קידושין עא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו אמר רב יוסף כל שסיחתו בבבל משיאין לו אשה והאידנא דאיכא רמאי חיישינן זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דר' יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא חד הוו קאזלי באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר' יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה א"ל אורייתן כשרה בנתין לא כשרן מאי דעתיך אילימא מדתנן עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו כי היכי דאישתיור מהני אישתיור נמי מהני אישתמיטתיה הא דאמר ר"א לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב א"ל מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה א"ל מי ידענא מהיכא אנסיב אמר ליה אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב (איכה ה, יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה וכי תימא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ודילמא מהנך דכתיב בהו (עמוס ו, ד) השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם ואמר רבי יוסי בר' חנינא אלו בני אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים ומגדף בה ר' אבהו א"ה היינו דכתיב (עמוס ו, ז) לכן עתה יגלו בראש גולים משום דמשתינים מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים אלא אמר ר' אבהו אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ומדביקין מטותיהם זו בזו ומחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחים ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם אמר ליה היכי נעביד אמר ליה זיל בתר שתיקותא כי האי דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מנייהו דקדים ושתיק אמרי אהאי מיוחס טפי אמר רב שתיקותיה דבבל היינו יחוסא איני והא איקלע רב (לבי בר שפי חלא) ובדק בהו מאי לאו ביחסותא לא בשתיקותא הכי קאמר להו בדוקו אי שתקי אי לא שתקי אמר רב יהודה אמר רב באם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהן ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו אמר ר' יהושע בן לוי גאם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן ואין מניחין אותה לידבק בחברתה א"ר פפא סבא משמיה דרב בבל בריאה מישון מיתה מדי חולה עילם גוססת ומה בין חולין לגוססין רוב חולין לחיים רוב גוססים למיתה עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני לעיל בדיגלת עד היכא רב אמר עד בגדא ואוונא ושמואל אמר עד מושכני ולא מושכני בכלל והאמר רבי חייא בר אבא אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין אלא עד מושכני ומושכני בכלל לתחתית בדיגלת עד היכא אמר רב שמואל עד אפמייא תתאה תרתי אפמייא הויין חדא עיליתא וחדא תתייתא חדא כשירה וחדא פסולה ובין חדא לחדא פרסה וקא קפדי אהדדי ואפילו נורא לא מושלי אהדדי וסימניך דפסולתא הא דמישתעיא מישנית לעיל בפרת עד היכא רב אמר עד אקרא דתולבקני ושמואל אמר עד גישרא דבי פרת ור' יוחנן אמר עד מעברת דגיזמא לייט אביי ואיתימא רב יוסף אדרב אדרב לייט אדשמואל לא לייט אלא לייט אדרב וכ"ש אדשמואל ואב"א לעולם אדרב לייט אדשמואל לא לייט וגישרא דבי פרת לתתאיה הוה קאי
רש"י
עריכה
להשיאו אשה - סתמא בעי בדיקה:
להוציא ממנו אשה - שנשא כבר מסתמא לא מפקינן:
כל שסיחתו בבבל - שמספר בלשון אנשי בבל משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל:
דאיכא רמאי - שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים:
דהוה אמר ליה - רבי יוחנן:
נסיב ברתאי - ולא היה חפץ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל:
אורייתין כשירה ברתין לא כשירה - תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ:
מאי דעתך - שאתה מחזיק בבבל במיוחסים דתנן (לעיל דף סט.) עשרה יוחסין כו' וסבור אתה שעלו כל הפסולין:
מהיכא נסיבנא - איזו אשה מיוחסת:
זיל בתר שתיקותא - שאל לך משפחה שתקנית שסתם בני מריבה הם פסולין שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה ומיוחסת דבבל היינו שתיקותא מתוך שהם שתקנים הוחזקו במיוחסים א"כ הבא לבדוק בבבל אינו בודק אלא בשתיקה לבדוק בשתקנים:
לבי בר שפי חלא - שם האיש שופה חומץ כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.):
ואין מניחין אותו - מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן:
בריאה - מיוחסת ונקייה:
מתה - ממזרים גמורים כולם:
חולה - רובם כשרים ומיעוטן פסולין כחולים הללו שרובן לחיים:
גוססת - רובן פסולין ומיעוטן כשרין:
עד היכן היא בבל - ליחס:
עד נהר עזק עד נהר יואני - לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעים אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל דכתיב (ירמיהו א) מצפון תפתח הרעה כלומר בבל בצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וקא בעי גמרא מה שבין ב' הנהרות פשיטא לן דבבל היא אלא משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני:
לעיל בדיגלת עד היכן - למדנו רחבה שבין שני הנהרות ועוד להלן מחדקל עד נהר עזק וצריכין לידע ארכה כמה:
לעיל בדיגלת - לצד דרום עד היכן:
עד בגדא ואוונא - מקומות הם סמוכות זה לזה וחדקל מפסיק ביניהן:
ושמואל - מוסיף בארכה לדרום עד מושכני:
כגולה - פומבדיתא קרוי גולה בראש השנה (דף כג:):
לתחתית בדיגלת עד היכן - לצפון ועל שפת חדקל במזרחה של בבל עד היכן אורכה משוך לצפון:
תתאה - התחתונה לפי ששתים היו זו עליונה וזו תחתונה דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה ולא היא בכלל:
חדא כשירה - העליונה:
וחדא פסולה - התחתונה:
ואפי' נורא לא מושלי אהדדי - כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם:
דפסולתא הא דמשתעיא מישנית - וסימן זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה הך דמשתעי בלשון מישן שהיא קרובה למישן ואמר לעיל מישן מיתה:
בפרת - על שפת פרת במערבה של בבל עד היכן ארכה משוך לדרום:
עד גישרא דפרת - שמואל היה מוסיף:
לייט - כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך:
אדשמואל לא לייט - בתמיה והרי הוא מוסיף:
אדשמואל לא לייט - דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף ובימי שמואל היה הגשר למטה מאקרא דתולבקני:
תוספות
עריכה
כאן להשיאו אשה. פי' מיוחסת מד' אמהות דאי משום ישראלית לא צריך להיות בחזקת כשר דבלאו הכי מותר בישראלית כדאמר בעלמא (יבמות דף מה.) גבי עובד כוכבים הנולד מעובד כוכבים הבא על בת ישראל דאמרי' ליה זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא משמע דבמקום שאין מכירין אותו נותנין לו ישראלית ומותר לישאנה:
עד היכן היא בבל. פי' בקונטרס דלפי הענין נראה שבבל היתה בין שני נהרות גדולים הללו חדקל ופרת זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל כדכתיב מצפון תפתח הרעה אלמא דבבל מצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבא פרת שמימיו היו רבין ומלאים על שפתיו וקא בעי גמרא מה שבין שתי הנהרות פשיטא לן דבבל הוא אבל משפת חדקל ומבחוץ עד היכן מתפשט רוחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ור"ת פי' שנהר פרת היה בא ומושך מן הצפון לדרום שהרי נהר פרת בא מקדמת עדן וגן עדן הוא מצפון של עולם. וארץ ישראל לדרום ופרת בא מעדן והיה מושך מצפון לדרום והא דאמר מיטרא במערבא סהדא רבא פרת דמשמע דמושך מדרום לצפון י"ל דה"ק שהמים של פרת רבים כל כך שיחזרו המים למקום שבאו דהיינו מדרום לצפון:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ד (עריכה)
כב א טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ד' בהג"ה:
כג ב ג מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ב':
ראשונים נוספים
ת"ר גר נושא ממזרת כו'. מ"ט דר' יוסי ה' קהלי כתיב. פירש"י ז"ל תרי בממזר ותרי בעמוני ומואבי וחד דמצרי ואדומי אבל דפצוע דכא לא חשיב דההוא פסול הגוף הוא ולא פסול היוחסין. והראב"ד ז"ל פי' תרי דלממזר ותרי דעמוט ומואבי כדאמרן וחד דפצוע דכא אבל דמצרי ואדומי לא חשיב דההוא בהיתרא כתיב יבא להם בקהל ה' וזה יותר נכון בעיני:
לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. פי' לפסולי כהונה אבל לפסולי קהל הוזהרו וא' נשים וא' אנשים בכלל לא יבא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל פסול כהונה לא נאמר אלא לבני אהרן וזה פשוט:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה