ביאור:בבלי יבמות דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה:] בת כהן שניסת לישראל - לא תאכל בתרומה ^[1]; מת, ולה הימנו בן - לא תאכל בתרומה; ניסת ללוי - תאכל במעשר; מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר. ניסת לכהן - תאכל בתרומה; מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה. מת בנה מכהן - לא תאכל בתרומה ^[2]. מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר. מת בנה מישראל - חוזרת לבית אביה; ועל זו נאמר [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו]. [עיין בהערות]

גמרא: ^[3] 'מת בנה מלוי - תאכל בתרומה' ^[4]: דהדרא אכלה משום בנה ^[5] מנלן ^[6]? אמר רבי אבא אמר רב: 'בת' 'וּבת' (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו) כמאן? כרבי עקיבא, דדריש ווי ^[7]. אפילו תימא רבנן: כולא 'ובת' קרא יתירא הוא ^[8].

תנו רבנן: '^[9] כשהיא חוזרת ^[10] - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק' ^[11] אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא? - [ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר] היא בתרומת הקדשים לא תאכל' - במורם מן הקדשים ^[12] לא תאכל ^[13]. רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'מלחם' [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] - ולא כל לחם: פרט לחזה ושוק ^[14]. מתקיף לה רמי בר חמא: אימא 'פרט להפרת נדרים' ^[15]? אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: '(במדבר ל י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה] יקום עליה - מה תלמוד לומר? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל ^[16]! אלא: הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה 'בית אביה' של זו ^[17]? או 'בית בעלה' של זו ^[18]? אלא ^[19] לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר.' רב ספרא אמר: [ ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה] מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו] - לחם ולא בשר. רב פפא אמר: 'מלחם אביה תאכל' - לחם הקנוי לאביה [תרומה], פרט לחזה ושוק, דמשלחן גבוה קא זכו ^[20]. ורבא אמר: (ויקרא י יד) ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו [במקום טהור] אתה ובניך ובנותיך אתך [כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] -בזמן שאתך.

אמר רב אדא בר אהבה תנא: כשהיא ^[21] חוזרת לבית אביה - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק; ^[22] בשביל בנה - חוזרת אף לחזה ושוק ^[23].

אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי; אמר: מהיכא קא מתרביא? מ'ובת'? מי עדיפא לה מינה? התם [לגבי בת כהן החוזרת] כתיבי מיעוטי, הכא [לגבי בת ישראל וילדה כהן, שנישאה אחר כך לזר ומת ואין לה ילדים ממנו] לא כתיבי מיעוטי.

בת כהן שניסת לישראל וכו' [מתיחס לכל המשנה שבדף פז,א]: תנו רבנן: '[ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה [כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו] - פרט לשומרת יבם ^[24]; כנעוריה - ^[25] - פרט למעוברת. והלא דין הוא ^[26]: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני ^[27] לפוטרה מן הייבום ^[28], עשה עובר כילוד ^[29] - מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני ^[30] לפוסלה מן התרומה ^[31] - אינו דין שנעשה עובר כילוד!? לא: מה לי עשה עובר כילוד לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים ^[32] - נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים ^[33]? תלמוד לומר: 'כנעוריה' - פרט למעוברת.' ואיצטריך למכתב ^[34] מעוברת, ואיצטריך למכתב 'וזרע אין לה' ^[35]: דאי כתב רחמנא 'וזרע אין לה' - מעיקרא חד גופא, והשתא תרי גופי! אבל מעוברת, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא - אימא תיכול? צריכא! ואי כתב רחמנא 'מעוברת', דמעיקרא גופא

עמוד ב

סריקא ^[36] והשתא גופא מליא; אבל 'זרע אין לה', דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא? צריכא!

סימן ^[37]אמר ליה ^[38]לא נעשה ^[39]מעשיה במיתה ^[40]נעשה ^[41]ולא נעשה ^[42]בולד ^[43]יבם ^[44]ותרומה ^[45]יבום ^[46]ותרומה סימן:

^[47]אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא: ^[48]לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר: ומה במקום שעשה ^[49] ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - לא עשה מתים כחיים, מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן ^[50]הייבום - אינו דין שלא נעשה מתים כחיים ^[51]!? תלמוד לומר: (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ^[52]. ונעשה מתים כחיים לענין ^[53] תרומה מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום - עשה מתים כחיים, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה - אינו דין ^[54] שנעשה מתים כחיים!? תלמוד לומר: [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה] וזרע אין לה [ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו.] - והא אין לה! ^[55]ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום ^[56] מקל וחומר: ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה - עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום - אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר: [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם] ובן אין לו [לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.] - והא אין לו! ^[57]ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני ^[58]לתרומה מקל וחומר: מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום - לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני, מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני?! תלמוד לומר 'אין לה' - והא יש לה!

הדרן עלך 'יש מותרות'

יבמות פרק עשירי האשה רבה מתוך "גמרא נוֹחָה" על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות פז ב) משנה: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה ^[59] "מת בעליך" וניסת, ואחר כך בא בעלה: תצא מזה ומזה ^[60] וצריכה גט מזה ומזה ^[61], ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ^[62] ולא בלאות ^[63] - לא על זה ולא על זה; ואם נטלה מזה ומזה תחזיר; והולד ממזר מזה ומזה ^[64]; ולא זה וזה מטמא לה; ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה ^[65]; ובת לוי מן המעשר ^[66], ובת כהן מן התרומה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה; ^[67] ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה - חולצין ולא מייבמין ^[68]. רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה הראשון. רבי אלעזר אומר: הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. רבי שמעון אומר ^[69]: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממנו ממזר ^[70];

ואם ניסת שלא ברשות ^[71] - מותרת לחזור לו [לראשון] ^[72]. ניסת על פי בית דין – תצא, ופטורה מן הקרבן ^[73]; לא ניסת על פי בית דין ^[74] תצא וחייבת בקרבן ^[75]: יפה כח בית דין שפוטרה מן הקרבן. הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה - חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא לינשא.

גמרא: מדקתני סיפא 'נשאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו' - שלא ברשות בית דין אלא בעדים, מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד; אלמא עד אחד נאמן! ותנן נמי [יבמות פ"טז מ"ז]: 'הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה', אלמא עד אחד מהימן, ותנן נמי [כריתות פ"ג מ"א]: 'עד אחד אומר "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" פטור'; - טעמא דאמר "לא אכלתי", הא אישתיק – מהימן ^[76]; אלמא: עד אחד מהימן! מדאורייתא מנא לן [שעד אחד נאמן – הראיה לעיל היא רק ממשנה!]? דתניא [ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז משנה א-ב]: '(ויקרא ד כג) או הודע אליו חטאתו [אשר חטא בה והביא את קרבנו: שעיר עזים זכר תמים] - ולא שיודיעוהו אחרים; יכול אף על פי שאינו מכחישו יהא פטור? תלמוד לומר 'או הודע אליו' – מכל מקום.' היכי דמי?: אילימא דאתו תרי ^[77] ולא קא מכחיש להו - קרא למה לי? אלא לאו חד, וכי לא קא מכחיש ליה – מהימן! שמע מינה: עד אחד נאמן ^[78]. וממאי דמשום דמהימן - דלמא משום דקא שתיק, ושתיקה כהודאה דמיא? תדע, דקתני סיפא [כריתות פ"ג מ"א]: 'אמרו שנים "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" – פטור. רבי מאיר מחייב. [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז מ"ג] אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה - לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי ^[79]?! ^[80] רישא,

הערות

1. דפסיל לה, מדקאמר רחמנא 'וזרע אין לה ושבה' - מכלל דבחיי בעלה לא אכלה
2. דפסיל לה לוי
3. דקתני מתניתין גבי בת ישראל:
4. בשביל בנה [מהכהן]
5. דזָרָה האוכלת בשביל בנה, וניסת לזר, ומת ואוכלת
6. שחוזרת ואוכלת
7. בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין נא ב) 'אמר לו רבי עקיבא: ישמעאל אחי: 'בת' 'ובת' אני דורש'
8. דכתיב לעיל מיניה [פסוק יב] ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] וסמיך ליה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' ומצי למיכתב 'וכי תהיה אלמנה וגרושה', ואנא ידענא דבבת כהן משתעי, דהא מינה סליק
9. אקרא קאי: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה
10. לבית אביה
11. אבל 'אוכלת בשביל בנה' דמתניתין - חוזרת אף לחזה ושוק, כדאמר לקמן;
12. חזה ושוק
13. מדהוה מצי למכתב 'בקדשים' וכתב 'בתרומת' - למורם הוא דאתא; והאי 'לא תאכל' - לעולם הוא; ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל, כדמשמע קרא 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' - דהא אוקימנא להאי קרא בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,א) בנבעלה לפסול לה, כגון נתין וממזר וחלל, שפסיל עולמית; וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה – מ'ושבה אל בית אביה' [ויקרא כב,ג] ילפינן: מכלל דמעיקרא לא אכלה; ומילתיה דרב חסדא מ'בתרומת' נפקא, דאם כן דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא - ליכתוב 'בקדשים לא תאכל'; מאי 'בתרומת'? - שמע מינה הכי קאמר: יש לך אחרת שאוכלת בקדשים, כגון תרומה, ואינה אוכלת במורם; ואי זו? - זו חוזרת, דסמיך לה 'ובת כהן כי תהיה אלמנה' והכי תריצנא להא מילתא בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,ב)
14. והאי 'לחם' - כל מאכל משמע, כדכתיב (דניאל ה א) בלשצר מלכא עבד לחם רב; הילכך איצטריך מיעוטא
15. ולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא - תיהדר נמי לענין נדרים
16. ומי יפר לה
17. הואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר
18. והרי היא נשארה אלמנה, ואין האב מפר
19. לכך יצא מקרא הזה
20. תרומה היא קנויה לכהנים, שאינה שירי שלחן מלך; אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים, שהן שירי שלחנו
21. בת כהן
22. אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה, כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת
23. דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי
24. שאינה חוזרת לבית אביה, דהא אגידא ביה
25. בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה
26. ולמה לי קרא?
27. ניסת לאחד, וילדה לו, ומת; וניסת לאחר ומת בלא בנים - צריכה ייבום
28. ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון
29. שאם היתה מעוברת [מן השני] פטורה, דכתיב (דברים כה ה) 'בן אין לו' - עיין עליו בכל עניינים
30. בת כהן שניסת לישראל, וילדה לו, ומת, וניסת לאחר ומת בלא בנים
31. - עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון, דהא כתיב 'וזרע אין לה' - והרי יש לה
32. מת בעלה ואחר כך מת בנה - הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם, כדאמרן בשמעתין: 'דרכיה דרכי נועם'
33. בת כהן שילדה מישראל, ומת בעלה, ואחר כך בנה - חוזרת לבית אביה; וכולהו נפקי מקראי בשמעתין
34. 'כנעוריה' למעוטי
35. למעוטי יש לה ולד ילוד
36. ריקה, כמו 'אילן סרק' (בבא בתרא כז ב)
37. 1
38. 2
39. 3
40. 4
41. 5
42. 6
43. 7
44. 8
45. 9
46. 10
47. 1
48. 2
49. 6
50. 7
51. ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן
52. וזו, שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה - אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה! הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר, והרי יש לו
53. 8
54. 3
55. 4
56. 9
57. 5
58. 10
59. בעד אחד, כדדייקינן בגמרא מסיפא
60. כשאר אשת איש שזינתה, דהך - לאו אנוסה היא, ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא, טעמא? מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא; והא דלא דייקא - קנסי לה
61. אם תרצה להנשא לאחר; וטעמא דבעיא גט משֵני מפרש בגמרא
62. ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו
63. ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה - לא תוציא משם
64. אם ילדה משני ממזר גמור; ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו - הוי ממזר מדבריהם
65. משום זונה
66. קנסא דרבנן
67. בגמרא פריך: כתובה מאי היא?
68. אחיו של ראשון - מדאורייתא חולץ; ורבנן גזור דלא לייבם; ואחיו של שני חולץ מדרבנן, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמרא (לקמן פח,ב) גבי גט
69. ארישא פליג דקתני 'לא מייבמין'
70. אם החזירה הראשון
71. שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין
72. דאנוסה היא
73. דיחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור
74. אלא בעדים
75. חייבת קרבן, דשוגגת היא, ואין זה אונס להפטר מן הקרבן: דאיבעי לה לאמתוני
76. ולא אמרינן: חולין לעזרה קא מייתי
77. ואמרו לו "אכלת חלב"
78. אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר, דקא מייתי חטאת אפומיה, ומיתאכלא; דאי לא מהימן - היכי מתאכלא? דלמא חולין בעזרה נינהו!
79. הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן, דאין עדים מצו להכחישו בהא; הילכך אי אמר נמי "לא אכלתי" - נאמן
80. ומדאיפליגו בהא - מכלל דרישא: עד אחד אומר אכלת כו', דדייק מינה 'הא אישתיק חייב' - דברי הכל היא!