פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה:] בת כהן שניסת לישראל - לא תאכל בתרומה [1]; מת, ולה הימנו בן - לא תאכל בתרומה; ניסת ללוי - תאכל במעשר; מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר. ניסת לכהן - תאכל בתרומה; מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה. מת בנה מכהן - לא תאכל בתרומה [2]. מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר. מת בנה מישראל - חוזרת לבית אביה; ועל זו נאמר [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו]. [עיין בהערות]

גמרא: [3] 'מת בנה מלוי - תאכל בתרומה' [4]: דהדרא אכלה משום בנה [5] מנלן [6]? אמר רבי אבא אמר רב: 'בת' 'וּבת' (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו) כמאן? כרבי עקיבא, דדריש ווי [7]. אפילו תימא רבנן: כולא 'ובת' קרא יתירא הוא [8].

תנו רבנן: '[9] כשהיא חוזרת [10] - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק' [11] אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא? - [ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר] היא בתרומת הקדשים לא תאכל' - במורם מן הקדשים [12] לא תאכל [13]. רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'מלחם' [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] - ולא כל לחם: פרט לחזה ושוק [14]. מתקיף לה רמי בר חמא: אימא 'פרט להפרת נדרים' [15]? אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: '(במדבר ל י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה] יקום עליה - מה תלמוד לומר? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל [16]! אלא: הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה 'בית אביה' של זו [17]? או 'בית בעלה' של זו [18]? אלא [19] לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר.' רב ספרא אמר: [ ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה] מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו] - לחם ולא בשר. רב פפא אמר: 'מלחם אביה תאכל' - לחם הקנוי לאביה [תרומה], פרט לחזה ושוק, דמשלחן גבוה קא זכו [20]. ורבא אמר: (ויקרא י יד) ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו [במקום טהור] אתה ובניך ובנותיך אתך [כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] -בזמן שאתך.

אמר רב אדא בר אהבה תנא: כשהיא [21] חוזרת לבית אביה - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק; [22] בשביל בנה - חוזרת אף לחזה ושוק [23].

אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי; אמר: מהיכא קא מתרביא? מ'ובת'? מי עדיפא לה מינה? התם [לגבי בת כהן החוזרת] כתיבי מיעוטי, הכא [לגבי בת ישראל וילדה כהן, שנישאה אחר כך לזר ומת ואין לה ילדים ממנו] לא כתיבי מיעוטי.

בת כהן שניסת לישראל וכו' [מתיחס לכל המשנה שבדף פז,א]: תנו רבנן: '[ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה [כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו] - פרט לשומרת יבם [24]; כנעוריה - [25] - פרט למעוברת. והלא דין הוא [26]: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני [27] לפוטרה מן הייבום [28], עשה עובר כילוד [29] - מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני [30] לפוסלה מן התרומה [31] - אינו דין שנעשה עובר כילוד!? לא: מה לי עשה עובר כילוד לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים [32] - נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים [33]? תלמוד לומר: 'כנעוריה' - פרט למעוברת.' ואיצטריך למכתב [34] מעוברת, ואיצטריך למכתב 'וזרע אין לה' [35]: דאי כתב רחמנא 'וזרע אין לה' - מעיקרא חד גופא, והשתא תרי גופי! אבל מעוברת, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא - אימא תיכול? צריכא! ואי כתב רחמנא 'מעוברת', דמעיקרא גופא


עמוד ב

סריקא [36] והשתא גופא מליא; אבל 'זרע אין לה', דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא? צריכא!

סימן [37]אמר ליה [38]לא נעשה [39]מעשיה במיתה [40]נעשה [41]ולא נעשה [42]בולד [43]יבם [44]ותרומה [45]יבום [46]ותרומה סימן:

[47]אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא: [48]לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר: ומה במקום שעשה [49] ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - לא עשה מתים כחיים, מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן [50]הייבום - אינו דין שלא נעשה מתים כחיים [51]!? תלמוד לומר: (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום [52]. ונעשה מתים כחיים לענין [53] תרומה מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום - עשה מתים כחיים, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - אינו דין [54] שנעשה מתים כחיים!? תלמוד לומר: [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה] וזרע אין לה [ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו.] - והא אין לה! [55]ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום [56] מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה - עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום - אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר: [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם] ובן אין לו [לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.] - והא אין לו! [57]ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני [58]לתרומה מקל וחומר: מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום - לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר 'אין לה' - והא יש לה!


הדרן עלך 'יש מותרות'


יבמות פרק עשירי האשה רבה מתוך "גמרא נוֹחָה" על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות פז ב) משנה: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה [59] "מת בעליך" וניסת, ואחר כך בא בעלה: תצא מזה ומזה [60] וצריכה גט מזה ומזה [61], ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות [62] ולא בלאות [63] - לא על זה ולא על זה; ואם נטלה מזה ומזה תחזיר; והולד ממזר מזה ומזה [64]; ולא זה וזה מטמא לה; ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה [65]; ובת לוי מן המעשר [66], ובת כהן מן התרומה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה; [67] ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה - חולצין ולא מייבמין [68]. רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה הראשון. רבי אלעזר אומר: הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. רבי שמעון אומר [69]: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממנו ממזר [70];

ואם ניסת שלא ברשות [71] - מותרת לחזור לו [לראשון] [72]. ניסת על פי בית דין – תצא, ופטורה מן הקרבן [73]; לא ניסת על פי בית דין [74] תצא וחייבת בקרבן [75]: יפה כח בית דין שפוטרה מן הקרבן. הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה - חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא לינשא.

גמרא: מדקתני סיפא 'נשאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו' - שלא ברשות בית דין אלא בעדים, מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד; אלמא עד אחד נאמן! ותנן נמי [יבמות פ"טז מ"ז]: 'הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה', אלמא עד אחד מהימן, ותנן נמי [כריתות פ"ג מ"א]: 'עד אחד אומר "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" פטור'; - טעמא דאמר "לא אכלתי", הא אישתיק – מהימן [76]; אלמא: עד אחד מהימן! מדאורייתא מנא לן [שעד אחד נאמן – הראיה לעיל היא רק ממשנה!]? דתניא [ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז משנה א-ב]: '(ויקרא ד כג) או הודע אליו חטאתו [אשר חטא בה והביא את קרבנו: שעיר עזים זכר תמים] - ולא שיודיעוהו אחרים; יכול אף על פי שאינו מכחישו יהא פטור? תלמוד לומר 'או הודע אליו' – מכל מקום.' היכי דמי?: אילימא דאתו תרי [77] ולא קא מכחיש להו - קרא למה לי? אלא לאו חד, וכי לא קא מכחיש ליה – מהימן! שמע מינה: עד אחד נאמן [78]. וממאי דמשום דמהימן - דלמא משום דקא שתיק, ושתיקה כהודאה דמיא? תדע, דקתני סיפא [כריתות פ"ג מ"א]: 'אמרו שנים "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" – פטור. רבי מאיר מחייב. [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז מ"ג] אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה - לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי [79]?! [80] רישא,

הערותעריכה

  1. ^ דפסיל לה, מדקאמר רחמנא 'וזרע אין לה ושבה' - מכלל דבחיי בעלה לא אכלה
  2. ^ דפסיל לה לוי
  3. ^ דקתני מתניתין גבי בת ישראל:
  4. ^ בשביל בנה [מהכהן]
  5. ^ דזָרָה האוכלת בשביל בנה, וניסת לזר, ומת ואוכלת
  6. ^ שחוזרת ואוכלת
  7. ^ בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין נא ב) 'אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי: 'בת' 'ובת' אני דורש'
  8. ^ דכתיב לעיל מיניה [פסוק יב] ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] וסמיך ליה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' ומצי למיכתב 'וכי תהיה אלמנה וגרושה', ואנא ידענא דבבת כהן משתעי, דהא מינה סליק
  9. ^ אקרא קאי: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה
  10. ^ לבית אביה
  11. ^ אבל 'אוכלת בשביל בנה' דמתניתין - חוזרת אף לחזה ושוק, כדאמר לקמן;
  12. ^ חזה ושוק
  13. ^ מדהוה מצי למכתב 'בקדשים' וכתב 'בתרומת' - למורם הוא דאתא; והאי 'לא תאכל' - לעולם הוא; ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל, כדמשמע קרא 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' - דהא אוקימנא להאי קרא בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,א) בנבעלה לפסול לה, כגון נתין וממזר וחלל, שפסיל עולמית; וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה – מ'ושבה אל בית אביה' [ויקרא כב,ג] ילפינן: מכלל דמעיקרא לא אכלה; ומילתיה דרב חסדא מ'בתרומת' נפקא, דאם כן דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא - ליכתוב 'בקדשים לא תאכל'; מאי 'בתרומת'? - שמע מינה הכי קאמר: יש לך אחרת שאוכלת בקדשים, כגון תרומה, ואינה אוכלת במורם; ואי זו? - זו חוזרת, דסמיך לה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' והכי תריצנא להא מילתא בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,ב)
  14. ^ והאי 'לחם' - כל מאכל משמע, כדכתיב (דניאל ה א) בלשצר מלכא עבד לחם רב; הילכך איצטריך מיעוטא
  15. ^ ולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא - תיהדר נמי לענין נדרים
  16. ^ ומי יפר לה
  17. ^ הואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר
  18. ^ והרי היא נשארה אלמנה, ואין האב מפר
  19. ^ לכך יצא מקרא הזה
  20. ^ תרומה היא קנויה לכהנים, שאינה שירי שלחן מלך; אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים, שהן שירי שלחנו
  21. ^ בת כהן
  22. ^ אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה, כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת
  23. ^ דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי
  24. ^ שאינה חוזרת לבית אביה, דהא אגידא ביה
  25. ^ בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה
  26. ^ ולמה לי קרא?
  27. ^ ניסת לאחד, וילדה לו, ומת; וניסת לאחר ומת בלא בנים - צריכה ייבום
  28. ^ ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון
  29. ^ שאם היתה מעוברת [מן השני] פטורה, דכתיב (דברים כה ה) 'בן אין לו' - עיין עליו בכל עניינים
  30. ^ בת כהן שניסת לישראל, וילדה לו, ומת, וניסת לאחר ומת בלא בנים
  31. ^ - עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון, דהא כתיב 'וזרע אין לה' - והרי יש לה
  32. ^ מת בעלה ואחר כך מת בנה - הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם, כדאמרן בשמעתין: 'דרכיה דרכי נועם'
  33. ^ בת כהן שילדה מישראל, ומת בעלה, ואחר כך בנה - חוזרת לבית אביה; וכולהו נפקי מקראי בשמעתין
  34. ^ 'כנעוריה' למעוטי
  35. ^ למעוטי יש לה ולד ילוד
  36. ^ ריקה, כמו 'אילן סרק' (בבא בתרא כז ב)
  37. ^ 1
  38. ^ 2
  39. ^ 3
  40. ^ 4
  41. ^ 5
  42. ^ 6
  43. ^ 7
  44. ^ 8
  45. ^ 9
  46. ^ 10
  47. ^ 1
  48. ^ 2
  49. ^ 6
  50. ^ 7
  51. ^ ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן
  52. ^ וזו, שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה - אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה! הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר, והרי יש לו
  53. ^ 8
  54. ^ 3
  55. ^ 4
  56. ^ 9
  57. ^ 5
  58. ^ 10
  59. ^ בעד אחד, כדדייקינן בגמרא מסיפא
  60. ^ כשאר אשת איש שזינתה, דהך - לאו אנוסה היא, ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא, טעמא? מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא; והא דלא דייקא - קנסי לה
  61. ^ אם תרצה להנשא לאחר; וטעמא דבעיא גט משֵני מפרש בגמרא
  62. ^ ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו
  63. ^ ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה - לא תוציא משם
  64. ^ אם ילדה משני ממזר גמור; ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו - הוי ממזר מדבריהם
  65. ^ משום זונה
  66. ^ קנסא דרבנן
  67. ^ בגמרא פריך: כתובה מאי היא?
  68. ^ אחיו של ראשון - מדאורייתא חולץ; ורבנן גזור דלא לייבם; ואחיו של שני חולץ מדרבנן, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמרא (לקמן פח,ב) גבי גט
  69. ^ ארישא פליג דקתני 'לא מייבמין'
  70. ^ אם החזירה הראשון
  71. ^ שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין
  72. ^ דאנוסה היא
  73. ^ דיחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור
  74. ^ אלא בעדים
  75. ^ חייבת קרבן, דשוגגת היא, ואין זה אונס להפטר מן הקרבן: דאיבעי לה לאמתוני
  76. ^ ולא אמרינן: חולין לעזרה קא מייתי
  77. ^ ואמרו לו "אכלת חלב"
  78. ^ אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר, דקא מייתי חטאת אפומיה, ומיתאכלא; דאי לא מהימן - היכי מתאכלא? דלמא חולין בעזרה נינהו!
  79. ^ הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן, דאין עדים מצו להכחישו בהא; הילכך אי אמר נמי "לא אכלתי" - נאמן
  80. ^ ומדאיפליגו בהא - מכלל דרישא: עד אחד אומר אכלת כו', דדייק מינה 'הא אישתיק חייב' - דברי הכל היא!