ביאור:בבלי יבמות דף סג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והמלוה סלע לעני בשעת דחקו - עליו הכתוב אומר: (ישעיהו נח ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני [אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און] [1].
סימנים: אשה וקרקע עזר זאת שתי הברכות תגרי פחתי:
אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה - אינו אדם, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם] ויקרא את שמם אדם [ביום הבראם].
ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' (תהלים קטז טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית ב,יח: ויאמר ה' אלקים: לא טוב היות האדם לבדו] אעשה לו עזר כנגדו - זכה עוזרתו לא זכה כנגדו [2].
ואיכא דאמרי: רבי אלעזר רמי: כתיב 'כנגדו', וקרינן 'כניגדו': זכה כנגדו, לא זכה מנגדתו [3].
אשכחיה רבי יוסי לאליהו. אמר ליה: כתיב: 'אעשה לו עזר' - במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה: אדם מביא חיטין - חיטין כוסס [4]? פשתן - פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית ב,כג: ויאמר האדם:] זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי [לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת]? [5] מלמד [6] שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה.
ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [בראשית יב,ג: ואברכה מברכיך ומקללך אאר] ונברכו בך כל משפחות האדמה? - אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות [7] יש לי להבריך בך: רות המואביה ונעמה העמונית [8]. 'כל משפחות האדמה' - אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל; [בראשית יח,יח: ואברהם - היו יהיה לגוי גדול ועצום; ונברכו בו] כל גויי הארץ - אפילו ספינות הבאות מגליא [צרפת] לאספמיא [ספרד, שאינן באות לארץ ישראל] - אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.
ואמר רבי אלעזר: עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע [9], שנאמר (יחזקאל כז כט) וירדו מאניותיהם [10] כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו.
ואמר רבי אלעזר: אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר 'וירדו'. רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא [11] לפותיא [12]; אמר ליה: אי תשדייה לאורכיך [13] הפוכי בעיסקא טב מינך [14].
רב על לביני שיבלי, חזנהו דקא נייפן [15]; אמר להו: אי נייפת איתנופי [16] - [17] הפוכי בעיסקא טב מינך [18].
אמר רבא: מאה זוזי בעיסקא - כל יומא בשרא וחמרא; מאה זוזי בארעא - מילחא וחפורה [19], ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא [20] ומרמיא ליה תיגרי [21].
אמר רב פפא: זְרַע [22] ולא תזבין [23]; אף על גב דכי הדדי נינהו [24] - [25] הני מברכן [26] [27]; זבין [28] ולא תיזול [29]; הני מילי ביסתרקי [30], אבל גלימא [31] - [32] לא מיתרמיא ליה [33]; טום [34] ולא תשפיץ [35], שפוץ [36] ולא תיבני [37]: שכל העוסק בבנין מתמסכן; קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא [38]; נחית דרגא נסיב איתתא [39], סק דרגא בחר שושבינא [40].
אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל [41], שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם [מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב]; וכתיב (צפניה ג ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר [ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו כל עלילותם].
רב הוה מיפטר מרבי חייא; אמר ליה: רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא. ומי איכא מידי דקשה ממותא? נפק דק ואשכח: (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה].
רב, הוה קא מצערא ליה דביתהו: כי אמר לה "עבידי לי טלופחי" עבדא ליה חימצי [42]; "חימצי" - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה אפיך לה [43]. אמר ליה [רב לחייא בנו]: איעליא [עלתה, השתפרה] לך אמך! אמר ליה [חייא לאביו]: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה [רב לחייא בנו]: היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך - טעמא מלפך [44]; [45] את לא תעביד הכי [46], שנאמר [ירמיהו ט,ד: ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו] למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.
רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו; כי הוה משכח מידי [47] - צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר? אמר ליה: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו
מן החטא [48].
מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה]. אמר ליה: כגון מאן? כגון אמך. והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך; ואמר ליה: כגון מאן? [וענה לו אביו:] כגון אמך: מתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במלה [49].
היכי דמי אשה רעה? אמר אביי: מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא [50]. רבא אמר: מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא [51].
אמר רבי חמא בר חנינא: כיון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקין [52] שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה. במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי: 'מצא' או 'מוצא'? 'מצא' – דכתיב [משלי יח,כב] מצא אשה מצא טוב [ויפק רצון מה']'; 'מוצא' – דכתיב [קהלת ז,כו] ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה].
אמר רבא: אשה רעה - מצוה לגרשה, דכתיב (משלי כב י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון; ואמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה - צרתה בצדה [53], דאמרי אינשי: בחברתה [54] ולא בסילתא [55].
ואמר רבא: קשה אשה רעה כיום סגריר [56] שנאמר (משלי כז טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה [57].
ואמר רבא: בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה: כמה טובה אשה טובה, דכתיב: מצא אשה מצא טוב: אי בגוה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה; אי בתורה משתעי קרא - כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה! כמה רעה אשה רעה - דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה: אי בגוה משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה; אי בגיהנם משתעי קרא - כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה.
[ירמיהו יא,יא: לכן כה אמר ה':] הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה [וזעקו אלי ולא אשמע אליהם]: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. [איכה א,יד: נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי, הכשיל כחי;] נתנני ה' בידי לא אוכל קום; אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרו: זה שמזונותיו תלוין בכספו [58].
(דברים כח לב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר [ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך]: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשת האב. [דברים לב,כא: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם] בגוי נבל אכעיסם: אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי אליעזר אומר: אלו הצדוּקים, וכן הוא אומר [תהלים יד,א: למנצח לדוד] אמר נבל בלבו אין אלהים [השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב] [59]. במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק; שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.
רבי יוחנן אמר: אלו חברים [60]. אמרו ליה לרבי יוחנן: אתו חברי לבבל שגא [61] נפל [62]. אמרו ליה: מקבלי שוחדא [63]! תריץ יתיב [64]. גזרו על שלש מפני שלש [65]: גזרו על הבשר [66] מפני המתנות [67]; גזרו על המרחצאות מפני הטבילה [68]; קא מחטטי שכבי [69] מפני ששמחים ביום אידם [70], שנאמר [שמואל א יב,טו: ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פי ה'] והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם [71]. אמר רבה בר שמואל [72]: זו חטוטי שכבי, דאמר מר: בעון חיים - מתים מתחטטין.
אמר ליה רבא לרבה בר מארי: כתיב [ירמיהו ח,ב: ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום, ואשר השתחוו להם] לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו; וכתיב (ירמיהו ח ג) ונבחר מות מחיים [לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יקוק צבאות] [73]. אמר ליה: [74] נבחר מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה, ויחטאו ויפלו בגיהנם [75].
כתוב בספר בן סירא: אשה טובה - מתנה טובה לבעלה; וכתיב: טובה בחיק ירא אלהים; תנתן אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? - יגרשנה ויתרפא מצרעתו; אשה יפה - אשרי בעלה, מספר ימיו כפלים [76]. העלם עיניך מאשת חן [77] פן תלכד במצודתה; אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה [78]. כניצוץ מבעיר גחלת [79] ככלוב [80] מלא עוף - כן בתיהם מלאים מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום: שמא מחר בא [81] ואיננו נמצא מצטער [82] על העולם שאין שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך - גלה סוד לאחד מאלף.
אמר רבי אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף [83] שנאמר: [ישעיהו נז,טז: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף [84] ונשמות אני עשיתי. [85]
תניא: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך [כי בצלם אלקים עשה את האדם], וכתיב בתריה [86] ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה]. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר [בראשית ט,ו: שפך דם האדם באדם דמו ישפך] כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה [פסוק ז:] ואתם פרו [ורבו שרצו בארץ ורבו בה] [87]. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש - ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים?! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה? אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים! תניא אידך: רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה 'ואתם פרו' וגו' רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות. בן עזאי אומר וכו' אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש וכו'
תנו רבנן: (במדבר י לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל
הערות
עריכה- ^ לעיל מיניה כתיב 'כי תראה ערום וכסיתו' - היינו דוחק העני, 'ומבשרך לא תתעלם' [ישעיהו נח,ז] - היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו, ומקרב את קרוביו, ונושא בת אחותו
- ^ חלוקה עליו וסותרת דבריו
- ^ מדלא כתיב יו"ד - לשון נגדא, דמלקות
- ^ בתמיה
- ^ 'זאת הפעם'
- ^ מכלל דפעמים אחרים שמש ולא עלו בדעתו
- ^ כמו 'מבריך את הגפן' (כלאים פ"ז מ"א)
- ^ יצאו מהם מלכים ונביאים: נעמה אמו של רחבעם, ויצא ממנה חזקיה ואסא ויהושפע דהוו צדיקים גמורים, וישעיהו הנביא, דאמר מר: אמוץ ואמציה אחים הוו (מגילה דף י,ב)
- ^ יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר
- ^ לשון ירידת עניות
- ^ זרע כרוב; לישנא אחרינא 'כרבא' = 'חרישה', כמו 'כרוב ותני' (ב"ב דף יב,א) 'כמה דמסיק תעלא מבי כרבא' (נדה סה,ב)
- ^ לרוחב הערוגה
- ^ כלומר: אפילו תחזור ותחרשנה - לא יועיל כלום לפי [בהשוואה עם] עסקא
- ^ להרויח יותר
- ^ הרוח מנשבת זו בזו; 'תניפנו' לשון 'הניפי לי במניפה' (בבא מציעא פו א)
- ^ כמה שתרצו תנופפו
- ^ אין תועלת בהן
- ^ לפי [בהשוואה עם] פרקמטיא
- ^ שחת ששכרה מועט ואוכל עשבים וחזיז במלח; [לשון אחר] חפורה - ירק מן התבואה עד שלא הביאה שליש
- ^ משכבת אותו על הארץ לשמור כל הלילה
- ^ בשבילה מתקוטט עם בני אדם
- ^ תבואה לאכילת ביתך
- ^ לא תקנה תבואה מן השוק
- ^ אפילו חיטין בזול וקרקעך אינו חשוב ואין לך שכר לפי השעה
- ^ אפילו הכי
- ^ מתברכין: ברכה מצויה בדבר שאין לוקח בדמים ואין כלה מהר
- ^ ברכה: פלישו"ן בלע"ז
- ^ מכור כלי תשמישך והשתמש בדמים בפרקמטיא
- ^ קודם שתבא לידי עניות
- ^ כלי הבית: טאפי"ט בלע"ז
- ^ שהיא להתכבד בלבישתה לא ימכור
- ^ דלמא כי הדר בעי לה
- ^ הגונה כמותה
- ^ תרגום של 'סתום', כמו סתמום פלשתים (בראשית כו טו) 'טומינון פלשתאי'
- ^ אם יש לך חור קטן בכותל רעוע - סתום אותו מיד, ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ולבנים הרבה ליפותו
- ^ שפוץ: פלשטי"ר בלע"ז; ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך - הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה
- ^ לא תפיל את כל הכותל ותבנהו
- ^ המתן עד שתבדוק מעשיה שלא תהא רעה וקנטרנית
- ^ לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה
- ^ אוהב טוב: בחר לך אדם חשוב [פטרון] להדבק אחריו
- ^ ליראם כדי שיחזרו בתשובה
- ^ מין קטנית
- ^ היה אומר האב לבנו "אמור לאמך לעשות עדשים" והוא אומר לה "עשי חימצי" והיא עושה עדשים
- ^ פעמים שהבן מחכים את אביו! אני היה לי לעשות כן
- ^ אבל
- ^ דבר שקר הוא
- ^ דבר הראוי לה
- ^ הרהור עבירה
- ^ נוחה לרצות ומעברת על מדותיה
- ^ לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו
- ^ שלא לאכול עמו ומצערתו
- ^ נסתמין; לשון 'ויפק' כמו 'פוקקין הנקבים' (שבת קכה ב)
- ^ ישא אחרת אצלה
- ^ מקבלת תוכחה יותר
- ^ קוץ
- ^ יום ברד ורוח
- ^ דלף טורד וגו' ואשת מדינים נשתוה - שוין הן
- ^ שאין לו זריעה בקרקע: דכל שעה מיצר ודואג שמא תייקר התבואה או ינעלו שערי שבר
- ^ מי שאמר אין אלהים קרי נבל
- ^ פרסיים רשעים ומבזין, ואינם מכירים כבודם של ישראל
- ^ כפף
- ^ מרוב צער שהיו בני הישיבה מסורים בידם
- ^ לבטל גזירתא
- ^ ושמח
- ^ אמר להם מפני שלשה עבירות שהיו ביד בני בבל
- ^ שלא יאכלו בשר שחוטה
- ^ אמר להם מפני עבירה שבידם: שהיו גוזלים מתנות כהונה: זרוע ולחיים וקיבה
- ^ שלא היו זהירין בה
- ^ מוציאים הנקברים מקבריהם
- ^ באה עליהם זו הגזרה להתאבל בה
- ^ ואבותם כבר מתו
- ^ ומה מכה יש בהן, אלא
- ^ בתריה דההוא קרא, דהואיל ואין ניתנים לקבורה - היאך יבחרו החיים למות
- ^ האי
- ^ לא קאמר שיהו הן בוחרין מות מחיים, אלא נביא הוא דקאמר להו: מוטב להן לרשעים שימותו ממה שיחטאו ויחיו
- ^ כלומר: שמח בחלקו, ודומה לו כאילו ימיו כפלים
- ^ של אחרים
- ^ המוכר בשמים לנשים להתקשט בהן, ומצוי בו ניאוף, ובא בעלה ופצעו
- ^ כן יצרו מבעירו
- ^ קן עופות
- ^ מחר מת ואיננו בעולם ולא יראה אותה דאגה שהוא מיצר וירא ודואג עליה
- ^ אתמול
- ^ פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים, ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להנתן בגופים העתידים להבראות
- ^ הגאולה
- ^ יעטוף - לשון עכבה, כדכתיב (בראשית ל מב) והיה העטופים ללבן ורישיה משתעי בגאולה: כי לא לעולם אריב וגו'
- ^ פסוק ז
- ^ בתריה דתרוייהו כתיב, הלכך כמו שעשה שתיהן הוא