ביאור:בבלי יבמות דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר ליה: תניתוה ^[1]: 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה: אם היה חולץ - חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה' מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'? אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא: כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו 'כשרה' = כשרה ליה; 'פסולה' = פסולה ליה, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו, וקתני 'אם היה מייבם - מייבם לכשרה'? לא, כשרה לעלמא, פסולה לעלמא, ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה'? - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם. תא שמע: 'המחזיר גרושתו משניסת - היא וצרתה חולצת'. 'היא וצרתה' סלקא דעתא? אלא אימא 'או היא או צרתה'! ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: 'היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת'.

אמר רב לילי בר ממל אמר מר עוקבא אמר שמואל: 'צרת ממאנת ^[2] אסורה'. למאן? אילימא לאחים ^[3] - השתא היא גופה שריא ^[4], דאמר שמואל: 'מיאנה בזה - מותרת בזה' - צרתה מיבעיא? אלא לדידיה ^[5]. ומאי שנא ממאנת, דשריא לאחין דלא עבדא בהו מעשה - צרה נמי לא עבדא בהו מעשה? גזירה משום צרת בתו ממאנת ^[6]. וצרת בתו ממאנת מי אסירא? והתנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו [הב"ח: או נתגרשו] - צרותיהן מותרות' דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל ^[7] - היינו גרושה; אלא לאו – [שמיאנה] ביבם! לא! לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין. ומאי שנא כי מיאנה בבעל - דעקרינהו לנשואין, כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא עקרא? משום דתני רמי בר יחזקאל, דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה בבעל מותרת לאביו; ביבם - אסורה לאביו'; אלמא משעת נפילה נראית ככלתו ^[8]! הכא נמי ^[9] משעת נפילה ^[10] נראית כצרת בתו ^[11].

אמר רב אסי: צרת אילונית ^[12] אסורה ^[13], שנאמר (דברים כה ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד [יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל] - ^[14] פרט לאילונית שאינה יולדת ^[15]. מתיב רב ששת: 'שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות ^[16] ולא מתייבמות [עד כאן לשון התוספתא פ"ה ה"ז; ודומה לספרי דברים רפ"ח, ושם נדרש הפסוק 'ומת אחד מהם'], שנאמר [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו] וּמֵת אַחַד מֵהֶם [וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ [וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] - מי שעליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין ^[17]; וקתני עלה: אמר רב יוסף: זו היא צרת אשת אח מאב שאיסור נפילה גרם לה ^[18], שלא מצינו בכל התורה כולה כגון זאת ^[19]! 'זו היא' למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת אילונית, דשריא? לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא; ומאי 'זו היא'? זו היא דאיסור נפילה גרם לה - צרתה בעיא חליצה; אילונית אפילו חליצה לא בעיא; מאי טעמא? - הא דאורייתא ^[20], הא דרבנן ^[21].

תנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות' [קשיא על רב אסי שאמר 'צרת איילונית אסורה']? לא קשיא: כאן ^[22] שהכיר בה ^[23] כאן ^[24] שלא הכיר בה ^[25]. דיקא נמי דקתני 'שנמצאו' ^[26] ולא קתני 'שהיו' - שמע מינה.

אמר רבא:

עמוד ב

הלכתא: צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ^[27] ואפילו צרת בתו אילונית ^[28]. ואלא הא דקתני 'שנמצאו'? תני 'שהיו'.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחת צרת ממאנת ^[29] ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו ^[30] - כולן מותרות.

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך ^[31]: קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות; 'מעוברת' - שמא תעשה עוברה סנדל ^[32]; 'מניקה' - שמא תגמול בנה וימות ^[33]; ואיזו היא 'קטנה' ^[34]? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד; פחות מכאן ^[35] ויתר על כן ^[36] משמשת ^[37] כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע]; מדקאמר 'שמא תתעבר ושמא תמות' ^[38] מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה, אם כן מצינו חמותו ממאנת ^[39], ותנן 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו'!? [תשובה:] אימא 'שמא תתעבר ותמות', דאמר רבה בר ליואי: גבול יש לה: קודם הזמן הזה ^[40] אינה מתעברת כל עיקר; תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת; לאחר זמן הזה ^[41] היא חיה ועוברה חי. [קושיא:] איני!? והא תני רבה בר שמואל: 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו, שכבר ילדו ^[42] [## ועוד: רואים שקטנה אמנם יולדת]! [תשובה:] אלא לעולם 'שמא תתעבר ושמא תמות' [ואין זה הכרחי שתמות]; ואלא קשיא הך ['אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו' – שמשמע מכאן שאין קטנה יולדת] - אמר רב ספרא 'בנים הרי הם כסימנים' ^[43]; ואית דאמרי: בנים עדיפי מסימנים. למאי נפקא מינה? דאפילו לרבי יהודה, דאמר ^[44] 'עד שירבה השחור' ^[45] - בבנים מודה;

הערות

^ אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת
^ נפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד: גדולה וקטנה, ומיאנה בו הקטנה - צרתה
^ אף לשאר אחין
^ מותרת לזה
^ ליבם שמיאנה בו אסורה, דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח; ואם תאמר 'מיאון - נישואין קמאי עקר, והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו' - גזירה דרבנן היא: הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו; והכי אמרינן לקמן 'משעת נפילה נראית ככלתו' כו'; והא דשמואל - בפרק 'בית שמאי' (לקמן דף קז,ב)
^ דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו, דאמרינן: נישואין קמאי קא עקרא, ואין זו צרת ערוה; והיכי דמי מיאון בבתו, הואיל והוא קיים, דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה? - משכחת לה ב'יתומה בחיי האב', כדתנן בפרק 'בית שמאי': קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא 'יתומה בחיי האב': דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו, ואם הלכה ונשאת לאחי אביה - יכולה למאן ביבם בחיי אביה
^ קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל - מותרת לחמיה, לפי שעקרתה לקדושין, והרי היא כמפותה, ולא כלתו היא
^ דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם - נראית כאשתו גמורה, ונראית ככלתו של זה
^ בבתו ממאנת
^ שנפלה בתו לפניו לייבום, והוצרכה למאן בו
^ נראית כאשת אחיו, ונראית צרתה צרת הבת
^ הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחת אילונית; 'אילונית' – דוכרניתא, דלא ילדה, לשון 'איל זכר מן הצאן', ומת בלא בנים -
^ שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה
^ בראויה לילד,
^ וכיון דפטורה - קיימא עליה באשת אח, וצרתה צרת ערוה; ואף על גב דהאי 'והיה הבכור אשר תלד' מיתוקם במכילתין (לקמן דף כד,א) בגדול האחים, ומהכא נפקא לן 'מצוה בגדול לייבם' – מכל מקום דרשינן הך 'פרט לאילונית' מ'אשר תלד', דקרא יתירא הוא, כיון ד'הבכור' - ביבם גופיה משתעי
^ דאילו כנסה - הוה פקעה זיקה קמייתא, ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון; אבל מאמר לא מפקע זיקה, והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון
^ ולא זו שמתו שני בעליה וזיקת שניהם עליה; ושתיהן אסורות מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, כדמפרש בפרק 'ארבעה אחין', ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך, דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה; ואי לא עבד בה מאמר - לא הואי עלה אלא זיקת ראשון, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, ושתיהן מתייבמות
^ שנפלה שתי פעמים מזיקה אחת
^ שתאסר, אלא מדרבנן הוא דמיתסרא, שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה
^ 'תלד' - למעוטי צרת אילונית דאסירא, ואפילו חליצה לא בעיא
^ כדמפרש טעמא בפרק 'ארבעה אחין', וקאסרי לה על השלישי
^ דרב אסי
^ כשנשאה שהיא אילונית, ואין כאן מקח טעות, והרי היא אשתו, וצרתה הויא צרת אילונית, ורחמנא פטרה מ'אשר תלד'
^ ומתניתין
^ כשנשאהּ שתהא אילונית, ומקחו מקח טעות, ולאו אשתו היא; לפיכך צרתה מותרת, דלאו צרת אילונית היא
^ לאחר נישואין
^ אחיו, וקיימהּ והויא אשתו
^ לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת, דכי אסר רחמנא צרת ערוה - במקום מצוה הוא דאסרה, והא, כיון דאילונית היא, דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום - הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה; וכך מפורש בהלכות גדולות
^ ביבם
^ משנישאת
^ מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו
^ ולד שאין לו צורת פנים, וקיימא לן במסכת נדה (כה,ב) 'אין סנדל שאין עמו ולד, משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו': דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו
^ אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל (בראשית כא ח) לשון הבדלה
^ הראויה להתעבר ולמות
^ מי"א - ודאי לא תתעבר
^ מי"ב - אם תתעבר לא תמות
^ בלא מוך
^ ולא קאמר 'ותמות', דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי
^ כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב, שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה, ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה
^ האמור למעלה: קודם י"א
^ אחר י"ב
^ ומדתלי טעמא בולד - מכלל דקטנה היא, דאי לאו קטנה היא - ליתני 'שכבר גדלו'
^ הלכך אין לך יולדת ממאנת אפילו היא קטנה
^ במסכת נדה פ"ו מ"יא: אף משהביאה שתי שערות ממאנת
^ שיהיו שם שערות הרבה

[1] אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת

[2] נפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד: גדולה וקטנה, ומיאנה בו הקטנה - צרתה

[3] אף לשאר אחין

[4] מותרת לזה

[5] ליבם שמיאנה בו אסורה, דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח; ואם תאמר 'מיאון - נישואין קמאי עקר, והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו' - גזירה דרבנן היא: הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו; והכי אמרינן לקמן 'משעת נפילה נראית ככלתו' כו'; והא דשמואל - בפרק 'בית שמאי' (לקמן דף קז,ב)

[6] דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו, דאמרינן: נישואין קמאי קא עקרא, ואין זו צרת ערוה; והיכי דמי מיאון בבתו, הואיל והוא קיים, דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה? - משכחת לה ב'יתומה בחיי האב', כדתנן בפרק 'בית שמאי': קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא 'יתומה בחיי האב': דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו, ואם הלכה ונשאת לאחי אביה - יכולה למאן ביבם בחיי אביה

[7] קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל - מותרת לחמיה, לפי שעקרתה לקדושין, והרי היא כמפותה, ולא כלתו היא

[8] דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם - נראית כאשתו גמורה, ונראית ככלתו של זה

[9] בבתו ממאנת

[10] שנפלה בתו לפניו לייבום, והוצרכה למאן בו

[11] נראית כאשת אחיו, ונראית צרתה צרת הבת

[12] הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחת אילונית; 'אילונית' – דוכרניתא, דלא ילדה, לשון 'איל זכר מן הצאן', ומת בלא בנים -

[13] שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה

[14] בראויה לילד,

[15] וכיון דפטורה - קיימא עליה באשת אח, וצרתה צרת ערוה; ואף על גב דהאי 'והיה הבכור אשר תלד' מיתוקם במכילתין (לקמן דף כד,א) בגדול האחים, ומהכא נפקא לן 'מצוה בגדול לייבם' – מכל מקום דרשינן הך 'פרט לאילונית' מ'אשר תלד', דקרא יתירא הוא, כיון ד'הבכור' - ביבם גופיה משתעי

[16] דאילו כנסה - הוה פקעה זיקה קמייתא, ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון; אבל מאמר לא מפקע זיקה, והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון

[17] ולא זו שמתו שני בעליה וזיקת שניהם עליה; ושתיהן אסורות מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, כדמפרש בפרק 'ארבעה אחין', ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך, דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה; ואי לא עבד בה מאמר - לא הואי עלה אלא זיקת ראשון, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, ושתיהן מתייבמות

[18] שנפלה שתי פעמים מזיקה אחת

[19] שתאסר, אלא מדרבנן הוא דמיתסרא, שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה

[20] 'תלד' - למעוטי צרת אילונית דאסירא, ואפילו חליצה לא בעיא

[21] כדמפרש טעמא בפרק 'ארבעה אחין', וקאסרי לה על השלישי

[22] דרב אסי

[23] כשנשאה שהיא אילונית, ואין כאן מקח טעות, והרי היא אשתו, וצרתה הויא צרת אילונית, ורחמנא פטרה מ'אשר תלד'

[24] ומתניתין

[25] כשנשאהּ שתהא אילונית, ומקחו מקח טעות, ולאו אשתו היא; לפיכך צרתה מותרת, דלאו צרת אילונית היא

[26] לאחר נישואין

[27] אחיו, וקיימהּ והויא אשתו

[28] לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת, דכי אסר רחמנא צרת ערוה - במקום מצוה הוא דאסרה, והא, כיון דאילונית היא, דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום - הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה; וכך מפורש בהלכות גדולות

[29] ביבם

[30] משנישאת

[31] מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו

[32] ולד שאין לו צורת פנים, וקיימא לן במסכת נדה (כה,ב) 'אין סנדל שאין עמו ולד, משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו': דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו

[33] אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל (בראשית כא ח) לשון הבדלה

[34] הראויה להתעבר ולמות

[35] מי"א - ודאי לא תתעבר

[36] מי"ב - אם תתעבר לא תמות

[37] בלא מוך

[38] ולא קאמר 'ותמות', דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי

[39] כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב, שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה, ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה

[40] האמור למעלה: קודם י"א

[41] אחר י"ב

[42] ומדתלי טעמא בולד - מכלל דקטנה היא, דאי לאו קטנה היא - ליתני 'שכבר גדלו'

[43] הלכך אין לך יולדת ממאנת אפילו היא קטנה

[44] במסכת נדה פ"ו מ"יא: אף משהביאה שתי שערות ממאנת

[45] שיהיו שם שערות הרבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]