פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי יבמות דף קא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

היו שניהם כהנים [- הוא אונן עליהם והם אוננים עליו; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה...]: תנו רבנן [תוספתא יבמות פ"יב מ"ז [ליברמן]]: 'הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת [1] – חייב [2]; רבי יהודה אומר: בבת אחת חייב (דבהתראת ודאי התרו בו: "אל תכה שניהם, שבמכה זו אתה מתחייב"), בזה אחר זה פטור (דאיכא שתי התראות, וכל חדא וחדא הוה התראת ספק; ולתנא קמא התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר)'. והתניא: 'רבי יהודה אומר: 'פטור בבת אחת'!? תרי תנאי אליבא דרבי יהודה. מאי טעמא דמאן דפטר (בבת אחת? הא ודאי התראה היא)? אמר רבי חנינא: נאמר ברכה למטה (באביו ואמו) ונאמר ברכה למעלה (כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד טו)): מה למעלה שאין בה שותפות - אף למטה שאין בה שותפות; ואיתקש הכאה לקללה (בפרשת 'ואלה המשפטים' סמכן הענין, אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן; ואיכא למאן דאמר היקש הוא, ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין פה א)).

ועולה במשמרו [עולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק]: וכי מאחר דאינו חולק - למה עולה? 'למה עולה?' האמר בעינא דניעביד מצוה (בתמיה גרסינן לה: דקא אמרת 'למה עולה' הא ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבודה)! אלא 'עלה' לא קתני (אלא בעי הכי: 'עלה' לא קתני, דניתני 'עלה במשמרו אינו חולק'), אלא 'עולה' - בעל כרחו (דאף על גב דאינו חולק - כפינן ליה לעבוד)? אמר רב אחא בר חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משום פגם משפחה [3].

ואם היו שניהם במשמר [אחד - נוטל חלק אחד]: מאי שנא שני משמרות, דלא, דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא משמרה ומדחו ליה - משמר אחד נמי אזיל להאי בית אב ומדחו ליה? [4] אמר רב פפא: הכי קאמר: אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד - נוטל חלק אחד.

הדרן עלך נושאין על האנוסה


-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-עריכה

יבמות פרק שנים עשר 'מצות חליצה'

  • דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי.
  • דברים כה,ח: וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה';
  • דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו.
  • דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל.

משנה: מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות [5]. חלצה במנעל [6] - חליצתה כשרה [7]; באנפיליא [8] - חליצתה פסולה [9]. בסנדל שיש לו עקב [10] – כשר, ושאין לו עקב – פסול. מן הארכובה ולמטה - חליצה כשרה; מן הארכובה ולמעלה [11] - חליצה פסולה. חלצה בסנדל שאין שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין - חליצה כשרה [12]; חלצה בגדול [13] שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו - חליצתה כשרה.

גמרא: ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות - דיינין למה לי? הא קא משמע לן: דבעינן בשלשה שיודעים להקרות [14] כעין דיינים.

תנינא להא, דתנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות [15] פרק יב הלכה ט ]: 'מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמשה.' מאי טעמא דתנא קמא? דתניא: 'זקנים [16] – שנים, ואין בית דין שקול; מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי כאן שלשה.' ורבי יהודה? 'זקני' [17] - שנים, 'זקנים' (דברים כה ז) – שנים [18], ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה. ותנא קמא - האי 'זקני' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לרבויי אפילו שלשה הדיוטות. ורבי יהודה - הדיוטות מנא ליה? נפקא ליה 'מלעיני' [כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים...], דאמר מר: 'לעיני' – פרט לסומים; ומדאיצטריך 'לעיני' למעוטי סומים - שמע מינה דאפילו הדיוטות, דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן - למה לי למעוטי סומין? מדתני רב יוסף [שהוא עצמו נעשה סומא] נפקא, דתני רב יוסף: 'כשם שבית דין מנוקים בצדק - כך בית דין מנוקים מכל מום,


עמוד ב

שנאמר (שיר השירים ד ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך [19]. ואידך - ההוא 'לעיני' מאי עביד ליה? ההוא - לכדרבא הוא דאתא, דאמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב 'לעיני הזקנים וירקה'. ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא? אין הכא נמי. ואלא הדיוטות מנא ליה? נפקא מ'בישראל' [20] - ישראל כל דהו. ואידך האי 'ישראל' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: 'בישראל - בבית דין של ישראל ולא, בבית דין של גרים.' ואידך? 'בישראל' אחרינא כתיב [21]. ואידך? מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל. ואידך? מ'ונקרא' נפקא. אלא מעתה 'וקראו' [22] – שנים, 'ודברו' [23] – שנים!? הכי נמי. לרבי יהודה הרי כאן תשעה, לרבנן הרי כאן שבעה!? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: 'וקראו לו - ולא שלוחם; ודברו אליו - מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו: שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו 'מה לך אצל ילדה' 'מה לך אצל זקנה' 'כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך'.

אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה: חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה [24].

אמר ליה רבא: לרב נחמן , אי הכי - מיאון נמי, דתנן: 'המיאון והחליצה בשלשה' [25]; וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'מיאון: בית שמאי אומרים בית דין [26] מומחין, ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין; אלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי ברבי יהודה, ורבי אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים', ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג! התם חד סתמא והכא תרי סתמי [27]. התם נמי תרי סתמי נינהו, דתנן [28] מיאנה או שחלצה בפניו - ישאנה [29], מפני שהוא בבית דין' [30]! אלא התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי. מכדי הא סתמא והא סתמא - מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא? אלא אמר רב נחמן בר יצחק: הואיל וסתם במקום מחלוקת , דתנן [סנהדרין פ"א מ"ג]: 'סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה - דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר: בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה.' - ולא קפליג רבי יהודה, שמע מינה הדר ביה רבי יהודה – שמע מינה. [31].

אמר רבא: צריכי דייני למיקבע דוכתא [32], דכתיב [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו השערה [33] אל הזקנים [ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי]. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה; כמאן? כרבי יהודה. והא הדר ביה? לפרסומי מילתא [34].

רב אשי איקלע לבי רב כהנא; אמר ליה: סליק מר לגבן למלויי בי חמשה. אמר רב כהנא: הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני [35] לאיצטרופי בי חמשה' [לבוא לדון בהרכב חמשה, ולכן היה צריך לזרז – כי לא חשבו שיש טעם להשלים את השלשה שכבר ישבו לחמשה דיינים]. אמרו ליה: למה לי חמשה? אמר להו: כי היכי דליפרסם מילתא.

רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה. אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא. אמר ליה: תנינא [36] 'בישראל - בבית דין ישראל ולא בב"ד של גרים [37], ואנא - גר אנא [38]! אמר רב יהודה: כגון רב שמואל בר יהודה - מפיקנא ממונא אפומיה. 'מפיקנא'? סלקא דעתא? והא 'על פי שנים עדים' אמר רחמנא!? אלא מרענא שטרא אפומיה [39].

אמר רבא:

הערותעריכה

  1. ^ שחבטן במקל בהכאה אחת
  2. ^ שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עובר והכהו)
  3. ^ שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם "פסול הוא לעבודה"; (ובני משמרות יכולין לכופו ולומר לו "הואיל ואומרים עליך שאתה ממשפחה שלנו - עבוד במשמר שלנו, שלא יאמרו בני אדם שלא ראוך עובד במשמר אחר "פסול הוא זה"; וכן במשמרו של אחר)
  4. ^ כל משמר חלוק לששה בתי אבות, וכל אחד עובד את יומו ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו.
  5. ^ שאינן מסנהדרי עירן; בגמרא פריך 'אי דיינין?'
  6. ^ מנעל - של עור רך הוא, כעין שלנו
  7. ^ אבל לכתחלה לא, כדמפרש לקמן: משום מנעל המרופט שניטל גבו; אבל עיקר חליצה בסנדל, והוא של עור קשה ומבושל; ומשנפחת - אין לו תקנה ואין דרך לנועלו
  8. ^ של בגד; קלצו"ן בלע"ז
  9. ^ דמידי דמגין בעינן, דכתיב (דברים כה ט) 'נעלו' - ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב (יחזקאל טז י) 'ואנעלך תחש' והוא עור
  10. ^ שול"א בלע"ז
  11. ^ שנחתך רגלו מן הארכובה וחלץ מן הארכובה ולמעלה
  12. ^ אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין (לקמן קד,א) פלוגתא
  13. ^ סנדל שלא היה למדת רגלו אבל
  14. ^ ליבם - "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח) "מאן יבמי להקים וגו' "ככה יעשה לאיש" וכולן בלשון הקדש
  15. ^ ליברמן
  16. ^ ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים (דברים כה ז)
  17. ^ וקראו לו זקני עירו (דברים כה ח)
  18. ^ אבל ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים (דברים כה ט) לא קא חשיב, דכיון דכתיב 'הזקנים' - אהנך דלעיל קאי
  19. ^ דאיירי בסנהדרין
  20. ^ להקים לאחיו שם בישראל (פסוק ז)
  21. ^ פסוק י
  22. ^ פסוק ח
  23. ^ שם
  24. ^ במתניתין
  25. ^ וסתמא היא בפרק קמא דסנהדרין [משנה ג]
  26. ^ סנהדרין
  27. ^ חליצה תרי סתמי נינהו: הך מתניתין דידן והך דסנהדרין
  28. ^ בפרק 'כיצד' יבמות פרק ב משנה י: 'מי שאסר את האשה בנדר - הרי זה לא ישאנה
  29. ^ וליכא משום הסר ממך עקשות פה
  30. ^ כלומר: לא יחיד היה שם, דנימא בשבילו נתכוין, שהרי בית דין היה שם; ואין בית דין פחות משלשה
  31. ^ הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא, שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר, ובדבר זה לא נחלק - שמע מינה הדר ביה; אבל מיאון - לאו סתמא במקום מחלוקת היא, דהנך תנאי: רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי - לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי, דנימא 'מדלא איפלוג בהא שמע מינה הדרי בהו'
  32. ^ לשם כך
  33. ^ מקום מזומן לכך משמע [לשער הידוע]
  34. ^ דחלוצה היא, ולא לינסבא לכהן; אי נמי דליתו אינשי וליקפצו עלה
  35. ^ חבילה של קנים, והלכו לישב שם לשם חליצה זו
  36. ^ 'תנינא' - גרסינן: יש ברייתא בידי, וקתני בה:
  37. ^ והכי אמר לעיל: דרב שמואל בר יהודה קתני לה
  38. ^ הוא ואביו נתגיירו, הלכך פסילנא לחליצה
  39. ^ דאי אומר "ידענא ביה דפריע" - לא מיזדקיקנא למיגבא ביה