פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ברננה [1] לא מפקינן [2] – הכא נמי ברננה לא מפקינן.


משנה: וכולם [3] שהיו להם נשים [4] ומתו [5] - מותרות [6] לינשא להם [7]; וכולן [8] שנישאו לאחרים [9] ונתגרשו או שנתאלמנו [10] - מותרות לינשא להם [11]; וכולן [12] מותרות לבניהם או לאחיהם [13].

גמרא: 'מתו' – אִין, נתגרשו - לא [14]; אמר ליה רב הלל לרב אשי: והתניא: 'אפילו נתגרשו'!? לא קשיא: הא [15] דהואי קטטה [16], הא דלא הואי קטטה. ואיבעית אימא: הא והא דלא הואי קטטה, ולא קשיא: הא [17] דארגיל הוא [18], הא [19] דארגילה היא [20].

וכולן שנישאו [לאחרים ונתגרשו או נתאלמנו מותרות לינשא להם]: קא סלקא דעתא מיתה אמיתה וגירושין אגירושין [21]; נימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי - האמר 'בתרי זימני הויא חזקה [22]: 'ניסת לראשון ומת לשני ומת - לשלישי לא תינשא, דברי רבי'; ומתניתין דלא כרבי, דאי רבי - נהי דחשד ליכא, מיהו לכל העולם אסורה, שהוחזקה להתאלמן או להתגרש</ref>'?! [וכי רבי סובר כבית שמאי שמגרשים אשה רק אם חטאה [במשנה אחרונה במסכת גיטין]]?] לא, מיתה [23] אגירושין [24], וגירושין [25] - אמיתה [26].

וכולן מותרות לבניהם או לאחיהם: מאי שנא מהא דתנן 'הנטען מן האשה אסור באמהּ ובבתהּ ובאחותהּ' [27]? נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן; גברי לגבי גברי לא שכיחן. אי נמי נשי, דלא אסרן שכיבתן אהדדי [28], [29] לא קפדי אהדדי [30]; [31] גברי דאסרן שכיבתן אהדדי [32] קפדי אהדדי [33]. אי הכי [34] - אביו נמי [35]!? 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא אביו [36], דבזיז בניה מיניה [37], אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה, אימא לא – קא משמע לן.

הדרן עלך 'כיצד'


יבמות פרק שלישי 'ארבעה אחין'

משנה: ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות [38], ואם קדמו וכנסו - יוציאו. רבי אליעזר אומר: בית שמאי אומרים: יקיים; ובית הלל אומרים: יוציאו. היתה אחת מהן אסורה על האחד: איסור ערוה [39] - אסור בה ומותר באחותה [40], והשני אסור בשתיהן. איסור מצוה ואיסור קדושה [41] - חולצת ולא מתייבמת. היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה: האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה; וזו היא שאמרו 'אחותהּ [42] כשהיא יבמתהּ [43] - או חולצת או מתייבמת' [44].


גמרא: שמע מינה: יש זיקה [45]; דאי אין זיקה - מכדי הני מתרי בתי קאתיין [46], האי לייבם חדא והאי לייבם חדא! לעולם אימא לך אין זיקה, ומשום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין: דלמא אדמייבם חד - מיית אידך [47] וקמבטל מצות יבמין [48]. אי הכי - תלתא נמי [49]! 'לא מיבעיא' קאמרינן: לא מיבעיא תלתא, דודאי בטלה מצות יבמין, אבל ארבעה, למיתה לא חיישינן – קא משמע לן [שחוששין וגוזרין]. אי הכי


עמוד ב

חמשה נמי [50]! למיתה דתרי לא חיישינן. תוספות מסכת יבמות דף כו עמוד ב ד"ה למיתה דתרי לא חיישינן - תימה דבפרק קמא דיומא [51] גבי הא דאמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ופרכי לה רבנן 'אם כן אין לדבר סוף' ומאי קושיא הא רבנן חיישי הכא למיתה דחד ולא דתרי? ואר"י דהכי פרכי ליה: כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא - תחוש נמי למיתה דתרי אע"ג דלא שכיח, וא"כ אין לדבר סוף! ומשני התם [52] דלר' יהודה מיתה דחדא שכיחא פירוש אפי' לזמן מועט, דתרי לא שכיחא; והא דקאמרי התם רבנן מיתה לא שכיחא - לאו משום שאין לדבר סוף, דהא דקאמר 'אין לדבר סוף' היינו משום דלא שכיח, כדפרישית, כי מיתה דחד [דשכיח] יש לדבר סוף, דתרי ודאי לא שכיחי.

אמר רבא בר רב הונא אמר רב: שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין [53]: זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, ואמצעית [54] צריכה חליצה משניהם [55]. אמר ליה רבה: מדקאמרת 'אמצעית צריכה חליצה משניהם' - קסברת 'יש זיקה', והויא לה חליצה פסולה, וחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין [56]. אי הכי - קמייתא [57] נמי [58]?! אי דנפול בבת אחת [59] - הכי נמי [60]; לא [לא למקרה זה באה המשנה], [אלא] צריכא דנפול בזו אחר זו [61]: נפלה חדא - חלץ לה ראובן [62]; נפלה אידך - חלץ לה שמעון [63]; נפלה אידך [64] חלץ לה האי [65] - מפקע זיקתו [66] חלץ לה האי - מפקע זיקתו.

והאמר רב 'אין זיקה' [67]!? לדברי האומר 'יש זיקה' קאמר.

ושמואל אמר: אחד חולץ לכולן. מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן, דאמר שמואל:

הערותעריכה

  1. ^ מפני רינון ולעז בני אדם
  2. ^ לא אמרינן ליה הוצא, ולא דמי לנטען על אשת איש: דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה - מכוער הדבר
  3. ^ החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה, דתנן בהן 'לא יכנוס'
  4. ^ בשעת מעשה
  5. ^ לאחר זמן
  6. ^ אלו
  7. ^ דהשתא ליכא חשד, שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה חכם היתה אשתו קיימת, ולא לישא את זו נתכוין
  8. ^ הנשים הללו
  9. ^ כשאסרה חכם או כשהעיד עֵד במיתת בעלה
  10. ^ ומתו הבעלים השניים
  11. ^ לחכם ולעד ולמביא גט
  12. ^ הנשים האלו של אלו המתירים אותן ואין אסורות אלא להן לבדן
  13. ^ של אלו המתירים אותן, ואין אסורות אלא להן לבדן
  14. ^ דעל ידי שנתן את עיניו בזו שהתיר - גירש את אשתו
  15. ^ דקתני 'אפילו נתגרשו'
  16. ^ כגון דהוי להו קטטה מקמי הכי, דעדיין לא נתן דעתו על זאת
  17. ^ דקתני 'נתגרשו לא'
  18. ^ בדארגיל הוא קטטה: שהוא התחיל להקניט את אשתו
  19. ^ דקתני 'אפילו נתגרשו'
  20. ^ בדארגילה היא קטטה: שהיא הקניטתו תחלה
  21. ^ הא דקתני 'וכולן שנישאו לאחרים ומתו' קאי נמי ארישא דקתני '"'מת""הרגתיו" "הרגנוהו" לא ישא את אשתו', וקתני דאם נישאת לאחֵר על פיו, ומת השני הזה - מותרת לינשא לעד זה, ואף על פי שמתו שני בעליה תנשא לשלישי, ולא אמרינן 'הוחזקה זו קטלנית', שהנושאהּ מת; ו'גירושין' דקתני 'נתגרשה' - קאי אגירושין דלעיל 'המביא גט כו, ואשמעינן דאם נשאת לאחֵר באותו הגט וגירשה השני הזה - מותרת לינשא למביא גיטה הראשון
  22. ^ לקמן ב'הבא על יבמתו' [דף סד,ב; תוספתא שבת (ליברמן) פרק טו הלכה ח]
  23. ^ דקתני הכא 'שנישאו לאחרים ומתו - מותרות' לאו אכולהו דלעיל קאי, אלא
  24. ^ ואמביא גט או חכם שאסר את האשה
  25. ^ דהכא
  26. ^ א'"מת", "הרגתיו" "הרגנוהו"'; ומשום הכי, כשנתגרשה משני זה - מותרת לשלישי, שעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני
  27. ^ כדמפרש טעמא לקמן: שמא לאחר שישא את אמה או את בתה - תזנה זו עמו, ובזנות קמא לא הוה מיתסר באמהּ ובקרובותיה, דקיימא לן יבמות פ"יא מ"א; (לקמן צז,א) 'נושאין על האנוסה ועל המפותה', דלא נאסרו קרובות אשה על האיש אלא אם כן קִדשהּ לראשונה, דאישות כתיב בה, וקיחה: [ויקרא כ,יד] ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה, אבל משנשא את אמה ואת בתה - עומדת הנטענת הראשונה עליו בכרת, דתנן (שם) 'האונס והמפתה על הנשואה – חייב', והכא נמי אמאי מותרת לבניהם? ליחוש שמא עצת זמה היה ביניהם: לישא את בנו של זה, ויהא זה רגיל אצלה
  28. ^ שכיבת זנות הקרובה את אשתו גמורה עליו
  29. ^ הילכך
  30. ^ אשתו ושתקה, וחיישינן
  31. ^ אבל
  32. ^ דאשה המזנה אסורה לבעלה
  33. ^ קפיד בעל, ורחיק האי מיניה
  34. ^ דבגברי לא חיישינן לזנות שיזנה קרובו עם אשתו
  35. ^ לאביו של מתיר נמי תשתרי, ואמאי תני 'לבניהן ולאחיהן' ולא תני נמי 'לאביהן'
  36. ^ של מתיר דמותרות ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה
  37. ^ בוש הוא מאביו, ואימתו עליו
  38. ^ מפרש טעמא בגמרא משום זיקה: דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי - קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו – דהויא [כל זקוקה] כאשתו
  39. ^ כגון חמותו ואם חמותו
  40. ^ דלאו אחות זקוקה היא, דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי
  41. ^ רמיא קמיה מדאורייתא; הלכך אסור באחותהּ, דאחות זקוקה היא
  42. ^ של ערוה
  43. ^ [כגון:] אשת אחי בעלה, כשנופלת עמה לייבום
  44. ^ דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה
  45. ^ כלומר חומרת זיקה: לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו; ובמסכת נדרים (דף עד,א) פליגי בה: איכא למאן דאמר זקוקתו כאשתו להפרת נדריה ולאסור קרובות, ואיכא למאן דאמר אין זיקה; ובפרקין ד(לעיל יז,ב) איפליגו בה רב הונא ורב יהודה
  46. ^ משני אחין נפלו
  47. ^ ונפלה קמיה דהאי, ונפקא משום אחות אשתו, בלא חליצה וייבום
  48. ^ הלכך אמרינן להו 'חלוצו', דאי נמי מיית אידך אח לבתר חליצה דחד - הדר האי חולץ, וחלץ לה
  49. ^ מאי שנא דנקט 'ארבעה אחין'? אי אמרת בשלמא 'יש זיקה' - אשמעינן רבותא: דאף על גב דתרי אחי נינהו, ולא אלימא זיקתו דקמא דמייבם, דמצינו למימר ההיא רמיא קמיה ואחותה קמיה אחיו, ואפילו הכי אסור, וכל שכן שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונפלו שתיהן לפני זה - שתיהן אסורות, דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה, וכי נסיב הוי פגע באחות זקוקתו! אלא אי משום ביטול מצות יבמין - אפילו תלתא נמי, ומתו השנים הנשואים שתי אחית - שתיהן חולצות, דאי מייבם חדא נפקא אידך בולא כלום
  50. ^ שנים נשואים שתי אחיות ומתו השנים ונשארו השלשה - דלמא אדמייבם חד מייתו להו תרי, ובטלה מצות יבמין
  51. ^ משנה א, דף ב.
  52. ^ דף יג.
  53. ^ כלומר: לפני שני אחי בעליהן שהן יבמיהן
  54. ^ כלומר שלישית, ולאו דוקא נקט
  55. ^ כדמפרש ואזיל
  56. ^ כלומר: מדקאמרת 'צריכה חליצה משניהם' – קסברת: אלימא מצות זיקת יבמין למירמי אתרווייהו; והך חליצה - על כרחך חליצה פסולה היא, כלומר גרועה: שאם רצה לייבם אינו יכול, דאחות חלוצתו היא; הילכך לאו מעלייתא היא וצריכה לחזור על כולן, דלא מיפקעא זיקה דתרווייהו בחליצה דחדא משום דאלימא זיקה ורמיא אתרווייהו
  57. ^ שתים ראשונות
  58. ^ ליבעו חליצה משניהם, דחליצתן נמי לאו מעלייתא היא, דאי בעי לייבומי לא מצי הואיל ויש זיקה
  59. ^ כלומרף אם באו לחלוץ כאחת, שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה גם השניה והשלישית
  60. ^ דכולן צריכות לחזור אחר כל האחין
  61. ^ נפילתה של זו אחר חליצתה של זו
  62. ^ וחליצה כשרה היתה שאם רצה יכול לייבם
  63. ^ וגם זו כשרה: שאם רצה – מייבם, ואין כאן אחות זקוקה, שכבר חלצה אחותה קודם נפילת זו
  64. ^ נפלה שלישית: אי בעי לייבומי - לא מצי, דאחות חלוצת שניהם היא; ובוְלא כלום נמי לא נפקא, דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים [לקמן ב'החולץ' (מ,ב)]; הלכך:
  65. ^ חליצה כל דהו, ולאו מעלייתא היא, שאם חפץ לא ייבם; ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע
  66. ^ ופקעה זיקתו בחליצתו; [וכן באח השני]
  67. ^ בפרק 'כיצד' (לעיל יז,ב): אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה מותר באמה