ביאור:בבלי יבמות דף קיב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מיבזז בזיז מינה ^[1].

עד שכופין אותו לחלוץ - ניכפנו לייבם?! אמר רב: בשגיטה יוצא מתחת ידה ^[2]. מיתיבי: 'יבמה שאמרה בתוך שלשים יום "לא נבעלתי": בין שהוא אומר "בעלתי" בין שהוא אומר "לא בעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה. היא אומרת "נבעלתי" ^[3] והוא אומר "לא בעלתי" - הרי זה יוציא בגט ^[4]. הוא אומר "בעלתי" והיא אומרת "לא נבעלתי", אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי" - צריך גט ^[5] וחליצה ^[6]' ^[7]? אמר רבי אמי: ^[8] צריכה חליצה עם גיטה ^[9]. רב אשי אמר: ^[10] התם גט לזיקתו ^[11] הכא גט לביאתו ^[12].

הנהו 'שניהם מודים' ^[13] דאתו לקמיה דרבא. אמר להו רבא: חלוצו לה ושרו לה תיגרא. אמר ליה רב שרביא לרבא: והתניא: 'צריכה גט וחליצה'!? אמר ליה: אי תניא – תניא.

בעא מיניה הון ^[14] בריה דרב נחמן מדרב נחמן: צרתה מהו ^[15]? אמר ליה: וכי מפני שאנו כופין ומבקשין ^[16] תיאסר צרה ^[17]?

הנודרת הנאה [מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה]: תנן התם [נדרים פ"יא מ"יב]: 'בראשונה היו אומרים 'שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה: האומרת "טמאה אני לך" ^[18]; "השמים ביני לבינך ^[19]"; "נטולה אני מן היהודים" ^[20]; חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ^[21] ומקלקלת על בעלה; אלא האומרת "טמאה אני לך" תביא ראיה לדבריה ^[22]; "השמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה ^[23]; "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ומשמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.'

איבעיא להו: "נטולה אני מן היהודים" - ליבם מהו ^[24]? מי מסקה אדעתה דמיית בעלה ^[25] ונפלה קמי יבם ^[26] או לא? ^[27] רב אמר: 'יבם אינו כבעל' ^[28], ושמואל אמר 'יבם הרי הוא כבעל'. אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתנן [נדרים פ"יג מ"יג]: 'הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ', ואם איתא דמסקה אדעתה

עמוד ב

'מבקשין' מיבעי ליה ^[29]!? הכא במאי עסקינן? באשה שיש לה בנים, דכולי האי לא מסקה אדעתה. אבל אין לה בנים מאי? 'מבקשין'? אדתני 'אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים בשיש לה בנים, אבל אין לה בנים - מבקשין' אלא שמע מינה לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים - כופין אותו, כרב! שמע מינה!

הדרן עלך 'בית שמאי'

יבמות פרק ארבעה עשר "חרש שנשא"

משנה: [משנה א] חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת: אם רצה להוציא – יוציא, ואם רצה לקיים – יקיים; כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה. ^[30]

פקח שנשא פקחת ונתחרשה ^[31] אם רצה יוציא ^[32] ואם רצה יקיים. נשתטית - לא יוציא ^[33]. נתחרש הוא או נשתטה ^[34] - אינו מוציאה עולמית ^[35]. אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. [משנה ב] העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה ^[36] שהיא יוצאה בגט ^[37]. אמרו לו: אף זו ^[38] כיוצא בה.

[משנה ג] שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת, או שתי אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח - הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום ^[39]; ואם היו נכריות יכנוסו ^[40]; ו^[41] אם רצו להוציא יוציאו ^[42].

[משנה ד] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות פקחות; מת חרש בעל הפקחת - מה יעשה פקח בעל הפקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל הפקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא אשתו בגט ^[43]; ואשת אחיו אסורה לעולם ^[44].

[משנה ה] שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל החרשת? מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.

[משנה ו] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם.

[משנה ז] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות; מת חרש בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מייבם. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? כונס ואינו מוציא לעולם ^[45].

[משנה ח] שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא – יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.

[משנה ט] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם.

גמרא: אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת, דתקינו להו רבנן נשואין ^[46] ומאי שנא דשוטה ושוטה, דלא תקינו להו רבנן נישואין? דתניא: 'שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'? חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן ^[47] - תקינו להו רבנן נשואין; ^[48] שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן ^[49] - דאין אדם דר עם נחש בכפיפה ^[50] אחת - לא תקינו רבנן נשואין. ומאי שנא קטן ^[51] דלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין? חרש, דלא אתי ^[52] לכלל נשואין ^[53] - תקינו רבנן נשואין ^[54]; קטן, דאתי לכלל נשואין - לא תקינו רבנן נשואין. והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין!? התם - שלא ינהגו בה מנהג הפקר ^[55]. ומאי שנא קטנה דממאנה, ומאי שנא חרשת דלא ממאנה? דאם כן

הערות

^ בוש הימנה
^ שנתן לה גט, וקא סלקא דעתא גט גמור לביאתו הוא
^ לאחר שלשים קאי
^ אם בא להוציאה - דיה בגט, דהיא נאמנת, דכולי האי לא מוקים
^ לביאתו, משום דאמר "בעלתי", ולאחר שלשים יום איהו מהימן
^ משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
^ ומדקאמר 'צריכה גט' - מכלל דבאין לה גט עסקינן, ואמאי קתני רישא 'כופין לחלוץ'? ניכפינהו לייבם!
^ לעולם בשגיטה בידה, והכי קאמר:
^ ואף על פי דקתני א'מבקשים' קאי - והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", דאיכא למימר 'כופין' הואיל ומודה - אפילו הכי אין כופין, אלא צריכה חליצה; ואי לא בעי למיחלץ - לא כייפינן, דסמכינן אדיבוריה קמא, הואיל ולאחר שלשים יום הוא
^ לעולם צריכה גט אחֵר, לבד גט הראשון:
^ ונפסלה עליו, לפיכך לא נכפינן לייבם
^ וכיון דאמר "בעלתי" צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט; והשתא מסתברא 'אף על פי' דקתני, והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה - אפילו הכי בעיא גט
^ שלא נבעלה, ומעיקרא אמר "בעלתי"
^ כך שמו
^ יבמה שכנסהּ היבם ונפטרה צרתה, ואמרה יבמה לאחר זמן "לא נבעלתי" - מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו
^ לצרכה, דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
^ נאסרה צרתה? ודאי לא מיתסרא, דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר
^ אשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" דאיתסרא עליה, וכתובתה לא מיפסדה; ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים
^ גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו
^ נדרה היא שלא תיבעל ליהודים; ומדאסרה נפשה אכולי עלמא - שמע מינה תשמיש קשה לה, ואנוסה היא, לפיכך נוטלת כתובתה
^ ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה, ותנשא לו
^ ואם לאו - לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה
^ לבעל להתנהג בה מנהג יפה
^ מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא
^ בלא בנים
^ ונדרה נמי אדעתא דידיה, ובעל לא הפר אלא לחלקו, ויבם נמי לא מצי מיפר שאפילו בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו
^ או לא אסקה אדעתה, ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו על ידי גירושי בעלה; ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחֵר כדי שיתרצה לגרשה, אבל איָבָם שאסורה לו ועומדת אפילו אחר גירושין לא נתכוונה' ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה?
^ שיהיה צריך להפר כבעל, דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר, אבל ליבם מותרת בלא הפרה
^ דאיכא למימר להכי איכוונה
^ מה טעם קאמר, כלומר: כקידושין כך גירושין; וכן פקח בחרשת: ברמיזה כנס, שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה - אם רצה להוציא – יוציא.
^ אף על פי שקידושיה גמורים
^ דבגט לא בעינן דעת האשה, כדמפרש לקמן במתניתין
^ בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר; ותקנתא דרבנן היא
^ לאחר קידושין
^ הואיל וקידושיה גמורים היו
^ בקטנותה, וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים
^ ואפילו משגדלה ופקע כח אב - מקבלת היא את גיטה
^ פקחת שנתחרשה
^ דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים - כקידושי זו כך קידושי זו, ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה
^ שאין חליצה בחרשת וחרש, שאינן ב'אמר' ו'אמרה'
^ ואחר כך
^ בגט, דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו, דהִוא ברמיזה
^ דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה
^ דחרש לא חליץ; ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה
^ דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון
^ דקתני מתניתין שצריכות חליצה - אלמא יש נישואין וקידושין לחרש, ואף על גב דלאו בר דעה הוא, ומדאורייתא אין קנינו קנין
^ שדרכן להיות שלום ביניהם, אפילו חרש עם חרשת, וכל שכן כשהאיש פקח
^ אבל
^ אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח - אין שלום ביניהם, וכל שכן שוטה לשוטה
^ בתוך קופה
^ דקתני לעיל 'שוטה וקטן שנשאו כו
^ לעולם
^ דאורייתא
^ כדי שלא יבטל [מפריה ורביה]
^ אי לא מוצאה דמנסבה - אין לה מי ישמרנה, וינהגו בה מנהג הפקר בזנות

[1] בוש הימנה

[2] שנתן לה גט, וקא סלקא דעתא גט גמור לביאתו הוא

[3] לאחר שלשים קאי

[4] אם בא להוציאה - דיה בגט, דהיא נאמנת, דכולי האי לא מוקים

[5] לביאתו, משום דאמר "בעלתי", ולאחר שלשים יום איהו מהימן

[6] משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא

[7] ומדקאמר 'צריכה גט' - מכלל דבאין לה גט עסקינן, ואמאי קתני רישא 'כופין לחלוץ'? ניכפינהו לייבם!

[8] לעולם בשגיטה בידה, והכי קאמר:

[9] ואף על פי דקתני א'מבקשים' קאי - והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", דאיכא למימר 'כופין' הואיל ומודה - אפילו הכי אין כופין, אלא צריכה חליצה; ואי לא בעי למיחלץ - לא כייפינן, דסמכינן אדיבוריה קמא, הואיל ולאחר שלשים יום הוא

[10] לעולם צריכה גט אחֵר, לבד גט הראשון:

[11] ונפסלה עליו, לפיכך לא נכפינן לייבם

[12] וכיון דאמר "בעלתי" צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט; והשתא מסתברא 'אף על פי' דקתני, והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה - אפילו הכי בעיא גט

[13] שלא נבעלה, ומעיקרא אמר "בעלתי"

[14] כך שמו

[15] יבמה שכנסהּ היבם ונפטרה צרתה, ואמרה יבמה לאחר זמן "לא נבעלתי" - מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו

[16] לצרכה, דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא

[17] נאסרה צרתה? ודאי לא מיתסרא, דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר

[18] אשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" דאיתסרא עליה, וכתובתה לא מיפסדה; ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים

[19] גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו

[20] נדרה היא שלא תיבעל ליהודים; ומדאסרה נפשה אכולי עלמא - שמע מינה תשמיש קשה לה, ואנוסה היא, לפיכך נוטלת כתובתה

[21] ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה, ותנשא לו

[22] ואם לאו - לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה

[23] לבעל להתנהג בה מנהג יפה

[24] מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא

[25] בלא בנים

[26] ונדרה נמי אדעתא דידיה, ובעל לא הפר אלא לחלקו, ויבם נמי לא מצי מיפר שאפילו בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו

[27] או לא אסקה אדעתה, ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו על ידי גירושי בעלה; ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחֵר כדי שיתרצה לגרשה, אבל איָבָם שאסורה לו ועומדת אפילו אחר גירושין לא נתכוונה' ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה?

[28] שיהיה צריך להפר כבעל, דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר, אבל ליבם מותרת בלא הפרה

[29] דאיכא למימר להכי איכוונה

[30] מה טעם קאמר, כלומר: כקידושין כך גירושין; וכן פקח בחרשת: ברמיזה כנס, שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה - אם רצה להוציא – יוציא.

[31] אף על פי שקידושיה גמורים

[32] דבגט לא בעינן דעת האשה, כדמפרש לקמן במתניתין

[33] בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר; ותקנתא דרבנן היא

[34] לאחר קידושין

[35] הואיל וקידושיה גמורים היו

[36] בקטנותה, וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים

[37] ואפילו משגדלה ופקע כח אב - מקבלת היא את גיטה

[38] פקחת שנתחרשה

[39] דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים - כקידושי זו כך קידושי זו, ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה

[40] שאין חליצה בחרשת וחרש, שאינן ב'אמר' ו'אמרה'

[41] ואחר כך

[42] בגט, דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו, דהִוא ברמיזה

[43] דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה

[44] דחרש לא חליץ; ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה

[45] דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון

[46] דקתני מתניתין שצריכות חליצה - אלמא יש נישואין וקידושין לחרש, ואף על גב דלאו בר דעה הוא, ומדאורייתא אין קנינו קנין

[47] שדרכן להיות שלום ביניהם, אפילו חרש עם חרשת, וכל שכן כשהאיש פקח

[48] אבל

[49] אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח - אין שלום ביניהם, וכל שכן שוטה לשוטה

[50] בתוך קופה

[51] דקתני לעיל 'שוטה וקטן שנשאו כו

[52] לעולם

[53] דאורייתא

[54] כדי שלא יבטל [מפריה ורביה]

[55] אי לא מוצאה דמנסבה - אין לה מי ישמרנה, וינהגו בה מנהג הפקר בזנות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]