פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'תרומה [1] לכהן, ומעשר ראשון ללוי - דברי רבי מאיר [2]; רבי אלעזר בן עזריה מתירו לכהן.' [3] 'מתירו' - מכלל דאיכא מאן דאסר [4]? [5]! אלא אימא 'נותנו אף לכהן' [6]. מאי טעמא דרבי מאיר? אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא [7]: (במדבר יח כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה [נתתי ללוים לנחלה; על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה] - מה תרומה אסורה לזרים - אף מעשר ראשון אסור לזרים. אי מה תרומה חייבין עליו מיתה וחומש, אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש? אמר קרא [ויקרא כב,ט: ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא] ומתו בו כי יחללוהו [אני ה' מקדשם] [ויקרא כב,יד: ואיש כי יאכל קדש בשגגה] ויסף חמישיתו עליו [ונתן לכהן את הקדש]: 'בו' - ולא במעשר, 'עליו' - ולא על מעשר.' ורבנן? מה תרומה טובלת [8] - אף מעשר ראשון נמי טובל [9], וכדתניא [ספרי דברים פיסקא עב]: 'רבי יוסי [בספרי: הגלילי] אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר; הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני [10] – מנין? תלמוד לומר: (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך] [עד כאן בספרי], ולהלן הוא אומר [דברים כו,יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו [11] - מה שעריך האמור להלן מעשר עני - אף שעריך האמור כאן מעשר עני, ואמר רחמנא 'לא תוכל [לאכול]'! ואי מהתם הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא - קא משמע לן. לישנא אחרינא: מעשר ראשון דטביל - מדרבי יוסי נפקא. אי מההיא - הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא! - קא משמע לן.

במאי אוקימתא - כרבי מאיר? אימא סיפא: 'בת לוי מאורסת לכהן ובת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר' – הכא [בבת כהן ללוי] מאי זרות איכא? אמר רב ששת: מאי 'אינה אוכלת' דקתני [12]? - אינה נותנת רשות [13] לתרום [14]. מכלל דנשואה נותנת רשות? אִין! והתניא '[במעשר ראשו כתיב]: (במדבר יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם [כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד] [15] - לימד על נשואה בת ישראל [16] שנותנת רשות לתרום [מעשר ראשון]. אתה אומר 'רשות לתרום'? או אינו אלא לאכול? אמרת תרומה חמורה אוכלת, מעשר הקל לא כל שכן!? אלא לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום.' מר בריה דרבנא אמר: לומר שאין חולקין לה [לארוסה] מעשר בבית הגרנות. [17] הניחא למאן דאמר [18] [19] משום ייחוד, אלא למאן דאמר [20] משום גרושה [21] - גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר [22]? וליטעמיך [23] - גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה? אלא גזירה משום גרושה בת ישראל. [24] אי הכי - מאי איריא מאורסת? אפילו נשואה נמי!? איידי דתנא רישא מאורסת [25] - תנא נמי סיפא מאורסת [26].

תנו רבנן: 'תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי - דברי רבי עקיבא. רבי אלעזר בן עזריה אומר:


עמוד ב

[מעשר ראשון] לכהן.' - לכהן ולא ללוי [27]? אימא 'אף לכהן'. מאי טעמא דרבי עקיבא? דכתיב (במדבר יח כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם [כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם - והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר] - בלוים קא משתעי קרא. ואידך? כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים 'לוים', וזה אחד מהם: (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים בני צדוק [אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי - המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם ד' ה'] [28]. ורבי עקיבא? הכא לא מצית אמרת, דכתיב (במדבר יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום [אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד] - מי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות! ואידך? כל היכא דבעי: דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי.

ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה [29]; אזל רבי עקיבא אהדריה לפתחא לבי קברי. אמר [רבי אלעזר בן עזריה]: "עקיבא [30] בתרמילו [31] ואנא חיי".

איתמר: מפני מה קנסו לוים במעשר? [32] פליגי בה רבי יונתן וסביא: חד אמר: שלא עלו בימי עזרא, וחד אמר: כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. בשלמא למאן דאמר 'שלא עלו' - משום הכי קנסינהו, אלא למאן דאמר 'כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן' - משום כהנים קנסינהו ללוים? אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר קנסא לעניים, ומר סבר: כהנים בימי טומאתן - עניים נינהו [33]

אלא רבי עקיבא, מאי טעמא אהדריה לפתחא לבי קברא [34]? הכי קאמר ליה: אי דקא אתית בתורת קנסא - אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה - לית לך.

ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא? דכתיב (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם - אמר רב חסדא: בתחלה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים, שנאמר [דברי הימים ב יט,יא: והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה', וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך] ושוטרים הלוים לפניכם [חזקו ועשו ויהי ה' עם הטוב]; עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל, שנאמר 'ושוטרים הרבים בראשיכם' [35]. [מאיר מסורת הש"ס: פסוק זה לא נמצא בתנ"ך! עיין העמק דבר שמות יג,טז]


משנה: בת ישראל שניסת לכהן - תאכל בתרומה; מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה; ניסת ללוי [36] - תאכל במעשר [37]; מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר [38]; ניסת לישראל - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר; מת, ולה הימנו בן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר; מת בנה מישראל - תאכל במעשר [בזכות בנה הלוי]; מת בנה מלוי - תאכל בתרומה [בזכות בנה הכהן]; מת בנה מכהן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

הערותעריכה

  1. ^ נתינתהּ
  2. ^ קתני 'מעשר... ללוי' דומיא דתרומה לכהן: מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן - ולא לזר, אף מעשר ללוי: אכילתו ללוי ולא לזר! דאי לאו הכי סבירא ליה לרבי מאיר – 'תרומה' למאי קתני? נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן, כרבי אלעזר בן עזריה, אלא 'תרומה' למה לי?
  3. ^ ועוד: מדקמהדר ליה רבי אלעזר לשון היתר - מכלל דרבי מאיר נמי באיסור והיתר איירי!
  4. ^ מעשר לכהן לאכול, בתמיה
  5. ^ והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו, כדאמר לקמן, דכהנים איקרו לוים
  6. ^ כדקאמר לקמן טעמא
  7. ^ כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד רבי מאיר; ששמע משמו, ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דרבי מאיר
  8. ^ שכל זמן שלא הופרשה - חייבין מיתה על אכילתו של טבל, דהא מיתה כתיב ביה
  9. ^ ואף על גב דבדידיה [באכילת מעשר ראשון על ידי מי שאיננו לוי] ליכא מיתה - חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו
  10. ^ דקיל, כצדקה בעלמא, דלאו צד קדושה אית ביה
  11. ^ בשנה השלישית משתעי קרא
  12. ^ כולה מתניתין לגבי מעשר
  13. ^ לשלוחה
  14. ^ מעשר של ארוס, ולהרים ממנו תרומת מעשר, והוה ליה כתורם שלא מדעת
  15. ^ השוה הכתוב אשתו לו ['אתם וביתכם']
  16. ^ בת ישראל נשואה ללוי
  17. ^ והכי פירושו: רישא כדאוקימנא, באכילה ממש, ורבי מאיר; וסיפא: בת לוי לכהן ובת כהן ללוי, דקתני לגבי מעשר, לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה, והוא הדין לנשואה; ולקמן פריך: אפילו נשואה נמי!?
  18. ^ בפרק 'נושאין על האנוסה' (לקמן דף ק,א)
  19. ^ אין חולקין תרומה לאשה בגורן
  20. ^ טעמא
  21. ^ שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה ואין הכל יודעים ויחזרו ויתנו תרומה לזרה
  22. ^ ואמאי בת לוי שנתארסה לכהן דקתני 'אין חולקין לה מעשר בגורן בשביל בעלה' - אמאי גזור בה רבנן? הא אי נמי מגרש לה - שפיר קאכלה מעשר
  23. ^ כלומר: וליטעמיך, דמותבת אמתניתין לגבי מעשר - הכא נמי בפרק 'נושאין' (שם) דאיתמר עיקר מילתא, דקתני: אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן, ופרשינן טעמא: משום גרושה, ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובת כהן לכהן
  24. ^ ומאן דגריס איפכא - לא מיתוקמא כלל, דהיכי מצי פריך מתרומה דמתניתין, דקתני 'בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה' - הא ודאי שפיר קתני, דאיפסלה בארוסיה, וטעמא לאו משום שמא תתגרש הוא!
  25. ^ לגבי אכילה ממש, דהתם דוקא מאורסת: דגבי בת כהן לישראל וללוי לענין תרומה ובת לוי לישראל לענין מעשר אשמועינן דפסיל לה אירוסין, וגבי בת ישראל לכהן וללוי ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה
  26. ^ בת כהן ללוי ובת לוי לכהן לענין חלוקה דמעשר
  27. ^ בתמיה: הא ודאי קרא 'לוים' קאמר
  28. ^ 'בני צדוק' - וצדוק כהן הוה וקרא לבניו 'הלוים'
  29. ^ רבי אלעזר בן עזריה כהן הוה, כדאמר בברכות (דף כז,ב) דהוא עשירי לעזרא
  30. ^ משום דרבי עקיבא רעיא [רועה צאנו] דכלבא שבוע הוה
  31. ^ תרמילו: חמת של עור; בשטייל"א בלע"ז; ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו
  32. ^ לאו לעיל קאי, דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי 'לוים' איקרו, כדאמרן, אלא דאמר בכמה דוכתין בהש"ס 'בתר דקנסינהו עזרא' (חולין קלא ב), ובמסכת סוטה (פ"ט מ"י; מז,ב) תנן: 'יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר', [ובגמרא שם] ואמר: 'מפני שאין מפרישין אותו כתקנן, דרחמנא אמר 'יהבה ללוים', ואנן יהבינן לכהנים!' והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא, דאהדריה לפתחא לבי קברי;
  33. ^ בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום הכי אהדריה רבי עקיבא לפתחא לבי קברי, אלא למאן דאמר לכהנים - אמאי אהדריה לפתחא לבי קברי?
  34. ^ למאן דאמר קנסא לכהנים קפריך: אם איתא דתקנתא לכהנים הואי - מי הוה מהדר רבי עקיבא לפתחא לבי קברי? נהי נמי דקרא בלוים כתיב, מיהו רבי עקיבא לבתר דקנסינהו עזרא הוה!
  35. ^ דהיינו ישראל, שהם רבים מלוים
  36. ^ אחר שילדה מכהן
  37. ^ ולא בתרומה, דהדר הויא זרה [ואף על פי שבנה כהן, כפי שרש"י מסביר להלן]
  38. ^ בשביל בנה; והאי בן - פסיל לה מתרומה, שהרי יש לה זרע מן הזר, וכתיב (ויקרא כב יג) וזרע אין לה ושבה, והרי יש לה זרע! ואף על גב דקרא בבת כהן כתיב - מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת, שחוזרת ואוכלת בשביל בנה; הלכך: כי היכי דבת כהן - כי אית לה זרע מישראל - לא הדרה, בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן נמי: כי אית לה זרע - בין מלוי או מישראל - לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן