ביאור:בבלי יבמות דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה: שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה, רחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [כגון: בעלה של לאה] וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת: [לאה] הראשונה ^[1] יוצאה משום אחות אשה, ושניה [הנכרית] משום צרתה. עשה ^[2] בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת [על ידי המאמר נעשית כאילו צרתה].

גמרא: טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - נכרית יבומי נמי מייבמה ^[3]! אמר רב נחמן: זאת אומרת אין זיקה - ואפילו בחד אחא ^[4].

משנה: שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית: מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת: הראשונה ^[5] יוצאת משום אחות אשה, ושניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת.

גמרא: הא תו למה לי? היינו הך?! ^[6] השתא: ומה התם ^[7] דאחות אשה ^[8] הויא צרה לנכרית ^[9], אמרת 'נכרית אסורה' - הכא ^[10], דנכרית הויא צרה לאחות אשה - לא כל שכן ^[11]?! תנא הך תנא ברישא ^[12], והך חזיא להתירא ושריא ^[13], והדר חזיא לאיסורא ^[14]; ואיידי דחביבה ליה ^[15] אקדמהּ ^[16], ומשנה לא זזה ממקומה ^[17].

משנה: שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה ורחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [לאה], וכנס נשוי נכרית את אשתו [לאה], ומתה אשתו של שני [רחל], ואחר כך מת נשוי נכרית [שעכשיו הוא גם בעל לאה, שהרי יבם אותה, ואשתו הנכרית נעשתה צרתה של לאה] - הרי זו [הנכרית] אסורה עליו [על בעל רחל] עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ^[18]. [וקשה: אם לא היה ענין של יבום, כאשר מתה האחות הנשואה – אחותה מותרת, אז מדוע ביבום חמור יותר ולא הותר במותה של אשתו האחות?]

גמרא: אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה (דברים כה ה) יבמה יבא עליה - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה ^[19]. מאי קא משמע לן? תנינא: 'הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'? מהו דתימא 'הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה ראשונה, ^[20], אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה ^[21] אימא תישתרי' - קא משמע לן. הא - נמי תנינא [במשנה ^[22]]: 'שני אחין נשואים שתי אחיות; מת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית' הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'!? מהו דתימא 'התם הוא ^[23] דאידחי לה מהאי ביתא לגמרי ^[24], אבל הכא, דלא אידחי לה מהאי ביתא לגמרי ^[25] – אימא: מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית ^[26] חזיא נמי להאי ^[27]' - קא משמע לן ^[28].

משנה: שלשה אחים, שנים מהם [ראובן ושמעון] נשואין שתי אחיות, ואחד [לוי] נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו [ראובן], ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש [ראובן] ומת ^[29] - זו היא שאמרו ^[30] 'וכולן שמתו או נתגרשו ^[31] - צרותיהן מותרות'.

גמרא: טעמא דגירש ^[32] ואחר כך מת ^[33], אבל מת ^[34] ואחר כך גירש [ראובן] ^[35] – אסורה ^[36]. אמר רב אשי: זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרי אחי ^[37]. ולרב אשי קשיא דרב נחמן ^[38]!? אמר לך רב אשי: ^[39] הוא הדין דאף על גב דלא עבד ^[40] בה ^[41] מאמר, ^[42] נכרית ^[43] מיחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה ^[44]; והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי ^[45]בית שמאי דאמרי מאמר קונה

עמוד ב

קנין גמור ^[46] - קא משמע לן ^[47], דלא כבית שמאי.

ולרב נחמן קשיא דרב אשי? וכי תימא 'הוא הדין דאפילו מת ^[48] ואחר כך גירש ^[49] צרתה מותרת [לשמעון] - אלא 'זו היא' - למעוטי מאי? למעוטי כנס [ראובן] ^[50] ואחר כך גירש ^[51]. הניחא אי סבר לה ^[52] כרבי ירמיה, דאמר ^[53] 'תברא: מי ששנה זו לא שנה זו', והאי תנא [של המשנה הראשונה ^[54]] סבר מיתה מפלת ^[55] והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילים ^[56], 'זו היא' - למעוטי כנס ולבסוף גירש; אלא אי סבר לה כרבא, דאמר לעולם חד תנא הוא, ו'זו ^[57] ואין צריך לומר זו ^[58]' קתני ^[59] – 'זו היא' למעוטי מאי? ^[60] על כרחך [רב נחמן] כרבי ירמיה סבירא ליה ^[61]. ולרבא ^[62] [שסובר מיתה מפלת לכל הדעות, ולפיכך הנוכרית, שכאשר היתה נשואה לראובן - היתה צרת אשתו של ראובן, שהיא האחות של אשת שמעון – עד שראובן גרש את אחותה של אשת שמעון] - הניחא אי סבר לה כרב אשי ^[63]: 'זו היא' למעוטי מת בלא גירש ^[64], אלא אי סבר לה כרב נחמן ^[65] 'זו היא' - למעוטי מאי ^[66]? על כרחך [רבא] כרב אשי סבירא ליה.

משנה: וכולן ^[67] שהיו בהן ^[68] קדושין ^[69] או גרושין בספק ^[70] - הרי אלו הצרות חולצות ^[71] ולא מתייבמות ^[72]. כיצד 'ספק קדושין'? זרק לה קדושין ^[73] ספק קרוב לו ^[74] ספק ^[75] קרוב לה - זהו ספק קדושין; 'ספק גרושין'? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים^[76]; יש עליו עדים ואין בו זמן ^[77]; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ^[78] - זהו ספק גרושין ^[79].

גמרא: ואילו בגרושין 'ספק קרוב לו ספק קרוב לה' לא קתני ^[80] - מאי טעמא? אמר רבה: אשה זו [צרת הערוה, במקרה שהגט ספק היה קרוב לערוה ספק היה רחוק ממנה] בחזקת היתר לשוק עומדת ^[81], ומספק אתה בא לאוסרה ^[82]? אל תאסרנה מספק! ^[83] אמר ליה אביי: אי הכי - בקדושין נמי ^[84]? נימא 'אשה זו [הצרה] ^[85] בחזקת היתר ליבם עומדת ^[86], ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק'!? התם בארבע אמות ^[87] – לחומרא [שתהא אסורה ליבם]. האי - חומרא דאתי לידי קולא הוא: זימנין דאזיל הוא ^[88] ומקדש לה לאחותה ^[89] קדושי ודאי ^[90]!? ואי נמי זימנין דאתא אחר ^[91] ומקדש לה לדידה ^[92] קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי ^[93] אמרי ^[94] דקמא קדושין ^[95] ודבתרא לאו קדושין ^[96]?

הערות

^ לנפילה
^ נשוי נכרית
^ ולא אמרינן 'משמת בעל האחות [לאה], ונפלה לייבם, הוזקקה לנשוי נכרית לבדו, דהא על בעל אחיות [על בעל רחל] לא רמיא, ונעשית זו [הנכרית] צרתה [של לאה] בזיקה [ב"ח: ונעשית נכרית זו אחות אשה בזיקה], וכשמת - תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה [-ותהא מותרת לשוק ללא חליצה]'
^ כדפרישית: דאף על גב דתרי אחין נינהו - אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו [ולכן תתיבם]
^ לנישואין
^ וכל שכן הוא:
^ דנכרית עיקר נשואה היא
^ נפלה עליה
^ ונעשית צרתה במאמר
^ דאחות אשה עיקר נשואה היא
^ דאוסרת נכרית שהיא טפלה
^ משנה אחרונה זו שנה תחלה
^ וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר
^ משום דמכל מקום צרתה היא ותנייה
^ דחידוש הוא
^ ותו לא הוה צריך למיתני סיפא
^ אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה
^ בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון [אחרי שכנס בעל הנכרית]
^ ואף על גב דהדר איחזיא
^ כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה
^ כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסהּ נשוי נכרית
^ לב,א
^ שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה
^ נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד
^ בשעת נפילה, שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם
^ עדיין זיקתה עליה, וכי מתה אחותה, ועודה בנפילה
^ - תתייבם לזה בנפילה
^ רב יהודה [אמר רב]- דלא
^ מותרת זו להתייבם [לשמעון], שהרי עד שלא כנסה [ראובן] - גירש את הראשונה שהיא ערוה, ולא היתה צרתה מעולם
^ בפרק ראשון
^ העריות
^ בעל האחיות - [ראובן]
^ נשוי נכרית [לוי], דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם
^ נשוי נכרית [לוי], והוזקקה נכרית לבעלי אחיות
^ ונשאהּ לזו - הואיל וקודם שגירש נעשית 'צרתה בזיקה' [אמנם לא צרה ממש, אך מחוייבת יבום או חליצה מבעל אחת האחיות]
^ על אחיו [שמעון] כשימות המגרש [ראובן], משום צרת אחות אשה [של ראובן]; בשלמא אי לא כנסה [ראובן]- הויא מותרת לזה [שמעון] מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה [ראובן] – אסורה, ואף על גב דלא היתה צרתה אלא בזיקה
^ כגון הכא: דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה - היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות, ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני
^ דדייק לעיל מסתם מתניתין 'זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא'
^ ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא;
^ בעל הנכרית
^ באחות אשת אחיו
^ כשימות [ראובן]
^ אשתו
^ ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא - נעשה צרתה בזיקה
^ מ
^ ואפילו חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה
^ חולצת
^ נשוי נכרית
^ אחד מבעלי אחיות [ראובן] את אשתו, וכנסה [את האלמנה הנכרית] - מותרת לשלישי [שמעון] כשימות זה [ראובן], ולא אמרינן 'צרת אחות אשתו של זה [שמעון] בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין', [ולכן]
^ הנכרית
^ את אשתו, ומת, דאסורה נכרית [על שמעון] משום צרת אחות אשה; ואף על גב דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו
^ רב נחמן
^ בפרק קמא [יג,א]: כי רמינן הא מתניין ד'זו היא' דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני [במשנה הראשונה (דף ב,ב)]'וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות'- [ודייקו בגמרא בדף יג,א] 'ואף על גב דכנס ולבסוף גירש', ואמר רבי ירמיה [שם]
^ דף ב,ב
^ רש"י בדף יג,א: מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא - שריא
^ רש"י בדף יג,א: ש[כאשר] האשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית
^ רש"י בדף יג,א: דמתניתין דהכא (דף ב,ב), דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה'
^ רש"י בדף יג,א: דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס
^ אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפילו לתנא דהכא
^ אי למעוטי 'מת אחיו ואחר כך גירש אשתו וכנס יבמתה' - השתא כנס ואחר כך גירש שריא, גירש ואחר כך כנס מיבעיא? ואי למעוטי 'מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו [ראובן] ומת', דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי, והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן - ובהא מודי רבא, הא לרב נחמן ליכא למימר הכי: דהא 'אין זיקה' סבירא ליה, והלכך
^ ולמעוטי כנס ואחר כך גירש, דאמר נישואין מפילין, והאי שעתא - צרת ערוה הויא
^ דאמר מיתה מפלת, וכנס ואחר כך גירש שריא
^ דיש זיקה
^ ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר 'הא מת ואחר כך גירש - אסורה', דהא רבא 'מיתה מפלת' סבירא ליה, וכיון דגירש – שריא! אלא הכי דייק: טעמא דגירש - דבשעת מיתה לאו צרות הוו - זו היא דנכרית מותרת, אבל מת שני זה [ראובן] אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס את הנכרית – אסורה, דהואי 'צרת אחות אשה בזיקה', ואפילו בשעת מיתה - דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני; ואי תימא 'הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני - הויא אשת שני מתים, דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא' - לא היא, דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא, ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר: גזירה שמא יאמרו 'שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'
^ דאין זיקה
^ הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש, וההיא פשיטא, דהא בהדיא תנינא לה, ולא אתא 'זו היא' למעוטה
^ ט"ו עריות
^ לאחיו המת
^ קידושי ספק
^ הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה, ולגבי קידושין - דלמא לא מיקדשה
^ ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא
^ דלמא צרת ערוה היא
^ שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים [בדומה למקרה בגט בסוגיא זו בגיטין עח,א-ב], וארבע אמות קונות שם, וּזְרָקוֹ
^ ספק בארבע אמות הקרוב לו
^ בארבע אמות
^ דקיימא לן (בבא בתרא דף קעה,ב) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין', אלמא כתב ידו בלא עדים - מילתא היא
^ כתוב
^ ואינו כתב ידו של בעל
^ דאמרינן במסכת גיטין (דף פו,א) 'שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו כו'; והכא נמי חולצת צרתה כיון דגיטא הוא, דאם ניסת - הולד כשר, ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא, דקרי להו 'פסול לכתחלה'; הלכך: אי שרית ליה - אמרי אינשי 'צרת ערוה מתייבמת'; ובגמרא בעי: אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו'
^ דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה
^ קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה היא
^ שמא נתגרשה הערוה
^ אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!
^ אמאי אסרינן לה לייבומי
^ קודם שקידש בעלה את בת אחיו
^ כשימות [בעלה]
^ שנויא הוא
^ מקדש בספק
^ של זו שקדש בספק
^ בחיי בעלה
^ איניש אחרינא
^ להך מקודשת בקידושי ספק
^ לאביה של זו משום צרת הבת
^ אינשי
^ קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין
^ שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט; ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה

[1] לנפילה

[2] נשוי נכרית

[3] ולא אמרינן 'משמת בעל האחות [לאה], ונפלה לייבם, הוזקקה לנשוי נכרית לבדו, דהא על בעל אחיות [על בעל רחל] לא רמיא, ונעשית זו [הנכרית] צרתה [של לאה] בזיקה [ב"ח: ונעשית נכרית זו אחות אשה בזיקה], וכשמת - תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה [-ותהא מותרת לשוק ללא חליצה]'

[4] כדפרישית: דאף על גב דתרי אחין נינהו - אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו [ולכן תתיבם]

[5] לנישואין

[6] וכל שכן הוא:

[7] דנכרית עיקר נשואה היא

[8] נפלה עליה

[9] ונעשית צרתה במאמר

[10] דאחות אשה עיקר נשואה היא

[11] דאוסרת נכרית שהיא טפלה

[12] משנה אחרונה זו שנה תחלה

[13] וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר

[14] משום דמכל מקום צרתה היא ותנייה

[15] דחידוש הוא

[16] ותו לא הוה צריך למיתני סיפא

[17] אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה

[18] בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון [אחרי שכנס בעל הנכרית]

[19] ואף על גב דהדר איחזיא

[20] כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה

[21] כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסהּ נשוי נכרית

[22] לב,א

[23] שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה

[24] נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד

[25] בשעת נפילה, שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם

[26] עדיין זיקתה עליה, וכי מתה אחותה, ועודה בנפילה

[27] - תתייבם לזה בנפילה

[28] רב יהודה [אמר רב]- דלא

[29] מותרת זו להתייבם [לשמעון], שהרי עד שלא כנסה [ראובן] - גירש את הראשונה שהיא ערוה, ולא היתה צרתה מעולם

[30] בפרק ראשון

[31] העריות

[32] בעל האחיות - [ראובן]

[33] נשוי נכרית [לוי], דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם

[34] נשוי נכרית [לוי], והוזקקה נכרית לבעלי אחיות

[35] ונשאהּ לזו - הואיל וקודם שגירש נעשית 'צרתה בזיקה' [אמנם לא צרה ממש, אך מחוייבת יבום או חליצה מבעל אחת האחיות]

[36] על אחיו [שמעון] כשימות המגרש [ראובן], משום צרת אחות אשה [של ראובן]; בשלמא אי לא כנסה [ראובן]- הויא מותרת לזה [שמעון] מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה [ראובן] – אסורה, ואף על גב דלא היתה צרתה אלא בזיקה

[37] כגון הכא: דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה - היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות, ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני

[38] דדייק לעיל מסתם מתניתין 'זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא'

[39] ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא;

[40] בעל הנכרית

[41] באחות אשת אחיו

[42] כשימות [ראובן]

[43] אשתו

[44] ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא - נעשה צרתה בזיקה

[45] מ

[46] ואפילו חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה

[47] חולצת

[48] נשוי נכרית

[49] אחד מבעלי אחיות [ראובן] את אשתו, וכנסה [את האלמנה הנכרית] - מותרת לשלישי [שמעון] כשימות זה [ראובן], ולא אמרינן 'צרת אחות אשתו של זה [שמעון] בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין', [ולכן]

[50] הנכרית

[51] את אשתו, ומת, דאסורה נכרית [על שמעון] משום צרת אחות אשה; ואף על גב דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו

[52] רב נחמן

[53] בפרק קמא [יג,א]: כי רמינן הא מתניין ד'זו היא' דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני [במשנה הראשונה (דף ב,ב)]'וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות'- [ודייקו בגמרא בדף יג,א] 'ואף על גב דכנס ולבסוף גירש', ואמר רבי ירמיה [שם]

[54] דף ב,ב

[55] רש"י בדף יג,א: מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא - שריא

[56] רש"י בדף יג,א: ש[כאשר] האשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית

[57] רש"י בדף יג,א: דמתניתין דהכא (דף ב,ב), דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה'

[58] רש"י בדף יג,א: דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס

[59] אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפילו לתנא דהכא

[60] אי למעוטי 'מת אחיו ואחר כך גירש אשתו וכנס יבמתה' - השתא כנס ואחר כך גירש שריא, גירש ואחר כך כנס מיבעיא? ואי למעוטי 'מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו [ראובן] ומת', דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי, והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן - ובהא מודי רבא, הא לרב נחמן ליכא למימר הכי: דהא 'אין זיקה' סבירא ליה, והלכך

[61] ולמעוטי כנס ואחר כך גירש, דאמר נישואין מפילין, והאי שעתא - צרת ערוה הויא

[62] דאמר מיתה מפלת, וכנס ואחר כך גירש שריא

[63] דיש זיקה

[64] ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר 'הא מת ואחר כך גירש - אסורה', דהא רבא 'מיתה מפלת' סבירא ליה, וכיון דגירש – שריא! אלא הכי דייק: טעמא דגירש - דבשעת מיתה לאו צרות הוו - זו היא דנכרית מותרת, אבל מת שני זה [ראובן] אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס את הנכרית – אסורה, דהואי 'צרת אחות אשה בזיקה', ואפילו בשעת מיתה - דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני; ואי תימא 'הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני - הויא אשת שני מתים, דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא' - לא היא, דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא, ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר: גזירה שמא יאמרו 'שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'

[65] דאין זיקה

[66] הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש, וההיא פשיטא, דהא בהדיא תנינא לה, ולא אתא 'זו היא' למעוטה

[67] ט"ו עריות

[68] לאחיו המת

[69] קידושי ספק

[70] הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה, ולגבי קידושין - דלמא לא מיקדשה

[71] ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא

[72] דלמא צרת ערוה היא

[73] שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים [בדומה למקרה בגט בסוגיא זו בגיטין עח,א-ב], וארבע אמות קונות שם, וּזְרָקוֹ

[74] ספק בארבע אמות הקרוב לו

[75] בארבע אמות

[76] דקיימא לן (בבא בתרא דף קעה,ב) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין', אלמא כתב ידו בלא עדים - מילתא היא

[77] כתוב

[78] ואינו כתב ידו של בעל

[79] דאמרינן במסכת גיטין (דף פו,א) 'שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו כו'; והכא נמי חולצת צרתה כיון דגיטא הוא, דאם ניסת - הולד כשר, ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא, דקרי להו 'פסול לכתחלה'; הלכך: אי שרית ליה - אמרי אינשי 'צרת ערוה מתייבמת'; ובגמרא בעי: אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו'

[80] דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה

[81] קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה היא

[82] שמא נתגרשה הערוה

[83] אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!

[84] אמאי אסרינן לה לייבומי

[85] קודם שקידש בעלה את בת אחיו

[86] כשימות [בעלה]

[87] שנויא הוא

[88] מקדש בספק

[89] של זו שקדש בספק

[90] בחיי בעלה

[91] איניש אחרינא

[92] להך מקודשת בקידושי ספק

[93] לאביה של זו משום צרת הבת

[94] אינשי

[95] קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין

[96] שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט; ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]