ביאור:בבלי יבמות דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[ועונה הגמרא או ריש לקיש:] מי סברת 'עשו בית שמאי כדבריהם'? לא עשו בית שמאי כדבריהם! ורבי יוחנן אמר : עשו ועשו. ובפלוגתא דרב ושמואל, דרב אומר: לא עשו בית שמאי כדבריהם; ושמואל אמר: עשו ועשו. אימת [לדעת האומרים שלא עשו - מאימתי נמנעו מלעשות כדבריהם]? אילימא קודם בת קול [1] - מאי טעמא דמאן דאמר לא עשו? ואלא לאחר בת קול - מאי טעמא דמאן דאמר עשו? אי בעית אימא: קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול: אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דבית הלל רובא למאן דאמר לא עשו, דהא בית הלל רובא; ומאן דאמר עשו - כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי [2] נינהו; הכא - בית שמאי מחדדי טפי. ואי בעית אימא לאחר בת קול: מאן דאמר לא עשו - דהא נפקא בת קול, ומאן דאמר עשו - רבי יהושע היא, דאמר [3] 'אין משגיחין בבת קול'. ומאן דאמר עשו – [האם לא] קרינן כאן [דברים יד,א: בנים אתם לה' אלקיכם] לא תתגודדו [ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת] - לא תעשו אגודות אגודות? אמר אביי: כי אמרינן 'לא תתגודדו' - כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות - לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל - כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן 'לא תתגודדו' - כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל; אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית לן בה.
תא שמע: 'במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל [4]; במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב [5]' במקומו של רבי אליעזר אִין, במקומו של רבי עקיבא לא, דתניא: 'כלל אמר רבי עקיבא [6]: 'כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אין דוחה את השבת' [וכי לא היו כאן אגודות אגודות]? והאי - מאי תיובתא? מקומות מקומות שאני! ודקארי לה - מאי קארי לה [7]? סלקא דעתא אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי - קא משמע לן.
תא שמע, דרבי אבהו - כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא [8] וכי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא. והאי מאי קושיא? ולא אמרינן מקומות שאני? אנן הכי קאמרינן: רבי אבהו - היכי עביד הכא הכי והיכי עביד הכא הכי? רבי אבהו - כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה [9], וכי מקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל משום כבודו דרבי יוחנן [10]. והאיכא שמעא [11]? דמודע ליה לשמעא.
תא שמע: 'אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי' - אי אמרת בשלמא 'לא עשו' - משום הכי לא נמנעו, אלא אי אמרת 'עשו' - אמאי לא נמנעו? בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דבני חייבי לאוין נינהו [12]; אלא בית הלל מבית שמאי אמאי לא נמנעו? בני חייבי כריתות [13] ממזרים נינהו!? - וכי תימא קסברי בית הלל דאין ממזר מחייבי כריתות [14] - והאמר רבי אלעזר: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת'! אלא לאו שמע מינה 'לא עשו'? לא, לעולם עשו; דמודעי להו [15] ופרשי [16]; והכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'כל הטהרות וכל הטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושים טהרות אלו על גבי אלו' [17]:
אי אמרת בשלמא דמודעי להו - משום הכי לא נמנעו, אלא אי אמרת דלא מודעי להו - בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דטמאות דבית הלל לבית שמאי טהרות נינהו, אלא בית הלל מבית שמאי למה לא נמנעו? טהרות דבית שמאי לבית הלל טמאות נינהו? אלא לאו דמודעי להו - שמע מינה! ומאי אולמיה דהך מהך [טהרות מעריות] [18]? מהו דתימא צרה קלא אית לה [19] [אך בענין טומאת כלים בודאי צריכים הודעה, כי אין אפשרות שאדם שאינו מבני הבית ידע איזה מהכלים שנוהגים בהם טהרה [אצל מי שנוהג כבית שמאי] אינם טמאים אפילו לשיטת בית הלל – ## ומכאן שאנשי בית שמאי אמנם למדו את דברי בית הלל] - קא משמע לן.
גופא אמר רבי אלעזר: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת.' מאן 'מודים'? אילימא בית שמאי לבית הלל – פשיטא! בני חייבי לאוין כשרים נינהו! אלא בית הלל לבית שמאי? היא גופא חייבי כריתות היא! לעולם בית שמאי לבית הלל, ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר [20] 'יש ממזר מחייבי לאוין' - קא משמע לן דאין ממזר מחייבי לאוין.
תא שמע: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות [21], באחיות [22] ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק [23], בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה [24] - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר [זכריה ח,יט: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים] והאמת והשלום אהבו. רבי שמעון אומר: נמנעו הן מן הודאי, ולא נמנעו מן הספק [25]. אי אמרת בשלמא 'עשו' - משום הכי נמנעו, אלא אי אמרת 'לא עשו' - אמאי נמנעו? ותסברא? נהי נמי דעשו: בשלמא בית הלל נמנעו מבית שמאי, דחייבי כריתות נינהו וממזרים הם לבית הלל, אלא בית שמאי - אמאי נמנעו מבית הלל?: בני חייבי לאוין נינהו, וכשרים נינהו? כדאמר רב נחמן בר יצחק: [26] לא נצרכה אלא לצרה עצמה - הכא נמי לא נצרכה אלא לצרה עצמה [27]. ומאי שנא 'מן הודאי', דאיסורא הוא - ספק נמי איסורא הוא? לא תימא 'מן הספק' אלא אימא 'מן הסתם' דמודעי להו [28] ופרשי. ומאי קא משמע לן? דאהבה וריעות נוהגים זה בזה? היינו רישא? הא קא משמע לן: דכולה רבי שמעון היא.
תא שמע ד'אמר רבי יוחנן בן נורי: היאך הלכה זו רווחת בישראל? נעשה כדברי בית שמאי - הולד ממזר לדברי בית הלל! נעשה כדברי בית הלל - הולד פגום לדברי בית שמאי [29]! בואו ונתקן להן לצרות
הערות
עריכה- ^ בעירובין בפרק קמא (יג,א) 'יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל'
- ^ בחכמה
- ^ בפרק 'הזהב'
- ^ לבו ביום, כדי לעשות ברזל איזמל של מילה, דקסבר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין שבת כמצוה עצמה
- ^ שהיה דורש 'בחלב אמו' - מי שיש לו חלב אמו, יצא בשר עוף שאין לו חלב אם. והכי אמרינן בפרק כל הבשר
- ^ לגבי מילה באיסור שבת
- ^ הא כבר שנו לעיל כי אמרינן 'לא תתגודדו כו'
- ^ נר שהדליקו בו בשבת וכבה
- ^ דסבר לה רבי יהושע כרבי שמעון דלית ליה מוקצה
- ^ ורבי יוחנן סבר לה כרבי יהודה דאית ליה מוקצה אפילו שלא מחמת איסור
- ^ [משרת] דרבי אבהו, דלא מסיק אדעתיה ומטלטל באתריה דרבי יוחנן הואיל וחזי לרבי אבהו בעלמא דמטלטל
- ^ הנך דבית הלל: שהצרות נישאות לשוק בלא חליצה - אפילו לבית שמאי דאמרי חליצה בעי - בלאו בעלמא נינהו: 'לא תהיה אשת המת [החוצה לאיש זר [דברים כה,ה]]' ואין ממזר אלא מחייבי כריתות, כדאמרינן לקמן ב'החולץ' (דף מט,ב)
- ^ כיון דצרת הבת פטורה - המייבמה עומד באיסור אשת אח = בכרת
- ^ אלא מחייבי מיתות בית דין, כגון אמו וחמותו וכלתו וכיוצא בהן; וכל הנך דאיסור אחוה לית בהו מיתה
- ^ בית שמאי לבית הלל: דעו שהמשפחה זו מצרת ערוה שנתייבמה באה
- ^ ופרשו
- ^ משאילין כלים אלו לאלו, ובית הלל מחמירין בטהרות טפי
- ^ דקאמר 'הכא נמי מסתברא דמודעי להו' - מהאי היכי מסתברא טפי
- ^ ולא צריך לאודועי ומהתם לא תילף דמודעי
- ^ לקמן בפרק 'החולץ' (דף מט,א)
- ^ במתניתין
- ^ בפרק 'ארבעה אחין' (לקמן כו,א) בגט ישן [אם כתב גט ואחרכך התיחד עם האשה טרם מסרו לה – הרי גט זה נעשה 'גט ישן'], ובספק אשת איש בפרק 'בית שמאי' (לקמן קז,א) דתנן: 'בית שמאי אומרים: אין ממאנים אלא ארוסות וכו' והקטנה בת מיאון קרי 'ספק אשת איש' דלמא ממאנת ונפקא. לישנא אחרינא נראה: שכיב מרע שכתב לאשה 'זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה' - כל אותם הימים נקראת ספק אשת איש, כדתנן (גיטין פ"ז מ"ד; בבלי עג,א) 'מה היא כל אותן הימים? רבי יוסי אומר: בעילתו ספק; רבי מאיר אומר: בעילתו תלויה'
- ^ המגרש את אשתו ולנה עמו בפונק - במסכת גיטין ב'הזורק' (פא,א), ותנן [שם]: 'לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים': אף על פי שלא שנינו בה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, על כרחך נחלקו בה אותו מחלוקת שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק (גיטין פא א): לבית שמאי דאמרי לא אמרינן 'הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה' - אינה צריכה הימנו גט שני, ולבית הלל דאמרי 'הן הן עידי ייחוד הן הן עדי ביאה' צריכה הימנו גט שני; ובפרק 'מי שאחזו קורדייקוס' (גיטין עג ב) איפליגו בה רבי יוסי ברבי יהודה ורבנן, דקתני: 'ראוה שנתייחדה עמו באפלה כו' - ומוקמינן התם דאליבא דבית הלל, דמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי - הוא דאיפליגו בה, דאמר: 'כמאן אזלא הא דאמר רבי יוחנן מחלוקת כשראוה כשנבעלה כו', וההיא דרבי יוחנן - גבי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל איתמר
- ^ לענין קידושי אשה [קידושין פ"א מ"א]: 'בית שמאי אומרים בדינר ושוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ושוה פרוטה'; ודינר הוא כסף צורי, ופרוטה היא של נחושת, והכי קאמר הכא: בכסף ובשוה כסף לבית שמאי, בפרוטה ובשוה פרוטה לבית הלל, ובפרק קמא דקדושין (דף יא,א) קרי לדינר דבית שמאי 'כסף', דאמר רב אסי: כל 'כסף' האמור בתורה סתם - כסף צורי, ואותבינן: והרי קידושי אשה כו'? - לימא רב אסי דאמר כבית שמאי!
- ^ קא סלקא דעתא השתא באיסור ספק, כגון מגרש ולנה עמו בפונדקי, דליכא אלא ספק דשמא בא עליה לשם קידושין
- ^ הא דקתני 'נמנעים' - מצרה עצמה
- ^ ולעולם בית שמאי נמי נמנעים מבית הלל לישא צרת הבת בלא חליצה
- ^ כל כמה דלאו מודעי להו - לא היו פרשי מסתמא, דודאי אי הוי מהנך דלא סבירא להו הוו מודעי להו
- ^ דאם היה כהן - פסול לכהונה; ואף על גב דבני חייבי לאוין כשרים לקהל - חללים הם לענין כהונה, דאתא בקל וחומר מאלמנה לכהן גדול לקמן בשמעתין