ביאור:בבלי יבמות דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דהא קניה בהויה ^[1]; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא ^[2].

והחרש [פסול ואינו מאכיל]: אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה, דהא קניה בתקנתא דרבנן ^[3]; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל: 'קנין כספו' אמר רחמנא, והאי - לאו בר קנין הוא.

ובן תשע שנים [פסול ואינו מאכיל]: קא סלקא דעתא בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד ^[4]; למאי ^[5]? אי למיפסל ^[6] - ^[7] קטן נמי ^[8] מיפסל פסיל!? אי לאכולי ^[9] - גדול נמי לא מאכיל ^[10]!? אמר אביי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן ^[11]: דמדאורייתא קניא ליה; סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומדאורייתא קניא ליה, וביאתו ביאה - אימא לוכיל'? קא משמע לן: עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. אמר ליה רבא: אי הכי ^[12] – ^[13] סיפא, דקתני 'ספק בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו' ^[14] - השתא ודאי בן תשע לא מאכיל, ספק מיבעיא? [בגלל קושיא זו רבא מוציא את המשנה מפשוטה:] אלא אמר רבא: בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים ^[15] קתני ^[16], דפסלי בביאתן, וכדתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד ^[17] גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי ^[18], כותי, נתין ^[19], חלל ^[20], וממזר ^[21] - שבאו על כהנת, לויה, וישראלית - פסלוה ^[22]. והא מדקתני סיפא ^[23] 'אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים' - מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן! רישא - פסולי קהל [כמו הברייתא שהביא רבא], סיפא פסולי כהונה ^[24].

גופא: 'בן תשע שנים ויום אחד, גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה, וישראלית – פסלן ^[25]. רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל. רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו.' ^[26]

מנא הני מילי [שביאות אלה פוסלות מן הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן]? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] - כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה. האי - מיבעי ליה דקאמר רחמנא: בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול! ההיא – מ-[ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו [ויקרא כב,יג]] נפקא: מדקאמר רחמנא 'ושבה אל בית אביה ... תאכל' - מכלל דמעיקרא [שנישאת, ולא חזרה] - לא אכלה!

סיכום ביניים: פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל; פס' יג – פוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו

אי מההיא [פסוק יג]- הוה אמינא: לאו [שלא תאכל בתרומה] הבא מכלל עשה ['ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל'] – עשה [כלומר: פסוק יג אינו יוצר לאו לבת כהן שאינה חוזרת לבית אביה]; כתב רחמנא האי [פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] ללאו [ופסוק יג לעשה - ועדיין אין לנו לימוד לבת כהן שבא עליה מהפוסלים שבמשנה ובברייתא!].

'לאו' [וכי מפסוק יב אתה דורש איסור בלאו]? מ'וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר, לא יאכל קדש' (ויקרא כב י)] נפקא! [קצת קשה – כיצד יודעים שפסוק זה כולל בת כהן שנישאה לישראל, שנקרא לה 'זר'? ורש"י אומר:] ^[27]

סיכום ביניים: פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל; פס' י – הוא הלאו הפוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו פסוק יג – ללאו הבא מכלל עשה.

עמוד ב

ההוא [פסוק י] - מיבעי ליה לגופיה ^[28]! [ואם כן יש לנו רק פסוק יב, שלפי פשוטו עוסק בבת כהן שנישאת לישראל, שמפסיקה לאכול בתרומת הקדשים - מנין לפסול בת כהן שנבעלה לאחד הפסולים דלעיל?] תרי 'וכל זר' כתיבי [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש; ^[29] ^[30] ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] ^[31]. [סיכום: יש שלשה פסוקים: י,יב,יג, ובפסוק י ובפסוק יג יש לאוים; בפסוק יג לבת כהן, בפסוק י לזר, ונשאר פסוק יב לבת כהן שנבעלה לפסול.]

ואכתי מיבעי ליה [אחד מהפסוקים בהם כתוב 'וכל זר' – לכאורה פסוק י] לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא ^[32]: וכל זר - זרות אמרתי לך, ולא אנינות. [ואם כן אין לנו מקור לפסול בת כהן שנבעלה לפסול!] דרבי יוסי ברבי חנינא - מן 'זר' ו'כל זר' נפקא! [מהדיוק ולא מכל הפסוק, ולכן נשאר לנו פסוק לפסול בת כהן:

זר פסוק י: כל זר היתר אונן וכל זר ^[33] בת כהן שנישאה פסוק יג בת כהן שנבעלה לפסול פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל

ואכתי מיבעי ליה [לפסוק יב בו כתוב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל], לכדתניא: 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק ^[34], ואמר רב חסדא אמר רבינא בר רב שילא: מאי קרא? - דכתיב (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל - לא תאכל במורם מן הקדשים. אם כן, לכתוב קרא 'היא בקדשים לא תאכל', מאי 'בתרומת הקדשים'? שמעת מינה תרתי [שבת כהן החוזרת ללא ילדים נפסלה מחזה ושוק, וגם שפסול פוסל בת כהן מלאכות בתרומה].

אשכחן כהנת ^[35]; לויה וישראלית מנלן? כדאמר רבי אבא אמר רב ^[36]: 'בת' 'ובת' - הכא נמי 'בת' 'ובת' [ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל, ולמרות שהפסוק עוסק כולו בבת איש כהן – מדוע ה'וו'? שיש עוד שנפסלות]. כמאן? כרבי עקיבא, דדריש ווין ^[37]. אפילו תימא רבנן: כוליה 'ובת' קרא יתירא הוא ^[38].

אשכחן לתרומה [נמצא המקור לפסול גם לויה וישראלית שנבעלה לפסול שאינה אוכלת בתרומה אף אם תינשא לכהן], לכהונה מנלן ^[39]? אטו לויה וישראלית - לא לכהונה מרבינן להו? דאי לתרומה - בנות מיכל תרומה נינהו [בת לוי וישראל אין צריכות לאסור עליהן לאכול בתרומה כי ממילא אינן אוכלות, שהרי אינן ממשפחת כהנים, ולכן בודאי כאשר חל עליהם איסור חדש – אינו אלא לפסלם להינשא לכהן, וכמו שלוה וישראלית נפסלו לינשא לכהונה – גם בת כהן]? אלָמָה לא ^[40] [וכי בת לוי או בת ישראל אף פעם אינן אוכלות בתרומה]? משכחת לה דקאכלה [גם בת לוי או בת ישראל] בשביל בנה ^[41]! בשביל בנה [שאינה אוכלת אחרי שנבעלה לפסול] - קל וחומר ^[42]: ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה, פסיל לה - לויה וישראלית, דלא אכלה אלא בשביל בנה - לא כל שכן?! והיא הנותנת ^[43]: כהנת, דקדיש גופה, פסיל לה; הא, דלא קדיש גופה - לא פסיל לה! אלא [שבת כהן לויה או ישראלית, שנבעלה לפוסל – נפסלה גם להינשא] לכהונה - קל וחומר מגרושה: ומה [בת כהן] גרושה [מישראל שדחוזרת לבית אביה אם אין לה ילדים], שמותרת בתרומה, אסורה לכהונה – זו, שאסורה בתרומה - אינו דין שפסולה לכהונה! וכי מזהירין מן הדין ^[44]? גלוי מילתא בעלמא הוא ^[45]. ואימא 'נבעלה לפסול לה' - חייבי כריתות ^[46]? [ויקרא כב,יב: ובת כהן] כי תהיה [לאיש זר' הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] אמר רחמנא: הנך דאית בהו הויה ^[47], חייבי כריתות לאו בני הויה ^[48]. אי הכי - ^[49] - עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו? ^[50]

^[51]

הנך [עובד כוכבים ועבד] - פסלי מדרבי ישמעאל, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה ^[52]? - שנאמר: (ויקרא כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה [וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] -

הערות

^ ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב]
^ במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (דף נז,ב): דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו' [ויקרא כב,יא], ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה
^ דחרש, אף על גב דלאו בר דעת הוא - תקינו ביה רבנן נישואין [לקמן בפרק 'חרש שנשא' (קיב,ב)]
^ ולא בא עליה
^ ולמאי הלכתא נקט בן תשע
^ לאשמועינן דכיון דחזי לביאה - פסיל לה בזיקת יבמין
^ מאי איריא בן תשע, אפילו
^ דלא קרינן בה 'ושבה אל בית אביה', ולשמעינן בציר מבן תשע
^ ואי להכי נקט בן תשע, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזי לביאה - לא מאכיל יבמתו בזיקתו
^ אפילו גדול ממש לא מאכיל, דלאו קנינו הוא, דהא אשמעינן בגדול ברישא דמתניתין ['והיבם']
^ דאילו גדול הוה – אכלי; ואשמועינן רבותא: דאף על גב דביאתו ביאה - לא מאכיל; ו'פוסלין' דקתני במתניתין - אשארא קאי: אעובר, ויבם בלא ביאה, ואירוסין, וחרש; אבל בן תשע לא נקט ליה אלא משום 'ואין [במשנתנו: ולא] מאכילין'
^ דמשום 'אינו מאכיל' נקט ליה
^ למה לי למיתני
^ הוי נמי כבן תשע
^ כגון ממזר ונתין
^ ומשום 'פוסלין' נקט ליה, ו'לא מאכילין' - לא אבן תשע קאי, אלא אשארא: עובר, ויבם, אירוסין, וחרש
^ שהוא
^ מצרי ואדומי - עד דור שלישי - בעשה [לאו הבא מכלל עשה: דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; (ט) בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה']
^ כותי ונתין – ב'לא תתחתן בם' [דברים ז,ג], דקסבר גירי אריות הן
^ חלל פסול לכהונה
^ דאסורין לבא בקהל
^ אם בת כהן - מן התרומה, ולויה וישראלית - לינשא לכהונה עולמית
^ דמתניתין [יבמות פ"ז מ"ה, דף סט,א]
^ חלל; ואף על גב דקתני 'שאינן ראוין לבא בישראל' - לא מיירי אלא בכהונה; דמרישא הוה אמינא: פסולי קהל - הוא דפסלי, אבל ביאת חלל לא; להכי תני סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל
^ כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה
^ טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.
^ והשתא סלקא דעתך דקסבר דהך בת כהן נמי משתמע מיניה, הואיל וניסת לישראל
^ לזר גמור, אבל הך, דלאו זרה היא, איצטריכא 'ובת כהן' [פסוק יב] לאסרה
^ ועוד גבי בת כהן כתיב
^ פסוק יג
^ ומהכא [פסוק יג] תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל לאוסרה תחת בעלה לתרומה
^ בפרק 'הערל', להתיר אונן בתרומה
^ פסוק י
^ האי ד'בת כהן כי תהיה' - מיבעי ליה לליקוחין גמורים, ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה - אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות, כדכתיב: אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י יד)
^ דמיפסלא לתרומה בביאת פסול
^ בפרק [תשיעי] 'יש מותרות'
^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (נא,ב): 'ישמעאל אחי, 'בת' 'ובת' אני דורש'
^ דהא כתיב לעיל מיניה [פסוק יא]'וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו' - ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה לאיש זר' [כלומר לפי רש"י: המילים 'ובת כהן' בפסוק יב; אך קשה – מנין שמדובר בבת כהן? ונראה אולי לומר מפסוק יג, שהרי בבת כהן עסקינן, שכבר נאמר בפסוק יב; וכן כתב בתורה תמימה]
^ שלא תנשא עוד לכהן משבא עלה פסול
^ בתמיה!
^ והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה - תיאסר
^ ולא איצטריך 'ובת' לרבויה
^ קושיא היא, כלומר: איצטריך לרבויה, דקל וחומר ההוא דקָיַלְפַת מיניה איסורא -'היא' - המדה [עצמה]– 'נותנת' [את] הדין להתיר ולא לאסור
^ מדין קל וחומר, לאוקמיה בלאו גמור? הא קיימא לן (מכות יז ב) דאין מזהירין מן הדין
^ ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה, דממילא - כיון דאיפסלה לתרומה - איפסלה לכהונה, דתרומה [אכילת תרומה] היינו קדושת כהונה
^ שאם בא עליה אחיה - פסלה מתרומה דבי נשא, אבל חייבי לאוין - כיון דתפסי להו בה קידושי - לא פסלי לה, וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן
^ מדאפקה להך ביאה בלשון 'הויה' שמע מיניה בבני קדושין משתעי קרא, ואפילו הכי פסלי
^ בקדושין בפרק 'האומר לחבירו' (סז,ב)
^ אימא קרא דוקא בני קידושין נקט
^ והוא הדין דמצי נמי למימר 'חייבי כריתות לא ליפסלי'; אלא [שואלת הגמרא כך כאן] משום דאיירי בהו לעיל, דקתני 'כותי' - היינו עובד כוכבים, ובמתניתין יבמות פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב) תנן 'העבד פוסל משום ביאה'!?
^ רש"י ד"ה עבד כנעני: לית ליה קדושין דכתיב (בראשית כב ה) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור; עובד כוכבים לית ליה קידושין, דאמרינן (סנהדרין נב ב) 'אשת רעהו' - פרט לאשת אחרים; ובשאלתות דרב אחאי יליף לה מדתני רב חנני' [גירסתנו: חנינא] שם נז,ב: בעילת בעל יש להן, מידי אחרינא לא; וגבי ישראל מקיש הוויות להדדי: מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר - אית ליה בה קידושי ביאה, אבל עובד כוכבים, דלית ליה קידושי כסף ושטר - לית ליה קידושי ביאה. ומשני [להלן בגמרא]: פסיל מדרבי יוחנן [משום רבי ישמעאל]; ומהאי קרא גופיה משתמעי חייבי כריתות לפסולא. ואית דמפרשי 'ואימא נבעלה לפסול לה - חייבי כריתות נמי': מאי שנא דלא תני להו לעיל? ומשני 'כי תהיה' כתיב: מדאפקה רחמנא לבעילה בלשון 'הויה' - לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא, דבני הויה, לאפוקי חייבי כריתות, דלאו בני הויה נינהו כו'; וסבירא להו דחייבי כריתות לא פסלי. וקשיא לי בגוה טובא: חדא דתמיה היא: דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד [– זהו הקו"ח להלן, אולי היו שתי גירסאות ברש"י] דתנן בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל לג,ב) אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש; ועוד קל וחומר: חייבי לאוין פסלי - חייבי כריתות לא פסלי? ועוד: הא אמרינן ב'עשרה יוחסין' קדושין עז,ב דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, וכיון דזונה היא - בעילתו פוסלתה, דתניא תוספתא יבמות פ"ח הלכה ב [ליברמן], (לקמן צא,א): 'לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - נותנים לה מעשר ואוכלת': לויה אִין, אבל תרומה לכהנת - לא; ועוד: הא תנן במתניתין פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב): 'ממזר פוסל ומאכיל' ולא משכחת לה אלא באם אמו, ואי חייבי כריתות לא פסלי בביאתם - משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו, כיצד: בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן - פוסל מן התרומה; ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן, וילדה לו בן - הרי זה ממזר ומאכילה! אלא מדלא נקט 'אמו' - שמע מינה ביאת אחיה אפילו בלא ילדה נמי פוסלתה.
^ מן התרומה

[1] ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב]

[2] במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (דף נז,ב): דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו' [ויקרא כב,יא], ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה

[3] דחרש, אף על גב דלאו בר דעת הוא - תקינו ביה רבנן נישואין [לקמן בפרק 'חרש שנשא' (קיב,ב)]

[4] ולא בא עליה

[5] ולמאי הלכתא נקט בן תשע

[6] לאשמועינן דכיון דחזי לביאה - פסיל לה בזיקת יבמין

[7] מאי איריא בן תשע, אפילו

[8] דלא קרינן בה 'ושבה אל בית אביה', ולשמעינן בציר מבן תשע

[9] ואי להכי נקט בן תשע, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזי לביאה - לא מאכיל יבמתו בזיקתו

[10] אפילו גדול ממש לא מאכיל, דלאו קנינו הוא, דהא אשמעינן בגדול ברישא דמתניתין ['והיבם']

[11] דאילו גדול הוה – אכלי; ואשמועינן רבותא: דאף על גב דביאתו ביאה - לא מאכיל; ו'פוסלין' דקתני במתניתין - אשארא קאי: אעובר, ויבם בלא ביאה, ואירוסין, וחרש; אבל בן תשע לא נקט ליה אלא משום 'ואין [במשנתנו: ולא] מאכילין'

[12] דמשום 'אינו מאכיל' נקט ליה

[13] למה לי למיתני

[14] הוי נמי כבן תשע

[15] כגון ממזר ונתין

[16] ומשום 'פוסלין' נקט ליה, ו'לא מאכילין' - לא אבן תשע קאי, אלא אשארא: עובר, ויבם, אירוסין, וחרש

[17] שהוא

[18] מצרי ואדומי - עד דור שלישי - בעשה [לאו הבא מכלל עשה: דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; (ט) בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה']

[19] כותי ונתין – ב'לא תתחתן בם' [דברים ז,ג], דקסבר גירי אריות הן

[20] חלל פסול לכהונה

[21] דאסורין לבא בקהל

[22] אם בת כהן - מן התרומה, ולויה וישראלית - לינשא לכהונה עולמית

[23] דמתניתין [יבמות פ"ז מ"ה, דף סט,א]

[24] חלל; ואף על גב דקתני 'שאינן ראוין לבא בישראל' - לא מיירי אלא בכהונה; דמרישא הוה אמינא: פסולי קהל - הוא דפסלי, אבל ביאת חלל לא; להכי תני סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל

[25] כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה

[26] טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.

[27] והשתא סלקא דעתך דקסבר דהך בת כהן נמי משתמע מיניה, הואיל וניסת לישראל

[28] לזר גמור, אבל הך, דלאו זרה היא, איצטריכא 'ובת כהן' [פסוק יב] לאסרה

[29] ועוד גבי בת כהן כתיב

[30] פסוק יג

[31] ומהכא [פסוק יג] תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל לאוסרה תחת בעלה לתרומה

[32] בפרק 'הערל', להתיר אונן בתרומה

[33] פסוק י

[34] האי ד'בת כהן כי תהיה' - מיבעי ליה לליקוחין גמורים, ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה - אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות, כדכתיב: אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י יד)

[35] דמיפסלא לתרומה בביאת פסול

[36] בפרק [תשיעי] 'יש מותרות'

[37] בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (נא,ב): 'ישמעאל אחי, 'בת' 'ובת' אני דורש'

[38] דהא כתיב לעיל מיניה [פסוק יא]'וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו' - ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה לאיש זר' [כלומר לפי רש"י: המילים 'ובת כהן' בפסוק יב; אך קשה – מנין שמדובר בבת כהן? ונראה אולי לומר מפסוק יג, שהרי בבת כהן עסקינן, שכבר נאמר בפסוק יב; וכן כתב בתורה תמימה]

[39] שלא תנשא עוד לכהן משבא עלה פסול

[40] בתמיה!

[41] והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה - תיאסר

[42] ולא איצטריך 'ובת' לרבויה

[43] קושיא היא, כלומר: איצטריך לרבויה, דקל וחומר ההוא דקָיַלְפַת מיניה איסורא -'היא' - המדה [עצמה]– 'נותנת' [את] הדין להתיר ולא לאסור

[44] מדין קל וחומר, לאוקמיה בלאו גמור? הא קיימא לן (מכות יז ב) דאין מזהירין מן הדין

[45] ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה, דממילא - כיון דאיפסלה לתרומה - איפסלה לכהונה, דתרומה [אכילת תרומה] היינו קדושת כהונה

[46] שאם בא עליה אחיה - פסלה מתרומה דבי נשא, אבל חייבי לאוין - כיון דתפסי להו בה קידושי - לא פסלי לה, וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן

[47] מדאפקה להך ביאה בלשון 'הויה' שמע מיניה בבני קדושין משתעי קרא, ואפילו הכי פסלי

[48] בקדושין בפרק 'האומר לחבירו' (סז,ב)

[49] אימא קרא דוקא בני קידושין נקט

[50] והוא הדין דמצי נמי למימר 'חייבי כריתות לא ליפסלי'; אלא [שואלת הגמרא כך כאן] משום דאיירי בהו לעיל, דקתני 'כותי' - היינו עובד כוכבים, ובמתניתין יבמות פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב) תנן 'העבד פוסל משום ביאה'!?

[51] רש"י ד"ה עבד כנעני: לית ליה קדושין דכתיב (בראשית כב ה) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור; עובד כוכבים לית ליה קידושין, דאמרינן (סנהדרין נב ב) 'אשת רעהו' - פרט לאשת אחרים; ובשאלתות דרב אחאי יליף לה מדתני רב חנני' [גירסתנו: חנינא] שם נז,ב: בעילת בעל יש להן, מידי אחרינא לא; וגבי ישראל מקיש הוויות להדדי: מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר - אית ליה בה קידושי ביאה, אבל עובד כוכבים, דלית ליה קידושי כסף ושטר - לית ליה קידושי ביאה. ומשני [להלן בגמרא]: פסיל מדרבי יוחנן [משום רבי ישמעאל]; ומהאי קרא גופיה משתמעי חייבי כריתות לפסולא. ואית דמפרשי 'ואימא נבעלה לפסול לה - חייבי כריתות נמי': מאי שנא דלא תני להו לעיל? ומשני 'כי תהיה' כתיב: מדאפקה רחמנא לבעילה בלשון 'הויה' - לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא, דבני הויה, לאפוקי חייבי כריתות, דלאו בני הויה נינהו כו'; וסבירא להו דחייבי כריתות לא פסלי. וקשיא לי בגוה טובא: חדא דתמיה היא: דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד [– זהו הקו"ח להלן, אולי היו שתי גירסאות ברש"י] דתנן בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל לג,ב) אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש; ועוד קל וחומר: חייבי לאוין פסלי - חייבי כריתות לא פסלי? ועוד: הא אמרינן ב'עשרה יוחסין' קדושין עז,ב דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, וכיון דזונה היא - בעילתו פוסלתה, דתניא תוספתא יבמות פ"ח הלכה ב [ליברמן], (לקמן צא,א): 'לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - נותנים לה מעשר ואוכלת': לויה אִין, אבל תרומה לכהנת - לא; ועוד: הא תנן במתניתין פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב): 'ממזר פוסל ומאכיל' ולא משכחת לה אלא באם אמו, ואי חייבי כריתות לא פסלי בביאתם - משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו, כיצד: בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן - פוסל מן התרומה; ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן, וילדה לו בן - הרי זה ממזר ומאכילה! אלא מדלא נקט 'אמו' - שמע מינה ביאת אחיה אפילו בלא ילדה נמי פוסלתה.

[52] מן התרומה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]