פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולא בעבודה זרה [1] אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת [2]; ותנן נמי [ספרי במדבר פיסקא קיב]: 'כל מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, יחיד מביא כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובית דין מביאין פר; ובעבודה זרה: יחיד, נשיא ומשיח מביאין שעירה; צבור מביאים פר ושעיר: פר לעולה ושעיר לחטאת.' מנא הני מילי? דתנו רבנן: '(ויקרא ד יד) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אֹתו לפני אהל מועד]; רבי אומר: נאמר כאן 'עליה' ונאמר להלן [בעריות] 'עליה': מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת - אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.' אשכחן צבור, משיח מנלן? דכתיב במשיח (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]: [3] - הרי משיח כצבור; יחיד ונשיא אתיא 'מצות' 'מצות'. 'ולא בעבודה זרה [4] אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת': צבור בעבודה זרה - יליף 'מעיני' 'מעיני' [5]; יחיד נשיא ומשיח מ'ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]' [6]: אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע; וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מן העליון [7].

ורבנן - האי סברא מנא להו? נפקא להו מדמקרי ליה רבי יהושע לבריה: '[במדבר טו,כט: האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה [8], (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] - הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה: מה עבודה זרה - דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [9] - אף כל דבר [10] שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [11]. אשכחן יחיד ונשיא ומשיח [12] בין בעבודה זרה ובין בשאר מצות; צבור בעבודה זרה מנין? אמר קרא [13] ' [במדבר טו,כז] ואם נפש [אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]' [14] וילמד עליון מתחתון [15]; אלא צבור - בשאר מצות מנלן? יליף 'מעיני' [ויקרא ד,יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] 'מעיני' [16]. ורבי - האי 'תורה אחת' - מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: 'לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים למרובים [17]: יחידים בסקילה, לפיכך ממונן פלט; מרובין בסייף, לפיכך ממונן אבד; יכול נחלוק בקרבנותיהן [18]? תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם' [19]


מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא דכתב רחמנא 'תורה אחת יהיה לכם', הא לאו הכי הוה אמינא נחלק; מאי לייתו? לייתו פר? צבור בשאר מצות הוא דמייתו; כשבה? יחיד בשאר מצות הוא דמייתי; שעיר? נשיא בשאר מצות הוא דמייתי; פר לעולה ושעיר לחטאת? צבור בעבודה זרה הוא דמייתו; ואלא מאי? שעירה? יחיד נמי היינו קרבנו [ואם כן איזה קרבן יביאו בני עיר הנדחת]? איצטריך! סלקא דעתא אמינא 'הואיל וצבור בהוראה [20] מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת - אינהו נמי ניתו איפכא [פר לחטאת ושיר לעולה]; אי נמי צריך ואין לו תקנה [21] - קא משמע לן.


אמר ליה לוי לרבי: מאי איריא דתני 'ט"ו'? ליתני 'ט"ז'? אמר ליה: כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו: מאי דעתך? אמו אנוסת אביו [22]? אמו אנוסת אביו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא [23], ובפלוגתא לא קא מיירי. ולא?: והרי איסור מצוה ואיסור קדושה, דפליגי רבי עקיבא ורבנן, וקתני! [24] בפרקין קא אמרינן. והא [יבמות פרק א משנה ד] 'בית שמאי מתירין את הצרות לאחין ובית הלל אוסרין'? בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. והרי 'אשת אחיו שלא היה בעולמו',


עמוד ב

דפליגי רבי שמעון [25] ורבנן, וקתני! בנולד ולבסוף ייבם לא פליג רבי שמעון [26]. והאמר רבי אושעיא [27] 'חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה [28]'? הא איתותב רבי אושעיא. והאמר רב יהודה אמר רב, וכן תני רבי חייא: 'בכולן [הנשים במשנה] אני קורא בהן 'האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתייבמת'; רש"י ד"ה והאמר רב יהודה אמר רב: בפרק ארבעה אחין, דתנן: 'ארבעה אחין: שנים נשאו שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' - לפי ששתיהן זקוקות לזה ושתיהן זקוקות לזה; ואי נסיב האי - קא פגע באחות זקוקתו, ודמיא לאחות אשה בחייה; וקתני התם 'היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה' - כגון שהיתה חמותו או כלתו – 'אסור בה ומותר באחותה' - דלאו אחות זקוקתו היא: משום דהך - ערוה היא ולא זקוקה ליה, דרחמנא פטרה מיניה מדרשת 'עליה' 'עליה', 'והשני אסור בשתיהן' [## בהמשך דבריו רש"י ממשיך את דברי המשנה, אך בשנויי לשון קלים; את הציטוט המדויק הקפתי בגרש [29] וסמנתי בגופן נטוי, ואת הציטוט שאינו מדויק הקפתי בגרש [30] בלבד]; 'היתה השניה אסורה על השני איסור ערוה' - כגון שהיתה חמותו – 'האסורה לזה מותרת לזה' - כגון רחל ולאה שתי אחיות, ונפלו לפני לוי ויהודה - רחל חמותו של לוי ולאה חמותו של יהודה - רחל אסורה ללוי ומותרת ליהודה, דלאו אחות זקוקתו היא, דלאה לא זקוקה ליה [ליהודה], דהא חמותו היא! ולאה אסורה ליהודה ומותרת ללוי, ואינה אחות זקוקתו, דרחל לא זקוקה ליה [ללוי], דהא חמותו היא! וקתני התם 'זו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת'; שתי אחיות שהן יבמות זו לזו שנשאו לשני אחין ונפלו לפני שני אחים 'או חולצות או מתייבמות': ראויות לחליצה או לייבום, וכגון שהיתה כל אחת אסורה על האחד איסור ערוה, כדפרישית; וקאמר רב יהודה: בכולן 'ט"ו עריות' אני קורא בהם משנה זו 'האסורה לזה מותרת לזה' כו', כלומר: אפשר להתקיים, ומשכחת בכולן שיהו שתי אחיות נופלות לפני שני אחים, וזו אסורה לזה משום בתו וזו אסורה לזה משום בתו; וכן בת בתו וכן כולן, ותהא האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה, ויתייבמו שתיהן אף על פי שהן שתי אחיות, ולא אמרינן 'אחות זקוקתו היא'; 'בתו' לא משכחת לה אלא בתו מאנוסתו: שאי אפשר לבתו של ראובן ובתו של שמעון להיות אחיות מן האם [מנשואין לראובן ושמעון], שהרי אשת ראובן שילדה לו בת וגירשה לא נישאת שוב לשמעון, שגרושת אחיו היא! אלא הכי משכחת לה: ראובן אנס אשה וילדה לו בת, וחזר שמעון ואנס את אנוסת אחיו - שמותרת לו: דלא אסרה תורה אלא אשת אח על ידי קידושין - וחזרה וילדה לו בת לשמעון; הרי בת ראובן ובת שמעון אחיות מן האם; ונישאו ללוי ויהודה אחֵי אביהן, ומתו, ונפלו לפני ראובן ושמעון: בת שמעון מתייבמת לראובן, דלאו אחות זקוקתו היא, ובת ראובן לשמעון; וכן בת בתו של ראובן ובת בתו של שמעון שהיו אחיות מן האב ונישאו ללוי ויהודה; וכן בת בנו של ראובן וכן בת בנו של שמעון שהיו אחיות מן האם; וכן בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון שהיו אחיות מן האב, כגון נחשון שנשא שתי נשים וילדו לו שתי בנות, ומת נחשון, ונישאו שתי נשיו לראובן ושמעון, ושתי בנותיו ללוי ויהודה, ומתו לוי ויהודה: בת אשת שמעון תתייבם לראובן, ואחותה לשמעון; וכן בת בתה של אשת ראובן ובת בתה של אשת שמעון שהיו אחיות מן האב; וכן בת בנה של אשת זה ושל אשת זה שהיו אחיות מן האם; וכן חמותו של ראובן וחמותו של שמעון שהיו אחיות; וכן אם חמותו וכן אם חמיו, וכן אחותו של ראובן מאמו ואחות שמעון מאמו היו אחיות מן האב ונפלו לפניהם מלוי ויהודה, כגון: ראובן ולוי - בני יעקב מרחל היו, ולה בת מנחשון; וכן שמעון ויהודה בני יעקב מבלהה, וגם לה היה בת מנחשון, ונשא לוי בת בלהה מנחשון ויהודה נשא בת רחל מנחשון, והן שתי אחיות, ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון; בת בלהה אשת לוי [היא] אחות שמעון מאמו, ואסורה לו - מתייבמת לראובן; ובת רחל אשת יהודה [היא] אחות ראובן מאמו אסורה לו ומותרת לשמעון; וכן אחות אמו של ראובן ואחות אמו של שמעון היו אחיות מן האב, כגון: כָּלֵב שנשא שתי נשים: חלאה ונערה (דברי הימים א ד ה נשות אשחור אבי תקוע) וילדו לו שתי בנות ומת, ונשא יחצאל [שמו של בן נפתלי: בראשית מו,כד] לאחר מיתתו את שתי נשיו, וילדו לו שתי בנות, ונשא יעקב את שתי בנות יחצאל - זו לאחר מיתת אחותה - וילדה לו [ליעקב] בת חלאה מיחצאל את ראובן, ובת נערה מיחצאל את שמעון, ולוי בן יעקב מאשה אחרת נשא את בת כלב מחלאה - שהיא אחות אמו של ראובן מן האם - ויהודה נשא את בת כלב מנערה - שהיא אחות אמו של שמעון מן האם - ומתו לוי ויהודה: אשת לוי אחות אם ראובן מותרת לשמעון, שהיא בת כלב מחלאה, ואם שמעון היתה בת יחצאל מנערה, ואשת יהודה אחות אם שמעון מותרת לראובן! וכן אשת אחיו מאמו, כגון יעקב שנשא בלהה, ולה נפתלי מאיש אחר, והוליד ממנה ראובן ולוי; ועוד נשא זלפה, ולה יששכר מאיש אחר, וילדה ליעקב שמעון ויהודה; ונשאו נפתלי ויששכר שתי אחיות – ומתו; ועמד לוי ונשא אשת יששכר בן זלפה, שלא היה קרוב לו, ויהודה נשא אשת נפתלי בן בלהה שהרי נכרית אצלו, ומתו בלא בנים, ונפלו לפני ראובן ושמעון: אשת לוי אסורה לשמעון מפני יששכר בעלה שהיה אחיו מאמו, ומותרת לראובן; ואשת יהודה אסורה לראובן מפני נפתלי בעלה הראשון שהיה אחיו מאמו, ומותרת לשמעון! וכן אחות אשתו, כגון נפתלי שהיו לו שתי נשים: עדה וצלה, וילדה לו עדה את דינה, וצלה ילדה את נעמה, ומת, ונישאו נשיו לאחר, וילדו שתי בנות, ונשאו ראובן ושמעון את הבנות האחרונות: ראובן נשא את בת עדה ושמעון בת צלה, ולוי ויהודה נשאו את שתי בנות נפתלי: לוי דינה בת עדה, ויהודה נעמה בת צלה, ומתו בלא בנים, ונפלו אחיות הללו לפני ראובן ושמעון; ונמצאת אשת לוי אחות אשתו של ראובן מותרת לשמעון, ואשת יהודה אחות אשתו של שמעון מותרת לראובן.

    • מתוך רש"י ד"ה אשת אחיו שלא היה בעולם: 'כלתו' - כגון בן ראובן ובן שמעון נשאו שתי אחיות ומתו, ונשאו לוי ויהודה אחי ראובן ושמעון ומתו בלא בנים: כלתו של זה מותרת לזה ושל זה מותרת לזה, ונמצאו שתי אחיות מתייבמות.

ורב יהודה מתרגם [31] מ'חמותו' [שבמשנה] ואילך, אבל שיתא בבי דרישא לא [32]; מאי טעמא? כיון דבתו [33] - באונסין משכחת, בנשואין לא משכחת לה; בנשואין קמיירי, באונסין לא קא מיירי [34] ! ואביי מתרגם אף בתו מאנוסתו: כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא מן האונסין תהוי [אי בעיא מן הנשואין תהוי], אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו - לא [35]. מאי טעמא? כיון דלרבי שמעון הוא דמשכחת לה, לרבנן לא משכחת לה - בפלוגתא לא קא מיירי. ורב ספרא מתרגם [את דברי רב] אף [על] אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחים ואליבא דרבי שמעון,

הערותעריכה

  1. ^ אין חייבין צבור להביא פר לעולה ושעיר לחטאת
  2. ^ כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק לא והך דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל
  3. ^ כלומר: אשמתו כאשמת צבור
  4. ^ קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך 'וכי תשגו'
  5. ^ מפר העלם דבר
  6. ^ התם כתיב, בפרשת שלח לך (במדבר טו כז)
  7. ^ מצבור; והתם ילפינן להו מפר העלם
  8. ^ לענין קרבן כתיב בפר עבודת כוכבים תורה כל התורה במשמע הוקשה כל התורה לענין קרבן לעבודת כוכבים
  9. ^ כדכתיב התם 'והנפש אשר תעשה ביד רמה... ונכרתה'
  10. ^ אלמא כולה פרשתא בדבר
  11. ^ מישתעי
  12. ^ בהך היקישא לא משמע אלא הני דכתיב 'והנפש' ואלו לבדן במשמע שהן יחידין, דהני קראי כתיבי בפרשת 'ואם נפש אחת' - בעבודת כוכבים
  13. ^ גבי יחיד ונשיא ומשיח
  14. ^ וי"ו מוסיף על ענין ראשון
  15. ^ צבור מיחידים
  16. ^ שאר מצות מעבודת כוכבים [במדבר טו,כד: והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת]
  17. ^ עיר הנדחת
  18. ^ אם עבדו בני עיר אחת עבודת כוכבים בשוגג יהו חלוקים בקרבנם שלא יביא כל אחד קרבנו שעיר כיחיד
  19. ^ אין חלוקים מתורת יחיד אלא רוב ישראל או כולן, כדכתיב ואם מעיני העדה (במדבר טו כד), אבל בני עיר אחת - יחידים הם.
  20. ^ היינו העלם דבר שהורו בית דין שהעבודת כוכבים מותרת ועשו צבור על פיהם
  21. ^ אי נמי אפילו לא משכחת לה קרבן לחלק, נימא 'צריכים הני מרובים חילוק בין יחיד, וליכא, הלכך אין להם כפרה
  22. ^ שנשאה אחיו מאביו אחרי כן, ומת בלא בנים, ונפלה לפני בנה לייבום
  23. ^ כדאמרינן (לעיל ד,א) 'ורבי יהודה אוסר באנוסת אביו'; ולרבי יהודה לא משכחת לה אם נופלת לפני בנה ליבום אלא לרבנן, ובאנוסה, ולהכי לא תנא לה
  24. ^ לקמן בפרק 'כיצד' (כ,א): כל שאיסורו איסור ערוה - לא חולצת ולא מתייבמת; איסור מצוה - כגון שניות מדברי סופרים, כדמפרש לקמן בפרק שני (כא,א), או איסור קדושה - כגון שנפלה לפניו ממזרת או נתינה שהיא בלאו - חולצת ולא מתייבמת: חולצת דלא אלים איסור לאו בלא כרת לאפקועי ייבום לגמרי, ולא מתייבמת דהא אסורה ליה; ופליג רבי עקיבא דאמר בפרק 'החולץ' (לקמן מט,א): חייבי לאוין כחייבי כריתות, דקתני 'איזהו ממזר: כל שאר בשר שהוא בלא יבא'; דיש ממזר מחייבי לאוין; ולרבי עקיבא אלים לאו למיפטרה בולא כלום כערוה גמור
  25. ^ פליג באשת אחיו שלא היה בעולם בפרק שני (לקמן יח,ב) ומצריך ליה חליצה, ואפילו הכי קתני לה במתניתין דפטורה
  26. ^ היכא דמת ראובן בלא בנים, ועד שלא יבמהּ שמעון נולד לוי אחיהם, ועודה זקוקה ליבם, והיתה לו אסורה בנפילה זו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ויבמהּ שמעון, ומת בלא בנים - מודה רבי שמעון שאסורה ללוי הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה; וכי פליג רבי שמעון - בייבם שמעון את אשת ראובן ואחר כך נולד לוי, ומת שמעון: דהתם שרי ליה רבי שמעון לייבומי, דלא נפלה לפניו מכח ראובן אחיו שמת כבר, ולא נאסרה עליו כלום: שכשנפלה לפניו - מכח שמעון שהיה בעולמו נפלה
  27. ^ בפרק שני (לקמן יח,ב)
  28. ^ בנולד ולבסוף ייבם
  29. ^ '
  30. ^ '
  31. ^ להא דרב
  32. ^ אבל שש עריות דבבא דרישא לא תני בו 'אני קורא בהן', ואף על גב דבכולהו משכחת לה
  33. ^ לא מיתוקמה אלא
  34. ^ בבת אנוסה, וכדפרשינן: באונסין לא קא מיירי מתניתין, ואיידי דלא תני 'בתו' - לא תני להו לכולהו עריות משום צד בתו.
  35. ^ לא משכחת לה אלא אליבא דר"ש, דשרי בייבם ולבסוף נולד. וסימניך [להלן בדף י ע'א] 'מת נולד וייבם מת נולד וייבם': כגון ראובן ושמעון ולוי יהודה בני יעקב, ונשאו ראובן ושמעון שתי אחיות ומת ראובן בלא בנים ונולד יששכר ליעקב ומצאה ליבמתו זקוקה לייבום - אסורה לו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו; ויבמה לוי; ומת שמעון אחרי כן ונולד זבולון, ומצאה עליו באיסור; ויבמה יהודה, ומתו לוי ויהודה ונפלו אחיות הללו לפני יששכר וזבולון: אשת לוי אסורה ליששכר מפני שבא ומצאה באיסור נפילת ראובן, שהיה אחיו שלא היה בעולמו, ומותרת לזבולון שבא ומצאה בהיתר, דכשנולד זבולון כבר נתייבמה זו ללוי, ובייבם ולבסוף נולד שרי רבי שמעון; ואשת יהודה אסורה לזבולון מפני שבא ומצאה באיסור נפילת נישואי שמעון אחיו שלא היה בעולם, ומותרת ליששכר שראה שמעון ויהודה. **