ביאור:בבלי יבמות דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המרת דת פוסלת [1], ואין המרת דת פוסלת במעשר. [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו]כל ערל לא יאכל בו - למה לי [2]? בו [בקרבן פסח] אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור. ואיצטריך למכתב 'ערל' ואיצטריך למכתב 'כל בן נכר': דאי כתב רחמנא 'ערל' - משום דמאיס, אבל בן נכר - דלא מאיס - אימא לא! ואי כתב רחמנא 'כל בן נכר' - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל, דלבו לשמים - אימא לא! צריכא. [3] [שמות יב,יט: אל תאכלו] ממנו [נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו] למה לי? לכדרבה אמר רבי יצחק [4].
אמר מר: 'רבי עקיבא אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (ויקרא כב ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות הערל [5]' ואימא לרבות את האונן? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אמר קרא: (ויקרא כב י) וכל זר [לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - זרות אמרתי לך, ולא אנינות. אימא 'ולא ערלות'? הא כתיב 'איש איש'. ומה ראית? מסתברא: ערלות הוה ליה לרבויי, שכן מעשים כרותים בדבר העבד: מחוסר מעשה ומעשה בגופו, וענוש כרת, וישנו לפני הדבור, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת. אדרבה - אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה, ונוהגת באנשים ונשים, ואין בידו לתקן עצמו!? הנך נפישן. רבא אמר בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא 'איש איש' - איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה? - הוי אומר זה ערלות.
ורבי עקיבא - האי תושב ושכיר [6] מאי עביד ליה [7]? אמר רב שמעיא: לאתויי ערבי מהול וגבעוני [8] מהול [9]. והני - מולין נינהו [10]? והא תנן [נדרים פ"ג מ"יא]: '"קונם שאני נהנה לערלים" - מותר בערלי ישראל [11] ואסור במולי עובדי כוכבים [12]; "קונם שאני נהנה למולין" - מותר במולי עובדי כוכבים ואסור בערלי ישראל'!? אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול, וקסבר [13] צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר [14] לטעמיה, דאמר [15]: 'גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא', וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר - האי 'איש איש' - מאי עביד ליה? דברה תורה כלשון בני אדם.
בעי רב חמא בר עוקבא: קטן ערל [16] - מהו לסוכו בשמן של תרומה [17]? - ערלות שלא בזמנה מעכבא [18] או לא מעכבא? אמר רבי זירא: תא שמע: 'אין לי [19] אלא מילת זכריו [20] בשעת עשיה [21], ועבדיו בשעת אכילה [22]; מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה [23]? תלמוד לומר: 'אז' 'אז' לגזירה שוה. [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל ערל, לא יאכל בו. שמות יב,מד: וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו] בשלמא עבדיו, משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו [24] דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה - היכי משכחת לה? לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה? שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות!
אמר רבא: ותסברא? [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה'] המול לו כל זכר [ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ; וכל ערל לא יאכל בו] אמר רחמנא, 'ואז יקרב לעשותו' - והאי לאו בר מהילא הוא! אלא הכא במאי עסקינן? כגון שחלצתו חמה [25]. וניתוב ליה כל שבעה [26] [27] [ולא יעכב אכילת הפסח]. [הכא במאי עסקינן? -] דיהבינן ליה כל שבעה [28]. ונימהליה מצפרא [29]? [לתנוק שחלצתו חמה] בעינן
מעת לעת [30].
והתני לודאה [31]: 'יום הבראתו כיום הולדו' [32]? מאי לאו [33]: מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת!? לא [34]: עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.
רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא, ואיתפח ביני וביני [35]. רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין. [36]
רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר: כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.
רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור [37]. ומי חיי? והתניא [38]: 'כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום [39] ונסתם הפתוח [40], שאלמלא כן אין יכול לחיות [41] אפילו שעה אחת'!? הכא במאי עסקינן? כגון דזנתיה אישתא [42]. אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה [43] - אי הכי כל שבעה [44] בעי [45] [46]! אלא דזנתיה אישתא דאימיה. ואיבעית אימא: הני מילי היכא דלא מעוי [47], אבל היכא דמעוי - מחייא חיי.
אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: ערל [48] מקבל הזאה [49] שכן מצינו באבותינו [50] שקבלו הזאה [51] כשהן ערלים, שנאמר (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון [ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו]; בעשרה לא מהילי [52] - משום חולשא דאורחא; הזאה - אימת עביד להו [53]? לאו כשהן ערלים [54]? [55] ודלמא לא עבוד פסח כלל? לא סלקא דעתא, דכתיב [יהושע ה,י: ויחנו בני ישראל בגלגל] ויעשו את הפסח [בארבעה עשר יום לחדש, בערב, בערבות יריחו]. מתקיף לה מר זוטרא: ודלמא פסח הבא בטומאה היה? אמר ליה רב אשי: תניא בהדיא: 'מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה'.
אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, שנאמר (יהושע ה ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים [ושוב מל את בני ישראל שנית]. ודלמא הנך דלא מהול, דכתיב (יהושע ה ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים [במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו]? אם כן - מאי 'שוב' [56] - אלא לאו [57] לפריעה! ומאי 'שנית' [58]? [59] לאקושי סוף מילה [60] לתחלת מילה: מה תחלת מילה מעכבת - אף סוף מילה מעכבין בו, דתנן [שבת פ"יט מ"ו]: 'אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את [רוב] העטרה ואין אוכל בתרומה.' אמר רבינא, ואיתימא רב ירמיה בר אבא, אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה [61].
ובמדבר מאי טעמא לא מהול? איבעית אימא משום חולשא דאורחא,
הערות
עריכה- ^ דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו
- ^ 'בו' מאי ממעט? [ולא גרסינן 'תושב ושכיר' כלל, דהא אוקימנא כולי קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי]
- ^ - כיון דאמרת 'בו' למעוטי – 'ממנו' נמי למעוטי משמע! [ואם כן]
- ^ לקמן (בפרקין דף עד,א) 'תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח' כו'
- ^ כטמא אצל אכילת תרומה
- ^ דפסח
- ^ הא ליכא לאוקמי בעבד עברי כלל
- ^ שֵׁם אומה שמוהלין עצמן
- ^ שלא יאכלו בפסח
- ^ בתמיה: ולמה לי למעוטינהו? הא ערלים נינהו, ומ'כל ערל' מימעטי
- ^ לענין נדר מולין נינהו, דהלך אחר לשון בני אדם, וישראלים לא קרי להו ערלים
- ^ ועובדי כוכבים לא קרי להו 'מולין'
- ^ רבי עקיבא: קטן שנולד מהול
- ^ דלא ממעט להו - אזיל
- ^ בהחולץ
- ^ תוך שמנה
- ^ דקיימא לן (שבת פו א) דסיכה כשתיה, דנפקא לן מ'ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו' [תהלים קט,יח] [וכן ביומא]
- ^ מאכילת תרומה
- ^ לעכב בפסח
- ^ שיש לו
- ^ דגבי מילת זכריו כתיב (שמות יב מח) ואז יקרב לעשותו - והיינו שחיטה
- ^ וגבי עבדיו כתיב 'אז יאכל בו' (שמות יב מד): דאפילו לא הוה ליה עבד בשעת עשיה והיה לו בשעת אכילה - מעכבו מן אכילת פסחו
- ^ דגבי בנים נמי: אם ראוי לימול בשעת אכילה, ולא היה לו בשעת עשיה - מנין שמעכבו מאכילת פסחו
- ^ דמרבינן להו בשעת אכילה - אלמא
- ^ שהיה חולה [בזמן השחיטה] ונתרפא [בערב לפני אכילה] ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה
- ^ דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה
- ^ ואי ביני וביני איתפח [נתרפא] - אמאי מעכב ליה מאכילה? אכתי לא מטא זמניה, דתניא לקמן: 'יום הבראתו כיום הולדו' דעד שבעה יומי לא מהלינן ליה
- ^ שכבר נתרפא זה שמונה ימים, וחל שמיני שלו להיות ערב הפסח
- ^ וכיון דמצפרא בר מהילא הוא - אשתכח דמעכב ליה מעשיה, ולמה לי קרא לרבויי שעת אכילה
- ^ כגון שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח' ימים
- ^ שם חכם (שבת קלז א)
- ^ צריך להמתין שמונה ימים [מיום הבראתו
- ^ הכי קאמר
- ^ והא דתנא לודאה 'כיום הולדו': הא אתא לאשמועינן שצריך להמתין עד יום שמיני [אך בנוסף]
- ^ בין עשיה לאכילה ואין נותנין שבעה ימים אלא למי שחלצתו חמה
- ^ בשעת עשיה, ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים, והם אינן יכולין לעשות את פסחן, ושחט שלוחן עליהם; ואשמעינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה - מילת בנו מעכבתו.
- ^ וכבר עברו שבעה ימים, ומההיא שעתא הוה ליה 'ולד', דקיימא לן במסכת נדה (דף כט,א) 'יצא ראשו - הרי הוא כילוד'; והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף, דהויא ליה זמן מילה
- ^ בפרק'המפלת' במסכת נדה: פיו סתום וטבורו פתוח
- ^ פיו
- ^ טבורו
- ^ משום דלא יניק
- ^ החולי זן את החולה
- ^ שאחזתו חמה, וכשיצא חלצתו
- ^ משיצא
- ^ אמתוני
- ^ דהא אמרן 'יום הבראתו כיום הולדו'
- ^ צועק, כמו 'עוי עוי' ולא אשגחו ביה' בפרק בתרא דיומא (דף עז,א)
- ^ ישראל שנטמא במת
- ^ ליטהר מטומאתו, וכשימול אינו צריך לחזור ולהזות ואוכל בקדשים, ולא אמרינן 'הזאת ערלות לא שמה הזאה'
- ^ בימי יהושע בפסח גלגל
- ^ מטומאת מת
- ^ אותן שהיו במדבר שהיו ערלים
- ^ לטומאת מת שעליהן: שרוב צבור טמאי מת היו, שנטמאו באבותיהן: שכל יוצאי מצרים מתו במדבר, ואלו הן בניהם, כדכתיב (יהושע ה ז) ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע
- ^ והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת שלישי ושביעי כשהן ערלים?: או כל אחד ואחד קבל הזאה לשלישי ושביעי שלו בעודו במדבר, או עכשיו הזו עליהן כולן יחד בעשור לחדש ובערב הפסח, והיו להן ארבעה ימים כמשפט בין הזאה להזאה! דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה - נמצאת הזאה שניה מחוסרת זמן!
- ^ ואית דמפרש להו: הזאה - משום ד'כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר'; ולאו מילתא היא, דהא אמר רבי יוחנן בפרק 'האשה' במסכת פסחים (דף צב,א): לא שנו אלא ערל עובד כוכבים, אבל ערל ישראל - דברי הכל טובל ואוכל מיד את פסחו לערב; ולשון ראשון שמעתי מפי מורי[ב"ח] הזקן
- ^ דמשמע זמנא אחריתי!
- ^ שמע מינה
- ^ השתא דדרשת 'שוב', 'שנית' מאי תדרוש ביה
- ^ לישנא אחרינא: 'מאי "שוב" ומאי "שנית"? אלא לאו לפריעה' ולהאי לישנא גרסינן 'ודלמא לאקושי סוף מילה כו', ולאו לפריעה אתא אלא לעיכוב.
- ^ ציצין שנשתיירו שלא חתך כל הערלה
- ^ אף על גב דאין רוב הקיפה