פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה] ורבי אלעזר אוסר [1]. וכן המגרש את היתומה [2] והחזירה [3] - מותרת ליבם [4]; ורבי אלעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה [5] - [6] כיתומה בחיי האב [7] - והחזירה [8] - דברי הכל אסורה ליבם [9].

גמרא: אמר עיפה [10]: מאי טעמא דרבי אלעזר? - הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא [11]. אמרו ליה רבנן לעיפה: אי הכי - חליצה נמי לא תיבעי! וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'משום רבי אלעזר אמרו חולצת'!? אלא אמר עיפה: רבי אלעזר - לא ידענא מאי טעמא .

אמר אביי: היינו טעמא דרבי אלעזר: מספקא ליה אי מיתה [12] מפלת [13], אי נשואין הראשונים [14] מפילים: אי מיתה מפלת - הא רמיא קמיה לייבום; אי נשואין הראשונים מפילים - הא עמדה עליו שעה אחת באיסור [ולכן מספק אסורה ליבם]!

רבא אמר: לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת, ומיהו הכל בקיאין בגירושין [15] ואין הכל בקיאין בחזרה [16]. אדרבה: חזרה, כיון דיתבא תותיה - אית ליה קלא!? מי לא עסקינן [17] דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא [18]?

רב אשי אמר: היינו טעמא דרבי אלעזר: דגזר הני [19] משום 'יתומה בחיי האב והחזירה' [20]. הכי נמי מסתברא: מדקתני סיפא 'קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה דברי הכל שאסורה ליבם' - האי מאי למימרא? פשיטא [21]! אלא לאו הא קא משמע לן [22]: [23] טעמא דרבי אלעזר [24]: דגזר הנך משום האי. שמע מינה.

תניא כוותיה דרב אשי: 'מודים חכמים לרבי אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה - שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; במה דברים אמורים [25]? - שגירשה כשהיא קטנה [26] והחזירה כשהיא קטנה [27], אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה - אי נמי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו [28], ומת - או חולצת או מתייבמת. משום רבי אלעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת.' [29].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: צרתה [30] מהו? אמר ליה: היא גופה גזירה [31], ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה [32]? והא תניא: 'משום רבי אלעזר אמרו: 'היא וצרתה חולצת' – 'היא וצרתה' סלקא דעתך? אלא לאו 'או היא או צרתה חולצת'!? לאו תרוצי קמתרצת; תריץ הכי: 'היא חולצת [33]; צרתה [34] - או חולצת או מתייבמת' [35].


משנה: שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן – [הלזו] תצא משום אחות אשה [36]; וכן שתי חרשות, גדולה וקטנה: מת בעלה של קטנה - תצא הקטנה משום אחות אשה; מת בעלה של גדולה [37] רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו [38]. רבן גמליאל אומר: אם מיאנה – מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה [39]. רבי יהושע אומר: אי לו [40] על אשתו, אי לו על אשת אחיו! מוציא את אשתו בגט [41] ואשת אחיו [42] בחליצה.

גמרא: ומי שרי [43]? והתני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים [44]: ידבק בשלשה דברים: בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים; ויתרחק משלשה דברים: מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות [45]'!? מיאון דמצוה שאני. גופא: תני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים: בחליצה' - כאבא שאול, דתניא [46]: 'אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, לשם אישות, לשם דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר'. 'בהבאת שלום' - דכתיב [תהלים לד,טו: סור מרע ועשה טוב] בקש שלום ורדפהו;


עמוד ב

ואמר רבי אבהו [47]: אתיא 'רדיפה' 'רדיפה': כתיב הכא: בקש שלום ורדפהו, וכתיב התם: (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד [48]. 'בהפרת נדרים' - כרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה [49], והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן [50]'! ויתרחק משלשה דברים: 'מן המיאונין' - דלמא גדלה ומיחרטא בה; 'מן הפקדונות' - בבר מתא [51], דבייתיה כי בייתיה דמי [52]. 'מן הערבון' - בערבי שלציון [53]. [54], דאמר רבי יצחק: מאי דכתיב (משלי יא טו) רע ירוע [55] כי ערב זר [56] [ושנא תקעים בוטח]: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון; [57] ולתוקע עצמו לדבר הלכה [58]. 'מקבלי גרים' - כרבי חלבו דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל [59] כספחת בעור [60]; 'ערבי שלציון' - דעבדי שלוף דוץ [61] 'תוקע עצמו לדבר הלכה' – דתניא: 'רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה [62] - אין לו תורה [63].' פשיטא [אם אינו לומד – שכר לימוד מנין]? אלא: 'כל האומר אין לו אלא תורה [64] - אין לו אלא תורה.' הא נמי פשיטא!? אלא: דאפילו תורה אין לו [65]. מאי טעמא? אמר רב פפא: אמר קרא: 'ולמדתם' 'ועשיתם' - כל שישנו בעשיה - ישנו בלמידה; כל שאינו בעשיה - אינו בלמידה. [## אין פסוק כזה בדברים ה, אך יש שני פסוקים בהם למוד ועשיה: דברים ה,א: ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם: שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם. פסוק כח: ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה]

ואיבעית אימא: לעולם כדאמריתו מעיקרא: 'כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה'; [66] – לא, צריכא: דקא מגמר לאחריני ואזלי ועבדי; מהו דתימא 'אית ליה אגרא [67] לדידיה' - קא משמע לן.

ואיבעית אימא: תוקע עצמו לדבר הלכה - בדיינא דאתי דינא לקמיה, וגמר הלכה [68] ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל [69], דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר (שיר השירים ג ז) הנה מטתו [70] שלשלמה [71] ששים גבורים [72] סביב לה מגבורי ישראל [פסוק ח: כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו] מפחד בלילות: מפחד של גיהנם שדומה ללילה.

רבן גמליאל אומר: אם מיאנה [מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה]: בעא מיניה רבי אלעזר מרב: מאי טעמא דרבן גמליאל [73]?: משום דקסבר קידושי קטנה מיתלא תלו, וכי גדלה - גדלי בהדה אף על גב דלא בעל [74]? או דלמא משום דקסבר [75] 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' [76]? אי בעל - אִין, אי לא בעל לא!? אמר ליה: היינו טעמא דרבן גמליאל: משום דקסבר 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' - אי בעל אִין, אי לא בעל לא. אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'המקדש את הקטנה - קידושיה תלויין' מאי 'תלויין'? לאו כי גדלה גדלי בהדה ואף על גב דלא בעל? אמר ליה רבין בריה דרב נחמן: הא מילתא דקטנה - מיתלא תליא וקיימא [77]: אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא, דאמרה: הוא עדיף מינאי [78] ואנא עדיפנא מיניה [79].

וסבר רב 'אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא'? והא איתמר: 'קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת: רב אמר: אינה צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני -

הערותעריכה

  1. ^ מפרש טעמא בגמרא
  2. ^ קטנה שהשיאוה אמה ואחיה
  3. ^ בין בקטנותה בין בגדלותה
  4. ^ כדאמר: דמיתה מפלת, ובשעת מיתה היתה אשתו
  5. ^ בקטנותה, וקבל אביה גיטה, כדאמר בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות פ"ד מ"ד, דף מו,ב) 'ומקבל את גיטה'
  6. ^ הרי היא
  7. ^ אף על פי שאביה חי הוא - היא כיתומה לענין קידושין: דשוב אין לו כח לקבל קידושיה, כדאמר התם 'אם משהשיאה - אין לאביה רשות בה'
  8. ^ בקטנותה
  9. ^ אם מת בקטנותה; ואפילו לרבנן; דגירושיה - גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב, והיא אין לה יד, והויא לה כגרושה ועומדת
  10. ^ שם חכם
  11. ^ באיסור גרושת אחיו, שהיא בכרת
  12. ^ מיתת בעל
  13. ^ לייבום
  14. ^ או כח נישואין הראשונים
  15. ^ הכל רואין שגרשה, דגירושין קלא אית להו
  16. ^ אבל חזרה לית ליה קלא
  17. ^ מי ליכא לאוקומי נמי מתניתין בהכי, דזימנין דהוי הכי
  18. ^ דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה, ואמרי "זה מייבם גרושת אחיו"
  19. ^ כל מוחזרת גזר
  20. ^ דאמרינן במתניתין דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה
  21. ^ דהואיל ואין לאביה רשות בה, והיא קטנה - אין חזרתה חזרה, והרי היא כגרושה
  22. ^ אלא להכי תנייה במתניתין
  23. ^ לאשמועינן
  24. ^ דטעמא דקמייתא משום הא
  25. ^ דחכמים מודים
  26. ^ וקבל אביה גיטה
  27. ^ דאין כח - לא לאביה ולא לה – לקדשה, ומת כשהיא קטנה, דלא בעלָהּ משגדלה דתהוי ביאה משגדלה קידושין
  28. ^ אמרינן סתם ביאה ראשונה משגדלה - קידושין הן
  29. ^ ומדקתני לעיל 'ומודים חכמים לרבי אלעזר ביתומה בחיי האב' - אלמא איירי בה רבי אלעזר, דטעמא דבאחרנייתא - משום הא
  30. ^ דמוחזרת גדולה, לרבי אלעזר
  31. ^ משום יתומה בחיי האב
  32. ^ צרתה אטו היא
  33. ^ אם בא יבם להזקק לה - חולצת ופוטרת צרתה ולא מתייבמת
  34. ^ אבל אם נזקק לצרתה
  35. ^ והיא נפטרת
  36. ^ ופטורה מחליצה ומייבום
  37. ^ ונפלה לפני בעל הקטנה: זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו, דנישואיה מדרבנן, ולא אלימא לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו, ומה יעשו?
  38. ^ ותעקור נישואיה, ויהא מייבם את הגדולה
  39. ^ אין זיקתה אוסרת את זו, דרבן גמליאל סובר אין זיקה, כלומר: לא אלימא זיקה כדפירשתי בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נא,א); הלכך אם מיאנה – מיאנה, ותתייבם גדולה, ואם לאו - תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל, ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו [הגדולה] משום אחות אשה; אבל מיחלץ לגדולה לא - דפסל את הקטנה עליו משום 'אחות חלוצה'
  40. ^ אוי לו
  41. ^ ואין מלמדין אותה למאן, כדאמר בגמרא: יתרחק אדם מן המיאונין; ומיתב נמי לא יתבה תותיה, דקסבר יש זיקה; אלא תצא בגט
  42. ^ וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא
  43. ^ ללמד קטנה שתמאן
  44. ^ מפרש טעמא דכולהו לקמן
  45. ^ שלא יהא ערב
  46. ^ פרק 'החולץ'
  47. ^ במסכת קידושין
  48. ^ תשלום שכר גדול להבאת שלום: שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כגמילות חסדים דכתיב בהו 'ימצא חיים צדקה - בעולם הבא – וכבוד - בעולם הזה
  49. ^ בשעת איסור הבמות, דחוטא הוא, דכתיב (דברים כג) וכי תחדל לנדור [לא יהיה בך חטא] [דברים כג,כג] - הא לא תחדל יהיה בך חטא
  50. ^ שעבר עליו שתי עבירות! אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך
  51. ^ לא יקבל פקדון מבן עירו
  52. ^ שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו
  53. ^ שם מקום; שמניחין הלוה ותופסין הערב
  54. ^ לישנא אחרינא: 'שלציון' קוראין שם הערבון, על שם נוטריקון [כפי שמסביר להלן רבי יצחק]: שלוף דוץ: שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב
  55. ^ רעה אחר רעה
  56. ^ המערב זרים גרים בישראל - והנכנס בערבון נמי משמע
  57. ^ סיפא דקרא 'ושונא תוקעים בוטח' וכולה מפרש לה:
  58. ^ שאומר: "הריני שונה ואיני מקיים, ואקבל שכר למוד"
  59. ^ שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן
  60. ^ לישנא דקרא נקט: 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב' (ישעיהו יד א)
  61. ^ לשון תיקוע, כדאמר 'דצה שלפה' (שבת דף נ,ב)
  62. ^ אינו עוסק בתורה
  63. ^ אין מקבל שכר למוד
  64. ^ ואין מקיים
  65. ^ אפילו שכר לימוד אין לו
  66. ^ ודקאמרת 'האי נמי פשיטא'
  67. ^ דעשיה
  68. ^ יודע הלכה שאין דומה לדין הבא לפניו כל כך
  69. ^ לרביה; והיינו תוקע: שסומך ונשען על ההלכה שהוא יודע
  70. ^ מטתו: בית המקדש ששם לשכת הגזית
  71. ^ שהשלום שלו
  72. ^ דיינים
  73. ^ דאמר כשתגדיל זו תצא זו בולא כלום
  74. ^ דניקדשה השתא מכל מקום: משגדלה תפסי קידושי מעיקרא, ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך - לא כלום הוא
  75. ^ קידושין קמאי לא כלום נינהו, ומשום קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה, ואף על גב דזיקה קודמת לקידושין
  76. ^ קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה
  77. ^ כל ימי קטנות ספק יבעול משתגדיל ותהיה אשתו, ספק לא יבעול ולא סמכה דעתה
  78. ^ ויוציאני בגט בעל כרחי
  79. ^ וכל זמן שארצה אצא במיאון על כרחו