ביאור:בבלי יבמות דף מח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומותר בה מיד' [1].
אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? - דכתיב (שמות יב מד) כל עבד איש מקנת כסף [ומלתה אתו אז יאכל בו] – 'עבד איש' ולא עבד אשה? [2] אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו, ואי אתה מל בן איש בעל כרחו [3]. ורבנן? אמר עולא: כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו [4] - כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו [5], ואלא הכתיב 'כל עבד איש'? - ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שחרור, שנאמר 'כל עבד איש מקנת כסף' – 'עבד איש' ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד. [## מה ההבדל בין הפקיר ושחרר? עיין תוד"ה המפקיר] מתקיף לה רב פפא: אימור דשמעת להו לרבנן [6] ביפת תואר, דלא שייכא במצות, אבל עבד, דשייך במצות [7] - הכי נמי דאפילו רבנן מודו, דתניא: 'אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד כוכבים צריך לקבל' - הא לוקח מישראל אין צריך לקבל!? מני? אי רבי שמעון בן אלעזר - האמר לוקח מן העובד כוכבים נמי אין צריך לקבל! אלא לאו, רבנן! ושמע מינה דלוקח מן העובד כוכבים צריך לקבל, אבל לוקח מישראל אין צריך לקבל; ואלא קשיא 'אחד גר ואחד עבד משוחרר' - כי תניא ההיא - לענין טבילה תניא [8].
תנו רבנן [ספרי דברים פסקה ריב]: '[דברים כא,יב: והבאתה אל תוך ביתך] וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה - רבי אליעזר אומר: תקוץ [9]! רבי עקיבא אומר: תגדיל! אמר רבי אליעזר: נאמרה עשיה בראש [10] ונאמרה עשיה בצפרנים - מה להלן העברה אף כאן העברה! רבי עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה בצפרנים: מה להלן ניוול אף כאן ניוול! וראיה לדברי רבי אליעזר: (שמואל ב יט כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו [11] ולא עשה שפמו [12] [ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום] - מאי עשיה? העברה [13]!
תנו רבנן [ספרי דברים פסקה ריג]: ' [דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך] ובכתה את אביה ואת אמה [ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה]
רבי אליעזר אומר: 'אביה' - אביה ממש, 'אמה' - אמה ממש. רבי עקיבא אומר: 'אביה ואמה' - זו עבודת כוכבים; וכן הוא אומר (ירמיהו ב כז) אומרים לעץ אבי אתה [ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים, ובעת רעתם יאמרו 'קומה והושיענו']. 'ירח ימים': ירח שלשים יום; רבי שמעון בן אלעזר אומר: תשעים יום: 'ירח' – שלשים, 'ימים' – שלשים, 'ואחר כן' – שלשים.' [## באופן כזה יהיו גם חדשי הבחנה!] מתקיף לה רבינא: אימא 'ירח' – שלשים, 'ימים' – שלשים, 'ואחר כן' כי הני [14]? קשיא.
תנו רבנן [מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא טו]: 'מקיימין עבדים שאינם מלין - דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אין מקיימין. אמר לו רבי ישמעאל: הרי הוא אומר [שמות כג,יב: ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך] וינפש בן אמתך [והגר] [15]! אמר לו: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר [16]'; דכולי עלמא מיהת 'וינפש בן אמתך' - בעבד ערל כתיב. [## ורבי עקיבא אינו אומר שפסוק זה עוסק ביהודי שקנה לפני ערב שבת אך לא מל את העבד, ועברו יותר משבת אחת – כי אין רבי עקיבא סובר שהתורה נותנת מצוות לעברינים פרט למיעוט: שרפת נותר, השבת גזלה, וכל דיני עונשים.] מאי משמע? דתניא[מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא כ]: '[שמות כג,יב: ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך] וינפש בן אמתך [והגר] - בעבד ערל הכתוב מדבר. אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר [דברים ה,יג: ויום השביעי שבת לה' אלקיך: לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך] למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור; הא מה אני מקיים 'וינפש בן אמתך'? - בעבד ערל. 'והגר' - זה גר תושב [17]. אתה אומר זה גר תושב - או אינו אלא גר צדק? כשהוא אומר [שמות כ,ט: ויום השביעי שבת להי אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך] וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור; הא מה אני מקיים 'והגר' - זה גר תושב.' אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר 'אין מקיימין' [18]? אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי [19] - היכא דלא פסקא למילתיה [20], אבל היכא דפסקא למילתיה – פסקא [21]. אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא [22] קמיה דרב זביד מנהרדעא; אמר לי: אי הכי - כי אמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמשות' - לישני ליה הא [23]? חדא מתרי טעמי קאמר [24].
שלח רבין משמיה דרבי אילעאי: 'וכל רבותי אמרו לי משמו [25]: איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו.' אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - האמר 'אין מקיימין'? אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני – אתני. אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו' - לישני ליה הא! וליטעמיך לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.
יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: 'עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי כוכבים' כמאן? כי האי תנא, דתניא: 'הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות [26]; ובעיר הסמוכה לספר [27] - אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים.'
תניא: 'רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח [28]. רבי יוסי אומר: גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי [29]; אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל. אבא חנן אומר משום רבי אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה [30]. אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.' אמר רבי אבהו ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה? (רות ב יב) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת [31] לחסות [תחת כנפיו].
הערות
עריכה- ^ אלמא לרבי שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור; ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי - סברי צריך לקבל
- ^ בתמיה: ואשה שקנתה עבדים ולא מלו, מי לא הוו כשאר עבדים?
- ^ על כרחך האי 'איש' - אעובד כוכבים שמכרוֹ קאי, ולמעוטי בן איש, והכי קאמר: עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד, ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא, דלאו עבד, בעל כרחו. ומדכתב רחמנא 'איש' - קרא יתירא - למעוטי בן איש שמע מינה. 'ומלתה אותו' - בעל כרחו משמע, דאי מדעתו - היכי ממעט לבן איש? ואי לא כתיב 'איש' הוה אמינא האי 'עבד' - לאו למעוטי בן אתא, אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח. לשון אחר ועיקר: 'עבד איש' הכי קאמר: עבד שהוא איש: אף על פי שהוא גדול ובן דעת - ומלתה אותו בעל כרחו, ואי אתה מל בן [שהוא] איש: גר הבא להתגייר - אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו, דגבי בנים כתיב [שמות יב,מח] המול לו כל זכר, ולא כתיב בהו 'איש', וגבי עבד כתיב 'איש' למעוטי בן
- ^ דהא לא כתיב בהו 'איש'
- ^ ומילתא בעלמא היא, ולא הקישא, אלא הכי קאמר ליה: כי היכי דמודית לן בבן - הוא הדין לעבד נמי, דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו
- ^ דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא
- ^ ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד - מי שמעת להו דצריך לקבל?
- ^ ששניהם שוים בטבילה: שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור, אבל לענין קבלה לא הושוו: דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור
- ^ אצפרנים קאי, ואף על גב דלאו ניוול - גזירת הכתוב היא
- ^ כלומר: נאמר שם תיקון מצוה בראש, דכתיב וגלחה
- ^ לא קצץ צפרני רגליו
- ^ לא גלח שער שפמו
- ^ אלמא 'עשיה' קרי להעברה
- ^ ששים, 'ואחר כן תבא אליה' - אחר שיעור אחר כזה תבא אליה
- ^ והאי - בעבד ערל כתיב, כדמפרש לקמן
- ^ ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת, ולא על שבת הבאה, שהרי צריך למולו בשבת זו; וכיון דמל - מקרא אחר נפקא: מ'למען ינוח עבדך' [דברים ה,יג], דלקמן מוקי לה בעבד שמל
- ^ שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות; והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים
- ^ אפילו יום אחד
- ^ דאין מקיים
- ^ דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו
- ^ בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו - מגלגלין שמא יחזור ויתרצה - לשון מורי. לישנא אחרינא: הני מילי דאין מקיימין - היכא דלא פסק למילתיה, שמקיימין סתם, אבל היכא דפסק - דאמר לו "הריני מגלגל עמך שנים עשר חדש ואם לא תמול אמכור אותך" – מותר, דהוי גביה כשכיר בעלמא
- ^ האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן
- ^ כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל שנים עשר חדש
- ^ שני ליה
- ^ דרבי אלעאי
- ^ שמטמא את התרומות; דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו
- ^ מרק"א בלע"ז: כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים
- ^ בעודן עובדי כוכבים, ועד השתא לא איפרעו מינייהו, דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא; אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן
- ^ ואינו נענש על שעבר
- ^ מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם
- ^ שמיהרת ולא איחרת