ביאור:בבלי יבמות דף קיא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] תיתיב גביה ממה נפשך ^[2]: אי קנויה היא - הא קנויה היא ^[3]! ואי לאו קנויה היא - הא נכרית בעלמא היא ^[4]! וכי תימא 'קטנה - אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? ^[5] תיתיב גביה ^[6]: אי קנויה היא - הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא - נוכריתא בעלמא היא' - אם כן חרשת במה תיפוק? ^[7] אמר רב ששת: הכי נמי מיסתברא, כדקא מתרץ ^[8] רב חסדא אליבא דרב, דתניא [תוספתא יבמות פ"יג ה"ו [ליברמן]]: 'שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות, קטנה וחרשת: מת בעלה של קטנה - חרשת יוצאה בגט ^[9] וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ; מת בעלה של חרשת - קטנה יוצאה בגט ^[10] וחרשת אסורה לעולם ^[11]; ואם ^[12]בא על החרשת ^[13] - נותן לה גט והותרה ^[14]' - אי אמרת בשלמא 'חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה' - משום הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה, דאמרת ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - הא נפקא ^[15] משום אחות אשה ^[16]; אי ^[17] לאו קנויה שפיר מיבם! אלא אי אמרת 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - כי בא על חרשת אמאי נותן גט והותרה ^[18] הויא ליה ביאה פסולה ^[19] וביאה פסולה לא פטרה ^[20]!? הא מני? רבי נחמיה היא, דאמר ^[21] 'ביאה פסולה פוטרת מחליצה'.

אי רבי נחמיה - אימא סיפא [שם הלכה ז]: 'מי שהיה נשוי שתי יתומות ^[22]: קטנה וחרשת [גם גדולה], ומת; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - נאסרו שתיהן עליו ^[23]; כיצד תקנתן? - חרשת יוצאת בגט ^[24] וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ^[25]: אי אמרת בשלמא ^[26] חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה ^[27] ורבנן היא ^[28] - משום הכי ^[29] 'תמתין עד שתגדיל ותחלוץ' ^[30] דדלמא קדים ובעיל חרשת ברישא ^[31], והויא ליה ביאה דקטנה ביאה פסולה ^[32]; אלא אי אמרת רבי נחמיה - הא אמר 'ביאה פסולה פטרה'! אלא שמע מינה רבנן היא! שמע מינה. ^[33]

אמר רב אשי: מרישא נמי ^[34] שמע מינה דרבנן היא, דקתני ^[35] 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', ולא קתני ^[36] 'אם בא על הקטנה - נותן לה גט והותרה' ^[37]! אי משום הא לא איריא: חרשת, דלית לה תקנתא דהיתירא ^[38] - קתני תקנתא דאיסורא; קטנה, דאית לה תקנתא דהיתירא - לא תני תקנתא דאיסורא.

משנה: מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת, ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניה -

עמוד ב

[המשך המשנה] לא פסל את הראשונה ^[39]; וכן שתי חרשות.

קטנה וחרשת: בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - פסל את הקטנה ^[40]; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החרשת ^[41].

פקחת וחרשת: בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפקחת; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת - פסל את החרשת.

גדולה וקטנה: בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה. רבי אלעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו ^[42]. ^[43]

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר; וכן אמר רבי אלעזר ^[44]: הלכה כרבי אלעזר ^[45]. וצריכא ^[46]: דאי איתמר בהא קמייתא ^[47] - בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר [במשנה בדף קט,א: מלמדין את הקטנה שתמאן בו], משום דלא קיים מצות ייבום ^[48], אבל בהא, דאיקיים מצות ייבום ^[49] - אימא ^[50] תרוייהו לפקו בגט ^[51]; ואי אשמעינן בהא - משום דגדולה רמיא קמיה ^[52], אבל אידך ^[53] לא ^[54] – צריכא.

משנה: יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה ^[55]; בא על יבמה גדולה – תגדלנו.

היבמה שאמרה "בתוך שלשים יום ^[56] לא נבעלתי ^[57]" ^[58] - כופין אותו שיחלוץ לה ^[59]; לאחר שלשים יום ^[60] - מבקשין הימנו שיחלוץ לה ^[61]; ובזמן שהוא מודה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.

הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ^[62] - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

גמרא: לימא מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין - דברי רבי מאיר ^[63]'. אפילו תימא רבי מאיר; כי אמר רבי מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא ^[64]; אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר ^[65]. והא קתני 'בא על יבמה גדולה – תגדלנו'? אמר רבי חנינא חוזאה: 'בא' – שאני. והא 'תגדלנו' קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא? אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר. קרי כאן (דברים כה ז) [ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי] להקים לאחיו שם [בישראל לא אבה יבמי], והאי לאו בר הכי הוא? אמר אביי: אמר קרא: [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - כל דהו. רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ולבתר שעתא ^[66] שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה!? ואימא הכי נמי ^[67]? אמר קרא: כי ישבו אחים יחדו - אפילו ^[68] בן יום אחד ^[69].

יבמה שאמרה בתוך שלשים יום ["לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה]. מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה? אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא, דתניא [תוספתא מסכת כתובות ^[70] פרק א הלכה ד]: 'טענת בתולים ^[71] - כל שלשים יום ^[72] - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: נסתרה – לאלתר ^[73]; לא נסתרה - אף לאחר כמה שנים.' רבה אמר: אפילו תימא רבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא בארוסתו, דגיס בה, אבל אשת אחיו

הערות

^ דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא
^ דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו קנויה וְזוֹ אינה קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה
^ ותו ליכא זיקה אבתרייתא
^ ולא פסלה לה חליצת קטנה
^ ישאנה מתחלה
^ ותשב אצלו ממה נפשך
^ הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני 'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו? - תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן.
^ חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה
^ דזיקת קטנה אוסרתה עליו, דחרשת קנויה ומשויירת, וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו
^ דזיקת חרשת אחותה אוסרתה, שמא קטנה אינה קנויה כלל, והויא כמפותה; וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו - אחות זקוקתו
^ לכונסה אי אפשר - שמא קטנה קנויה היא, וזו אחות גרושתו, ואין זקוקה לו; ואפילו מתה קטנה אחר כך, ופקע איסור אחות אשה - אסורה משום אשת אח, הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו; ובחליצה אי אפשר, דלאו בת חליצה היא
^ עבר ו
^ אחר שגירש הקטנה
^ לשוק
^ נפקא לה הך מרישא
^ והך כניסה - זנות בעלמא היא
^ קטנה
^ הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו, וזקוקה לו, וקטנה לא דחיא לה, דקנויה ומשויירת היא
^ וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא
^ מייבום, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו! וחרשת לאו בת חליצה היא
^ בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נ,ב)
^ משום קטנה נקט
^ אף על גב דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך: אי קטנה קנויה - ליכא מידי בתר ביאתה; ואי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא! אפילו הכי אסורה, כדמפרש לקמן: משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא, וביאת קטנה פסלה לה, דשמא קנויה היא כולה, ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה
^ ושריא ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה; ואי לאו קנויה היא - פטורה בביאה דידה
^ כדמפרש טעמא
^ רישא גבי אחיות, דקתני 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', משום
^ וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא: אי משום אחות אשה, אי משום יבומה שהיה בהיתר, שאחותה לא היתה קנויה; אבל אי הוה אמרינן איפכא: קטנה קנויה היא, ומשויירת, וחרשת ספק - תו לא מיפטרא חרשת בגט: דלמא קנויה היא! ולא נפקא משום אחות אשה, שקנין אחותה הקטנה משויירת! ובביאתה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, שהרי אחות אשתו היא
^ ומתניתין רבנן היא
^ קתני סיפא גבי נכרית קטנה
^ ואף על גב דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי, וגיטה גט גמור - משום גזירה
^ ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט, וקטנה שהיא אחרונה - לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה, דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת
^ ובביאה דידה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, דקם עליה באיסור שני בתים
^ רש"י בפירוש נוסף: אי אמרת בשלמא. אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת, וחרשת ספק, ומרישא - דקתני באחיות 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה' - שמעינן דביאה פסולה פוטרת, סיפא בנכרית - אמאי קטנה בעיא חליצה? בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה, ופסלה לה עילויה, אלא בגיטא תיסגי לה: דביאת עצמה פוטרתה, דביאה כשרה היא! ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי - הא אמר רבי נחמיה 'ביאה פסולה פטרה'.
^ גבי אחיות
^ גבי מת בעלה של חרשת
^ גבי מת בעלה של קטנה, דקתני 'קטנה תמתין'
^ אלמא רבנן היא; ומשום הכי לא נפקא בגט, דביאתה פסולה: דחרשת קנויה במקצת, וְזוֹ אסורה משום אחות אשה; ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה, וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה
^ דקתני בה, וחרשת אסורה לעולם
^ שהרי ביאתן שוה; ואי ראשונה קנויה היא - הרי היא אשתו, ואחרונה ביאת זנות; ואי לאו קנויה היא - הרי שתיהן נכריות אצלו, שלא היתה קנויה לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו; אבל אחרונה לא: דלמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה - קמה הך עליה באיסור שני בתים
^ משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, וכדאמר בגמרא; ואף על גב דממה נפשך היא שריא ליה, הואיל וראשונה היא: אי קנויה היא - הא קנויה היא; אי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא
^ שמא קטנה קנויה כולה, וקנין החרשת משויירת
^ ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה
^ 'רבי אלעזר' הכי גרסינן במתניתין, ובקמייתא [דף קט,א] 'רבי אליעזר' גרס, והכי אמרן בפרק קמא דנדה (דף ח,א)
^ בן פדת, דאמורא הוא
^ דמתניתין, והוא רבי אלעזר בן שמוע
^ לשמואל ורבי אלעזר בן פדת, למימר בקמייתא הלכה כרבי אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר, דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן
^ גבי אחיות (לעיל דף קט,א)
^ משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום, הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן, ותתייבם יבמתו
^ בשתיהן
^ לא אמר שמואל 'הלכה כרבי אלעזר', אלא
^ יוציא שתיהן בגט
^ לייבומי, משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה
^ בההיא דאחיות, דגדולה אחות אשתו היא - נימא 'לא רמיא קמיה'
^ ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה
^ ואם בא לגרשה - אינו יכול עד שיגדיל: דגט קטן אינו גט
^ שכנסה היבם
^ לו
^ ליבם, וגט יבמין יוצא מתחת ידה, כדמפרש בגמרא, והוא אומר "בעלתיך, ודייך בגט"!
^ דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול
^ הוא נאמן, דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול; ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה
^ אבל כופין – לא, דהא בעל
^ ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה, אלא שהיה להם כעס זה עם זה
^ קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית, ואינם בני ייבום - נמצאו פוגעין בערוה
^ קטן בגדולה, דגדולה בת עונשין היא, ושמא הקטן ימצא סריס, והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה! וכן גדול בקטנה: אם תמצא איילונית - נמצא שפגע גדול בערוה
^ אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום, כגון הוא סריס והיא אילונית - אין כאן איסור, דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו; והכא נמי: שניהן לאו בני עונשין
^ כשיגדלו
^ לעולם אסורה לו
^ ישבו יחדו
^ קאמר קרא 'יבמה יבא עליה', ואפילו לא הוי משמע כל דהו - מסברא שריא ליה בקטנות, כדאמר
^ ליברמן
^ להפסיד כתובתה
^ דיכול לטעון "לא בעלתי עד עתה"
^ הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק, והשתא הוא דרתח עלה

[1] דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא

[2] דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו קנויה וְזוֹ אינה קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה

[3] ותו ליכא זיקה אבתרייתא

[4] ולא פסלה לה חליצת קטנה

[5] ישאנה מתחלה

[6] ותשב אצלו ממה נפשך

[7] הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני 'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו? - תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן.

[8] חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה

[9] דזיקת קטנה אוסרתה עליו, דחרשת קנויה ומשויירת, וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו

[10] דזיקת חרשת אחותה אוסרתה, שמא קטנה אינה קנויה כלל, והויא כמפותה; וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו - אחות זקוקתו

[11] לכונסה אי אפשר - שמא קטנה קנויה היא, וזו אחות גרושתו, ואין זקוקה לו; ואפילו מתה קטנה אחר כך, ופקע איסור אחות אשה - אסורה משום אשת אח, הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו; ובחליצה אי אפשר, דלאו בת חליצה היא

[12] עבר ו

[13] אחר שגירש הקטנה

[14] לשוק

[15] נפקא לה הך מרישא

[16] והך כניסה - זנות בעלמא היא

[17] קטנה

[18] הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו, וזקוקה לו, וקטנה לא דחיא לה, דקנויה ומשויירת היא

[19] וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא

[20] מייבום, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו! וחרשת לאו בת חליצה היא

[21] בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נ,ב)

[22] משום קטנה נקט

[23] אף על גב דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך: אי קטנה קנויה - ליכא מידי בתר ביאתה; ואי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא! אפילו הכי אסורה, כדמפרש לקמן: משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא, וביאת קטנה פסלה לה, דשמא קנויה היא כולה, ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה

[24] ושריא ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה; ואי לאו קנויה היא - פטורה בביאה דידה

[25] כדמפרש טעמא

[26] רישא גבי אחיות, דקתני 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', משום

[27] וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא: אי משום אחות אשה, אי משום יבומה שהיה בהיתר, שאחותה לא היתה קנויה; אבל אי הוה אמרינן איפכא: קטנה קנויה היא, ומשויירת, וחרשת ספק - תו לא מיפטרא חרשת בגט: דלמא קנויה היא! ולא נפקא משום אחות אשה, שקנין אחותה הקטנה משויירת! ובביאתה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, שהרי אחות אשתו היא

[28] ומתניתין רבנן היא

[29] קתני סיפא גבי נכרית קטנה

[30] ואף על גב דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי, וגיטה גט גמור - משום גזירה

[31] ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט, וקטנה שהיא אחרונה - לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה, דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת

[32] ובביאה דידה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, דקם עליה באיסור שני בתים

[33] רש"י בפירוש נוסף: אי אמרת בשלמא. אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת, וחרשת ספק, ומרישא - דקתני באחיות 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה' - שמעינן דביאה פסולה פוטרת, סיפא בנכרית - אמאי קטנה בעיא חליצה? בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה, ופסלה לה עילויה, אלא בגיטא תיסגי לה: דביאת עצמה פוטרתה, דביאה כשרה היא! ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי - הא אמר רבי נחמיה 'ביאה פסולה פטרה'.

[34] גבי אחיות

[35] גבי מת בעלה של חרשת

[36] גבי מת בעלה של קטנה, דקתני 'קטנה תמתין'

[37] אלמא רבנן היא; ומשום הכי לא נפקא בגט, דביאתה פסולה: דחרשת קנויה במקצת, וְזוֹ אסורה משום אחות אשה; ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה, וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה

[38] דקתני בה, וחרשת אסורה לעולם

[39] שהרי ביאתן שוה; ואי ראשונה קנויה היא - הרי היא אשתו, ואחרונה ביאת זנות; ואי לאו קנויה היא - הרי שתיהן נכריות אצלו, שלא היתה קנויה לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו; אבל אחרונה לא: דלמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה - קמה הך עליה באיסור שני בתים

[40] משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, וכדאמר בגמרא; ואף על גב דממה נפשך היא שריא ליה, הואיל וראשונה היא: אי קנויה היא - הא קנויה היא; אי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא

[41] שמא קטנה קנויה כולה, וקנין החרשת משויירת

[42] ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה

[43] 'רבי אלעזר' הכי גרסינן במתניתין, ובקמייתא [דף קט,א] 'רבי אליעזר' גרס, והכי אמרן בפרק קמא דנדה (דף ח,א)

[44] בן פדת, דאמורא הוא

[45] דמתניתין, והוא רבי אלעזר בן שמוע

[46] לשמואל ורבי אלעזר בן פדת, למימר בקמייתא הלכה כרבי אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר, דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן

[47] גבי אחיות (לעיל דף קט,א)

[48] משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום, הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן, ותתייבם יבמתו

[49] בשתיהן

[50] לא אמר שמואל 'הלכה כרבי אלעזר', אלא

[51] יוציא שתיהן בגט

[52] לייבומי, משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה

[53] בההיא דאחיות, דגדולה אחות אשתו היא - נימא 'לא רמיא קמיה'

[54] ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה

[55] ואם בא לגרשה - אינו יכול עד שיגדיל: דגט קטן אינו גט

[56] שכנסה היבם

[57] לו

[58] ליבם, וגט יבמין יוצא מתחת ידה, כדמפרש בגמרא, והוא אומר "בעלתיך, ודייך בגט"!

[59] דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול

[60] הוא נאמן, דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול; ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה

[61] אבל כופין – לא, דהא בעל

[62] ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה, אלא שהיה להם כעס זה עם זה

[63] קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית, ואינם בני ייבום - נמצאו פוגעין בערוה

[64] קטן בגדולה, דגדולה בת עונשין היא, ושמא הקטן ימצא סריס, והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה! וכן גדול בקטנה: אם תמצא איילונית - נמצא שפגע גדול בערוה

[65] אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום, כגון הוא סריס והיא אילונית - אין כאן איסור, דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו; והכא נמי: שניהן לאו בני עונשין

[66] כשיגדלו

[67] לעולם אסורה לו

[68] ישבו יחדו

[69] קאמר קרא 'יבמה יבא עליה', ואפילו לא הוי משמע כל דהו - מסברא שריא ליה בקטנות, כדאמר

[70] ליברמן

[71] להפסיד כתובתה

[72] דיכול לטעון "לא בעלתי עד עתה"

[73] הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק, והשתא הוא דרתח עלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]