ביאור:בבלי יבמות דף צד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דסניא ליה ^[1]!? אמר להו רב ששת: תניתוה [במשנתנו]: 'אמרו לה "'מת בעליך ואחר כך מת בנך" ונשאת, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון ממזר' ^[2] - היכי דמי? אילימא תרי ותרי - מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני!? ועוד 'ממזר'? ספק ממזר הוא!? וכי תימא 'לא דק' - הא מדקתני סיפא 'הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' שמע מינה דדוקא קתני! אלא לאו, חד! וטעמא - דאתו בי תרי אכחשוה, הא לאו הכי מהימן! לעולם תרי ותרי, וכדאמר רב אחא בר מניומי: בעדי הזמה – הכא נמי בעדי הזמה. אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, ואמרי ליה רב אחא לרב אשי: תא שמע: 'אין האשה נאמנת לומר "מת יבמי, שאנשא" ולא "מתה אחותי שאכנס לביתה ^[3]"'; היא ניהי דלא מהימנא, הא עד אחד מהימן. ולטעמיך, אימא סיפא: 'אין האיש נאמן לומר "מת אחי, שאייבם את אשתו", ולא "מתה אשתי, שאשא את אחותה"'; הוא ניהו דלא מהימן, הא עד אחד מהימן ^[4]?! בשלמא גבי אשה - משום עיגונא אקילו בה רבנן, אלא גבי איש מאי איכא למימר? אלא ^[5] כי איצטריך ^[6] - ^[7] לרבי עקיבא איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ואמר רבי עקיבא 'יש ממזר מחייבי לאוין' ^[8] - אימא חיישא אקלקולא דזרעא ודייקא ^[9]' - קא משמע לן ^[10]. [^[11] דאקלקולא דידה חיישא ^[12] אקלקולא דזרעא ^[13] לא חיישא! ^[14]!

רבא אמר: עד אחד נאמן ביבמה מקל וחומר: לאיסור כרת ^[15] התרת, לאיסור לאו לא כל שכן! אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: היא [האלמנה] עצמה תוכיח, דלאיסור כרת התרת, לאיסור לאו לא התרת [שאינה נאמנת לומר "מת יבמי"]!? ואלא איהי - מאי טעמא לא מהימנא? - דכיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא - עד אחד נמי: דכיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא.

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן מתיא [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה [לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - ולא מאיש שאינו אישה: אמר רב יהודה אמר רב: הוה ליה לרבי אלעזר למדרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא. מאי מרגניתא? דתניא: '[ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה [לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ^[16] - פסולה לכהונה ^[17]' והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה.

משנה: מי שהלכה אשתו למדינת הים, באו ואמרו לו "מתה אשתך" ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו - מותרת לחזור

עמוד ב

[המשך המשנה] לו ^[18], ומותר בקרובות שניה ^[19], ושניה מותרת בקרוביו; ואם מתה ראשונה - מותר בשניה. אמרו לו מתה אשתו, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו "קיימת היתה ומתה" - הולד ראשון ממזר והאחרון אין ממזר. רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ^[20].

גמרא: ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו ^[21] למדינת הים ^[22] - דאהני הני נשואים דקמיתסרא אשת גיסו אגיסו – אפילו הכי אשת גיסו אסירא, אשתו שריא, ולא אמרינן 'מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו - תיאסר אשתו עליו'; לימא מתניתין ^[23] דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - ^[24] הויא לה ^[25] אחות גרושתו, דתניא: 'כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ^[26]; ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה' ^[27] וכיון דאמר רבי עקיבא בעיא גט - ממילא איתסרא עליה, דהויא לה אחות גרושתו! ולאו איתמר עלה 'אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: האי אשת אח [שאמר עליה רבי עקיבא שצריכה גט] - היכי דמי? - כגון שקדש אחיו את האשה, והלך למדינת הים, ושמע שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו - דאמרי אינשי ^[28] 'הך קמא - ^[29] תנאה הוה ליה ^[30] בקידושין ^[31], והאי ^[32] שפיר נסיב' ^[33]; והאי אחות אשה נמי - היכי דמי? - כגון שקידש את אשה, והלכה למדינת הים, ושמע שמתה, עמד ונשא את אחותה - דאמרי אינשי 'הך קמייתא תנאי הוה ליה בקדושיה, והא שפיר נסיב'; אלא נשואין ^[34] מי איכא למימר 'תנאה הוה ליה בנשואין' ^[35]? אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אי ^[36] רבי עקיבא ^[37] - ליתני נמי 'חמותו' ^[38], דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר 'חמותו לאחר מיתה - לאו בשרפה' ^[39], דתניא: '[ויקרא כ,יד: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה - זמה הוא] באש ישרפו אתו ואתהן [ולא תהיה זמה בתוככם] – 'אותו ואת אחת מהן' ^[40] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן.' ^[41] ^[42] - בשלמא ^[43] לאביי, דאמר 'משמעות דורשין איכא בינייהו, דרבי ישמעאל סבר: חדא כתיב, ורבי עקיבא סבר: תרתי כתיב – ^[44] שפיר! אלא לרבא דאמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו - ליתני נמי 'חמותו'?! ^[45] אמר ליה: נהי דמיעטה קרא משרפה - מאיסורא מי מיעטה קרא?

ותאסר ^[46] בשכיבה דאחותה, מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים ^[47]? ^[48] לא דמי ^[49]: אשתו דבמזיד אסירא מדאורייתא ^[50] - בשוגג ^[51] גזרו בה רבנן;

הערות

^ ליבם
^ כרבי עקיבא
^ ואינסבא לבעלה
^ בתמיה: מי מהימן עד אחד לומר "מתה אשתך" לישא אחותה
^ לא תידוק מיניה 'הא עד אחד מהימן'
^ דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דלא מהימנא
^ ואליבא
^ מיבמה לשוק
^ וכי אמרה "מת יבמי" תנשא
^ דלא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה, וכדאמרן; אבל גבי בעלה - לא אמרינן סניא ליה
^ ואית דגרס
^ כגון "מת בעלי", דאי אתי בעלה אמרינן תצא מזה ומזה; וכל קלקולי דמתניתין – בה, הלכך מהימנא
^ כגון מת יבמה: דאי נמי משקרא - לא מקלקלא אלא זרעה, ואפילו לרבי עקיבא
^ ולא נהירא לי: דהא לרבי עקיבא - היא גופה מקלקלא בכל קלקולי דמתניתין, כדתנן במסכת גיטין (פ,א) ולעיל בשמעתין מייתינן לה בתיובתא: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה', ואוקימנא כרבי עקיבא, אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל הני קלקולי! ועוד: אי איהי לא מיקלקלא - למה לי למיתנייה כלל? הא מסיפא שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא, דקתני 'אינה נאמנת לומר "מתה אחותי שאכנס לביתה"' והני ודאי לדברי הכל ממזרים נינהו, וקתני דלא מהימנא! וכל שכן "מת יבמי", דחייבי לאוין בעלמא נינהו! אלא הא איצטריך לאשמועינן: דאף על גב דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה ומיבם - לא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה
^ לומר "מת בעליך, הנשאי!"
^ כגון שכתב לה גט ואמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם" - שלא נתגרשה זו לגמרי, אלא מאישה נפרדה
^ אם מת והותרה לינשא
^ דקדושי שניה אינן כלום, והרי היא כזנות, ואמר בגמרא (לקמן צה,א) 'אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה'
^ לישא בתה, דקיימא לן (לקמן צז,א) 'נושאין על האנוסה ועל המפותה'
^ בגמרא מפרש לה
^ בעל אחות אשתו
^ ובא עד אחד ואמר לו "מתה אשתך" ולזו אמר "מת בעליך", ועמד ונשאה, ואחר כך באו אשתו וגיסו
^ דקתני 'מותרת לחזור לו'
^ כיון דבעיא הך [אשתו השניה, אחות אשתו האשונה] גיטא מיניה [כפי שיוכח להלן]
^ אשתו
^ ומשום גזרה: שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (פח,ב)
^ והשתא סלקא דעתא אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו - בעיא גט, וכן באחות אשה; וטעמא לא ידעינן: דהכא ליכא למימר 'גירשה זה ונשאה זה', שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה; וכן לגבי אחות אשה: מאחר שבאת אשתו - גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין, ואפילו הכי קניס לה רבי עקיבא אגיטא
^ כי חזו לארוס קמא אמרי
^ - מדנסבה אחוה
^ לקמא
^ ולא נתקיים
^ בתרא
^ ואי מפיק לה בלא גט נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא גט, וכן אחות אשה כו'
^ כי מתניתין, דאשתו הראשונה היתה נשואה לו
^ הא כולי עלמא ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות; הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום
^ מתניתין
^ היא, דקמהפכת לאוקומי נמי כרבי עקיבא
^ אמרו לו "מתה אשתך" ונשא אמה
^ - דלרבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו שריא [רבא להלן דוחה את המחשבה שיש היתר כזה]
^ שכן בלשון יוני קורין לאחת 'הינא', ואמרה רחמנא: אחרונה שנשא באיסור - תשרף
^ כדקבעינן התם בסנהדרין [עו,ב]: מאי בינייהו? הא ודאי אשתו גמורה לא אמר רבי עקיבא דבשרפה, שהרי עניה זו מה חטאה, הרי בהיתר נשאת לו!? ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו: דרבי עקיבא סבר תרתי כתיבי: חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה, דהכי אמר קרא: 'איש כי יקח את אשה ואת אמה' [ויקרא כ,יד] ושתיהן לאיסור, כגון שנשא חמותו ואם חמותו - באש ישרפו; ורבי ישמעאל סבר: חדא כתיב: חמותו לחודה שמעינן מינה, דהאי 'כי יקח את אשה' היינו אשתו הראשונה, הנשאת בהיתר, 'ואת אמה' - זו חמותו, ואמר רחמנא 'ישרפו אותו ואת אחת מהן'; ואם חמותו דבשרפהמ גזרה שוה נפקא לן ב'אלו הן הנשרפין' (סנהדרין עה ב); ורבא אמר: חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו: דלרבי ישמעאל בשרפה, דהכי קאמר: 'אותו ואת אחת מהן' - אפילו אין שתיהן קיימות, כגון שמתה אשתו ונשא את אמה – תשרף; ורבי עקיבא סבר 'אותו ואת שתיהן' - בזמן ששתיהן קיימות - אשתו וחמותו - ישרפו אותו; ומסתמא כדינו כן דין חמותו, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה;
^ ומתניתין, דלא קתני 'חמותו'
^ הניחא
^ לרבי עקיבא נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא, ולרבי ישמעאל לא נפקא ליה מהכא, ולא איירי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחמותו לאחר מיתה כלל –
^ ומשנינן:
^ אשתו הראשונה עליו
^ דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון, ואף על פי שהיא שוגגת - ואמאי קתני מתניתין 'מותרת לחזור לו'
^ ומשנינן:
^ אשה שהלך כו'
^ דכתיב (במדבר ה יג) והִוא לא נתפשה, דמשמע איסורא, הלכך
^ כגון על פי בית דין

[1] ליבם

[2] כרבי עקיבא

[3] ואינסבא לבעלה

[4] בתמיה: מי מהימן עד אחד לומר "מתה אשתך" לישא אחותה

[5] לא תידוק מיניה 'הא עד אחד מהימן'

[6] דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דלא מהימנא

[7] ואליבא

[8] מיבמה לשוק

[9] וכי אמרה "מת יבמי" תנשא

[10] דלא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה, וכדאמרן; אבל גבי בעלה - לא אמרינן סניא ליה

[11] ואית דגרס

[12] כגון "מת בעלי", דאי אתי בעלה אמרינן תצא מזה ומזה; וכל קלקולי דמתניתין – בה, הלכך מהימנא

[13] כגון מת יבמה: דאי נמי משקרא - לא מקלקלא אלא זרעה, ואפילו לרבי עקיבא

[14] ולא נהירא לי: דהא לרבי עקיבא - היא גופה מקלקלא בכל קלקולי דמתניתין, כדתנן במסכת גיטין (פ,א) ולעיל בשמעתין מייתינן לה בתיובתא: 'הכונס את יבמתו והלכה צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה', ואוקימנא כרבי עקיבא, אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל הני קלקולי! ועוד: אי איהי לא מיקלקלא - למה לי למיתנייה כלל? הא מסיפא שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא, דקתני 'אינה נאמנת לומר "מתה אחותי שאכנס לביתה"' והני ודאי לדברי הכל ממזרים נינהו, וקתני דלא מהימנא! וכל שכן "מת יבמי", דחייבי לאוין בעלמא נינהו! אלא הא איצטריך לאשמועינן: דאף על גב דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה ומיבם - לא מהימנא, משום דזימנין דסניא ליה

[15] לומר "מת בעליך, הנשאי!"

[16] כגון שכתב לה גט ואמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם" - שלא נתגרשה זו לגמרי, אלא מאישה נפרדה

[17] אם מת והותרה לינשא

[18] דקדושי שניה אינן כלום, והרי היא כזנות, ואמר בגמרא (לקמן צה,א) 'אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה'

[19] לישא בתה, דקיימא לן (לקמן צז,א) 'נושאין על האנוסה ועל המפותה'

[20] בגמרא מפרש לה

[21] בעל אחות אשתו

[22] ובא עד אחד ואמר לו "מתה אשתך" ולזו אמר "מת בעליך", ועמד ונשאה, ואחר כך באו אשתו וגיסו

[23] דקתני 'מותרת לחזור לו'

[24] כיון דבעיא הך [אשתו השניה, אחות אשתו האשונה] גיטא מיניה [כפי שיוכח להלן]

[25] אשתו

[26] ומשום גזרה: שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (פח,ב)

[27] והשתא סלקא דעתא אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו - בעיא גט, וכן באחות אשה; וטעמא לא ידעינן: דהכא ליכא למימר 'גירשה זה ונשאה זה', שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה; וכן לגבי אחות אשה: מאחר שבאת אשתו - גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין, ואפילו הכי קניס לה רבי עקיבא אגיטא

[28] כי חזו לארוס קמא אמרי

[29] - מדנסבה אחוה

[30] לקמא

[31] ולא נתקיים

[32] בתרא

[33] ואי מפיק לה בלא גט נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא גט, וכן אחות אשה כו'

[34] כי מתניתין, דאשתו הראשונה היתה נשואה לו

[35] הא כולי עלמא ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות; הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום

[36] מתניתין

[37] היא, דקמהפכת לאוקומי נמי כרבי עקיבא

[38] אמרו לו "מתה אשתך" ונשא אמה

[39] - דלרבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו שריא [רבא להלן דוחה את המחשבה שיש היתר כזה]

[40] שכן בלשון יוני קורין לאחת 'הינא', ואמרה רחמנא: אחרונה שנשא באיסור - תשרף

[41] כדקבעינן התם בסנהדרין [עו,ב]: מאי בינייהו? הא ודאי אשתו גמורה לא אמר רבי עקיבא דבשרפה, שהרי עניה זו מה חטאה, הרי בהיתר נשאת לו!? ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו: דרבי עקיבא סבר תרתי כתיבי: חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה, דהכי אמר קרא: 'איש כי יקח את אשה ואת אמה' [ויקרא כ,יד] ושתיהן לאיסור, כגון שנשא חמותו ואם חמותו - באש ישרפו; ורבי ישמעאל סבר: חדא כתיב: חמותו לחודה שמעינן מינה, דהאי 'כי יקח את אשה' היינו אשתו הראשונה, הנשאת בהיתר, 'ואת אמה' - זו חמותו, ואמר רחמנא 'ישרפו אותו ואת אחת מהן'; ואם חמותו דבשרפהמ גזרה שוה נפקא לן ב'אלו הן הנשרפין' (סנהדרין עה ב); ורבא אמר: חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו: דלרבי ישמעאל בשרפה, דהכי קאמר: 'אותו ואת אחת מהן' - אפילו אין שתיהן קיימות, כגון שמתה אשתו ונשא את אמה – תשרף; ורבי עקיבא סבר 'אותו ואת שתיהן' - בזמן ששתיהן קיימות - אשתו וחמותו - ישרפו אותו; ומסתמא כדינו כן דין חמותו, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה;

[42] ומתניתין, דלא קתני 'חמותו'

[43] הניחא

[44] לרבי עקיבא נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא, ולרבי ישמעאל לא נפקא ליה מהכא, ולא איירי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחמותו לאחר מיתה כלל –

[45] ומשנינן:

[46] אשתו הראשונה עליו

[47] דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון, ואף על פי שהיא שוגגת - ואמאי קתני מתניתין 'מותרת לחזור לו'

[48] ומשנינן:

[49] אשה שהלך כו'

[50] דכתיב (במדבר ה יג) והִוא לא נתפשה, דמשמע איסורא, הלכך

[51] כגון על פי בית דין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]