ביאור:בבלי יבמות דף קג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בין עומד בין יושב בין מוטה, והחולצת מן הסומא - חליצתה כשרה; אבל במנעל הנפרם שאין חופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל, ובסמיכת הידים [1], ובאנפיליא של בגד, וחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.' [בברייתא לעיל למדנו:] 'קב הקיטע' [2] [וחליצתה כשרה] - מני? רבי מאיר היא, דתנן [3]: 'הקיטע יוצא [4] בקב שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר.' [הברייתא לעיל למדנו:] 'באנפיליא של בגד' [5] - אתאן לרבנן [6] [רבנן חולקים על רבי מאיר גם באנפיליא של בד וגם בקב; ורבי יוסי חולק בקב ואוסר לצאת בשבת, ולא באנפיליא של בגד שמכשיר את החליצה.] אמר אביי: מדסיפא רבנן - רישא [7] נמי רבנן [8] ורישא [9] - במחופה עור. אמר ליה רבא: אבל אין מחופה עור – מאי? פסול!? אי הכי אדתני סיפא 'באנפיליא של בגד [10]' [11] - ליפלוג בדידה: במה דברים אמורים - [12] במחופה עור, אבל אין מחופה עור – פסול [13]! אלא אמר רבא: מדרישא רבי מאיר - סיפא נמי רבי מאיר [14]: האי מגין [15] והאי [אנפיליא של בגד] לא מגין.
אמר אמימר: האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה [16]. אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'בין עומד בין יושב בין מוטה' [17]? אימא 'ולעולם דדחיס לכרעיה'.
ואמר אמימר: האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה [18] - לא חליץ. [19] אמר ליה רב אשי לאמימר: והתניא: 'סמוכות הרגלים [20]'!? לאו דחליץ בה איהו [21]? לא, דיהיב ליה [את סמוכות הרגלים] לאחר [22] [שינעל אותה, ועל ידי זה יכשיר את הסמוכות שיקרא 'נעל', ואחר כך יחזיר אותה ליבם והיבם ינעל אותה], וחליץ. אמר רב אשי: למאי דקאמר אמימר - לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף חליץ [23].
מן הארכובה ולמטה [כשרה]: ורמינהי: '[שמות כג,יד: שלש] רגלים [תחג לי בשנה] - פרט לבעלי קבין [24]!? שאני הכא דכתיב [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו] מעל רגלו [וירקה בפניו, וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] [25]! אי הכי למעלה מן הארכובה נמי? 'מעל' ולא 'מעל דמעל'.
אמר רב פפא: [26] שמע מינה: האי איסתוירא [27] עד ארעא נחית [28]; דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק - הוה ליה איהו 'מעל', ושוקא 'מעל דמעל'. אמר רב אשי: אפילו תימא מיפסק פסיק; כל דבהדי כרעא [29] – [30]ככרעא דמי.
מן הארכובה ולמעלה [חליצה פסולה]: מתיב רב כהנא: '(דברים כח נז) ובשליתה היוצאת מבין רגליה [ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחסר כל, בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך] [31]! אמר אביי: בשעה שכורעת לילד נועצת עקביה בירכותיה ויולדת [32].
תא שמע: [שמואל ב יט,כה: ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך] ולא עשה רגליו [33] ולא עשה שפמו [ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום] [## נראה שהכונה שמכאן רואים שהחלק העליון נקרא רגל] [אין כאן לשון רגילה אלא] לישנא מעליא.
תא שמע: שמואל א כד,ג: [ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ] ויבא שאול להסך את רגליו [ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים] [34]! לישנא מעליא.
תא שמע: [35] [שופטים ג,כד: והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות; ויאמרו] אך מסיך הוא רגליו בחדר המקירה! לישנא מעליא.
[שופטים פרק ה,כז: בין רגליה [כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד] [36]! לישנא מעליא. אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, שנאמר (שופטים ה כז) בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד [37]. והא קא מתהניא [יעל] מעבירה? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל טובתן של רשעים -
רעה היא אצל צדיקים [38], שנאמר: [בראשית לא,כד: ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו] השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע; בשלמא רע – לחיי, אלא טוב - אמאי לא? אלא שמע מינה טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. בשלמא התם [עם לבן] - דלמא מדכר ליה שמא דעבודת כוכבים [39], אלא הכא מאי רעה איכא? דקא שדי בה זוהמא, דאמר רבי יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה - הטיל בה זוהמא; ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן.
חלצה במנעל שאינו שלו [או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה; חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה]: תנו רבנן [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]: 'נעלו'; אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנין? - תלמוד לומר: 'נעל' – 'נעל' [ונקרא שמו בישראל] בית חלוץ הנעל [(דברים כה י)] - מכל מקום! אם כן מה תלמוד לומר: 'נעלו'? נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלוך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו, ופרט לסנדל המסוליים [40] שאין לו עקב [41]. [42].
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף; אתאי יבמה לחלוץ; אמר ליה: הב ליה סנדלך [43]. יהיב ליה סנדלא דשמאלא. [44] אמר ליה [45]: אימר דאמור רבנן [46] דיעבד - לכתחלה מי אמר? אמר ליה [אביי מרחיב את הדיון מסנדל של שמאל לסנדל של אחר]: אי הכי - סנדל שאין שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד, לכתחלה מי אמור? אמר ליה: הכי קאמינא: לך הב ליה ואקני ליה [47].
סנדל של עץ: [48] מאן תנא? אמר שמואל: רבי מאיר היא [49], דתנן [שבת פ"ו מ"ח; דף סה,ב]: 'הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר.' אבוה דשמואל אומר: [משנתנו] במחופה עור, ודברי הכל. [ושמואל חולק על אביו!]
אמר רב פפי משמיה דרבא: סנדל המוסגר [50] לא תחלוץ בו [51], ואם חלצה חליצתה כשרה [52]; סנדל המוחלט לא תחלוץ בו, ואם חלצה חליצתה פסולה [53]. רב פפא משמיה דרבא אמר: אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט - לא תחלוץ בו, ואם חלצה חליצתה כשרה.
מיתיבי [נגעים פ"יג מ"ד]: 'בית המוסגר - מטמא מתוכו [54]; מוחלט - מתוכו ומאחוריו [55]; וזה וזה מטמאין בביאה' [56]; ואי סלקא דעתך כדמכתת דמי - והא בעינן (ויקרא יד מו) והבא אל הבית [כל ימי הסגיר אתו - יטמא עד הערב] – וליכא [אין כבר בית, מכתת שיעוריה]? שאני התם, דאמר קרא (ויקרא יד מה) ונתץ את הבית [את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית; והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא] - אפילו בשעת נתיצה קרוי 'בית'.
תא שמע [תוספתא נגעים פ"ז הלכה ו [צוקרמנדל]]: 'מטלית [57] שיש בו שלש על שלש [58], אף על פי שאין בו כזית [59], כיון שנכנס רובה לבית טהור – טמאתהו' [60]; מאי לאו מוחלטת [61]? לא, מוסגרת. אי הכי אימא סיפא: 'היו בה כמה זיתים [62], כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור - טמאתהו' [63]; אי אמרת בשלמא 'מוחלטת' [64] - היינו דאיתקש למת [65], אלא אי אמרת 'מוסגרת' - אמאי איתקש למת? שאני התם: דאמר קרא (ויקרא יג נב) ושרף את הבגד [או את השתי או את הערב, בצמר או בפשתים, או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע, כי צרעת ממארת הוא, באש תשרף] - אפילו בשעת שריפה קרוי 'בגד' [66]. וליגמר מיניה [67]? איסור מטומאה לא גמרינן [68]. אמר רבא: הלכתא: אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של עבודת כוכבים [69] - לא תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה כשרה [70]; של תקרובת עבודת כוכבים [71]
הערות
עריכה- ^ שעושה לידיו בתים של עור מפני שמכניסם בטיט, וסומך עליהן וגורר את רגליו
- ^ דחשיב ליה מנעל
- ^ שבת פ"ו מ"ח (בבלי סה,ב)
- ^ בשבת
- ^ דקתני סיפא חליצתה פסולה
- ^ דפליגי עליה דרבי מאיר בקב הקיטע, אלמא דלא הוי מנעל; דאי רבי מאיר - כיון דקב הקיטע הוה נעל, אלמא 'ואנעלך תחש' לא דייק - אנפיליא נמי תהוי נעל!
- ^ דקב הקיטע
- ^ ודייקי 'ואנעלך תחש'
- ^ ודקתני קב הקיטע כשר
- ^ פסולה
- ^ האי הוא ודאי דלאו נעל הוא, דהא לא מגין
- ^ לישמעינן חילוק בקב הקיטע:
- ^ דאף על גב דמגין - לאו נעל, וכל שכן האי
- ^ ולא דייק 'תחש', ואפילו הכי של בגד לא, משום דלא מגין
- ^ אבל קב הקיטע מגין, הלכך אפילו אין מחופה עור- כשר
- ^ לדחוף רגלו בקרקע
- ^ מוטה לאו אורחיה למדחסיה
- ^ שרגלו הפוך, ודורס בעליונו של רגל
- ^ 'ליחתא' - לשון לווחים (שבת מז א): פלנק"א, כלומר שאינו דורס במקום מדרס רגלו; ואף על גב דתנן (לעיל קא,א) 'מן הארכובה ולמטה כשרה' - התם הוא, דכי נחתך רגלו - קם ליה שוק, ורחמנא אמר 'מעל רגלו' - דהיינו שוקו; אבל האי - לאו רגל הוא.
- ^ כשרה
- ^ הגורר את רגליו והם עקומים
- ^ שרגלו ישרה
- ^ בר אובא ובר קיפוף - בפרק 'אלו מגלחין' (מועד קטן כה ב) דאחלשו לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך כרעייהו
- ^ שפטורים מן הראייה; אלמא שוק לאו רגל הוא
- ^ משמע מדבר שהוא על רגלו, מדלא כתיב 'וחלצה נעלו מרגלו'
- ^ ממתניתין דקא מכשר מן הארכובה ולמטה
- ^ קביל"א המפסקת בין שוק לרגל [קרסול]
- ^ ואין עוד פרק אחר למטה הימנה בעקב
- ^ השוה ועומד למול כף הרגל לאו 'מעל' הוא
- ^ ו
- ^ אלמא ירכים נמי מיקרו רגל
- ^ והולד יוצא מבין רגליה ממש, והיינו דכתיב מבין רגליה
- ^ לא הסיר שער זקן התחתון
- ^ להסך את רגליו - מי רגלים, אלמא ירכים – 'רגל' מיקרו
- ^ בעגלון מלך מואב כתיב
- ^ בין רגליה = בין ירכותיה; שבא עליה סיסרא, ונתכוונה כדי לייגעו
- ^ כרע, נפל, שכב - שבעה כתיבי בקרא
- ^ ששונאים הרשעים, וקצה נפש צדיק בהנאתן, הלכך לאו הנאה היא
- ^ 'למה גנבת את אלהי' (בראשית לא ל)
- ^ הנפחת
- ^ שול"א
- ^ לישנא אחרינא: על שם מקומו נקרא 'מסוליים' (לשון מורי)
- ^ ליבם ותחלוץ בו
- ^ במתכוין עבד, דלא סבירא ליה לאביי דסנדל שאין שלו מותר לכתחלה!
- ^ רב יוסף
- ^ במתניתין 'בשל שמאל בימין - חליצתה כשרה'
- ^ שיהא שלו במתנה
- ^ סנדל של עץ דקתני מתניתין 'חליצתה כשרה'
- ^ דאמר קב הקיטע - נעל הוא לצאת בו בשבת
- ^ שפרחה בו הצרעת
- ^ בימי הסגרו, דלא ליתי למיעבד במוחלט
- ^ דלאו בר שריפה הוא ושיעוריה קאי
- ^ דלשריפה קאי, ואנן שיעורא בעינן: 'חופה את רוב רגלו' והאי - כתותי מיכתת שיעוריה
- ^ במגע - ואף על גב דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא משום 'והבא אל הבית' [ויקרא יד,מו] - אם נגע בכותל מטמא
- ^ מטמא אף מאחוריו
- ^ אם נכנס דרך ביאה - כיון שנכנס רובו לתוכו – טמא, משום 'והבא אל הבית'; ומקראי נפקא לן בתורת כהנים [ספרי מצורע פרשתא ז הלכה יג] דמוסגר מטמא מתוכו ולא מן אחוריו, ובמוחלט כתיב 'טמא הוא' - הוסיף לו טומאה אחרת לומר לך שמטמא מאחוריו
- ^ בגד המנוגע
- ^ הוי בגד, דחזי לעניים
- ^ שחוטהּ דק
- ^ טימאה את כל כלי הבית, דמצורע מטמא בביאה; וכן בגד ואבן המנוגעת - כולן מטמאים באהל; והא - כיון דעל [שנכנס] רובה - ככולה דמיא [ומטמאה את הבית]
- ^ ואפילו הכי אמרת 'שדי מיעוטא בתר רובא', והוה ליה כמאן דעיילא כולה; ואי כמאן דמכתתא דמיא - זיל בתר מה דעייל, ואין בבית שלש על שלש
- ^ ואין בה אלא שלש על שלש, אלא שחוטהּ עבה
- ^ ואף על פי שאין כאן בגד, דהא לא על [נכנס] רובה
- ^ היינו דמטמא בכזית, אפילו אין כאן בגד שלש על שלש
- ^ משום דמוחלט איתקש למת, ומת מטמא בכזית; והיכא איתקש? דכתיב 'אל נא תהי כמת' [במדבר יב,יב]: שמִרְיָם מוסגרת הואי, וקאמר ליה אהרן למשה: אל נא תחלט, שלא תהא כמת
- ^ ולעולם במוחלט, ומשום הכי שדינן מיעוטא בתר רובא לענין טומאה ולא אמרינן כמאן דמכתת דמי דכתיב ושרף
- ^ לענין חליצה להיות חשוב שלם
- ^ שהלכות טומאה חדוש הוא
- ^ שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום
- ^ מוחלט - כדאמרן: שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד, ולאו מילף הוא, אלא גילוי מילתא בעלמא הוא; ושל עבודת כוכבים נמי: הואיל להילוכא עביד; ומשמשי עבודת כוכבים לאו לשריפה קיימי, דאית להו תקנתא בביטול; ואי משום איסור הנאה - חליצה לאו הנאה היא, דמצות לאו ליהנות ניתנו
- ^ שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון, וקיימא לן (עבודה זרה נ א) תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית, דאיתקש למת, דכתיב 'ויאכלו זבחי מתים' [תהלים קו,כח] - הלכך לית ליה תקנתא, וכתותי מיכתת שיעורא