פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי יבמות דף פד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס [1] לא קדושין ולא מקדשין' [2]; ואמר שמואל: לא קדושין בתמורה [3] ולא מקדשין בעושה תמורה [4]. שמע מינה.

רבי אלעיזר אומר: חייבין עליו סקילה כזכר: תניא: 'אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא [5] ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו: רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.'

הדרן עלך הערל:


יבמות פד,א 'יש מוּתרות' פרק תשיעי

משנה: יש מוּתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן; מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן; מותרות לאלו ולאלו, ואסורות לאלו ולאלו. ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן: כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול [6]; חלל שנשא כשרה, ויש לו אח כשר [7]; ישראל שנשא בת ישראל, ויש לו אח ממזר; ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן: כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט [8]; [כהן] כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל; ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר; ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. ואלו אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול; או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר; ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל; ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר - אסורות לאלו ולאלו. ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.

שניות מדברי סופרים: שנייה לבעל ולא שנייה ליבם [9] - אסורה לבעל ומותרת ליבם; שנייה ליבם ולא שנייה לבעל - אסורה ליבם ומותרת לבעל; שנייה לזה ולזה - אסורה לזה ולזה.

[לכל הנשים הללו] אין לה לא כתובה ולא פירות [10] ולא מזונות [11] ולא בלאות [12] והולד כשר וכופין אותו להוציא. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להן כתובה [13].

גמרא: מאי איריא דתני '[כהן הדיוט ש]נשא' [14]? ליתני 'קידש' [15]?! וכי תימא טעמא ד'נשא' - דהוה ליה עשה [16] ולא תעשה [17], אבל 'קידש' [18][19] אתי עשה ודוחה לא תעשה [20]. והא כולה פירקין עשה ולא תעשה הוא [21], ולא אתי עשה [22] ודחי לא תעשה [23]!? משום דקבעי למיתני סיפא: 'כהן גדול שנשא את האלמנה' - דוקא נשא, דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה [24], תנא נמי רישא 'נשא'! ואדתני [25] משום סיפא - ליתני [26] משום מציעתא [27]:'כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט' [28]! אלא [29] משום בת בוקתא [30] דקבעי למיתני 'חלל שנשא כשרה' - טעמא דנשא, דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה; משום הכי קתני 'נשא'. ומאי איריא דקתני 'אלמנה'? ליתני 'בתולה' [31]


עמוד ב

וכי תימא קסבר האי תנא 'נישואין הראשונים [32] מפילין [33]' - הרי חלל שנשא כשרה [34] ולא אמרינן 'נישואין הראשונים מפילין'! הא - ודאי משום סיפא: משום דקבעי למיתנא סיפא: 'כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט' - דוקא אלמנה [35], אבל בתולה - חזיא ליה [36], משום הכי קתני 'אלמנה'.

מתקיף לה רב פפא: אם איתא להא [37]: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: 'מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני'; הוי לתני נמי 'מצרי שני שנשא שתי מצריות - אחת ראשונה ואחת שנייה - והיו לו בנים מראשונה ומשנייה [38] - אי נסוב כי אורחייהו [39] מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן [40], ואי איפוך ונסוב [41] - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן! מותרות לאלו ולאלו [לשלישיים ולשניים]: גיורות [42]; אסורות לאלו ולאלו: אילוניות [43]' [44]! תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר פצוע דכא [45]. אי משום פצוע דכא - לאו שיורא, דהא תנא ליה 'חייבי לאוין'! אטו 'חייבי לאוין' - מי לא קתני והדר תני [מקרים נוספים]? והא קתני 'כהן הדיוט שנשא אלמנה', ו'חלל שנשא כשרה'? ההוא [46] - איצטריכא ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין [47]. והא קתני 'חלל שנשא כשרה [ויש לו אח כשר]... וישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר'? הא נמי לא מהדר מיתנא היא, דאשמועינן: לאו שאין שוה בכל, וקמשמע לן לאו השוה בכל. הא קתני 'ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל'! אלא לאו שמע מינה תנא ושייר! שמע מינה.

גופא אמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. לימא מסייע ליה: 'חלל שנשא כשרה' מאי לאו כהנת, ומאי כשרה - כשרה לכהונה [48]! לא! ישראלית! ומאי 'כשרה'? - כשרה לקהל. אי הכי 'יש לו אח כשר' - נמי 'כשר לקהל', מכלל דהוא פסול לקהל!? אלא לאו – [האח] כהן [כשר], ומדהוא כהן - היא כהנת. מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא!

מתיב רבין בר נחמן: [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה] לא יקחו [כי קדש הוא לאלקיו] [49] מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש [50]! אמר רבא: כל היכא דהוא מוזהר - היא מוזהרת [51], וכל היכא דהוא לא מוזהר - היא לא מזדהרא. והא - מהכא נפקא: מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכת נזיקין פרשתא ו]: '[במדבר ה,ו: דבר אל בני ישראל] איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם [למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה [52]' [53]. אי מההיא - הוה אמינא לאו השוה בכל, אבל לאו שאינו שוה בכל [54] – לא!

הערותעריכה

  1. ^ הכלאים פסול להקרבה, דכתיב (ויקרא כב כז) שור או כשב - פרט לכלאים – כי יולד - פרט ליוצא דופן [ספרא אמור פרשתא ח הלכה ג];
  2. ^ והני חמשה יליף רבי אליעזר מקראי בתמורה בפרק 'יש בקרבנות' דלא חייל קדושה עליהן; ואף על גב דשאר פסולי הקרבה, כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר - חיילא עלייהו קדושת הגוף, וצריכין מום קבוע ליפדות עליו, ולאחר פדיון אסורין בגיזה ועבודה - הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת דמים, כדיקלא בעלמא, ונפדין בלא מום ומותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן
  3. ^ לא מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשי, דאפילו בעל מום שקדם מומו להקדשו לא נחתא ליה קדושת הגוף, כדאמר בבכורות בפרק שני (דף יד,א), אלא אפילו אם המיר קודש בהן - הני לא מקדשי, דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף משיפדה, דכתיב (ויקרא כז י) טוב ברע אם המר ימירנו, אפילו הכי - אהני לא חיילא
  4. ^ ואין מקדש לעשות תמורה: אם הם קדושים והמיר חולין בהם - אינן עושין תמורה; והתם מותבינן במסכת תמורה: וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין? אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, במקדיש ולד ויצא דרך דופן, אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס שנפסלו משעת יצירתם, אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות קדשים שהיתה אמן קדושה; ומה תקנתם? ירעו ויסתאבו ויפדם ויאכלם והטרפה תקבר
  5. ^ בקיאים וחריפים ואין מניחין תרנגול נכרי ביניהם
  6. ^ הוא הדין לבתולה, דכשמת - נעשית אלמנה, ואסורה לכהן גדול אחיו; ובגמרא פריך 'ליתני בתולה?'
  7. ^ כהן אסור לייבמה: שנתחללה בביאת חלל, כדילפינן מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב] בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,א); וחלל מותר בכשרה
  8. ^ [דוקא קידש] אבל נשא [כהן גדול אלמנה] - נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה הדיוט
  9. ^ אֵם אמו של בעל, ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם
  10. ^ אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל משלה, ואף על גב דקיימא לן בכתובות (דף מז,ב) 'תקנו פרקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן (שם דף נא,א) 'לא כתב לה 'דאם תשתבאי אפרקינך' - חייב לפדותה, שהוא תנאי בית דין' - וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן ביה 'ואותבינך לאנתו' - אפילו הכי לא ישלם לה פירות שאכל משלה, כדמפרש בגמרא (לקמן דף פט,א): תנאי כתובה ככתובה דמי, וכי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא מיניה כתובת נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירקונה, שהוא תנאי בית דין שאין כתוב בשטר כתובה
  11. ^ לא מיבעיא היכא דיתבה תותיה דלא כייפינן ליה לזונה דהא ב'עמוד והוצא' קאי, אלא אפילו אם הלך למדינת הים ולָותה ואכלה לא משלם; וא"ת ה"ה לכשרה דהא קי"ל (בכתובות דף קט,א) כמאן דאמר 'הניח מעותיו על קרן הצבי' - לאו מילתא היא, ולא דמי; התם קתני (כתובות פ"יג מ"ב, דף קז,ב): 'מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס אשתו' שלא הלוה לה כלום אלא בשביל בעלה פרנסה, דהתם ממאן תבע? היא לא לָוְתה, הוא לא בקש הימנו! הלכך מצוה הוא דעבד, אבל היכא דהלוה לה בתורת הלואה - הוא תובעה, והיא תובעת את בעלה, ומשלם, כדאמר לקמן בגמרא; ושמא תתאלמן או תתגרש ותשלם משלה, דתנן (בבא קמא פ"ח מ"ד, דף פז,א): 'נתגרשה האשה נשתחרר העבד - חייבין לשלם'
  12. ^ אם עדיין יש לה בלאות ושחקים מן בגדים שהכניסה לו - אינה נוטלתן כשיוצאה, דקנסוה רבנן
  13. ^ מפרש בגמרא טעמא
  14. ^ א'נשא' דרישא קאי
  15. ^ דהא נמי מותרת לבעלה ואסורה ליבמה
  16. ^ בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא יד) ולא בעולה
  17. ^ אלמנה ... לא יקח (שם) ואין עשה דיבום דוחה את לא תעשה ועשה
  18. ^ אבל קידש הדיוט בתולה אלמנה מן האירוסין, ומת גם הוא באירוסין
  19. ^ מייבם לה כהן גדול:
  20. ^ דאלמנה
  21. ^ עשה דיבום ולא תעשה דאיסור - הוא דרמו אהדדי
  22. ^ דיבום
  23. ^ לאו דאיסור, כגון: ממזרת לישראל, או ממזר לישראלית, וכן חללה לכהן, ומאי טעמא דהא נפקא לן בפרק שני (לעיל כ,א) מ'ועלתה יבמתו השערה' [דברים כה,ז]
  24. ^ ליבם הדיוט
  25. ^ 'נשא'
  26. ^ 'קידש'
  27. ^ דקתני
  28. ^ דלא מצי למיתני 'נשא'
  29. ^ הא דתני 'נשא' ברישא דפרקין
  30. ^ כלומר: השנויה בצדה
  31. ^ וכשמת נעשית אלמנה
  32. ^ שנשאה אח שמת
  33. ^ מפילין אותה לייבום, ובתר ההיא שעתא אזלינן; ואי לאו אלמנה מאחֵר הואי - שרינן לה לכהן גדול [ל]יבמה
  34. ^ ואסר לה לייבומי לאח כשר
  35. ^ שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט
  36. ^ להתייבם
  37. ^ דרב דימי; אם הלכה כמותו
  38. ^ דהוה להו דור שלישי ודור שני
  39. ^ שלישי נשא ישראלית, ושני - מצרית שנייה
  40. ^ דשלישי - ישראל הוא, ואסור בשנייה, דמצרי ואדומי - אחד זכרים ואחד נקבות - אסורין עד דור שלישי, ושֵׁני אסור בישראלית
  41. ^ שנשא שלישי שנייה, ושני נשא ישראלית
  42. ^ מותרת לשלישי, דישראל הוא, ולשני - דקהל גרים לא איקרי קהל; ולא קרינן 'שלישי יבא בקהל ולא שני', דזו - לאו קהל הואי; ואם נשא האחר גיורת ומת - מותרת ליבמה כלבעלה
  43. ^ ישראלית
  44. ^ אם שני נשא ישראלית והיא איילונית - אסורה לו משום דישראלית היא, וכשמת - אסורה ליבמה משום 'אשר תלד [דברים כה,ו] - פרט לאיילונית שאינה יולדת'
  45. ^ דהוה מצי למיתני ביה כולהו: פצוע דכא שנשא ישראלית - אסורה לבעלה ומותרת ליבמה [ה]כשר; והכשר שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא - אסורה ליבמה ומותרת לבעלה; פצוע דכא שנשא ישראלית ויש לו אח פצוע דכא - אסורה לבעלה וליבם; גיורת מותרת לזה ולזה
  46. ^ דחלל שנשא כשרה איצטריך ליה, ובכהנת עסקינן, ולאו משום אסורה ליבמהּ, אלא משום מותרת לבעלה
  47. ^ וקמשמע לן דלא הוזהרו כשרות וכהנות מלינשא לפסולין: לחללין, שמותרין בישראל; ואף על פי שהכהן הוזהר בחללה - כהנות לא הוזהרו בחללים
  48. ^ דקיימא לן: כהן - כל זמן שמוצא לישא בת כהן - לא ישא בת ישראל, דאמר בפסחים 'סעודת הרשות = בת ישראל לכהן' ['באלו עוברין' (דף מט,א)]
  49. ^ למה לי למכתב 'לא יקחו' תרי זימני?
  50. ^ להזהיר האשה על ידי האיש! קא סלקא דעתא להזהיר כשרות שלא ינשאו לחללים
  51. ^ והאי קרא - לאו להזהיר כשרות אתי, אלא פסולות, שלא לינשא לכשרים: שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה וחללה - כך היא מוזהרת שלא תשאנו, כגון חלל בכשרה
  52. ^ לאו וכרת
  53. ^ אבל [מצות] עשה לא הוי עונש, הלכך מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות; אבל לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות
  54. ^ דכהונה אינו שוה בכל: שאין נוהגין בישראל! הילכך אי לא אשמעינן 'לא יקחו' הוה אזלינן לקולא ומיפטרו נשים