ביאור:בבלי יבמות דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שאין משלם קנס במפותה ^[1].

אזל רב גביהה מבי כתיל, אמרה לשמעתא ^[2] קמיה דרב אשי; אמר ליה: והא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו 'בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא - נשוי' – אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו - סופה להיות מוכת עץ תחתיו ^[3]! הכא נמי: סופה להיות בעולה תחתיו ^[4]!? קשיא.

'אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא, ואם נשא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר.' אמר רב הונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב; וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? סבר לה כרבי אלעזר ^[5]. ומי סבר לה כותיה? והא קיימא לן 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי'!? ואילו בהא אמר רב עמרם אמר רב ^[6]: אין הלכה כרבי אלעזר?! קשיא.

רב אשי אמר: ביש חלל מחייבי עשה קמיפלגי ^[7]: רבי אליעזר בן יעקב סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה. מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? דכתיב (ויקרא כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה [מעמיו יקח אשה], וכתיב [שם פסוק טו] ולא יחלל זרעו בעמיו [כי אני ה' מקדשו] - אכולהו ^[8]. ורבנן? 'אלה' ^[9] הפסיק הענין ^[10]. ורבי אליעזר בן יעקב אמר: 'אלה' - למעוטי נדה ^[11].

כמאן אזלא הא דתניא 'מ-אלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה'? כמאן? כרבי אליעזר בן יעקב! ורבי אליעזר בן יעקב - נכתביה ל'אלה' לבסוף ^[12]? קשיא ^[13].

תנו רבנן [מסכת שמחות פ"ד מ"ה, עם שנויים]: 'אחותו ארוסה ^[14]: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: מטמא לה; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין מטמא לה. אנוסה ומפותה ^[15] – דברי הכל אין מטמא לה ^[16]; ומוכת עץ אין מטמא לה - דברי רבי שמעון ^[17], שהיה רבי שמעון אומר: ראויה לכהן גדול - מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול - אין מטמא לה ^[18]; ובוגרת מטמא לה - דברי כל אדם ^[19]. מאי טעמא דרבי מאיר ורבי יהודה? דדרשי הכי: (ויקרא כא ג) ולאחותו הבתולה [הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - לה יטמא] - פרט לאנוסה ומפותה ^[20]. יכול שאני מוציא אף מוכת עץ ^[21]? תלמוד לומר: 'אשר לא היתה לאיש' - מי שהוייתה על ידי איש, יצאה זו שאין הוייתה על ידי איש. 'הקרובה' - לרבות הארוסה ^[22]; 'אליו' - לרבות הבוגרת. הא - למה לי קרא? והאמר רבי מאיר: 'בתולה' - אפילו מקצת בתולה משמע ^[23]!? איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'נילף 'בתולה' 'בתולה' מהתם ^[24]: מה להלן נערה - אף כאן נמי נערה' - קא משמע לן. ורבי יוסי ורבי שמעון - מאי טעמייהו? דרשי הכי: '[דומה לספרא אמור פרשתא א הלכה יא-יב, פרט לענין מוכת עץ:]'ולאחותו הבתולה' - פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ; 'אשר לא היתה' - פרט לארוסה; 'הקרובה' - לרבות ארוסה שנתגרשה; 'אליו' - לרבות את הבוגרת.'

'הקרובה' - לרבות ארוסה שנתגרשה?

עמוד ב

והא אמר רבי שמעון [באותה ברייתא ממסכת שמחות]: 'ראויה לכהן גדול - מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול - אין מטמא לה'? שאני התם, דרבי רחמנא '[ה]קרובה'. אי הכי, מוכת עץ נמי רבי? קרובה אחת ולא שתים. ומה ראית? הא אתעביד בה מעשה, הא לא אתעביד בה מעשה.

ורבי יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה ^[25] - מכלל דבמוכת עץ כרבי מאיר סבירא ליה ^[26]; מנא ליה? מ'לא היתה לאיש' ^[27]. והא אפיקתיה ^[28]? חד - מ'לא היתה' ^[29] וחד מ'לאיש' ^[30].

'אליו' - לרבות הבוגרת? והא אמר רבי שמעון ^[31]: 'בתולה' - בתולה שלימה משמע ^[32]? טעמא דידיה נמי התם מהכא, דדריש הכי: מד'אליו' - לרבות הבוגרת, מכלל ד'בתולה' - בתולה שלימה משמע.

תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה ^[33], שנאמר (במדבר לא יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם - והרי פנחס עמהם!' ורבנן? לעבדים ולשפחות. אי הכי - בת שלש שנים ויום אחד נמי ^[34]? כדרב הונא ^[35], דרב הונא רמי: כתיב [במדבר לא,יז: ועתה הרגו כל זכר בטף ו]כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו; הא אינה יודעת – קיימו ^[36]! מכלל דהטף - בין ידעו בין לא ידעו – קיימו ^[37]! וכתיב (במדבר לא יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם הא ידעי – הרוגו! ^[38] הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר ^[39]. תניא נמי הכי: 'וכל אשה יודעת איש - בראויה ליבעל הכתוב מדבר ^[40]. אתה אומר 'בראויה ליבעל'? או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר: וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר [החיו] ^[41] - הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר.' מנא ידעי? אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ: כל שפניה מוריקות ^[42] בידוע שהיא ראויה ליבעל; כל שאין פניה מוריקות בידוע שאינה ראויה ליבעל. אמר רב נחמן: סימן לעבירה - הדרוקן ^[43]. כיוצא בדבר אתה אומר (שופטים כא יב) וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו איש למשכב זכר [ויבאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען] ^[44].' מנא ידעי? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין: בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף. ונעברינהו לפני ציץ? אמר רב כהנא בריה דרב נתן: [שמות כח,לח: והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם; והיה על מצחו תמיד] לרצון להם [לפני ה'] כתיב - לרצון ולא לפורענות. אי הכי במדין נמי? אמר רב אשי: 'להם' כתיב; להם לרצון ולא לפורענות, ולעובדי כוכבים אפילו לפורענות.

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך ^[45] או מכללא שמיע לך ^[46]? מאי כללא ^[47]? דאמר רבי יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער ^[48], ושגר רבי את רבי רומנוס [נראה שהיה משרת נאמן אבל – לפחות בתחילה - לא היה יהודי ] ובדקה ומצא בה בת גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה ^[49]. אמר ליה: בפירוש שמיע לי; ואי מכללא ^[50] מאי ^[51]? דלמא שאני התם, הואיל ואנסיב אנסיב, דהא רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא – נשוי. הכי? השתא: בשלמא התם - סופה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות בעולה תחתיו; הכא סופה להיות זונה תחתיו? ^[52] רב ספרא מתני לה מכללא, וקשיא ליה ^[53]; ומשני ליה הכי ^[54].

ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. אמר ליה רב נחמן בר יצחק: מאי האי? אמר ליה: דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי! אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא - מפיקנא לך רבי יעקב בר אידי מאונך ^[55].

תניא: 'וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר:

הערות

^ שאם מפותה היא - אהנו ליה נשואין למפטריה מקנסא, שהמפתה אין משלם קנס אלא כשאין כונסה, דכתיב: אם מאן ימאן (שמות כב טז), אבל 'אם מהור ימהרנה לו לאשה' (שמות כב טו) - לא יתן כלום; אבל אונס נותן מיד, אפילו הוא כונסה, דכתיב (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה... ולו תהיה לאשה
^ להא דרב הונא דאמר 'ומוציאה בגט'
^ כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה
^ 'ואם נשא - נשוי' דקתני - לגמרי קאמר, דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה לו
^ דאמר (לקמן סא,ב): פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וקיימה עליה בלאו; ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל
^ לקמן בפירקין (שם)
^ רבי אליעזר בן יעקב לא כרבי אלעזר סבירא ליה, ולאו זונה היא, ולא קיימא עליה בלאו אלא בעשה, דכתיב 'בתולה... יקח' - ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה [ואף על פי כן לרבי אליעזר בן יעקב הולד חלל]
^ ואפילו אבתולה... יקח ולא בעולה, דעשה הוא
^ את אלה לא יקח
^ דכתיב 'אלה' בתר חייבי לאוין [אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה] לאשמועינן: אלה שהן חייבי לאוין חלוקין מדין חייבי עשה
^ שאם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל
^ הואיל ולאו לפלוגינהו אתי
^ לרב אשי, דמוקי פלוגתייהו בטעמא דהני קראי
^ של כהן הדיוט, אבל נשואה פשיטא לן דאין מטמא, דכתיב ולאחותו הבתולה [אשר לא היתה לאיש לה יטמא] [ויקרא כא,ג]
^ אחותו שנאנסה או שנתפתתה
^ וטעמא דכולהו מפרש לקמן
^ רבי שמעון לטעמיה, דאמר במתניתין: 'מוכת עץ אסורה לכהן גדול', אלמא לאו בכלל 'בתולה' היא
^ דהכא והכא 'בתולה' כתיב
^ ואפילו לרבי מאיר דפסיל בוגרת לכהן גדול, הכא - לענין טומאה - איתרבי, כדלקמן
^ שאינה בתולה
^ שאינה בתולה
^ ואיצטריך לרבויא: דלא תימא 'אשר לא היתה' - פרט לארוסה שהיתה לאיש, (ד'הויה' - לשון קידושין היא)
^ לעיל אמר הכי, מדאיצטריך למכתב 'בבתוליה' לגבי כהן גדול - להוציא את הבוגרת לרבי מאיר, מכלל ד'בתולה' - בוגרת נמי משמע
^ [מאנוסה:] כי ימצא איש נערה בתולה (דברים כב כח)
^ דגבי מוכת עץ לא פליג אלא רבי שמעון לחודיה, ושבקיה רבי יוסי דהוה בר זוגיה בארוסה
^ לרבי יוסי דמטמא לה
^ דדריש ליה לרבי מאיר: מי שהוייתה על ידי איש
^ רבי יוסי להוציא את הארוסה
^ [אשר לא היתה הוא מיעוט של לה יטמא] להוציא את הארוסה
^ [לאיש הוא מיעוט של המיעוט]למישרי מוכת עץ, שאין מקולקלת על ידי איש
^ לעיל
^ מדאיצטריך 'בתוליה' למישרי בוגרת לכהן גדול
^ לא מחזקינן לה כזונה
^ ליתכשר לרבי שמעון, ובלבד שלא תהא נבעלת, דהא קרא - אנבעלה הוא דקא קפיד ליה, וקאמר 'כל שאין נבעלת החיו לכם'
^ לא מצית אמרת דבת שלש שנים לימא קרא 'החיו'
^ 'אשה' משמע גדולה, וקאמר קרא 'יודעת.. הרוגו', ושאינה יודעת – החיו
^ לא שנא הכי ולא שנא הכי, החיו
^ מדקשו קראי אהדדי, על כרחך 'יודעת' דקרא 'ואשר לא ידעו' - לאו ידיעה ממש קאמר, דאם כן לא מיתרצא דוקיא דקרא, אלא
^ דכל אשה הראויה לידע – הרוגו; והשתא משמע 'אשה' - אפילו טף בת שלש, דראויה לידע, ולא תידוק 'הא טף בין ידעי בין לא ידעי החיו, דהא בראויה קא מישתעי קרא'; אלא 'החיו לכם' דקאמר רחמנא - בפחותה מבת שלש קאמר
^ אף על פי שלא נבעלה
^ הא אשה - אף על פי שלא ידעה – הרוגו
^ נס היה
^ פניהן של עוברי עבירה מוריקין
^ בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים, והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים
^ מיניה דרבי יהושע בן לוי
^ דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כרבי שמעון
^ מאיזה כלל היה לו לומר
^ לפסול משפחת העיר
^ הניחה תחת בעלה כהן
^ ואי מהאי כללא שמיע ליה לרבי יעקב
^ אית ליה לרבי זירא לאותביה דקא בעי מיניה בפירוש שמיע לך או מכללא
^ בתמיה: אי סבירא ליה דפסול משום זנות סבירא ליה, ואם כן לא שנא לכתחלה ולא שנא דיעבד אסירא?
^ כדאקשי: דלמא התם הואיל ואינסיב אינסיב
^ כדשנינן: בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו כו'
^ כלומר: משמתינן לך ותפיק על כרחך

[1] שאם מפותה היא - אהנו ליה נשואין למפטריה מקנסא, שהמפתה אין משלם קנס אלא כשאין כונסה, דכתיב: אם מאן ימאן (שמות כב טז), אבל 'אם מהור ימהרנה לו לאשה' (שמות כב טו) - לא יתן כלום; אבל אונס נותן מיד, אפילו הוא כונסה, דכתיב (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה... ולו תהיה לאשה

[2] להא דרב הונא דאמר 'ומוציאה בגט'

[3] כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה

[4] 'ואם נשא - נשוי' דקתני - לגמרי קאמר, דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה לו

[5] דאמר (לקמן סא,ב): פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וקיימה עליה בלאו; ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל

[6] לקמן בפירקין (שם)

[7] רבי אליעזר בן יעקב לא כרבי אלעזר סבירא ליה, ולאו זונה היא, ולא קיימא עליה בלאו אלא בעשה, דכתיב 'בתולה... יקח' - ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה [ואף על פי כן לרבי אליעזר בן יעקב הולד חלל]

[8] ואפילו אבתולה... יקח ולא בעולה, דעשה הוא

[9] את אלה לא יקח

[10] דכתיב 'אלה' בתר חייבי לאוין [אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה] לאשמועינן: אלה שהן חייבי לאוין חלוקין מדין חייבי עשה

[11] שאם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל

[12] הואיל ולאו לפלוגינהו אתי

[13] לרב אשי, דמוקי פלוגתייהו בטעמא דהני קראי

[14] של כהן הדיוט, אבל נשואה פשיטא לן דאין מטמא, דכתיב ולאחותו הבתולה [אשר לא היתה לאיש לה יטמא] [ויקרא כא,ג]

[15] אחותו שנאנסה או שנתפתתה

[16] וטעמא דכולהו מפרש לקמן

[17] רבי שמעון לטעמיה, דאמר במתניתין: 'מוכת עץ אסורה לכהן גדול', אלמא לאו בכלל 'בתולה' היא

[18] דהכא והכא 'בתולה' כתיב

[19] ואפילו לרבי מאיר דפסיל בוגרת לכהן גדול, הכא - לענין טומאה - איתרבי, כדלקמן

[20] שאינה בתולה

[21] שאינה בתולה

[22] ואיצטריך לרבויא: דלא תימא 'אשר לא היתה' - פרט לארוסה שהיתה לאיש, (ד'הויה' - לשון קידושין היא)

[23] לעיל אמר הכי, מדאיצטריך למכתב 'בבתוליה' לגבי כהן גדול - להוציא את הבוגרת לרבי מאיר, מכלל ד'בתולה' - בוגרת נמי משמע

[24] [מאנוסה:] כי ימצא איש נערה בתולה (דברים כב כח)

[25] דגבי מוכת עץ לא פליג אלא רבי שמעון לחודיה, ושבקיה רבי יוסי דהוה בר זוגיה בארוסה

[26] לרבי יוסי דמטמא לה

[27] דדריש ליה לרבי מאיר: מי שהוייתה על ידי איש

[28] רבי יוסי להוציא את הארוסה

[29] [אשר לא היתה הוא מיעוט של לה יטמא] להוציא את הארוסה

[30] [לאיש הוא מיעוט של המיעוט]למישרי מוכת עץ, שאין מקולקלת על ידי איש

[31] לעיל

[32] מדאיצטריך 'בתוליה' למישרי בוגרת לכהן גדול

[33] לא מחזקינן לה כזונה

[34] ליתכשר לרבי שמעון, ובלבד שלא תהא נבעלת, דהא קרא - אנבעלה הוא דקא קפיד ליה, וקאמר 'כל שאין נבעלת החיו לכם'

[35] לא מצית אמרת דבת שלש שנים לימא קרא 'החיו'

[36] 'אשה' משמע גדולה, וקאמר קרא 'יודעת.. הרוגו', ושאינה יודעת – החיו

[37] לא שנא הכי ולא שנא הכי, החיו

[38] מדקשו קראי אהדדי, על כרחך 'יודעת' דקרא 'ואשר לא ידעו' - לאו ידיעה ממש קאמר, דאם כן לא מיתרצא דוקיא דקרא, אלא

[39] דכל אשה הראויה לידע – הרוגו; והשתא משמע 'אשה' - אפילו טף בת שלש, דראויה לידע, ולא תידוק 'הא טף בין ידעי בין לא ידעי החיו, דהא בראויה קא מישתעי קרא'; אלא 'החיו לכם' דקאמר רחמנא - בפחותה מבת שלש קאמר

[40] אף על פי שלא נבעלה

[41] הא אשה - אף על פי שלא ידעה – הרוגו

[42] נס היה

[43] פניהן של עוברי עבירה מוריקין

[44] בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים, והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים

[45] מיניה דרבי יהושע בן לוי

[46] דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כרבי שמעון

[47] מאיזה כלל היה לו לומר

[48] לפסול משפחת העיר

[49] הניחה תחת בעלה כהן

[50] ואי מהאי כללא שמיע ליה לרבי יעקב

[51] אית ליה לרבי זירא לאותביה דקא בעי מיניה בפירוש שמיע לך או מכללא

[52] בתמיה: אי סבירא ליה דפסול משום זנות סבירא ליה, ואם כן לא שנא לכתחלה ולא שנא דיעבד אסירא?

[53] כדאקשי: דלמא התם הואיל ואינסיב אינסיב

[54] כדשנינן: בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו כו'

[55] כלומר: משמתינן לך ותפיק על כרחך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]