ביאור:בבלי יבמות דף סד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל: הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה - לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל? [האם הברייתא הזאת חולקת על המשנה אבות פ"ג מ"ג ומ"ז? אולי: על יחידים שורה, אך על צבור כצבור "ישראל"- לא שורה אלא ב- 22000? אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר [במדבר ג,ד: וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקרבם אש זרהלפני ה' במדבר סיני] ובנים לא היו להם [ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם]; הא היו להם בנים - לא מתו. אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם] להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך; בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה; אין זרעך אחריך - על מי שורה? על העצים ועל האבנים! [## רמז לעבודה זרה?]
משנה: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל [1]; גירשה - מותרת לינשא לאחר [2], ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים; ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
גמרא: תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות [3] פרק ח הלכה ה]: 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה; אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: [בראשית טז,ג: ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה] מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה] [4] - [5] ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין [6]'; לפיכך [7] חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.
אמר ליה רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק [8], דכתיב (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה [בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה] וכתיב [בראשית כה,כו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב] ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם!? אמר ליה: יצחק עקור היה [9]. אי הכי - אברהם נמי עקור היה [10]? ההוא [11] מיבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא [12], דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב [13].
אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו [כי עקרה הוא; ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו]; 'על אשתו' לא נאמר אלא 'לנוכח' - מלמד ששניהם עקורים היו. אי הכי – 'ויעתר לו'? [14] ויעתר להם מיבעי ליה!? לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע [15].
אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר [16] [קלשון]? - מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר [ישעיהו נא,א: שמעו אלי רדפי צדק, מבקשי ה'] הביטו אל צור
חוצבתם [17] ואל מקבת בור נוקרתם [18] וכתיב (ישעיהו נא ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם [כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד - אפילו בית ולד אין לה. [19]
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו [20] אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות - שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים [21].
רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה [22].
אמר רבה: ליתנהו להני כללי [23]: מכדי מתניתין - מאן תקין? רבי! והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהלים צ י) 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה [וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה]'. והאי 'שמא לא זכה להבנות הימנה' - ודלמא איהי דלא זכיא [24]? איהי - כיון דלא מפקדא אפריה ורביה - לא מיענשה [25].
איני [26]! והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא: נסיב איתתא ואוליד בני! ואמר להו: אי זכאי - הוו לי מקמייתא! התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דרבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא; רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא; רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא; רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא; רב אחא בר יעקב אחדתיה [אחזה אותו] סוסכינתא [27]; תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא [28]. אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא, דקיימי בנפשאי (קהלת ז יב) [כי בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת] החכמה תחיה בעליה.
גירשה - מותרת [לינשא לאחר,ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים]: שני אִין, שלישי לא [29]! מתניתין מני? רבי היא, דתניא: 'מלה הראשון ומת, שני ומת: שלישי לא תמול - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי תמול, רביעי לא תמול.' והתניא איפכא? הי מינייהו אחריניתא [30]? תא שמע: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת; רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל. אמר לה 'אל תמולי' [31]. ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה? אם כן מאי אסהדותיה דרבי חייא בר אבא? ודלמא הא קא משמע לן: דאחיות מחזקות [32]! אמר רבא: השתא דאמרת 'אחיות מחזקות' - לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין [33] ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני.
מאי הוה עלה? כי אתא רב יצחק בר יוסף - אמר: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו. אמר לה: לכי ומולי! אמר ליה אביי: חזי דקשרית איסורא [34] וסכנתא [35]! סמך עלה אביי [36], ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא ושכיב. אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא [## לפעמים בגמרא במשמעות: נסיון מדעי] בנפשיה [37] כי האי! והא איהו דאמר: אבין דסמכא [38], יצחק סומקא לאו בר סמכא: אבין ישנו בחזרה [39], יצחק סומקא אינו בחזרה [40]! ועוד: אימר דפליגי לענין מילה, בנישואין מי פליגי? אין! והתניא [תוספתא שבת [41] פרק טו הלכה ח]: 'ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.' בשלמא גבי מילה - איכא משפחה דרפי דמא [שהדם אינו נקרש יפה] ואיכא משפחה דקמיט דמא [שהדם נקרש יפה], אלא נישואין מאי טעמא? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם. ורב אשי אמר: מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה [42] ומית; אי נמי [43] דנפל מדיקלא ומית [44].
אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: 'הלכה כרבי'? ואמר לי: אִין!; [45] 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? ואמר לי: אִין! אחוכי אחיך בי [46]!? אמר ליה: לא [47], סתמי היא [48], ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי; וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל. נישואין - הא דאמרן [49]; מלקיות – דתנן [סנהדרין פ"ט מ"ה]: 'מי שלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת [50]'. וסתות – דתנן [נבה פ"ט מ"י]: 'אין האשה
הערות
עריכה- ^ אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה
- ^ ולא אמרינן עקרה היא, דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה
- ^ ליברמן
- ^ בא על הגר
- ^ והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם
- ^ דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים
- ^ הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון -
- ^ ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת
- ^ ויודע שמחמת עצמו הוא; ולקמן נפקא לן דעקור היה
- ^ כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה
- ^ כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] - לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא
- ^ אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם [בראשית טז,ג] - אף על גב דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא [בראשית טז,ג] 'מקץ עשר שנים'?
- ^ לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר; ובשלהי גמרא דמגילה (יז,א) מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] מייתי ליה התם, דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר - לא נענש עליהם
- ^ בשלמא אי אמרת תפלת יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל עליה 'ותהר רבקה אשתו' [בראשית כה,כא]; אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -
- ^ אינה דומה תפלתו, שהיה צדיק בן צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב
- ^ עתר: פל"א בלע"ז
- ^ נעשה לו זכרות
- ^ נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז כה)
- ^ 'אין לה ולד' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.
- ^ דשוהה עשר שנים
- ^ כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה
- ^ שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש השנה וגוזר עליהן הריון
- ^ דקאמר: כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן
- ^ ולא תטול כתובה
- ^ לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה
- ^ אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה
- ^ חולי מעוצר השתן, ואדם נעקר הימנו
- ^ ירוק ככף תמר
- ^ דהוחזקה עקרה
- ^ איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא
- ^ אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה
- ^ דכי היכי דאשה מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה
- ^ חולין
- ^ שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת
- ^ סכנת נפשות
- ^ על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה
- ^ בסכנת נפשו
- ^ מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו
- ^ חוזר על תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו
- ^ אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע
- ^ ליברמן
- ^ השלישי
- ^ דנסבה וסלק לדיקלא
- ^ למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי
- ^ ופעם אחרת שאלתיו
- ^ וכמדומה אני ששחק בי
- ^ לא שיחק בך
- ^ סתומות של משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים
- ^ דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא
- ^ אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה