזוי אתה מאד
^ אם ניסת באותו גט
^ כל הנך קלקולי דמתניתין
^ סבורה היתה שהוא גט כשר
^ לפני חכם
^ לשוק, שנפטרה בייבום חברתה, ואחר כך
^ ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפרק קמא (יב,א) 'פרט לאילונית שאין יולדת'
^ צרתה
^ שניסת לו
^ ומיבמה; ורבי עקיבא היא (לקמן צב,א) דעביד חייבי לאוין, כגון יבמה לשוק - כחייבי כריתות: כאשת איש ממש
^ לשוק בלא חליצה ויבום, כגון ט"ו נשים דפרק קמא (ב,א)
^ לשוק
^ ונמצאת הערוה אילונית, ונודע שהוזקקה צרתה לייבום למפרע, דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה, דאילונית מקח טעות הוא, ולאו אשתו היא, ואין זו צרת ערוה, וזקוקה ליבם, כדתנן בפ"ק (שם): וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות
^ הצרה
^ שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר, שאם לא היתה נותנת לו שובר - לא יפרע לה כתובה
^ כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט
^ בגט מקושר קמיירי, כדאמר בבבא בתרא (דף קס,א): 'גט פשוט עדיו מתוכו, גט מקושר עדיו מאחוריו': כשהיה כופלו - חותם העד על הכפל, וחוזר וכופלו וחותם עד שני, וכן שלישי; ואם היו קשריו מרובים מעדיו - היינו גט קרח ופסול
^ ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים
^ ולא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'
^ אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה - אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'
^ ונמנע ולא עבד עובדא
^ אם ניסת בבית דין, ואחר כך יצא קול שבעלה חי, ולפנינו לא בא

[1] זונה היא

[2] וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים

[3] כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל; וכל הנך דאמר ב'אלמנה לכהן גדול' (לעיל סח,א) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה - גבי לויה לא פסלי ממעשר

[4] דאילו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למיתני, דכיון דקנסוה אמעשר – כל שכן אתרומה

[5] הא תנן ברישא 'אין לה כתובה'

[6] דתנן בכתובות (נב,ב) כתובת בנין דיכרין: 'דיהוין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' ואם מתה בחייו ונשא שניה וילדה לו ומת הוא - בני שניה, אפילו הן נקבות - נוטלין כתובת אמן כחוב גמור, שהרי נתאלמנה מאביהן; ובני ראשונה - אם יש זכרים - נוטלין כתובת אמן, ואף על גב דמתה בחייו; דרבנן תקון כתובת בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו; והכא לא שקלי יורשין דילה כתובת בנין דיכרין אלא בני הכשרה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה

[7] דרבנן קנסוה

[8] דמדאורייתא לא רמיא קמיה, ורבנן הוא דאצרכוה חליצה, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרן לגבי גט

[9] דקתני 'ביאתה קונה אותה לפטור צרתה'

[10] ואיכא למימר: אתי לקיומה, הואיל ונוהג בה מנהג נשים, ואפילו הכי

[11] דזהו תחלת גירושין כי שקלה כתובה

[12] בחיי בעלה

[13] רבי שמעון קאמר לה:

[14] שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין

[15] דאנוסה היא

[16] ביאתה או חליצתה כו' בנשאת בעד אחד

[17] רבנן עליה דרבי שמעון בסיפא, בנשאת בעדים

[18] אם ניסת למי שהיא ערוה עליו

[19] בעד אחד

[20] דאצרכוה רבנן גיטא כדאמרן במתניתין

[21] דאנוסה היא

[22] הורוה לינשא בעד אחד

[23] כהבא בזדון על אשת איש, ונאסרה על בעלה

[24] ולא נאסרה

[25] מדקא מדמי ליה לזדון ולשוגג

[26] ושמע מיניה בעדים מודו

[27] הך קמייתא דקתני חוץ מאשת איש כו'

[28] כפנויה שנתכוון לקדשה, דבעיא גיטא

[29] כבא על הפנויה שלא לשם קדושין

[30] ולעולם כדקא סלקא דעתא מעיקרא: כזדון איש באשת איש, ומיהו לענין גט לא קמיירי, דאף על גב דמדמי לה לזדון - בעיא גיטא

[31] דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות (דף ב,ב) מבעשותה

[32] דקתני 'חוץ מאשת איש' ['כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שניסת על פי בית דין] - כולה

[33] ולא תיתני 'שניסת', דמשמע 'אבל בעדים לא', אלא

[34] ומשתמעין תרוייהו

[35] דהיינו בעדים

[36] בעד אחד, דתרוייהו בעו גט; וכיון דבעינן גיטא - אלמא מילתא היא ומתסרא אקמא

[37] סופר שהיה צריך למנות למלכי ישראל או לשם מלכות אחרת, כגון לשם מלכי רומי; ותנא קרי לה 'שאינה הוגנת' משום דאין להם לא כתב ולא לשון, כדכתיב (עובדיה א ב) בזוי אתה מאד

[38] אם ניסת באותו גט

[39] כל הנך קלקולי דמתניתין

[40] סבורה היתה שהוא גט כשר

[41] לפני חכם

[42] לשוק, שנפטרה בייבום חברתה, ואחר כך

[43] ואין ביאתה פוטרת צרתה כדאמר בפרק קמא (יב,א) 'פרט לאילונית שאין יולדת'

[44] צרתה

[45] שניסת לו

[46] ומיבמה; ורבי עקיבא היא (לקמן צב,א) דעביד חייבי לאוין, כגון יבמה לשוק - כחייבי כריתות: כאשת איש ממש

[47] לשוק בלא חליצה ויבום, כגון ט"ו נשים דפרק קמא (ב,א)

[48] לשוק

[49] ונמצאת הערוה אילונית, ונודע שהוזקקה צרתה לייבום למפרע, דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה, דאילונית מקח טעות הוא, ולאו אשתו היא, ואין זו צרת ערוה, וזקוקה ליבם, כדתנן בפ"ק (שם): וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות

[50] הצרה

[51] שהבעל נותן שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר, שאם לא היתה נותנת לו שובר - לא יפרע לה כתובה

[52] כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה וקבלה שובר והיא נתנה לו גט

[53] בגט מקושר קמיירי, כדאמר בבבא בתרא (דף קס,א): 'גט פשוט עדיו מתוכו, גט מקושר עדיו מאחוריו': כשהיה כופלו - חותם העד על הכפל, וחוזר וכופלו וחותם עד שני, וכן שלישי; ואם היו קשריו מרובים מעדיו - היינו גט קרח ופסול

[54] ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים

[55] ולא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'

[56] אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה - אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן 'מאי הוה לה למיעבד'

[57] ונמנע ולא עבד עובדא

[58] אם ניסת בבית דין, ואחר כך יצא קול שבעלה חי, ולפנינו לא בא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]