ביאור:בבלי יבמות דף לז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
באורתא אמר רבא הכי [1]; ובצפרא הדר ביה [2]. אמר ליה [3]: שריתו [במקרה שמת בן היבמה בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה]? - יהא רעוא דתשתרו אף תרבא [חֵלֶב]!: הכא, גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן - מאי? מי עבוד רבנן תקנתא לכהן או לא [4]? אמר ליה: הכי[כך אתה חושב]? השתא [עכשיו שים לב]: בשלמא התם, כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל, דאמרי אף על גב דלא שהא - ולד מעליא הוי, גבי אשת כהן - כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן [5] [ולא כרבן שמעון בן גמליאל], אבל הכא [אם נשא אדם מעוברת חברו או מינקת חברו] - כמאן נעביד? אי כרבי מאיר - הא אמר 'יוציא ולא יחזיר עולמית'! ואי כרבנן - האמרי 'בגט'!
איתמר: קדשה [6] בתוך שלשה וברח - פליגי בה רב אחא ורפרם: חד אמר משמתינן ליה, וחד אמר עירוקיה מסתייה [היות וערק = ברח] [7]. הוה עובדא ואמר להו רפרם: עירוקיה מסתייה.
ספק בן תשע [לראשון ובן שבעה לאחרון - יוציא, והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי]: אמר ליה רבא לרב נחמן: לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן [8]?! אמר ליה: נשי דידן - לשבעה ילדן! אמר ליה: נשי דידכו הוו רובא דעלמא? אמר ליה: הכי קאמינא: רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה; וכל היולדת לתשעה - עוברה ניכר לשליש ימיה [9]; וזו - הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה [10] - איתרע ליה רובא [11]. אי 'כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, הא - מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה - ודאי בר שבעה לבתראה הוא'! אלא אימא: רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי - מדלא הוכר לשליש ימיה - איתרע ליה רובא.
תנו רבנן: 'ראשון [12] - ראוי להיות כהן גדול [13] ושני ממזר מספק [14] רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק'. מאי קאמר [15]? אמר אביי: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ספק ממזר ואסור בממזרת [16]. רבי אליעזר [ב"ח: בן יעקב] אומר: אינו ספק ממזר אלא ודאי ממזר [17], ומותר בממזרת [18]. רבא אמר: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ממזר ודאי מספק [19] ומותר בממזרת; ורבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק, אלא ספק ממזר ואסור בממזרת. [רבא ואביי מעמידים את רבי אליעזר בן יעקב הפוך!] וקמיפלגי [20] בדרבי אלעזר [21]: דתנן [22] '[כל האסורין מלבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה; רבי יהודה אוסר] רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן מותר; ודאן בספקן [23] וספקן בודאן וספקן בספקן אסור [24]; ואלו הן ספקן: שתוקי [25] ואסופי [26] וכותי [27]'; ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר; [28] כי אמריתה [29] קמיה דשמואל - אמר לי: הלל שָנָה 'עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני לויי וישראלי, חללי [בני כהנים מפסול כהונה], גירי, חרורי [עבדים משוחררים], ממזרי, נתיני [30], שתוקי, ואסופי; וכולן מותרין לבא זה בזה' [31] - ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר [32]? [33] אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה כהלל, ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא; רבא סבר לה כרב דאמר הלכה כרבי אלעזר, ומוקי לה לדרבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי
הלכתא אהלכתא [34]. אמר אביי: מנא אמינא לה דכל ספיקא לרבי אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה? – דתניא [תוספתק קידושין פ"א ה"ד]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה [35] - נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזרין [36], ועל זה נאמר [ויקרא יט,כט: אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ] ומלאה הארץ זמה; ורבא אמר לך: הכי קאמר: [זמה נדרש] 'זו - מה היא?' [37]. 'יתר על כן [38] אמר [39] רבי אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו.' איני - והא רב כי איקלע לדרדשיר, [מכריז] ואמר: 'מאן הויא ליומא' [40], ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז] ואמר 'מאן הויא ליומא'!? שאני רבנן דפקיע [41] שמייהו [42]. [איך אפשר שעשו כך? וכי רבא לא ידע מזה, ואף על פי כן] והאמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים [43]? רבנן - שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו [44]. ואיבעית אימא: לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו, דאמר מר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
תנא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה משום שנאמר: (משלי ג כט) אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא; ספק אמר "אנא בר מיתנא הוא [בן המת אני], ונכסי דידי הוא" ויבם אמר "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי בנכסי" - הוי ממון המוטל בספק [45] וממון המוטל בספק חולקין; ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר: "ההוא גברא [אני הספק] בר מיתנא הוא [בן המת אני], ונכסי - דידי הוא"; בני יבם אמרי "את - אחינו את, ומנתא הוא דאית לך בהדן" [46]; [47] סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר מתניתין היא [48] דתנן: '[49] הוא אינו יורש אותם [50] והם יורשין אותו [51]; והכא איפכא [52]: התם [53] אמרי ליה "אייתי ראיה [54] ושקול"; הכא אמר להו "אייתו ראיה [55] ושקולו"!
אמר להו רב משרשיא: מי דמי? התם אינהו ודאי [56] ואיהו ספק; הכא - אידי ואידי ספק [57]! אלא אי דמיא למתניתין – [להא] דמיא: לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה, דהתם אמרי ליה: "אייתי ראיה דאחונא את ושקול" [58]. ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם, לבתר דפלג יבם בנכסי מיתנא [59]: בני יבם אמרי "אייתי ראיה דאחונא את ושקול"; אמר להו ספק "מה נפשייכו: אי אחוכון אנא - הבו לי מנתא בהדייכו [60]; ואי בר מיתנא אנא - הבו לי פלגא דפלג אבוכון בהדאי"!
רבי אבא אמר רב: קם דינא [61]! רבי ירמיה אמר: הדר דינא [62]! לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי, דתנן [63]: 'מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו [64]: אדמון אמר: ילך בקצרה [65]; וחכמים אומרים 'יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר'; והוינן בה: לרבנן שפיר קאמר אדמון [66]! ואמר רב יהודה אמר רב: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחות [67]. אי הכי - מאי טעמא דאדמון? ואמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה [68] וארבעה דאתו מכח חד - כולי עלמא לא פליגי דמצו מדחי ליה; כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה: אדמון סבר מצי אמר ליה "מכל מקום דרכי גבך הוא", ורבנן סברי דאמר ליה: אי שתקת - שתקת [69], ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. לימא רבי אבא דאמר כרבנן ורבי ירמיה דאמר כאדמון? אמר לך רבי אבא: אנא דאמרי אפילו כאדמון: עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא משום דאמר ליה 'ממה נפשך
הערות
עריכה- ^ כדקאמרת [שחולצת]
- ^ ושמעתי מפיו שאינה חולצת
- ^ לרבי יהושע בריה דרב אידי קבעי לה
- ^ דאף על גב דלישראל בעינן יוציא בגט עד שיגיע זמנו - התם הוא דלכשיגיע זמנו מצי לאהדורה, אבל הכא, דאי מגרש לה לא מצי מהדר לה - תסגי בהפרשה בעלמא
- ^ וסמכינן אולד
- ^ שום אלמנה או גרושה
- ^ לא בעי למיכפייה דלכתוב גט: דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו
- ^ ולייתי חטאת, דודאי בר קמא הוא, ואשת אח בת בנים בעל
- ^ דכתיב ויהי כמשלש חדשים (בראשית לח כד)
- ^ דאי הוכר לא הוה מספקא לן
- ^ דלא תשדייה בתר רוב נשים אלא ספק בתר מיעוט ספק בתר רוב
- ^ דספק הוה
- ^ ממה נפשך
- ^ אם קיימהּ עד שילדה לו בן ודאי - ממזר מספק: שמא ראשון בן המת הוה וקאי עליה בכרת ואישתכח האי שני ולד חייבי כריתות וממזר
- ^ רבי אליעזר בן יעקב? היכי מצי לאפוקי מספק ממזר
- ^ ובכשרה
- ^ כודאי ממזר הוי
- ^ דקסבר ספיקן בודאן מותר
- ^ כלומר: מתוך ספק זה נעשה כודאי ממזר
- ^ אביי ורבא
- ^ דמר מוקי רבי אליעזר בן יעקב להיתירא, ומר מוקי ליה לאיסורא
- ^ קדושין פ"ד מ"ג; בבלי קידושין עד,א
- ^ שמא הספק כשר הוא, ונמצא בא ממזר בקהל
- ^ וכן ספק ממזר בספק ממזרת: דשמא זה פסול וזה כשר
- ^ שקורא אביו ואמו משתקתו
- ^ שנאסף מן השוק; ובכולהו איכא למיחש שמא מפסול נתעברה
- ^ אין מקפיד על קידושי כסף ושטר, דלית ליה גזירה שוה ד'קיחה' 'קיחה', וכי מקדש חד - מנסבא לאידך, לפיכך כולן ספק ממזרים הם שמא נתקדשה אמו לאחר
- ^ רב יהודה מסיים למילתיה ואזיל:
- ^ להא שמעתא: דרב אמר הלכה כרבי אליעזר
- ^ גבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה ויש בהן צד עבדות, דכתיב (יהושע ט כז) ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה
- ^ אי אמרת בשלמא 'ספיקן בודאן מותר', וכל שכן ספיקן בספיקן - היינו דמשכחת ליה 'כולן מותרין זה בזה' [לא כולן בכולן אלא באוכלוסיות חלקיות שונות]: כהנים לוים וישראלים מותרין זה בזה [קבוצה ראשונה]; לויי וישראלי [שהם חלק הקבוצה הראשונה, ועוד] חללי, גירי, וחרורי, עבדים משוחררים מותרים זה בזה [ קבוצה שניה; מתוכה גירי וחרורי נמצאים גם בקבוצה השלישית]; גירי חרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים זה בזה [ומכאן שגירי וחרורי מותרים הספקות: בשתוקי ובאסופי – ודאן בספקן; וכן ממזרים מתורים בספקות: שתוקי ואסופי!], דקהל גרים לא איקרי קהל; לפיכך ממזרים מותרים בהן; וכסדר הזה שנויים בקדושין (דף סט,ב)
- ^ שאין ממזר מותר בשתוקי ולא שתוקי בשתוקי ולא שתוקי באסופי
- ^ אם כן לא משכחת לה כולהו מעורבים!?
- ^ דקיימא לן 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי' במסכת גיטין (סז,א)
- ^ נתעברה
- ^ מספק קרו להו ממזרים
- ^ לשון ספק
- ^ דאפילו הכא, דעל ידי נישואין הוה, והדבר מפורסם
- ^ גזר
- ^ מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן
- ^ כולי עלמא
- ^ וקוראין לבתו על שמו, ואם יבא בנו ממקום אחר - ישמע שהיא בת אביו ויפרוש
- ^ שמא מחמת חימוד פרסה נדה בשעה שנתפייסה
- ^ שבעה יומי קודם ביאתן
- ^ שאין זה מוחזק בזה [בממון] יותר מזה, דאם זה בן המת - אין ליבם בהן כלום, ואם בן היבם הוא - אין לו בהן כלום; הלכך אין כאן מוציא מחברו להטיל עליו הראיה
- ^ הספק מוחזק בהן ביותר, דממה נפשך [אם איננו בן המת אלא בן היבם] אית ליה זכיה בגווייהו, אבל בני יבם - שמא אין להם חלק בהם, שזה [הספק] בן ראשון הוא [למת], וכולה שלו
- ^ ומשום הכי
- ^ בפרק 'נושאין על האנוסה'
- ^ ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון
- ^ לא זה ולא זה, דבני ראשון מדחו ליה אצל בני אחרון ובני אחרון אצל בני ראשון
- ^ בין שניהם
- ^ דהוא מוחזק יותר
- ^ להכי מדחו ליה:
- ^ דאחונא את
- ^ דאחוכון אנא
- ^ שהן יודעין מכח מי הן באין לירש
- ^ שאפילו הספק אין טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש
- ^ התם מיתוקמא מתניתין דהוא לא יורש אותן, דאמרי ליה "אייתי ראיה ושקול"; אבל בההיא דלעיל - שניהם ספק; ונראה בעיני דההיא מנתא דקמודו ליה - שקיל, ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין: הוא נוטל החצי ובין כולן החצי
- ^ עם ספק בנכסי מיתנא כדאמרן לעיל דחולקין
- ^ ואי משום דשקלי אנא פלגא בנכסי מיתנא - מהדרנא לכו ההוא פלגא ונחלוק הכל בשוה בין נכסי הראשון בין נכסי האחרו" וכגון שהיו נכסי היבם מרובין ואביו מועטין
- ^ אחר שנעשה דין בנכסי המת - אין זה יכול לחזור ולערער עליהם, ומה שהוא שואל בנכסי היבם - אמרי ליה "אייתי ראיה"
- ^ ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלג כולהו נכסי בשוה
- ^ כתובות פ"יג מ"ז
- ^ שהיתה שדהו מוקפת משדות אחרים, והיה לו דרך על אחת מן הרוחות, ואבדה: ששכחו על איזה מן הרוחות היתה
- ^ יתנו ביניהם דרך קצרה; ולקמן מפרש לה
- ^ דקסלקא דעתא שהקיפו אדם אחד מכל רוחותיו דאמר אורחיה גביה הוא
- ^ דכל חד וחד מדחי ליה
- ^ שארבעה אנשים מכרום לאלו
- ^ ולא אעלה עליך בדמים יקרים