ביאור:בבלי יבמות דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ורב זביד אמר: אין בנים בלא סימנים [1]. ונבדוק? חיישינן שמא נשרו. הניחא למאן דאמר חוששין, אלא למאן דאמר אין חוששין [2] - מאי איכא למימר? אפילו למאן דאמר אין חוששין - משום צער לידה חיישינן.
כיצד פוטרות צרותיהן [הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת - כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני, ולו אישה אחרת, ומת - כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה]: מנהני מילי [3]? אמר רב יהודה: דאמר קרא [ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח] לצרור [לגלות ערותה עליה בחייה] - התורה ריבתה צרות הרבה. רב אשי אמר: סברא היא: צרה מאי טעמא אסירא? - דבמקום ערוה קיימא; [ואחרי שקבענו כי צרה אסורה -] צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא.
כיצד אם מתו הן [צרותיהן מותרות? - הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת; מתה בתו, או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת]: ואפילו כנס [4] ולבסוף גירש [5]? ורמינהו [יבמות פ"ג מ"ז, דף ל,א]: 'שלשה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות אשתו, ומת הנשוי נכרית, וכנסה המגרש ומת [6] - זו היא שאמרו ש"אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות".' טעמא - דגירש ואחר כך כנס, אבל כנס ואחר כך גירש – לא!? אמר רבי ירמיה: תברא [7]! מי ששנה זו לא שנה זו: האי תנא [8] סבר 'מיתה מפלת' [9], והאי תנא [10] סבר 'נשואין הראשונים [11] מפילים [12]'. רבא אמר: לעולם חד תנא הוא, וזו [13] ואין צריך לומר זו [14] קתני.
וכל שיכולה למאן [ולא מיאנה - צרתה חולצת ולא מתייבמת]: ותמאן [15] השתא [16] ותתייבם [17]? לימא מסייעא ליה לרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: ממאנת [18] - למאמרו [19] ואינה ממאנת לזיקתו [20]. לא, צרת ערוה שאני [21], דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה [22] בבעל [23] - מותרת לאביו [24]; [25]מיאנה ביבם [26] - אסורה לאביו'; אלמא: משעת נפילה [27] נראית ככלתו [28]; הכא נמי [29] משעת נפילה [30] נראית כצרת בתו [31].
משנה [ג-ד]: שש עריות [32] חמורות מאלו, [33] מפני שנשואות לאחרים [34] - צרותיהן מותרות [35]: 1</ref> אמו 2</ref> ואשת אביו 3</ref> ואחות אביו, 4</ref> אחותו מאביו, 5</ref> ואשת אחי אביו, 5</ref> ואשת אחיו מאביו. [36].
[משנה ד] בית שמאי מתירין הצרות לאחים [37], ובית הלל אוסרים.
[המשך משנה ד] חלצו [38] - בית שמאי פוסלין מן הכהונה [39] ובית הלל מכשירין [40]; נתייבמו [41] - בית שמאי מכשירין [42] ובית הלל פוסלין [43]. אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי [44]. כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין - לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו [45].
גמרא: אמר רבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דבית שמאי? - דכתיב [46] 'בואו ונתקן להם לצרות [47] שיהו חולצות ולא מתייבמות [48]' - קא משמע לן דבית הלל מכשירים [49].
נתייבמו [בית שמאי מכשירין ו]בית הלל פוסלין: [50]: הא תו למה לי? איידי דתנא 'חלצו' - תנא נמי 'נתייבמו'.
תנן התם [מגילה פ"א מ"א]: 'מגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה עשר - לא פחות ולא יותר.' אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: איקרי כאן [דברים יד,א: בנים אתם לה' אלקיכם] לא תתגודדו [ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת] - לא תעשו אגודות אגודות! [51]. [עונה ר"י לר"ל] האי 'לא תתגודדו' מיבעי ליה לגופיה: דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. [ר"ל:] אם כן, לימא קרא 'לא תגודדו'; מאי 'תתגודדו'? שמע מינה להכי הוא דאתא. [ר"י לר"ל] ואימא כוליה להכי [52] הוא דאתא? [ר"ל לר"י] אם כן לימא קרא 'לא תגודו' [53]; מאי 'לא תתגודדו'? שמע מינה תרתי. אמר ליה [ר"י לר"ל]: עד כאן לא שנית [54]: '[55] מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות - עושין; מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין [ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חמרי מקום שיצא משם וחמרי מקום שהלך לשם. ואל ישנה אדם, מפני המחלקת]'! אמר ליה [ר"ל לר"י]: אמינא לך אנא איסורא [56], דאמר רב שִׁמן בר אבא אמר רבי יוחנן: (אסתר ט לא) 'לקיים את ימי הפורים בזמניהם [כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם: דברי הצומות וזעקתם] - זמנים הרבה תיקנו להם חכמים', ואת אמרת לי מנהגא [57]? [ר"י לר"ל:] והתם לאו איסורא הויא [58]? והתנן: 'בלילה - בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין [59]! אמר ליה [ר"ל לר"י]: [60] התם הרואה אומר 'מלאכה הוא דלית ליה' [61]. [את המשך הגמרא ניתן לקרוא כדברי הגמרא סתמא או כהמשך הדיון בין רבי יוחנן וריש לקיש בענין לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות:] [שואלת הגמרא; או אולי רבי יוחנן את ריש לקיש:] והא 'בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים' [ונעשו אגודות אגודות, ואם כן אין מקום לדרוש: 'לא תעשו אגודות אגודות']?
הערות
עריכה- ^ והיולדת בקטנות - חזקה הביאה סימנים, ומשהביאה סימנים בתוך י"ב - לא תמאן, דהני סימנים גמורים נינהו; דסבירא ליה לרב זביד תוך זמן - כלאחר זמן לענין סימן, ולא אמרינן 'שומא נינהו'
- ^ פלוגתא בפרק 'יוצא דופן' (נדה דף מו,ב)
- ^ דצרת צרתה פטורה
- ^ אחיו את הנכרית
- ^ את בת אחיו, דהוו להו צרות זו לזו קודם גירושין - אפילו הכי קשרינן ליה לייבומי, כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה' - הואיל ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו
- ^ ונפלה נכרית לפני שלישי שנשוי אחות אשתו של זו הראשונה, דהויא להו 'צרת אחות אשה משנתגרשה' - צרותיהן מותרות הואיל ולא היתה אחות אשתו של זה צרה לנכרית זו, שקודם נשואים של זו - נתגרשה
- ^ קשיין אהדדי
- ^ דמתניתין
- ^ מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא שריא
- ^ דברייתא
- ^ שהאשה נשאת לבעלה
- ^ מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית
- ^ דמתניתין דהכא, דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה'
- ^ דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס
- ^ הערוה [הקטנה]
- ^ ותאמר 'אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי לבעלי המת', ותעקור קידושין הראשונים
- ^ צרתה [הבוגרת, כי המיאון ביטל את הנישואין הקודמים, ולפיכך הבוגרת אינה – ולא היתה – צרת ערוה]
- ^ הא דתנא לקמן בפרק 'בית שמאי', [יבמות פ"יג מ"א, קז,א: 'בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם] ובית הלל אומרים בבעל וביבם'
- ^ הוא דממאנת: שאם עשה היבם מאמר ביבמה קטנה ומיאנה בו - מפקיע מיאון את המאמר, וחזרה לזיקה לבדה, וחולצת; ואף על גב דגדולה שעשה בה מאמר ולא רצה לכנוס קיימא לן בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן דף נ,ב) 'צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו' - הכא מיאון עָקַר למאמרו, ולא בעיא גיטא
- ^ לעקור נשואים ראשונים ולהפקיע זיקת ייבום ולצאת בלא חליצה; הכא נמי גבי ערוה לא עקר ליה מיאון דהשתא לנשואין קמאי למישרי צרתה
- ^ רבנן גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למישרי
- ^ כלתו
- ^ בבעלה
- ^ לחמיה, דעקרתה לנישואיה, והויא כמפותת בנו ומותרת לו
- ^ אבל מת בנו - בעלה הראשון, ו
- ^ מיאנה בזיקת יבם - אף על גב דנשואין קמאי עקרה
- ^ משעה שנפלה להתייבם ונזקקה ליבם מחמת נישואין הראשונים
- ^ נראים אותם נישואין גמורים למיהוי אשת המת וכלתו של זה
- ^ בצרת ערוה
- ^ שנזקקה הבת ליבם למאן בו מחמת קידושי ראשון
- ^ נראים נישואים גמורים למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת; ואי שרית ליה - אתי למישרי צרת הבת בעלמא
- ^ יש
- ^ ומהו חומר שלהן? -
- ^ ואינן יכולין להנשא לאחיו מאביו, ואם מתו בעליהן שהן נכרים אצל זה
- ^ להנשא לזה
- ^ אמו אינה יכולה להנשא לאחיו של זה מאביו, שהרי היא לו אשת האב; וכן אשת האב ואחות אביו ואשת אחיו מאביו שהיו לו בנים, ואשת אחי אביו - כולן אסורות לאחיו מאביו כשם שאסורות עליו, ואין בהן צד ייבום על זה לעולם; ואם נישאו לאחרים, ולהם נשים אחרות ומתו - מותרות לינשא לזה, שאין צרת ערוה אסורה אלא כשנפלה לייבום עם הערוה פעם אחת, שכיון שפטרה לצרת ערוה - עמדה עולמית באיסור אשת אח שיש לה בנים
- ^ מתירים צרת ערוה להתייבם לאחיו דלית להו הך דרשה ד'לצרור'
- ^ הצרות מן האחין
- ^ שחליצתה חליצה
- ^ לפי שחליצתן שלא לצורך, והרי כחולצת מן הנכרי
- ^ לאחים
- ^ אותן לכהנים, אם נתאלמנו מיבמיהן
- ^ שנבעלו לאסור להן, והנבעלה לפסול לה - עשאה זונה, והזונה אסורה לכהונה
- ^ אף על פי שבני הצרה שנתייבמו כבית שמאי ממזרים [הם לבית הלל], שהרי באיסור אשת אח היא עליהם, ואשת אח בכרת, ובני עריות שהן חייבי כריתות ממזרים הם, כדאמרינן בפירקין - אפילו הכי לא נמנעו בית הלל מלישא נשים מבית שמאי, לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות, ופורשים
- ^ אלו משאילים כליהם לאלו
- ^ דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] 'לא תהיה אשת המת החוצה (החיצונה שהיא נכרית ליבם) לאיש זר (לא תהיה לזר) – 'חוצה' - מכלל דאיכא פנימית (בהדה, קרובה ליבם), ואמר רחמנא 'לא תהיה'; ובית הלל? מיבעי להו לכדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שאין קידושין תופסין ביבמה (יבמה שלא חלצה, מנין אם נתקדשה לשוק שאין קדושין תופסין אף על גב דחייבי לאוין בעלמא תפסי בהו קידושין)? שנאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר' - לא תהיה בה הויה (אינן תופסין) לזר. ובית שמאי? מי כתיב 'לחוץ'? 'חוצה' (דמשמע חיצונה) כתיב! ובית הלל? כיון דכתיב 'חוצה' כמאן דכתיב 'לחוץ' דמי, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה - הטיל לה הכתוב ה"א בסופה'; ותנא דבי רבי ישמעאל: 'כגון אלים - 'אלימה' (שמות טו כז); מחנים – 'מחנימה'; מצרים – 'מצרימה' (בראשית יב י); (במדבר לג מז) 'דבלתימה'; 'ירושלימה' (יחזקאל ח ג); 'מדברה' (דברי הימים א ה ט)'; ובית שמאי, דרב יהודה אמר רב [שאין קידושין תופסין ביבמה] - מנא להו? מ'לאיש זר' נפקא. ובית הלל נמי - תיפוק להו מ'לאיש זר'? אין הכי נמי; 'חוצה' למה לי? לרבות הארוסה (שאם נתארמלה מן האירוסין - צריכה ליבם כנשואה, ו'חוצה' משמע חיצונה, שלא נתקרבה עדיין לביאה). ואידך [לבית שמאי מנין שארוסה זקוקה ליבום]? מ'חוצה' - 'החוצה'. ואידך [לבית הלל]? 'חוצה' - 'החוצה' לא משמע להו. רבא אמר: טעמייהו דבית שמאי דאין איסור חל על איסור (אין איסור אשת אח חל על בתו של זה אצל אביה, הלכך לא רמיא קמיה לייבומי, והוה כמאן דליתא; וכן באחות אשה ובכולן; והכי מפרשא מילתיה דרבא במסקנא דמילתא; ומיהו הא דפריך 'תינח היכא דנשא כו' - לא ידע מילתיה דרבא, וסבר דרבא אאחות אשה [שני אחים שנשאו שתי אחיות] וכיוצא בה לחודייהו קאי, שקורבתו על ידי קדושין). תינח היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי - לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח (והויא כנכרית); אלא נשא חי ואחר כך נשא מת - אחות אשה קדים!? כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה - הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה, ושריא. חלצו - בית שמאי פוסלים [מן הכהונה ובית הלל מכשירין]: פשיטא (כיון דלבית שמאי זקוקות ליבם - פשיטא אם חלצו פסולות, ולבית הלל - כיון דפטרי להו מזיקת יבום - אם חלצו כשרות לכהונה, דלאו חליצה היא)! לאפוקי דרבי יוחנן בן נורי דאמר (לקמן יד,ב) בברייתא
- ^ העריות
- ^ וכיון דבעו חליצה - חליצתה פוסלת אפילו לבית הלל
- ^ דבית הלל אפילו תקנתא דרבנן לית להו בצרות דליחלצו
- ^ דזונה היא ופסולה לכהונה, אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת, אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד [בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סח,ב)]
- ^ רש"י: דנראה כנוהגין שתי תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו. וכן מסבירים רא"ש וריטב"א
- ^ שלא תעשו אגודות
- ^ מדלא כתיב תגודו לשון אגודה
- ^ היה לך להשיב תשובה זו
- ^ פסחים פ"ד מ"א
- ^ דאסרי להו רבנן לבני ארביסר: דאי בעו למיקרא בחמיסר - לא מצו, וכן בני ט"ו בי"ד, ודמיא לשתי תורות
- ^ דהתם לכולי עלמא שרי, ומיהו באתרא דאחמור - לא ישנה את דרכו מפני המחלוקת
- ^ בתמיה
- ^ בליל בדיקת חמץ בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים לעשות מלאכה, ואיכא דעבדי כבית הלל ואיכא דעבדי כבית שמאי, והרי כאן אגודות
- ^ לא דמי לשתי תורות:
- ^ דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר דאין לו מה לעשות