ביאור:בבלי יבמות דף צט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תנו רבנן [דומה לתוספתא מסכת יבמות [1] פרק יב הלכה ד]: יש חולץ לאמו מספק, לאחותו מספק [2], לבתו מספק. כיצד? אמו ואשה אחרת, ולהן שני זכרים [3], וחזרו וילדו שני זכרים במחבא [4], ובא [5] בנה של זו [6] ונשא [7] אמו של זה [8], ובנה של זו [9] נשא אמו של זה [10] ומתו [11] בלא בנים [12]: זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן - נמצא כל אחד ואחד חולץ לאמו מספק. לאחותו מספק כיצד? אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא, ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום, ומתו בלא בנים - חולץ לשתיהן - נמצא חולץ לאחותו מספק. [13] לבתו מספק כיצד? אשתו ואשה אחרת [14] שילדו שתי נקבות במחבא [15] ובאו אחיהן [16] ונשאום ומתו בלא בנים - זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק. [17].
תניא: 'היה רבי מאיר אומר: איש ואשה - פעמים שמולידין חמש אומות. כיצד? ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק, ולהן שני בנים, ונתגייר אחד מהן: נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים [18]; הטבילן לשם עבדות, ונזקקו זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד; שחרר את השפחה [19] ובא עליה העבד [20] - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר; שחרר שניהם והשיאן זה לזה - הרי כאן גר ועובד כוכבים ועבד וממזר וישראל.' מאי קא משמע לן? עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.
תנו רבנן: 'יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה.
כיצד?
ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק, ולהם בן [21], ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה [22] - נמצא זה מוכר את אביו להגבות לאמו כתובתה!'
מאי קא משמע לן?
כולה רבי מאיר היא [23]; ועבדא מטלטלי, ומטלטלי משתעבדי לכתובה.
[24]
ואיבעית אימא הא קמשמע לן: עבדא כמקרקע דמי.
משנה:
האשה שנתערב ולדה בולד כלתה; הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו:
בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו;
בני הזקנה או חולצין או מייבמין, שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.
מתו הכשרים - התערובות לבני הזקנה [אלה שיתכן והם בני הזקנה] חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו; לבני הכלה [25] - אחד [26] חולץ [27] ואחד [28] מייבם [29].
כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה - הרי אלו:
אוכלים בתרומה [30]
וחולקין חלק אחד בגורן [31],
[המשך המשנה] ואינן מטמאין למתים, ואינן נושאין נשים, בין כשרות [32] בין פסולות [33].
הגדילו התערובות ושחררו זה את זה: נושאין נשים ראויות לכהונה [34], ואינן מטמאין למתים - ואם נטמאו אינן סופגין הארבעים [35], ואינן אוכלין בתרומה; ואם אכלו - אינן משלמין קרן וחומש; ואינן חולקין על הגורן [36]; ומוכרין את התרומה [37] והדמים שלהן; ואינן חולקין בקדשי המקדש [38], ואין נותנים להם קדשים; ואין מוציאין שלהם מידיהם [39], ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, [40] ובכורו יהא רועה עד שיסתאב [41]; ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים [42].
גמרא:
מתו הכשרים [- התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו]
אלא הנך, משום דאיערוב להו - הוו להו פסולין?
אמר רבי פפא: אימא 'ומתו הודאין'.
[התערובות] לבני הכלה אחד חולץ [ואחד מייבם]: דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא - דקפגע ביבמה לשוק.
כהנת שנתערב [ולדה בולד שפחתה - הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן] 'חלק אחד' [43]? פשיטא! אימא 'חלק כאחד' [44]. תנן - כמאן דאמר 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו', דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יכול שיאמר [45] "אם כהן אני - תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו לי בשביל רבי". במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין [46], במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.' תניא: 'אמר רבי אלעזר בר צדוק: מימי לא העדתי אלא עדות אחד והעלו עבד לכהונה על פי.' 'העלו'? סלקא דעתא? השתא: בהמתן של צדיקים [47] אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן!? אלא אימא "בקשו להעלות עבד לכהונה על פי": [רבי אלעזר בר צדוק] חזא באתריה דרבי יוסי, ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה.
תנו רבנן: 'עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן: 1</ref>חרש 2</ref>שוטה 3</ref>וקטן 4</ref>טומטום 5</ref>ואנדרוגינוס 6</ref>העבד 7</ref>והאשה [48] 8</ref>והערל [49] 9</ref>והטמא 10</ref>ונושא אשה שאינה הוגנת לו; וכולן משגרין להם לבתיהם [50] חוץ מטמא [51] ונושא אשה שאינה הוגנת לו [52].' בשלמא חרש שוטה וקטן - לאו בני דיעה נינהו [53]; טומטום ואנדרוגינוס נמי -
הערות
עריכה- ^ ליברמן
- ^ אף על פי שהיא מחמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן, וכן לבתו ואמו
- ^ ודאין, כגון רחל אשת יעקב שהיה לה יוסף ממנו, וחנה אשת ראובן שהיה לה חצרון ממנו
- ^ ומתו יעקב וראובן
- ^ יוסף
- ^ רחל
- ^ חנה
- ^ חצרון
- ^ חצרון
- ^ רחל
- ^ יוסף וחצרון
- ^ ונפלו לפני התערובות: רחל לפני בנה של חנה, שהוא אחי חצרון; וחנה לפני בנה של רחל, שהוא אחי יוסף! ומתוך שאין ידוע מי בנה ומי יבמה - צריכה חליצה משניהן
- ^ הכי גרסינן: לאחותו מספק – כיצד? אמו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא ועמדו שני אחים מן האב ונשאום - חולץ לשתיהן נמצא חולץ לאחותו מספק. כך שנויה בתוספ' (דמכילתין פי"ב): אמו שילדה מאיש אחר, שנשאה לאחר מיתת אביו, וילדה עם אשה אחרת, שתיהן שתי נקבות, ואין ידוע איזו בת לאיזו אם, ועמדו שני אחין שהיו לזה מאביו שלא מאמו ונשאום לשתי הנקבות הללו המעורבות, ונפלו שתיהן לפני זה ליבום - ואחת מהן אחותו מאמו; ואילו היה מכירה לא היתה צריכה חליצה, ועכשיו שאין מכירה - שתיהן צריכות חליצה. לישנא אחרינא: ובאו אחיהן שלא מאותה האם ונשאום: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של חצרון נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו, ושמא אחותו היא! וכן חצרון. זו שמעתי ולבי מגמגם בה: דהא שמא לאו אחותו היא, והכי איבעי ליה למימר: זה חולץ לספק אחותו וזה חולץ לספק אחותו אבל 'לאחותו מספק' משמע שחלץ ודאי לאחותו מחמת ספק שבידו.
- ^ אשת ראובן ואשת כלב
- ^ נמצאת האחת בתו
- ^ אחי הבעלים הם, [כגון] שני אחי ראובן
- ^ נמצא ראובן חולץ לבתו מספק, ששתיהן צריכות חליצה, ואם היה מכיר בתו - היתה פטורה; ואם שני אחי כלב נשאום - הרי כלב חולץ לבתו מספק. ולשון מורי: אחיו של ראובן נשא אחת, ואחיו של כלב נשא אחת: ראובן חולץ לאשת אחיו - ואע"פ שספק בתו היא, וכן כלב; ולאו היינו נמי חולץ לבתו מספק אלא חולץ לספק בתו
- ^ דבנים שילדה בעודה תחת ידי העובד כוכבים המוכרה - אינן עבדים, דקי"ל בהחולץ (לעיל מו,א): 'מהם תקנו' - אתם קונים מהם ולא הם מכם, ולא הם קונין זה מזה
- ^ והרי היא כישראלית
- ^ הולד ממזר
- ^ ולא קנה את הבן
- ^ ומת, והרי אמו תובעת כתובתה מן הנכסים
- ^ הא מתניתא בתרייתא דיש מוכר - רבי מאיר נמי אמרה, וסיפא דקמייתא היא
- ^ ומשום הכי קתני עבד משועבד לכתובה - דרבי מאיר סבר מטלטלים משתעבדי לכתובה [במסכת כתובות בפרק 'האשה שנפלו' (דף פ,ב), דקתני: הניח פירות התלושים מן הקרקע כו'
- ^ לאשת בן הכלה ודאי
- ^ מן התערובות
- ^ תחלה, ואחר כך
- ^ השני
- ^ ממה נפשך: אם יבמתו היא - הרי טוב; ואם אשת בן אחיו היא - הרי חלץ לה יבמה, ומותרת לו
- ^ אחד כהן ואחד עבד כהן
- ^ מפרש בגמרא
- ^ משום עבד
- ^ כגון שפחה משום כהן
- ^ ולא גרושה וחלוצה משום כהן
- ^ דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא (והתראת ספק היא)
- ^ אין נותנין להם תרומה על הגורן, שהמשוחרר - ישראל הוא
- ^ תרומת תבואתן כשמפרישין אותה; אין צריכין לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן 'אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול'! ומכל מקום לאוכלה אי אפשר אלא מוכרין אותה לכהנים
- ^ כגון עורות קדשים
- ^ אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה - אין כופין אותם לתתן לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר, דכל חד אמר "אנא כהן" ותניא (בבא קמא קט ב): 'מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו כל שעה שירצה ואפילו במשמר שאין שלו? תלמוד לומר: 'ובא בכל אות נפשו ושרת' [דברים יח,ו]; ומנין שעבודתם ועורם שלו? תלמוד לומר: 'ואיש את קדשיו לו יהיו' [במדבר ה,י]'; ותערובות הללו - הואיל והאחד מהן כהן - אין בית דין יכולין להוציא מידן בעל כרחם ולתתם לאנשי משמר, אלא יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו, או הללו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב את קרבנם, או ישהו את קרבנם עד שיתרצו הם לתתן לאנשי משמר. לשון אחר ועיקר. ואין נותנים להם קדשים: בבכור וחרמים קאמר, ואין מוציאין את שלהם מידם דאמר "אנא כהן"; וגבי חרמים נמי תנן (ערכין פ"ח מ"ה, דף כח,א): 'הכהנים אין מחרימין, שהחרמים שלהן'! וללשון ראשון קשה לי דאמרינן ב'הגוזל' (בבא קמא קי א) דהיכא דלא מצי עביד עבודה - שליח נמי לא מצי משוי
- ^ והדר אורי מאי קעביד בבכור שלו:
- ^ ירעה עד שיסתאב, ולא יקריבנו תם, דאם כן לא יאכל את בשרו: שהמקריב יעכבנו; ובכורו ירעה עד שיסתאב - אפילו בזמן הבית, דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו, ואינהו נמי לא מצו למיתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר, דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים, דכתיב ביה [במדבר יח,יח] 'ובשרם יהיה לך כחזה התנופה' [בבכורות פרק 'עד כמה' (דף כח,א)]; הילכך ירעה עד שיסתאב, ומותר לשוחטו במדינה, ויאכלוהו הם - דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה, והכא גזל ליכא, דהמוציא מחבירו עליו הראייה
- ^ מפרש בגמרא
- ^ חלק אחד משמע של כל אחד
- ^ אם באו שניהם על הגורן - נותנים להם, אבל זה בלא זה - אין חולקין להם, דקסבר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דלמא אתי לאסוקי ליוחסין, דסברי כהן הוא
- ^ אספק כהן וספק עבד קאי, כי מתניתין
- ^ לאו מאכילתה אלא מחלוקה הלכך אין חולקין לו דלא ליתי לאסוקי ליוחסין
- ^ חמורו של רבי פנחס בן יאיר
- ^ אשת כהן
- ^ כהן שמתו אחיו מחמת מילה
- ^ ואוכלין וערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו
- ^ לקמיה מפרש
- ^ פסולה לכהונה
- ^ וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל