פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלא ראה שעה אחת בכשרותו [1]. מנא ידעינן? אמר אביי: כל המטיל מים ואינו עושה כיפה [2]. ממאי הואי? דאפיה אימיה [3] בטיהרא [4] ושתיא שיכרא מרקא [5]. אמר רב יוסף: היינו דשמענא לאמי דאמר: 'כל שממעי אמו לקוי' ולא ידענא מאי ניהו [6]. [7].

וליחוש שמא הבריא בינתים [8]? כיון דתחלתו וסופו לקוי - לא חיישינן. מתיב רב מרי בבכורות [פ"ו מ"ג] קאי</ref>: '[חוורור והמים הקבועים - הרי זה מום; ואיזה הוא 'חוורור הקבוע'? כל ששהה שמונים יום;] רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום [9]'? לחד אבר [10] חיישינן, לכוליה גופא [11] לא חיישינן.

רבי אליעזר אומר: לא כי [אלא: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה; סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה!]: ורמינהו [נדה פ"ה מ"ט]: 'בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, [12] יביאו [13] ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס [14] - לא חולץ ולא מייבם [15]; בת עשרים ולא הביאה שתי שערות, יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית: לא חולצת ולא מתייבמת - דברי בית הלל; ובית שמאי אומרים: זה וזה בני שמנה עשרה. רבי אליעזר אומר: הזכר כדברי בית הלל [16] ונקבה כדברי בית שמאי, מפני שהאשה ממהרת לבא לפני האיש.' [בברייתא רבי אליעזר אינו מחלק בין סריס חמה לסריס אדם, אך במשנה רבי אליעזר מחלק!]? אמר רמי בר דיקולי אמר שמואל: חזר בו רבי אליעזר. איבעיא להו: מהי [מאיזה: מהברייתא או מהמשנה] הדר ביה? תא שמע, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים.' [17]

רבי אלעזר אומר: לעולם לא הדר ביה, וכי תנן ההיא [18] - לעונשין [19].

איתמר: אכל[ה] חֵלב מבן שתים עשרה [20] ויום אחד עד בן שמנה עשרה, ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות [21]: רב אמר: נעשה סריס למפרע [22]; ושמואל אמר: קטן היה באותה שעה [23]. מתקיף לה רב יוסף: לרב [24], אילונית, לרבי מאיר - יהא לה קנס [25]? אמר ליה אביי: [26]מקטנותה יצתה לבגר [27]. אמר ליה [28]: [29] כל כי הני מילי מעלייתא יתאמרו משמאי, דתניא: 'אין הסריס נידון כבן סורר ומורה, לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון; ואין אילונית נידונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר.'

אמר רבי אבהו: סימני סריס ואילונית ובן שמנה - אין עושין בהן מעשה [30] עד שיהו בן עשרים [31]. ובן שמנה מי קחיי? והתניא: 'בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו


עמוד ב

מפני הסכנה' [32]! הכא במאי עסקינן? - כשגמרו סימניו, דתניא: 'איזהו 'בן שמנה'? כל שלא כלו לו חדשיו. רבי אומר: סימנין מוכיחין עליו: שערו וצפרניו שלא גמרו.' טעמא [33]: דלא גמרו, הא גמרו אמרינן האי בר שבעה הוא [34], ואישתהויי הוא דאישתהי [35]. אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי עד תריסר ירחי שתא [36] ואכשריה [37] – כמאן? כרבי, דאמר משתהא. כיון דאיכא רבן שמעון בן גמליאל דאמר משתהי - כרבים עבד, דתניא: 'רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהה [38] שלשים יום באדם אינו נפל [39].


תנו רבנן: 'איזהו סריס חמה? - כל שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות; ואפילו הביא לאחר מכאן - הרי הוא כסריס לכל דבריו. ואלו הן סימניו: כל שאין לו זקן ושערו לקוי [40] ובשרו מחליק [41]. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר: כל שאין מימיו מעלין רתיחות [42]. ויש אומרים: כל המטיל מים ואין עושה כיפה [43]; ויש אומרים: כל ששכבת זרעו דוחה [44]; ויש אומרים: כל שאין מימי רגליו מחמיצין [45]; אחרים אומרים: כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל [46]. רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. ואיזו היא אילונית? כל שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות; ואפילו הביאה לאחר מכאן - הרי היא כאילונית לכל דבריה. ואלו הן סימניה: כל שאין לה דדים ומתקשה בשעת תשמיש [47]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאין לה שיפולי מעים [48] כנשים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש.'

איתמר: 'סימני סריס': רב הונא אמר: עד שיהו כולם. רבי יוחנן אמר: אפילו באחד מהן. היכא דהביא שתי שערות בזקן - כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כולן; כי פליגי בשלא הביא. אלא הא דאמר להו רבה בר אבוה לרבנן: עיינו ביה ברב נחמן אי בשרו מעלה הבל איתיב ליה ברת [49] – כמאן? כרב הונא! לא! רב נחמן סיכי דיקנא הויא ליה [50].

הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן אילונית [לא חולצת ולא מתייבמת]: קתני סריס דומיא דאילונית: מה אילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים; וסתמא כרבי עקיבא, דאמר בידי אדם [51] - אִין [52], בידי שמים [53] - לא.

הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה [54]: טעמא - דבעלה הוא [55]; הא אחר לא!

הערותעריכה

  1. ^ שלקה ממעי אמו
  2. ^ אדול"ר: שאין קילוח השתן הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה ככיפה
  3. ^ לחם בתנור
  4. ^ שמחממתה חום התנור וחום הצהרים
  5. ^ שכר מזוג; ואיכא דאמרי: חזק
  6. ^ כלומר ולא ידענא ממאי הוי
  7. ^ לישנא אחרינא הכי גרסינן: היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא: כלומר לא הוה ידענא אהיכא קאי, אבל השתא - ודאי ידענא, דסריס חמה קמפרש ואזיל
  8. ^ שעה אחת, ואשתכח דהוה ליה שעת הכושר
  9. ^ בראש שמונים ובאמצע שמונים ובסוף שמונים; אבל בבדיקה תחלה וסוף לא סגי, שמא בינתים עבר ונמצא שאין קבוע! ולא אמרינן 'הואיל ותחלתו וסופו לקוי ודאי לא עבר'
  10. ^ לעין
  11. ^ סריס חמה מחמת חולי כל הגוף הוא
  12. ^ אם בית דין מצריכין את היבמה לחלוץ ולייבם
  13. ^ קרובי היבמה
  14. ^ כלומר: ונולדו בו סימני סריס; והכי מפרש בנדה בפרק 'יוצא דופן' (מז,ב), דאי לא נולדו לו סימני סריס – אמרינן: האי דלא מייתי - משום קטנות הוא, ומחזקינן ליה כקטן עד רוב שנותיו
  15. ^ ותיפטר בלא חליצה ויבום
  16. ^ אלמא לרבי אליעזר סריס חמה לא חליץ
  17. ^ כי מתניתין, וסמי הך דלעיל [הברייתא] מקמי תרתי; ושמע מינה מההיא הדר ביה; אי נמי מדקא מייתי מעשה דאלכסנדריא לדבריו שמע מינה מההיא דלעיל הדר ביה; וממתניתין ליכא למיפשט הכי - דקתני 'שיש לו רפואה' - משום דמשמע דמסברא קאמר הכי!
  18. ^ 'הזכר כדברי בית הלל' - לאו אמאי דאמרי 'לא חולץ', אלא
  19. ^ לאשמועינן דעד שיהא בן עשרים - חשבינן ליה קטן אם לא הביא, ומכאן ואילך אמרינן גדול הוא אם לא הביא, אלא שהוא סריס, וחייב בעונשין שבתורה
  20. ^ דפחות משתים עשרה ולא הביאה - ודאי קטנה היא, דזמן הבאת שתי שערות לתינוקת משתים עשרה ואילך; בפרק 'יוצא דופן' במסכת נדה (שם)
  21. ^ אתינוקת קאי, כרבי אליעזר, דאמר 'נקבה כבית שמאי'; ומרישא נמי שמעינן ליה, דקאמר שתים עשרה ויום אחד - ואי בתינוק, אין זמנו להביא עד י"ג שנה ויום אחד [בפרק 'יוצא דופן' (נדה מו,א)
  22. ^ איידי דאיירי בלשון זכר קתני 'סריס'; כיון שעברה שמנה עשרה כרבי אליעזר ולא הביא - אף על פי שחזר והביא - אינו כלום, דלא אמרינן 'כיון דהשתא אייתי איגלאי מילתא דעד השתא קטן הוה', דבשערות תליא מילתא, אלא בסריס מחזקינן ליה וחשבינן לה בת עונשין משנים עשר ואילך שהיתה ראויה להביא, דאמר: האי דלא אייתי - משום דסריס הוה; והא דתניא לקמן, ד'אפילו הביא לאחר מכאן - הרי הוא כסריס לכל דבריו' - למפרע הוא דקאמר, ומשנים עשר הויא גדולה, וסריס הוה
  23. ^ דלא מחזקינן ליה בגדול, אלא משמונה עשר ואילך, שהוא מוחזק בסריס; והא דתניא לקמן 'הרי הוא כסריס לכל דבריו' - מכאן ולהבא קאמר, אבל למפרע הוי קטן; והוא הדין נמי דאפילו לא הביא לאחר זמן - קחשיב ליה שמואל קטן עד י"ח; ומשום רב נקיט ליה, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזר והביא - סריס הוא
  24. ^ דאמר: נעשה גדול למפרע מי"ב ואילך
  25. ^ חמשים כסף? אלמה תניא במסכת כתובות (ב'אלו נערות', דף לה,ב) 'איילונית אין לה לא קנס ולא פתוי', ומוקמינן לה כרבי מאיר, דאמר 'קטנה אין לה קנס', ואיילונית - הואיל ואין לה שערות - קטנה היא בימים שהיתה ראויה לנערות, ולא אמרינן 'כיון שעברו י"ח ולא הביאה - נעשית גדולה למפרע, לחייב קנס את האונסה בימי נערות'
  26. ^ לעולם נעשית גדולה למפרע, והא דאין לה קנס לרבי מאיר - משום ד
  27. ^ דנערות בסימנים תלוין, וזו שאין לה סימנים - חשבינן כל ימי קטנותה - קטנה, ובימי נערות – בוגרת; וזו וזו לרבי מאיר אין לה קנס, אבל לרבנן: איילונית בימי קטנותה יש לה קנס, דרבנן פליגי עליה [על רבי מאיר] ואמרי: קטנה יש לה קנס; ימי קטנות עד שנים עשר שנה ויום אחד
  28. ^ רב יוסף
  29. ^ שפיר קאמרת:
  30. ^ להחזיקם בגדולים וסריסים
  31. ^ ולא הביאו; ומשנים עשר עד עשרים מצפים להם אם יביאו - הרי הם קטנים עד עכשיו; ואם לא יביאו- גדולים הם; ובן שמנה - שנולד לשמנה חדשים - אין עושין בו מעשה להחזיקו כבן קיימא בשביל סימנים, כלומר: אף על פי שגמרו סימני שערו וצפרניו כשנולד, אפילו הכי לא אמרינן 'בר קיימא הוא ודאי' עד שיהיה בן עשרים שנה
  32. ^ סכנת שניהם: הבן והאם: שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס ותמות
  33. ^ בניחותא, וסיומא דמילתא היא
  34. ^ ולשבעה נגמרה צורתו
  35. ^ אלא שנשתהא; וחזר ואשמעינן רבי אבהו דאפילו לרבי לא מחזקינן ליה בבר קיימא עד שיהא בן עשרים
  36. ^ שלא חזר וילדה אשתו לסוף שנתה
  37. ^ רבא [תוספאה] - דקסבר משתהא הולד אחר גמר צורתו, וזה נשתהא שלשה חדשים, ולא אמרינן 'לאחר שהלך בעלה נתעברה מאחר'
  38. ^ שחיה
  39. ^ ואפילו לא כלו לו חדשי עיבור, דאמרינן 'לשבעה נגמרה צורתו ואישתהי עד שמיני'. להכי נקט 'באדם': דאילו בבהמה - קתני התם שמנה ימים שהה אין נפל
  40. ^ רך
  41. ^ חָלָק כבשר אשה; דרך בשר איש להיות שעיר; אשפר"א בלע"ז [מחוספס]
  42. ^ אשקומ"א [קצף]
  43. ^ קילוח ארוך למרחוק
  44. ^ שאינו קשור, אלא צלול כמים
  45. ^ מסריחין כששוהים בכלי
  46. ^ חמימות כעין עשן
  47. ^ תשמיש קשה לה
  48. ^ כמין כף למעלה מאותו מקום כדאמר בפרק 'יוצא דופן' (נדה דף מז,ב)
  49. ^ אלמא כיון דליתנהו כולהו סימני סריס, דבצר ליה האי - לא מחזקינן ליה כסריס
  50. ^ יתדות הזקן, כלומר: בכמה מקומות הוה לו שער בזקנו
  51. ^ כלומר סריס אדם
  52. ^ בעי חליצה
  53. ^ סריס חמה
  54. ^ - לא פסָלָהּ (רש"י במשנה: מן הכהונה שאין חליצתן חליצה): בּעלָהּ – פְּסָלָהּ' מפני שהיא בעילת זנות (שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה)
  55. ^ דהויא זונה, דנבעלה לאחי בעלה שלא במקום מצוה, והיא היתה עליו בכרת