ביאור:בבלי יבמות דף סה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים [1] ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים [2]. ושור המועד – דתנן [ב"ק פ"ב מ"ד]: 'אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים'. [הציטוט אינו מלה במלה.]
תנו רבנן: 'ניסת לראשון ולא היו לה בנים; לשני ולא היו לה בנים - לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים; נישאת למי שאין לו בנים - תצא בלא כתובה.' איבעיא להו: נישאת לשלישי ולא היו לה בנים - מהו דליתבעוה הנך קמאי? מי מצו אמרי לה "איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת"? או דלמא מצית אמרה להו: "השתא הוא דכחשי"? מסתברא מצית אמרה להו "השתא הוא דכחשי". איבעיא להו: נישאת לרביעי והיו לה בנים, מהו דתיתבעיה לשלישי? אמרינן לה: 'שתיקותיך יפה מדיבוריך', דמצי אמר לה 'אנא אדעתא דהכי לא גרשתיך [3]' [4]. מתקיף לה רב פפא: אי איהי 'שתקא' [5], אנן מי שתקינן [6]? נמצא גט בטל ובניה ממזרין [7]! אלא [8] אמרינן [9]: השתא הוא דברייתא [10].
הוא אמר מינה [11] והיא אמרה מיניה - אמר רבי אמי: 'דברים שבינו לבינה נאמנת. וטעמא מאי? היא - קיימא לה ביורה כחץ, הוא לא קים ליה ביורה כחץ. [12]
אמר איהו 'איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי' [מהו הדין]? אמר רבי אמי: אף בזו יוציא ויתן כתובה, שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיזיינינהי.
הוא אמר [13]: "אפלת בגו עשר" [14] והיא אמרה "לא אפלית [15]" [מה הדין]? אמר רבי אמי: אף בזו היא נאמנת, דאם איתא דהפילה - נפשה בעקרתה לא מחזקה.
הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה - הוחזקה לנפלים [16].
הוא אמר "אפילה תרי [17]" והיא אמרה "תלת"? אמר רבי יצחק בן אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא ואמרו: היא מהימנא [18], דאם איתא דלא אפלה - נפשה בניפלי לא מחזקה.
משנה:
- האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה [19].
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר: על שניהם הוא אומר (בראשית א כח): "ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו".
גמרא: מנא הני מילי? מניין המילים הללו? מה ההוכחה מהתורה לכך שרק האיש מצווה על פריה ורביה?
- אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אמר קרא המקרא: (בראשית א כח): "ומלאו את הארץ וכבשוה": איש - דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש.
- אדרבה: 'וכבשוּהָ' המילה היא בלשון רבים, ולכן תרתי שניים - גם האיש וגם האישה משמע אנו שומעים ממנה!?
- אמר רב נחמן בר יצחק 'וכבשה' כתיב המילה כתובה בכתיב חסר, בלשון יחיד, ולכן שומעים ממנה שרק האיש חייב בפריה ורביה.
- רב יוסף אמר מהכא מכאן, מפסוק זה ניתן להוכיח שרק האיש מצווה על פריה ורביה (בראשית לה יא): "אני אל שדי פרה ורבה", ולא קאמר 'פרו ורבו' בלשון רבים.
- ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע [20] - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
- רבי אבא אומר: חובה, שנאמר (משלי ט ח): "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך".
- ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות להגיד דבר השונה מן האמת בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ טז): "[ויצוו אל יוסף לאמר:] אביך צוה [21] [לפני מותו לאמר] כה תאמרו ליוסף אנא שא נא [פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך...]";
- רבי נתן אומר: מצוה, שנאמר (שמואל א טז ב): "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני [ויאמר ה' [22]: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי]".
- דבי רבי ישמעאל תנא: 'גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו: דמעיקרא בהתחלה כתיב (בראשית יח יב): "[ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה] ואדוני זקן[23]", ולבסוף [24] כתיב [ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר: האף אמנם אלד] ואני זקנתי [25].
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: על שניהם הוא אומר (בראשית א כח): "ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו".
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
אִתְמָר נאמר
להרחבה: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי:
- חד אחד משניהם אמר: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה,
- וחד אמר: אין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה.
תסתיים ניתן להכריע ולקבוע ש- דרבי יוחנן הוא דאמר 'אין הלכה', דיתיב רבי אבהו וקאמר משמיה דרבי יוחנן שהרי רבי אבהו ישב בישיבה ואמר בשמו של רבי יוחנן: "הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה", ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו רבי אמי ורבי אסי החזירו את הדברים אל פניו, כלומר רמזו בעדינות שהוא טועה [26]; ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
א"ד איכא דאמרי - יש אומרים. זהו בדרך כלל ציטוט של גרסה חלופית למובאה מתקופת המשנה או התלמוד.: רבי חייא בר אבא אמר, ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו.
- אמר רב פפא:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
בשלמא בסדר, אפשר להבין ל
מאן דאמר מי שאמר רבי אבהו אמרה - משום כבוד בי קיסר בית הקיסר, שרבי אבהו היה מקורב לקיסר ולא רצו לפגוע בכבודו לא אמרו ליה ולא מידי לא אמרו לו שהוא טועה אלא רק רמזו לו בעדינות, אלא ל
מאן דאמר מי שאמר רבי חייא בר אבא אמרה - לימרו ליה היה עליהם לומר לו בפירוש 'לא אמר רבי יוחנן הכי כך'?
מאי הוה עלה? מה היתה המסקנה בסוף הדיון?
תא שמע בֹּא, שמע! (פתיח להוכחת טיעון או לדחייתו)
להרחבה, דאמר רבי אחא בר חנינא, אמר רבי אבהו, אמר רבי אסי: עובדא מקרה של אישה שבעלה היה עקר והיא דרשה גט הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דקיסרי בבית דינו של רבי יוחנן בקיסריה [27], ואמר: 'יוציא ויתן כתובה הבעל חייב לתת לה גט וגם לשלם את כתובתה'; ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
אי סלקא דעתך אם עולה על דעתך ש-...; פתיחה להוכחה בדרך השלילה לא מפקדה שאין האישה מצווה על פריה ורביה - כתובה מאי עבידתה? מדוע פסק רבי יוחנן שיש לתת לה את הכתובה, הרי הטענה שלה לא מוצדקת!
- דלמא שמא, ייתכן שהאישה בבאה מחמת טענה, כי כמו ההיא אישה עם תביעה דומה דאתאי שבאה
לקמיה ד לפני, לבית דינו של-רבי אמי [28];
- אמרה ליה: הב לי כתובה!
- אמר לה: זיל לכי לביתך, לא מיפקדת אין את מצווה על פריה ורביה, ולכן, אם את רוצה להתגרש, אי אפשר לחייב את בעלך לתת לך את הכתובה[29]!
- אמרה ליה: מסיבו דילה בזקנותי, במאי תיהוי עלה דהך אתתא מה יהיה עליי? איך אסתדר בלי ילדים שידאגו לי? [30]?
- אמר: כי הא במקרה כמו זה - ודאי כפינן אנו כופים על הבעל לתת לה גט ולשלם את כתובתה.
- ההיא אישה עם תביעה דומה דאתאי שבאה
לקמיה ד לפני, לבית דינו של-רב נחמן.
יהודה וחזקיה [בני רבי חייא] תאומים היו: אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה בסוף תשעת חודשי ההריון, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה; יהודית, דביתהו ד אשתו שלרבי חייא, הוה לה צער לידה כי ילדה פעמיים בהפרש של שלושה חודשים; שנאי מנא החליפה בגדים, התחפשה ואתיא לקמיה ד לפני, לבית דינו של-רבי חייא.
- אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה האם אישה מצווה על פריה ורביה?
- אמר לה: לא!
- אזלא אשתיא סמא דעקרתא הלכה ושתתה סמים מעקרים, כדי שלא יהיה לה עוד צער לידה;
- לסוף איגלאי מילתא התגלה הדבר לבעלה, רבי חייא.
- אמר לה: איכו הלוואי ילדת לי חדא כרסא אחריתא עוד בטן כזאת, עוד שני בנים כמו יהודה וחזקיה [33], דאמר מר: יהודה וחזקיה אחי [34], פזי וטוי [אחוותא [35]].
הערות
עריכה- ^ לסמוך עליה להיות דייה שעתה, דתנן (נדה דף פ"א מ"א, דף ב,א) 'כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה' ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת; ועוד: דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה, דאורח בזמנו בא
- ^ אפילו נעקרה פעמים: שבדקה בשני וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר שתי פעמים - אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע, ואם לא בדקה טמאה: דאורח בזמנו בא
- ^ אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך
- ^ ונמצא גט בטל למפרע
- ^ ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי
- ^ הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה
- ^ אלא מדשתקינן - ודאי לא מצי לבטולי, דאמרינן ליה: מספיקא קא מגרשת לה, ולא איכפת לך בה, וגמרת בדעתיך לגרושין
- ^ אי איכא למפטריה - הכי פטרינן ליה
- ^ ליה
- ^ שחזרה להיות בריאה מחולייה
- ^ "יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים, ולא אתן כתובה"
- ^ כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת.
- ^ כשאנו באין לכופו להוציא
- ^ הפילה בתוך עשר, ועדיין אין זמן להוציא, דתנן [פ"ו מ"ו; (לעיל סד,א)] 'מונה משעה שהפילה'
- ^ אלא עקרה אני
- ^ ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה ליבנות ממנה
- ^ ולא אוציא
- ^ וכופין אותו; ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה
- ^ וטעמא מפרש בגמרא
- ^ דכתיב (ויקרא יט יז): "הוכח תוכיח": להוכיח מי שמקבל הימנו
- ^ יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום
- ^ לשנות
- ^ שרה אמרה לשון בזוי
- ^ וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם
- ^ ושינה הדבר מפני השלום
- ^ דלא אמרה רבי יוחנן מעולם, וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו; רבי אבהו קרוב למלכות הוה, כדאמר בסנהדרין (דף יד,א) ובכתובות (דף יז,א) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה
- ^ והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים
- ^ ותובעתו לגרשה
- ^ ואם רוצה את לצאת - אין לך כתובה
- ^ בזקנתה מה תהא עליה
- ^ עץ שתשען עליו לעת זקנתה
- ^ ואם תמות יקברנה
- ^ ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים
- ^ תאומים
- ^ תאומות, ובנותיו היו